פיטר אולריק צה
פיטר אולריק צה (באנגלית: Peter Ulric Tse; נולד ב-28 באוקטובר 1962) הוא מדען מוח אמריקאי העוסק בקוגניציה (הכרה) במחלקה לפסיכולוגיה ומדעי המוח בדארטמות' קולג'. הוא מנהל את קונסורציום NSF EPSCoR Attention. [1] הוא זכה במלגת גוגנהיים ב-2014.
 | |
| לידה |
1962 (בן 62 בערך)  |
|---|---|
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
דארטמות' קולג' |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים |
  | |
ראשית חייו וחינוכו עריכה
צה הוא בעל מורשת גרמנית וסינית. הוא גדל בניו יורק. [2] הוא למד פיזיקה ומתמטיקה בדארטמות' קולג' וסיים את לימודיו ב-1984. לאחר מכן עבד עבור חיל השלום כמורה בנפאל אבל עזב לפני תום שירותו. הוא למד פילוסופיה של התודעה באוניברסיטת קונסטנץ בגרמני ועבד עבור תאגיד הפלדה של קובה ביפן. הוא החל את לימודיו באוניברסיטת הרווארד בשנת 1992, וקיבל דוקטורט בפסיכולוגיה קוגניטיבית אצל פטריק קבאנה וקן נאקאיאמה ב-1998. הוא עשה פוסט-דוקטורט עם ניקוס לוגותטיס (Nikos Logothetis) באגודת מקס פלנק לקיברנטיקה ביולוגית בטיבינגן שבגרמניה. הוא הצטרף לסגל של דארטמות' בשנת 2001. [3]
מדעי המוח הקוגניטיביים עריכה
במוקד עבודתו של צה במדעי המוח הקוגניטיביים ראייה אנושית ברמה בינונית וגבוהה. בתחום הראייה ברמת הביניים, קבוצתו עבדה על פענוח חישובי הצורה-תנועה המהירים שנכנסים לאחר מכן לבניית חוויה חזותית מודעת. קבוצת המחקר שלו מתמקדת באשליות חזותיות מכיוון שהן טעויות שעושה מערכת הראייה ויכולות ליידע אותנו מה אופי העיבוד שיוצר חוויה מודעת.
בתחום הראייה והקשב ברמה גבוהה, הקבוצה של צה התמקדה בשני כיוונים עיקריים: השפעת פעולות רצוניות מלמעלה למטה על החוויה החזותית, ואופי הפעולות המנטליות הרצוניות הנכנסות לבניית חוויה וירטואלית פנימית, או דמיון.
בעבודתו על הבסיס העצבי של הדמיון האנושי, צה הדגיש את החשיבות של פעולות מנטליות דמויות פעלים רצוניים ולא רצוניים על פני ייצוגים דמויי עצם, כגון אובייקטים חזותיים מדומים. באמצעות fMRI, קבוצתו טענה שניתן לפענח ייצוגים ופעולות על ידי יצירת מסווגים בחלק אחד של המוח, והחלתם על חלקים שונים של המוח. [4] טענה זו תומכת ברעיון שייתכן שהמוח לא מודולרי כפי שחשבו בעבר ושסוגים מסוימים של עיבוד מוחי עשויים להתרחש באופן מבוזר. המודל של פעולות זיכרון עבודה מצביע על כך שמודלים מסורתיים של זיכרון עבודה (כמו זה של Baddeley) הם מודולריים והיררכיים מדי.
פילוסופיה של מדעי המוח עריכה
בספרו Neural Basis of Free Will (הבסיס העצבי של הרצון החופשי) משנת 2013, [5] צה התמקד בשאלת הסיבתיות הנפשית, בפרט בטענה שאירועים נפשיים (ומידע בכלל, כמו בגנטיקה) יכולים להיות סיבתיים כלפי מטה (כלומר, נובעים מהתודעה, מהפעילות הנוירונלית עצבית) למרות שהם מתממשים באירועים פיזיים או נובעים מהם (Supervenience).
