טייסת 69

טייסת מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי

טייסת 69, המכונה גם "טייסת הפטישים", היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת מטוסי F-15I ("רעם") מבסיס חצרים.

טייסת 69
סמל טייסת 69
סמל טייסת 69
סמל טייסת 69
את הקשה אנו מבצעים מיד,
הבלתי אפשרי לוקח מעט יותר
פרטים
כינוי "טייסת הפטישים"
כינוי עבר "טייסת ההפצצה הכבדה"
"טייסת המבצר המעופף"
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך חיל האוויר הישראלי
סוג מטוסי קרב
בסיס האם בסיס חצרים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 15 ביולי 1948 – הווה (75 שנים)
נתוני היחידה
ייעוד עליונות אווירית, משימות תקיפה והגנה, בהן יירוט והפצצה.
עם מטוסי ה־F-15I רעם: הפצצה טקטית ואסטרטגית.
כלי טיס F-15I ("רעם")
כלי טיס בעבר F-4 פנטום, PBY-A5 קטלינה,
הרווארד, B-17 מבצר מעופף
פיקוד
יחידת אם בסיס חצרים
דרגת המפקד סגן-אלוף (אוויר) סגן-אלוף
עיטורים
אות הערכה מטעם הרמטכ"ל  אות הערכה מטעם הרמטכ"ל
שני מפציצי B-17 מבצר מעופף של טייסת 69
מטוס רעם-F-15I של טייסת 'הפטישים' בחיל האוויר הישראלי

היסטוריה עריכה

הקמה ומלחמת העצמאות עריכה

הטייסת הוקמה ב־15 ביולי 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, והייתה לטייסת השלישית של חיל האוויר, אחרי טייסת 101 וטייסת 103. המספר 69 נבחר עבורה בשל הקונוטציה המינית שלו[1] והיא כונתה תחילה "טייסת ההפצצה הכבדה" או "טייסת המבצר המעופף". כינויה הרווח בחיל – "טייסת הפטישים", ניתן לה משום שהפעילה מטוסי "B-17 מבצר מעופף" שכונו בחיל האוויר "פטיש" ומאוחר יותר מטוסי "F-4 פנטום" שכונו "קורנס ".

במלחמת העצמאות הפעילה הטייסת שלושה מפציצי "B-17 מבצר מעופף" ושני מטוסי הרווארד שנועדו לתרגול טיסות מכשירים. מפציצי ה־B-17 המריאו מבסיס ז'אטץ בצ'כוסלובקיה ב־15 ביולי 1948. בדרכם לישראל הפציצו המטוסים מטרות בקהיר, ובלילה נחתו בבסיס עקרון. בהמשך המלחמה הפעילה הטייסת את המפציצים מבסיס רמת דוד במשימות הפצצה מגובה רב בעזה, ברפיח, בפלוג'ה, בגליל ובשדה התעופה באל עריש. הטייסת השתתפה בקרבות עשרת הימים, במבצע יואב, במבצע חירם ובמבצע חורב. בסך הכול ביצעה הטייסת למעלה מ־200 גיחות במהלך המלחמה. לאחר המלחמה, בספטמבר 1949, עברה הטייסת לבסיס עקרון. ב־1950 צורפו לטייסת שלושה מטוסי PBY-A5 קטלינה ששירתו בטייסת במשך מספר חודשים. בתחילת שנות ה־50 של המאה ה־20 ביצעה הטייסת מספר רב של גיחות צילום וסיור, שניצלו את הגובה הרב (30,000 רגל) והטווח הארוך (3,000 ק"מ) אליהם יכול היה המטוס להגיע.

בדצמבר 1954 הודממה הטייסת ומטוסיה הועברו לטייסת 103 ("טייסת הפילים") שם הופעלו במתכונת של גף. בתקופה זו נגרע מפציץ אחד מסדר הכוחות של הגף.

מלחמת סיני עריכה

הטייסת נפתחה מחדש ב־1 במאי 1956 לקראת מלחמת סיני, ובמהלכה ביצעה שמונה גיחות והטילה 96 פצצות של 50 ק"ג ו־80 פצצות של 250 ק"ג. ב־1 באפריל 1957 נסגרה הטייסת. שניים ממטוסי ה־B-17 שלה נמכרו למדינות אחרות והמטוס השלישי הועבר לתעשייה האווירית, כדי לשמש כספק מתכת.

פתיחה מחדש כטייסת פנטום ומלחמת ההתשה עריכה

ב־1 בנובמבר 1969 נפתחה הטייסת מחדש כטייסת F-4 פנטום ("קורנס"), השנייה בחיל האוויר הישראלי. מפקדה הראשון כטייסת פנטום היה רס"ן אביהו בן־נון. מיד לאחר הקמתה ובמקביל לקליטת המטוסים החדשים והכשרת צוותי אוויר בטייסת לקחה חלק אינטנסיבי במלחמה, בין היתר בסדרת מבצעי פריחה לתקיפת מטרות איכות צבאיות בעומק מצרים. ב־30 ביולי 1970 השתתפה בקרב אוויר כנגד טייסים רוסיים, במהלכו הפילו שני צוותים של הטייסת (אביהו בן-נון והנווט שאול לוי, אביאם סלע והנווט ראובן רשף) שני מטוסי מיג 21, בנוסף לשלושה מטוסים רוסיים אחרים שהופלו באותו קרב.

