פנחס בן-פורת
פנחס (פיניה) בן פורת (10 באוקטובר 1914 – 27 ביולי 1955) היה מראשוני הטייסים בפלמ"ח ובחיל האוויר הישראלי.
 | |
| פנחס בן-פורת | |
| לידה |
10 באוקטובר 1914 קריבה אוזרו, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| נהרג |
27 ביולי 1955 (בגיל 40) פטריץ', הרפובליקה העממית של בולגריה |
| מקום קבורה | בית העלמין קריית שאול |
| מדינה |
 ישראל |
| כינוי | פיניה |
| השתייכות |
 ההגנה פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1942–1951 (כ־9 שנים) |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
נולד ב-1914 בקריבה אוזרו שבאוקראינה[1], וב-1921 ובעלייה השלישית עלה ארצה עם הוריו. דרך הנוער העובד בירושלים הגיע לכפר הנוער בן שמן ומשם לקיבוץ נען. הוא הצטרף להגנה ועסק בהעברות נשק במחתרת.
בשלהי 1940 הצטרף לקורס טיס בחברת אווירון וצבר שעות טיס רבות. בשנת 1942 הצטרף לפלמ"ח ושירת בגדוד הרביעי בפלוגה ז'. בשנים 1945–1947 שירת במחלקת הטיס של הפלמ"ח מ-17 ביולי 1946 - 4 באוגוסט 1947 עבר באנגליה קורס למדריכי טיסה וחזר עם רישיון לעוזר מדריך טיסה, רישיון לטייס מסחרי ורישיון לניווטים. במלחמת העצמאות צורף לשירות האוויר.
ב-17 בדצמבר 1947 התקיפו כ-200 ערבים את נבטים שבצפון הנגב. אש נפתחה לעבר כמה מחברי המושב שיצאו עם שחר להניע את משאבת המים ושניים מהם נפצעו.
בשעה 08.00 המריא בן פורת משדה דב במטוס קל RWD-13 עם רופא מהשירות הרפואי ונחת ליד בית אשל. לקצין בריטי שהיה במקום אמר כי הוא שליח של חברת אווירון וכי מגן דוד אדום שלח את הרופא לבית אשל. הקצין האמין לו, נסע לנבטים וחזר לבית אשל בהודיעו כי כ-200 ערבים מתקיפים את נבטים וכי הוא נוסע לבאר שבע להזעיק עזרה. למרות החשש להסתבכות עם הבריטים החליט בן פורת על דעת עצמו לטוס לנבטים כדי להציל את הנקודה.
אלי אביבי[דרוש מקור] שהיה בבית אשל התנדב לשמש כמקלען. הוא נקשר לכיסא, שתי הדלתות הצדדיות הוסרו וחברי המקום ציידו אותו ברימוני יד. בן פורת המריא מבית אשל לנבטים, הנמיך מעל הנקודה והמקלען פתח באש וזריקת רימונים על התוקפים שנסוגו במהירות. הוא נחת בנבטים, השאיר את המקלען וחזר לשדה דב עם הפצוע. בכך ביצע את התקיפה והפינוי בהיטס בפעם הראשונה במלחמת העצמאות. לאחר שקבל בן-גוריון דיווח אישי מבן פורת על פעולתו כתב ביומנו: "הדבר הגיע לערבים בירושלים ועשה רושם כביר".
בן פורת עבר עם השירות האווירי לחיל האוויר הישראלי. מונה למפקד טייסת 69 של מטוסי B-17. ב-1951 השתחרר מצה"ל ועבר לשרת כטייס בחברת אל על.
הוא התקדם באל על ועמד להתמנות לקברניט אך לא זכה לכך. ב-27 ביולי 1955 ביצע טיסת הסמכה במטוס לוקהיד קונסטליישן שלאחריה היה אמור לקבל הסמכה לקברניט. המטוס הופל על ידי מטוסים בולגרים בשמי בולגריה. בן פורת ו-57 נוסעים ואנשי צוות, נספו. בו-פורת נקבר בקבר האחים בבית העלמין קריית שאול ביחד עם שאר ההרוגים בתאונה.[2]
לקריאה נוספת עריכה
- אורי מילשטיין: תולדות מלחמת העצמאות, הוצאת זמורה ביתן, כרך ב', 1989, עמ' 235.
קישורים חיצוניים עריכה
- פנחס בן-פורת, באתר הפלמ"ח
- תקיפה אווירית ראשונה של כוח עברי באתר "פרדייב"
- נתיב לנשר בשמיים-מחלקת הטיס של הפלמ"ח
הערות שוליים עריכה
- ^ בן פורת פנחס (פיניה'לה), באתר קיבוץ נען
- ^ פנחס בן-פורת באתר GRAVEZ