פתיחת התפריט הראשי

שיטת הניקוד בפורמולה 1

רשימת ערכים

שיטת הניקוד בפורמולה 1 היא השיטה על פיה נקבע בכל עונה של האליפות הדירוג באליפות הנהגים (מאז 1950) ואליפות היצרנים (מאז 1958). תואר האליפות ניתן בסוף עונה לנהג וליצרן שצבר את מספר הנקודות הגבוה ביותר באותה עונה.

בארבעים העונות הראשונות, עד לעונת 1991 לא כל המרוצים בעונה נכללו בחישוב הסופי לאליפות. לצורך חישוב הנקודות נלקחו בחשבון רק התוצאות הטובות ביותר במספר מרוצים. המצב הוביל לכך שבעונת 1988 איירטון סנה זכה באליפות הנהגים למרות שצבר מספר נקודות כולל נמוך מאלן פרוסט (94 לעומת 105). לצורך חישוב האליפות הובאו בחשבון רק 14 התוצאות הטובות מתוך 16 מרוצים שהתקיימו בסך הכל. פרוסט סיים 14 מרוצים במקום ראשון או שני, אך סנה ניצח שמונה מרוצים לעומת שבעה שניצח פרוסט. סנה נדרש לסיים רק שלוש פעמים במקום השני על מנת להבטיח את התואר. את המרוץ האחרון של העונה סיים במקום השני, אחרי פרוסט שניצח וזכה בתואר עם 90 נקודות לעומת 87.

אליפות היצרנים החלה להתקיים בעונת 1958. עד לעונת 1979 כל יצרן קיבל את הניקוד רק עבור הנהג שהשיג את התוצאה הגבוהה ביותר במרוץ מבין הנהגים שהתחרו עבור אותו יצרן. בשנת 1979 שונתה שיטת החישוב ובאליפות נלקחו בחשבון הנקודות שהושגו על ידי כל הנהגים. באותה התקופה מרבית הקבוצות עשו שימוש בשתי מכוניות ומספר של הקבוצות הפרטיות הלך וירד. הפעם האחרונה בה התחרה באליפות מתחרה עצמאי הייתה בגרנד פרי ארצות הברית, המרוץ הסוגר של עונת 1980. היה זה רופרט קיגן שהתחרה בקבוצת "RAM Racing" שעשתה שימוש ברכב מתוצרת ויליאמס. עונה לאחר מכן נאסר, באופן רשמי, על השתתפות קבוצות פרטיות.

שיני השיטה בשנת 2003 הגדיל את סך הנקודות הניתנות בכל מרוץ בכ-50%. במקום 24-26 נקודות שחולקו בין חמישה או שישה נהגים עד אז, הוחל בחלוקה של 39 נקודות שניתנו לשמונת הנהגים הראשונים. בשנת 2010 בוצע שינוי נוסף השיטה ומספר הנקודות הכולל הוגדל בכ-150% (101 נקודות לעשרה נהגים, כאשר המנצח מקבל 25 נקודות במקום 10). בעונת 2014 הוחלט כי בגרנד פרי אבו דאבי, מרוץ סיום העונה, יוענקו כפל נקודות. הדבר נבע בשל הרצון לשמור על עניין גם במרוץ האחרון, בו בדרך כלל כבר ידועה זהות האלופים. הענקת הנקודות הכפולה בוטלה לאחר עונה אחת מכיוון שלא תרמה לתחרותיות מצד אחד ועוררה התנגדות של מעריצים, מצד שני[1].

הקפה מהירהעריכה

בעשור הראשון של האליפות ניתנה בכל מרוץ נקודה נוספת לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה. תוספת הנקודה בוטלה בסיום עונת 1959 וחודשה לקראת עונת 2019, בתנאי שהנהג שקובע את זמן ההקפה המהירה מסיים את המרוץ בין עשרת הנהגים המהירים[2].

.

