מייק הות'ורן
ג'ון מיכאל (מייק) הות'ורן (באנגלית: John Michael Hawthorn. 10 באפריל 1929 - 22 בינואר 1959) היה נהג מרוצים הבריטי הראשון שלקח חלק במרוצי הפורמולה 1. בשנת 1955 ניצח במרוץ 24 השעות של לה מאן, אך זכור בעיקר בשל מעורבותו באסון הלה מאן, התאונה הגדולה ביותר בתולדות הספורט המוטורי, שאירעה באותו מרוץ. בשנת 1958 זכה באליפות הפורמולה 1 ולאחר מכן הודיע על פרישתו. שישה חודשים לאחר מכן נהרג בתאונת דרכים.
 | |||||||||||||||
| לידה |
10 באפריל 1929 מקסברו, יורקשייר שבבריטניה | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 בינואר 1959 (בגיל 29) גילדפורד, הממלכה המאוחדת  | ||||||||||||||
| לאום |
 בריטי | ||||||||||||||
| השכלה |
Ardingly College | ||||||||||||||
| תקופת הפעילות |
? – 22 בינואר 1959 | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
ביוגרפיה עריכה
הות'ורן נולד בעיירה מקסברו, יורקשייר לוסלי ווינפרד. אביו של הות'ורן היה בעלים של מוסך, בו סיפק חלקים ושירותים למותגים דוגמת יגואר ופרארי[1]. אביו התחרה במרוצי אופנועים ותמך בקריירת המרוצים של בנו. בשנת 1954 נהרג האב בתאונת דרכים ומייק ירש את העסק.
קריירת המרוצים עריכה
ב-2 בספטמבר 1950 ערך את מרוץ הבכורה, בו ניצח בקטגוריית ה-1,000 סמ"ק. בשנת 1951 הצטרף לסבב תחרויות גביע הזיכרון של ברוקלנדס, אותו סיים במקום הראשון בפער של נקודה אחת. בשנת 1952 עבר להתחרות במכוניות חד-מושביות והשתתף במרוצי פורמולה 2. הוא ניצח במרוץ הבכורה בו השתתף וצבר הישגים נאים גם במרוצים הבאים. ההצלחה משכה את תשומת לבו של אנצו פרארי, שהציע לו להצטרף כנהג לקבוצת פרארי.
הגרנד פרי הבלגי, המרוץ השלישי של עונת 1952, היה הופעת הבכורה של הות'ורן באליפות הפורמולה 1, אותה סיים במקום הרביעי. בגרנד פרי הבריטי סיים במקום השלישי ועלה על הפודיום לראשונה[2]. בעונת 1953 הצטרף לקבוצת פרארי. בגרנד פרי הצרפתי, המרוץ התשיעי בו השתתף רשם את הניצחון הראשון, כשגבר על חואן מנואל פנג'יו בפער של שנייה אחת. המרוץ זכה לכינוי "המרוץ של העשור" לאחר שכל ארבעת הנהגים במקומות הראשונים סיימו את המרוץ בפער של חמש שניות בלבד זה מזה[3]. באותה שנה ניצח, ביחד עם ג'וזפה פארינה, במרוץ 24 השעות של ספא. בעונת 1954 סיים שלוש פעמים במקום השני ובמרוץ סיום העונה השיג ניצחון וסיים את העונה במקום השלישי באליפות הנהגים. במהלך העונה השתתף במרוץ מחוץ לסבב בסיציליה ונפצע בתאונה שגרמה לו לכוויות בידיו ורגליו[4]. בעקבות מותו של אביו בתאונת דרכים, נאלץ להשקיע זמן בעסק המשפחתי שירש. בשל כך עזב בתחילת עונת 1955 את קבוצת פרארי והצטרף לקבוצת ואנוול, אך לאחר שני מרוצים שב לפרארי. את העונה סיים ללא נקודות.
ב-11 ביוני השתתף במרוץ 24 השעות של לה מאן כנהגה של קבוצת יגואר. במהלך השעה השלישית של המרוץ האט הות'ורן על מנת להיכנס לרחבת הטיפולים. לאנס מקלין, נהגה של קבוצת אוסטין, שהיה צמוד אליו פנה בחדות על מנת להימנע מהתנגשות ברכב שלפניו. כתוצאה מהסטייה פגע ברכבו של פייר לאבק שנסע במהירות של 200 קילומטר לשעה. כתוצאה מההתנגשות התפרקה מכוניתו של לאבק והתעופפה באוויר. לאחר שנחתה, התלקחה המכונית. חלקים שונים מתוך המכונית, ביניהם המנוע הבוער, התעופפו לתוך קהל הצופים. לאבק נהרג באופן מיידי לאחר הפגיעה. כתוצאה מהפיצוץ ומהחלקים שפגעו בקהל נהרגו 83 צופים ו-120 צופים נוספים נפצעו[5]. לאחר פינוי הפצועים המשיך המרוץ, אותו סיים הות'ורן כמנצח. למחרת היום הופיעו בעיתונות הצרפתית תמונות של הות'ורן חוגג עם בקבוקי שמפניה בסיום המרוץ, חגיגות שזכו לתגובות נזעמות[6].
