פורמולה 1 עונת 1957

עונת 1957 היא העונה השמינית בה התקיימה אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). שמונה מרוצים התקיימו במהלך העונה - מרוץ בארגנטינה, מרוץ האינדינפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית ושישה מרוצי פורמולה ברחבי אירופה. חואן מנואל פנג'יו, שעבר לנהתחרות בקבוצת מזארטי, זכה בתואר בפעם הרביעית ברציפות.

פורמולה 1 עונת 1957
1957 Formula One season
חואן מנואל פנג'יו זכה באליפות בפעם החמישית
חואן מנואל פנג'יו זכה באליפות בפעם החמישית
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 13 בינואר 1957
תאריך סיום 8 בספטמבר 1957
מספר עונה 8
מספר מרוצים בעונה 8
זוכה באליפות הנהגים חואן מנואל פנג'יו
נקודות הנהג הזוכה 40 (46)
פיטר קולינס, חואן מנואל פנג'יו ומייק הות'ורן על הפודיום בגרנד פרי גרמניה

המרוצים בעונה עריכה

מרוץ תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח יצרן
1 ארגנטינה  גרנד פרי ארגנטינה 13 בינואר בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  סטירלינג מוס ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו איטליה  מזארטי
2 מונקו  גרנד פרי מונקו 19 במאי ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו איטליה  מזארטי
3 ארצות הברית (48 כוכבים)  אינדינפוליס 500 30 במאי ארצות הברית (48 כוכבים)  פט אוקונור ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'ים רת'מן ארצות הברית (48 כוכבים)  סאם הנקס ארצות הברית (48 כוכבים)  אפרלי-אופנהאוזר
4 צרפת  גרנד פרי צרפת 7 ביולי ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו איטליה  לואיג'י מוסו ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו איטליה  מזארטי
5 בריטניה  גרנד פרי בריטניה 20 ביולי בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  טוני ברוקס
בריטניה  סטירלינג מוס
בריטניה  ונוול
6 גרמניה המערבית  גרנד פרי גרמניה 4 באוגוסט ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו איטליה  מזארטי
7 איטליה  גרנד פרי פסקארה 18 באוגוסט ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  ונוול
8 איטליה  גרנד פרי איטליה 8 בספטמבר בריטניה  סטיוארט לואיס-אוונס בריטניה  טוי ברוקס בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  ונוול

תקציר העונה עריכה

 
רכבי קבוצת מזארטי לפני הזינוק לגרנד פרי הבריטי

חואן מנואל פנג'יו, שזכה באליפות בעונה הקודמת, שב להתחרות עבור מזארטי. בהיעדרו קבוצת פרארי לא הצליחה לנצח אף מרוץ במהלך העונה. בנוסף, במהלך העונה איבדה הקבוצה שני נהגים: יוג'ין קסטלוטי ואלפונסו דה-פורטגו, שנהרגו בתאונות במהלך מרוצים. המתחרה המרכזי של פנג'יו על התואר היה סטירלינג מוס, שעזב את מזארטי ועבר להתחרות עבור וונוול. פנג'יו ניצח ארבעה מרוצים וזכה באליפות הרביעית ברציפות והחמישית בקריירה.

מלחמת סיני גרמה לעלייה במחירי הדלק באירופה. הדבר השפיע גם על לוח המרוצים המתוכנן בעונה. הגרנד פרי ההולנדי, הבלגי והספרדי, שתוכננו כחלק מתוכנית המרוצים לעונה, בוטלו עקב עליית מחירי הדלק.

בסיום העונה הודיע פנג'יו על פרישתו מהאליפות. גם קבוצת מזארטי סיימה את פעילותה עקב קשיים פיננסיים.

דירוג האליפות עריכה

שיטת הניקוד עריכה

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 5 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום 1 2 3 4 5
נקודות 8 6 4 3 2

דירוג הנהגים עריכה

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום נהג ארגנטינה  מונקו  ארצות הברית (48 כוכבים)  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  איטליה  איטליה  נקודות
1 ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו 1 1 1 פרש 1 2 (2) 40 (46)
2 בריטניה  סטירלינג מוס 8 פרש 1† / פרש† 5 1 1 25
3 איטליה  לואיג'י מוסו פרש 2 2 4 פרש 8 16
4 בריטניה  מייק הות'ורן פרש פרש† / פרש 4 3 2 6 13
5 בריטניה  טוני ברוקס 2 1† / ה† 9 פרש 7 11
6 ארצות הברית (48 כוכבים)  מסטן גריגורי 3 8 4 4 10
7 ארצות הברית (48 כוכבים)  הרי של 4 פרש† / פרש 5 פרש 7 3 5† / פרש 10
8 ארצות הברית (48 כוכבים)  סאם הנקס 1 8
9 בריטניה  פיטר קולינס 6† / פרש פרש 3 פרש / 4†‡ 3 פרש 8
10 ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'ים רת'מן 2 7
11 צרפת  ז'אן ברה 2 6 פרש 6 פרש פרש 6
12 בריטניה  סטיוארט לואיס-אוונס 4 פרש 7 פרש 5 פרש 5
13 צרפת  מוריס טריטגננט 5 פרש 4† 5
14 גרמניה המערבית  וולפגנג פון טריפס 6† פרש† 3 4
15 ארגנטינה  קרלוס מנדיטגוי 3 פרש פרש פרש 4
16 ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'ימי בראיין 3 4
17 ארצות הברית (48 כוכבים)  פול רוסו 4 3
18 בריטניה  רוי סלוודורי DNQ פרש 5 פרש 2
19 ארצות הברית (48 כוכבים)  אנדי לינדן 5 2
20 איטליה  ג'יורג'ו סקארלטי פרש† 10 6 5† 1
21 ספרד (1945-1977)  אלפונסו דה-פורטגו 5† 1
22 ארגנטינה  חוסה פרוילאן גונזלס 5† 1
מיקום נהג ארגנטינה  מונקו  ארצות הברית (48 כוכבים)  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  איטליה  איטליה  נקודות

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1957 בוויקישיתוף



הקודם:
חואן מנואל פנג'יו
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1957
חואן מנואל פנג'יו
הבא:
מייק הות'ורן