פירוט שיטות הניקוד לפי עונהעריכה

עונות מקום הקפה מהירה התוצאות הטובות ביותר הנחשבות לצורך
אליפות הנהגים
התוצאות הטובות ביותר הנחשבות לצורך
אליפות היצרנים
הערות
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
19501953 8 6 4 3 2 1 4 לא התקיימה [3]
1954 8 6 4 3 2 1 5 [3][4]
1955 8 6 4 3 2 1 5 [4][5]
19561957 6 4 3 2 1 5 [4][5][6][7]
1958 8 6 4 3 2 1 6 [4][7][8][9][10][11]
1959 8 6 4 3 2 1 5 [4][9][10][11]
1960 8 6 4 3 2 1 6 [9][11]
1961 9 (אליפות הנהגים)
8 (אליפות היצרנים)
6 4 3 2 1 5 [9]
1962 9 6 4 3 2 1 5 [9]
19631965 9 6 4 3 2 1 6 [9]
1966 9 6 4 3 2 1 5 [7][9][12]
1967 9 6 4 3 2 1 9 (5 מתוך 6 המרוצים הראשונים, 4 מתוך 5 המרוצים האחרונים) [7][9][12]
1968 9 6 4 3 2 1 10 (5 מתוך 6 המרוצים הראשונים, 5 מתוך 6 המרוצים האחרונים) [9]
1969 9 6 4 3 2 1 9 (5 מתוך 6 המרוצים הראשונים, 4 מתוך 5 המרוצים האחרונים) [7][9]
1970 9 6 4 3 2 1 11 (6 מתוך 7 המרוצים הראשונים, 5 מתוך 6 המרוצים האחרונים) [9]
1971 9 6 4 3 2 1 9 (5 מתוך 6 המרוצים הראשונים, 4 מתוך 5 המרוצים האחרונים) [9]
1972 9 6 4 3 2 1 10 (5 מתוך 6 המרוצים הראשונים, 5 מתוך 6 המרוצים האחרונים) [9]
19731974 9 6 4 3 2 1 13 (7 מתוך 8 המרוצים הראשונים, 6 מתוך 7 המרוצים האחרונים) [9]
1975 9 6 4 3 2 1 12 (6 מתוך 7 המרוצים הראשונים, 64 מתוך 7 המרוצים האחרונים) [9][13]
1976 9 6 4 3 2 1 14 (7 מתוך 8 המרוצים הראשונים, 7 מתוך 8 המרוצים האחרונים) [9]
1977 9 6 4 3 2 1 15 (8 מתוך 9 המרוצים הראשונים, 7 מתוך 8 המרוצים האחרונים) [9]
1978 9 6 4 3 2 1 14 (7 מתוך 8 המרוצים הראשונים, 7 מתוך 8 המרוצים האחרונים) [9]
1979 9 6 4 3 2 1 8 (4 מתוך 7 המרוצים הראשונים, 4 מתוך 8 המרוצים האחרונים) כל המרוצים [13]
1980 9 6 4 3 2 1 10 (5 מתוך 7 המרוצים הראשונים, 5 מתוך 7 המרוצים האחרונים) כל המרוצים [13]
19811990 9 6 4 3 2 1 11 כל המרוצים [13]
19912002 10 6 4 3 2 1 כל המרוצים [13]
20032009 10 8 6 5 4 3 2 1 כל המרוצים [13]
20102018 25 18 15 12 10 8 6 4 2 1 כל המרוצים [13][14]
2019–הווה 25 18 15 12 10 8 6 4 2 1 1 כל המרוצים

הערות שולייםעריכה

  1. ^ FIA scraps double points at F1 finale among a host of rule changes for 2015, Sky Sport, 11 March 2015
  2. ^ Bonus point to be awarded for fastest lap in 2019, Formula1.com, 11 March 2019
  3. ^ 3.0 3.1 נהגים שחלקו מכונית במהלך מרוץ חילקו ביניהם את הנקודות בסיום המרוץ בצורה שווה, ללא קשר למספר ההקפות שכל אחד השלים.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 הנקודות להקפה המהירה התחלקו באופן שווה בין נהגים שקבעו זמן זהה. בגרנד פרי בריטניה 1954 חולקה הנקודה לשבעה נהגים שקבעו את זמן ההקפה המהירה ביותר
  5. ^ 5.0 5.1 נהגים שחלקו מכונית במהלך מרוץ חילקו ביניהם את הנקודות בסיום המרוץ בצורה שווה גם אם נהגו ביותר ממכונית אחת שזכתה לנקודות, למעט במקרה שאחד הנהגים לא השיג את מרחק המינימום המזכה בנקודות
  6. ^ נהגים שנהגו במהלך מרוץ ביותר ממכונית אחת שזכתה בנקודות קיבלו ניקוד רק עבור המכונית שסיימה בממקום הגבוה יותר בדירוג
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 בחלק מהמרוצים בעונה הורשו לקחת חלק בתחרות גם מכוניות מקטגוריית הפורמולה 2, אך הן לא צברו נקודות לאליפות
  8. ^ נהגים שחלקו מכונית במהלך מרוץ לא קיבלו נקודות
  9. ^ 9.00 9.01 9.02 9.03 9.04 9.05 9.06 9.07 9.08 9.09 9.10 9.11 9.12 9.13 9.14 9.15 9.16 9.17 באליפות היצרנים נחשב רק הניקוד הגבוה ביותר שהושג על אחד הנהגים ברכב היצרן (כולל נהגים בקבוצות פרטיות)
  10. ^ 10.0 10.1 הניקוד להקפה מהירה ניתן רק באליפות הנהגים ולא באליפות היצרנים
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 הנקודות שהושגו במרוץ האינדיאנפוליס 500 נחשבו רק לאליפות הנהגים ולא לאליפות היצרנים
  12. ^ 12.0 12.1 נהגים שלא דורגו (לא השלימו מרחק מינימלי מתוך אורך המסלול הכולל) לא קיבלו נקודות, גם אם סיימו באחד מששת המקומות הראשונים
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 13.5 13.6 במרוץ שהופסק לפני שהושלם 75% מאורך המסלול חולקו רק מחצית מהנקודות
  14. ^ בגרנד פרי אבו דאבי 2014 הוענק מספר כפול של נקודות