בעונת 1956 עזב שוב את קבוצת פרארי ועבר לקבוצת BRM. הקבוצה לא הצליחה להכין את הרכב בזמן למרוץ פתיחת העונה ואפשרה להות'ורן להתחרות במרוץ זה עבור קבוצת מזארטי. הות'ורן סיים את המרוץ במקום השלישי, אך אלו היו הנקודות היחידות שצבר במהלך העונה. בעונת 1957 חזר לקבוצת פרארי, בה נהג לצידו של פיטר קולינס. צמד הנהגים הבריטיים הפכו לחברים טובים במהלך שתי העונות הבאות, בהן חלקו יריבות משותפת עם לואיג'י מוסו, נהגה האיטלקי של הקבוצה.
בגרנד פרי של עונת 1958 במונקו הוביל במחצית הדרך, אך אז התפוצץ מנוע הרכב והכריח אותו לפרוש. גם בגרנד פרי האיטלקי הוביל לאורך מרבית המרוץ, אך בעיה במצמד גרמה לו להאט ולסיים את המרוץ במקום השני[7]. בגרנד פרי של פורטוגל נפסל הות'ורן, דבר שעלה לו בהפסד של שש נקודות. סטירלינג מוס, המתחרה העיקרי שלו על תואר האליפות, ערער על החלטת השופטים והנקודות הוחזרו להות'ורן, שבנוסף זכה בנקודת בונוס על ביצוע ההקפה המהירה[8]. במרוץ האחרון של העונה הוביל מוס לאורך כל המרוץ, במצב זה הות'ורן נדרש לסיים במקום השני על מנת לזכות באליפות. לקראת סיום המרוץ אפשר פיל היל, חברו לקבוצה שהיה במקום השני, להות'ורן לעקוף אותו ולזכות בתואר[9]. הזכייה, בפער של נקודה הגיעה אף על פי שבמהלך העונה ניצח רק במרוץ אחד, לעומת ארבעה ניצחונות של מוס.
מותו של קולינס במהלך הגרנד פרי הגרמני השפיע מאוד על הות'ורן והוביל להחלטתו לפרוש בסיום העונה.
מותו עריכה
ב-22 בינואר 1959, חודשים ספורים לאחר פרישתו, נהרג ה'ותורן בתאונת דרכים. התאונה אירעה במחלף גילפורד, אזור מסוכן בו אירעו 15 תאונות רציניות בשנתיים שקדמו לתאונה שבה נהרג. על פי עדי ראייה נסע במהירות ברכב היגואר שלו, על כביש שהיה רטוב בשל הגשם. הות'ורן יצא לעקיפה של רכב בו נהג בוב ווקר, מנהל קבוצת מרוצים, שהיה מיודד עם הות'ורן. מיד לאחר ביצוע העקיפה הכביש התפתל ימינה, הות'ורן שניסה להיצמד לנתיב השמאלי איבד שליטה על הרכב והתנגש בעצים שעמדו לצד הדרך. מעוצמת הפגיעה הוא הועף למושב האחורי תוך שהוא סובל מפגיעות ראש קטלניות.
ההשערה המרכזית הייתה כי הות'ורן ווקר התחרו ביניהם, השערה שהתחזקה בעקבות סרובו של ווקר לומר באיזה מהירות נסע במהלך החקירה שנעשתה לאחר התאונה[10]. בראיון שנערך בשנת 1988 הודה ווקר כי אכן התחרה עם הות'ורן וכי נמנע מלהודות על בכך על מנת למנוע הפללה עצמית.
מאז שנת 1959, מוענק בכל שנה פרס הגביע לזכר הות'ורן לנהג הבריטי או מחבר הלאומים הבריטי הטוב ביותר באותה שנה.
קישורים חיצוניים עריכה
- מייק הות'ורן, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
- אתר הנצחה לזכרו של הות'ורן
- מייק הות'ורן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מייק הות'ורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ The Tourist Trophy Garage Standard Atlas Van Project
- ^ Grand Prix Results: British GP, 1952, grandprix.com
- ^ Grand Prix Results: French GP, 1953, grandprix.com
- ^ Forgotten Racing Heroes: Mike Hawthorn, באתר Winding Road
- ^ On Auto Racing’s Deadliest Day, New York Times, 11 June 2015
- ^ How racing's deadliest crash haunts this 1956 Le Mans lap, Road and Track, 1 June 2015
- ^ Grand Prix Results: Italian GP, 1958, grandprix.com
- ^ עמרי ספיר, נסיך חדש? 5 דברים מבריטניה שכן מעניינים אותנו, אוטו, 23 ביולי 2013
- ^ להיות איירטון סנה. כמעט: המילטון ומאסה חולמים לזכות היום בפורמלה 1, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2008
- ^ Mike Hawthorn's fatal accident