עם זאת, צה קרא תיגר על טיעון ההדרה (Exclusion argument) של יאגוון קים (Jaegwon Kim), לפיו הסיבתיות (causal efficacy) שוכנת אך ורק בתחום הפיזי של רמת האנרגיה השורשית ביותר, בטענה שזה דטרמיניזם. לטענתו, זה טיעון בעד "סיבתיות כלפי מטה" (מעין פיזיקליזם שנובע מהמוח) של המידע ביקום, של אירועי על ברמה גבוהה כמו תפיסות מודעות או מושגים. מידע הוא סיבתי כלפי מטה, לא ככוח, הוא טוען, אלא על ידי סינון נתיבים שאפשריים ברמת החלקיקים, רמה שאינה עולה בקנה אחד עם קריטריונים אינפורמטיביים. תחת 'סיבתיות קריטריונית' רק נתיבים סיבתיים פיזיים שהם גם נתיבים סיבתיים מידעיים, יכולים להעביר מידע במערכת העצבים ובמערכות עיבוד מידע אחרות כגון תורשה גנטית, היווצרות חלבון, יצירת תעלות ממברנה או אינטראקציות חברתיות כגון דיבור או אינטראקציות מוסדיות. נתיבים אפשריים ברמת החלקיקים הפיזיים שאינם עומדים בקריטריוני מידע ברמה גבוהה מסוננים על ידי הערכה קריטריונית. לפיכך מידע הוא סיבתי, לא ככוח, או באמצעות תכונות כמו השפעה או כוח, אלא הוא סיבתי כמסנן האפשרויות שיכולות להפוך לאמיתיות.
סיבתיות קריטריונית: צה עוקף את חוסר האפשרות של סיבתיות עצמית (אירועים אינפורמטיביים המשנים את הבסיס הפיזי שלהם) על ידי הצבת 'פרמטר', 'דפוס', 'שלב-' או 'סיבת קריטריונים'. לדברי צה, המדע והפילוסופיה התמקדו יתר על המידה באופנים פעילים של סיבתיות, כמו העברת אנרגיה ניוטונית בין כדורי ביליארד. הוא מציין שתפיסות מניפולטיביות והתערבותיות של סיבתיות, כמו אלו של וודוורד, [6] הזניחו את היעילות הסיבתית ה'פאסיבית' של מניפולציות של פרמטרים לתגובות לתשומות עוקבות. לדוגמה, נוירון המכוון ל'כלב' ברגע אחד יכול להשתנות כדי להגיב בצורה אופטימלית ל'חתול' בקלט הבא על ידי שינוי שרשראות המשקולות הסינפטיות המזינות קלט הנע לתוך אותו נוירון.
הקוד העצבי: צה טוען שחשיבה על הקוד העצבי ככזה שבו דחפים עצביים (ספייק) מפעילים זה את זה בדומה לכדורי ביליארד המפעילים תנועה בכדורי ביליארד אחרים, היא מטעה ולא שלמה. הוא טוען שהקוד העצבי הוא למעשה קוד של שקלול סינפסות מחדש (פרמטריזציה מחדש של מידע) כפי שהוא קוד המבוסס על דחפים עצביים או פוטנציאל פעולה.
צה טוען שסיבתיות קריטריונית מציעה נתיב ביניים בין הקצוות של הדטרמיניזם, שבו החלטותיו של האדם והשלכותיהן 'נקבעות בתקופות האבן' עוד לפני שנולד, לבין אינדטרמיניזם בלתי מוגבל מבחינה מידעית, שבו ההחלטות מתרחשות באופן אקראי, ללא סיבה. הוא טוען שדייוויד יום טעה כשכתב "אי אפשר להודות בקיומו של שום מצב אמצעי בין מקריות והכרח מוחלט". דרך האמצע בין השניים ניתנת על ידי סיבתיות קריטריונית. לדוגמה, אם מצווים לחשוב על אישה פוליטיקאית, אנשים שמים את מי שעולה בראשם. אבל אם אפשר היה להחזיר את היקום לרגע הפקודה, אולי היו יוצרים שם אחר, נגיד מרגרט תאצ'ר במקום אנגלה מרקל. בחירה זו לא היה אקראית לחלוטין, שכן היה עליה לעמוד בקריטריונים של אישה ופוליטיקאית, אבל היא גם לא הייתה דטרמיניסטית, ואולי הייתה נופלת באופן אחר.
רצון חופשי: צה טוען שדיונים רבים מפספסים בדיון זה את זה, כי יש להם הגדרות שונות של המונח רצון חופשי. אם יש לאדם (1) הגדרה של 'אוקטן נמוך' לפיה ההחלטות והכוונות של האדם יכולות להשפיע על פעולותיו ללא כפייה של כוחות או כוונות חיצוניות, ניתן להאמין שרצון חופשי תואם לדטרמיניזם, כי בשום מקום בהגדרה זו לא נדרש שלאירועים תהיה אפשרות לקרות אחרת.
עם זאת, אם יש לאדם הגדרה (2) של 'אמצע אוקטן', כאשר דרישה זו חייבת להתקיים, אזי, בהגדרה, יש לקבוע שרצון חופשי אינו תואם לדטרמיניזם, כי יש רק התגלגלות אחת אפשרית של אירועים. אדם חייב לדחות את האפשרות של קומפטיביליזם לפי (3) הגדרת 'אוקטן גבוה' של רצון חופשי, שצה מכנה גם 'רצון מטא-חופשי', לפיה חייבת להיות לו היכולת לבחור בין דרכי פעולה אפשריות כמו ב-(2), אך גם היכולת לבחור בין האפשרויות הכרוכות בהפיכתו לסוג אחר של בוחר בעתיד - רצון מסדר שני.