ביולי 1972 קיבל סא"ל אמנון ארד את הפיקוד על הטייסת. ביולי 1973 קיבל את הפיקוד סא"ל יורם אגמון, שהיה בין ראשוני טייסי הפנטום הישראלים.

מלחמת יום הכיפורים עריכה

במלחמת יום הכיפורים פיקד על הטייסת יורם אגמון. וסגניו היו אביאם סלע ויצחק גת. במהלך המלחמה ביצעה הטייסת 850 גיחות. בין היתר השתתפה הטייסת במבצע תקיפת המטכ"ל הסורי, אולם בשל דיווחו של מוביל טייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום"), יפתח ספקטור, כי בשל עננות כבדה לאורך נתיב הטיסה הוא אינו רואה אפשרות לבצע את המשימה[2] שבו טייסי 69 אף הם אחור ונחתו בבסיסם.[3] הטייסת איבדה במלחמה שני צוותים, ארבעה צוותים נפלו בשבי ובסך הכול אבדו תשעה מטוסים. 11 הפלות של מטוסי אויב נזקפו לזכות הטייסת במלחמה. תוך כדי המלחמה נוספו לסדר כוחות הטייסת מטוסי פנטום שהגיעו לישראל במסגרת הרכבת האווירית שהפעילה ארצות הברית לטובת ישראל. מטוסים אלו כונו "קרפדות" על שום סכימת הצביעה שלהן.

מבצע ליטני עריכה

במרץ 1978 השתתפה הטייסת במבצע ליטני ובין ה־15 ל־20 במרץ ביצעה 50 גיחות בשמי לבנון, בהן גיחות תקיפה, צילום ופטרולי יירוט.

נפילתם של אבשלום רום ואביהו אכר עריכה

ב־29 בדצמבר 1977 יצאו שלשה מטוסי פנטום של הטייסת לטיסת אימון קרב אוויר מול שני מטוסי F-15 ("בז") מטייסת 133 ("אבירי הזנב הכפול"). במהלך תרגול קרב האוויר התנגשו שני מטוסי הפנטום זה בזה בגובה 20,000 רגל. קורנס מספר 305 (מספר יצרן 4287) שהוטס על ידי סא"ל אבשלום (אבשה) רום (פרידמן), מפקד הטייסת, ונווטו סרן אביהו איכר התרסק ושניהם נהרגו. הטייס רני פלק ונווטו ריק פלג שהטיסו את מטוס הקורנס השני, מספר 310, הצליחו לנטוש בשלום. מטוס הקורנס השלישי ושני הבזים חזרו לנחיתה בשלום. אנדרטה ובה זנב הפנטום שהטיסו רום ואיכר הוקמה לזכרם בצומת אחיהוד שבגליל, על כביש עכו־צפת בכניסה לאזור תעשייה בר־לב.

 
שני מטוסי F-15I ("רעם") של טייסת 69 מעל מטווח נליס במהלך רד פלאג 04-3. 25 באוגוסט 2004

הטייסת במלחמת לבנון עריכה

הטייסת ביצעה מאות גיחות בזמן מלחמת לבנון הראשונה והשתתפה במבצע ערצב 19, מבצע השמדת סוללות טילי הנ"מ הסוריות מדגמי SA-6 ו-SA-8 בבקאע בלבנון.

נפילת רון ארד בשבי עריכה

בשנות ה־80 של המאה ה־20 פעלה הטייסת מבסיס רמת דוד והשתתפה במלחמת לבנון הראשונה ובגיחות רבות אחריה. באחת מגיחות התקיפה בלבנון, שנערכה ב־16 באוקטובר 1986, נאלצו שני אנשי הצוות לנטוש את מטוס הפנטום מספר זנב 306 שהטיסו, עקב תקלה טכנית. הטייס חולץ בשלום אך הנווט, סרן רון ארד, נפל בשבי ארגון אמל השיעי.

מעבר לחצרים וסגירת הטייסת עריכה

ב־4 ביוני 1991 עברה הטייסת לבסיס חצרים, וב־1 במרץ 1994 נסגרה רשמית.