צה טוען שהמוח האנושי מממש את שני הסוגים (3) ו-(2) רצון חופשי, בעוד שבעלי חיים אחרים, כגון נמר, מממשים סוג (2) בלבד. ככזה, צה הוא לא קומפטיביליסט לגבי חוסר התאמה בין הגדרות (2) ו-(3), וקומפטיביליסט לגבי הגדרה (1). הוא מאמין שהאינדטרמיניזם הוא המקרה, ולכן עם מחנה החופש הליברטריאני, עם פילוסופים כמו רוברט קיין.
לדוגמה, נמר שרואה טפיר בג'ונגל סומטרה יכול לשקול באופן פנימי דרכים אפשריות שונות לקראת לכידת הטפיר כולל קריטריונים כמו מזעור נתיב ומאמץ ומקסום התגנבות. אבל אף נמר לא חושב לעצמו, "בשנה הבאה אני רוצה להפוך לסוג אחר של נמר, כזה שאוכל פחות טפירים ויותר פנגולינים." בן אדם, לעומת זאת, יכול לחזות בעצמי אפשרי עתידי, לשקול את יתרונותיו ואז לבחור להפוך לעצמי רצוי, ובמאמץ לממש עצמי זה.
לדוגמה, אדם עשוי לרצות ללמוד שפה זרה, לדמיין למידה של שפות זרות אפשריות רבות, להתלבט ביניהן, לשקול יתרונות וחסרונות שונים, ואז לבחור סוואהילית. לאחר שנה של עבודה קשה, אדם יכול להפוך את מערכת העצבים שלו לסוג חדש של מערכת עצבים ונפש, כלומר כזו שיכולה כעת לעבד תשומות סוואהילית ולהפיק פלטים סוואהיליים.
צה רואה בדמיון האנושי את המנוע המרכזי של הרצון החופשי, בשילוב עם האמצעים הפיזיים והמוטיבציוניים למימוש עתיד מדומיין.
לעומת זאת, הוא טען שניסוייו של בנג'מין ליבט (שבהם ניתן להשתמש בפעילות המוח הקודמת כדי לפענח את בחירת האפשרות, כמו פנייה שמאלה מול ימינה, או התזמון של אירוע, כמו תנועת אצבע, לפני שאדם הופך מודע לרצונו לפעול באופן מסוים) אינם רלוונטיים במידה רבה לרצון החופשי, מכיוון שהרצון החופשי מושרש בהתלבטות ובחירה שכרוכים בהפעלת הדמיון, לא בבחירה בין חלופות שרירותיות וחסרות משמעות. פרדיגמת הבחירה של ליבט מחמיצה גם את החשיבות הבסיסית של כוח הרצון במימוש נתיבים עתידיים או עצמיים עתידיים, שבהם, למשל, אדם יכול לדמיין מספר מכונות מעופפות אפשריות, אבל אז חייב להיות גם בעל הנחישות וההתמדה לבנות את המכונה הזו, ובכך לשנות העולם, כפי שעשו האחים רייט. בדומה לכך, צה דחה את טענותיו של דניאל וגנר כי אין רצון חופשי באמירה, "כפי שקיומן של אשליות חזותיות אינו מוכיח שכל ראייה היא אשליה, קיומן של אשליות של סוכן מודע (סוכן רציונלי או סוכן תבוני) אינו מוכיח שפעולות מודעות אינן יכולות להיות סיבתיות".
הערות שוליים עריכה
- ^ "Home". attentioninthebrain.com.
- ^ "Peter Ulric Tse". World Science Festival.
- ^ "Peter Ulric Tse – Dartmouth College Professor". www.dartmouth.edu.
- ^ Schlegel, Alex (באוגוסט 2013). "Network structure and dynamics of the mental workspac" (PDF). PNAS. 110 (40): 16277–16282. Bibcode:2013PNAS..11016277S. doi:10.1073/pnas.1311149110. PMC 3791746. PMID 24043842.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Tse, Peter (2013). The Neural Basis of Free Will. Boston MA: MIT Press. ISBN 978-0262528313.
- ^ Woodward, James (2003). Making Things Happen: A Theory of Causal Explanation. Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-515527-0.
קישורים חיצוניים עריכה
- Peter Ulric Tse, המחלקה לפסיכולוגיה ומדעי המוח במכללת דארטמות'
- EPSCor Attention Consortium