פתיחה מחדש כטייסת F-15I עריכה

ב־9 במאי 1996 החליט מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, כי מטוסי ה־F-15I ("רעם") החדשים שצפויים להגיע לישראל בתחילת 1998 יקלטו בטייסת 69. בקיץ 1997 נפתחה הטייסת מחדש בבסיס חצרים לקראת הגעת המטוסים. מפקדה הראשון בעידן ה"רעם" היה סא"ל דרור בן דוד. ב־19 בינואר 1998 קלטה הטייסת את שני המטוסים הראשונים, שהתקבלו בבסיס בטקס חגיגי במעמד שר הביטחון יצחק מרדכי, הרמטכ"ל רא"ל אמנון ליפקין-שחק, מפקד חיל האוויר האלוף איתן בן-אליהו, נציג חיל האוויר האמריקאי, מייג'ור-ג'נרל קלינטון הורן[4], ומפקד הבסיס תא"ל עמוס ידלין. כ-3,000 איש הגיעו לבסיס כדי לצפות בנחיתתם של המטוסים החדשים וביניהם רבים מוותיקי טייסת 69 ומשפחות חללי הטייסת. המטוסים, שהוטסו על ידי טייסי חיל האוויר האמריקני, הגיעו לישראל בטיסה שארכה 14 שעות. בדרכם לישראל טסו המטוסים טיסה ישירה לבריטניה שבמהלכה תידלקו באוויר חמש פעמים. משם דרך איטליה, המשיכו לישראל. לפני נחיתתם ביצעו המטוסים החדשים יעף מעל הצופים בליווי שני מטוסי F-15 איגל ("בז") ושני מטוסי F-4 פנטום ("קורנס").

הגיחה המבצעית הראשונה של ה־F-15I הייתה ב־19 בינואר 1999, במשימת תקיפת מטרות מחבלים בדרום לבנון, שביצעו זוג מטוסי F-15I באמצעות נשק מונחה.

ב־2007 השתתפו ארבעה מטוסי F-15I של הטייסת בתקיפת הכור הגרעיני בסוריה, בה הושמד כור גרעיני סורי בשלבי בנייה.[דרוש מקור]

ב־2018 הוענק לטייסת אות הערכה מטעם הרמטכ"ל על הפעלת מטוסי F-15I רעם, שלפי דיווחים זרים היו מעורבים בתקיפות של ישראל נגד איראן בסוריה (ובפרט תקיפת שדה התעופה T-4 (אפריל 2018), תקיפת מחסני התחמושת האיראניים בסוריה (אפריל 2018) ומבצע בית הקלפים).[5]

בתחילת מרץ 2023 פורסם בהארץ כי 37 מ-40 אנשי המילואים של הטייסת הודיעו שלא יתייצבו לאימון באותו השבוע כמחאה על הרפורמה המשפטית וכי יבצעו את שירות המילואים שלהם במקום זאת בהפגנת מחאה מול משרדי הממשלה[6]

סמל הטייסת עריכה

 
סמלה המקורי של הטייסת

סמלה המקורי של הטייסת עוצב על ידי רס"ן ג'רי ווינשטיין, מטילן מאנשי מח"ל מארצות הברית ששימש גם כגרפיקאי. הסמל כלל פצצה, שסימלה את משימות ההפצצה, זנב דג צהוב שסימל להבות כתוצאה מההפצצה ופטיש שסימל את כתישת המטרות.[7]

לאחר שהטייסת נפתחה מחדש, הותאם הסמל למטוסים החדשים, הקורנסים. את הסמל החדש עיצב דוד דה מאיו, מקלען אוויר וצלם אוויר מתקופת ה"מבצרים המעופפים". בסמל מצויר מטוס הפנטום במבט עילי, כשמשני צדדיו אזכור סמלי למספר הטייסת הנראה ממבט ראשון כשתי הלהבות הצהובות המופיעות בסמל המקורי.[7]

טייסת הפטישים היא הטייסת היחידה שמספרה פחות ממאה.

מפקדי הטייסת עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Zvi Avidror, Shlomo Aloni, Hammers Israels Long-Range Heavy Bomber Arm: The Story of 69 Squadron, Schiffer Publishing, 2010

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא טייסת 69 בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רונן ברגמן כותב בספרו "מדינת ישראל תעשה הכל – הקרב החשאי על השבויים והנעדרים" (הוצאת כנרת זמורה־ביתן, 2009) שבחיל האוויר אומרים כי הטייסת קיבלה מספר זה ”בשל ביצועי אנשיה, ולאו דווקא בקוקפיט.” (פרק 14)
  2. ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 257, "עוד אני מחפש בייאוש איזה חור, איזה חור בעננים, שיציל אותי... אבל אין שום חור ואין פתרון. שוב צריך להחליט בטיסה הזאת. אני שומע את קולי מדבר ברדיו, והוא קר וענייני. 'אסקוט, דובק, לאחור סוב'."
  3. ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 259.
  4. ^ major general clinton
  5. ^   "אצדיע לכם בשם צה"ל כולו על העשייה, התרומה והמקצוענות": הרמטכ"ל באות ההערכה לטייסת 69, באתר צה"ל, 17 במאי 2018
  6. ^   יניב קובוביץ, 37 מ-40 אנשי מילואים בטייסת קרב: לא נתייצב לאימונים השבוע, באתר הארץ, 5 במרץ 2023
  7. ^ 1 2 לא על הסמל לבדו, באתר חיל האוויר הישראלי