פסולי עדות
בהלכה, פסולי עדות הם כינוי לקבוצת אנשים שאין לדון או לפסוק על פי עדותם במשפט העברי.
זהות הפסוליםעריכה
הרמב"ם מונה עשרה סוגים של פסולי עדות מהתורה:
ישנם פסולי עדות נוספים, כגון מפריחי יונים, סוחרי שביעית, ומשַחקים בקובייה (מהמרים), וכן שקרנים, רועי בקר (שיש חשד שרועים בשדות אחרים) ועבדים – שקיים חשד קטגורי לגבי יושרם המוסרי. פסולים אלו אינם פסולים מדאורייתא (כפסולים שהוזכרו לעיל) אלא רק מדרבנן.
אישהעריכה
אישה פסולה לעדות מהתורה, מגיזרת הכתוב לפיה רק שני עדים גברים כשרים להעיר. לדעת הרמב"ם הדבר נלמד מלשון הפסוק: "על פי שנים עדים" לשון זכר ולא לשון נקבה[2].
יש מהאחרונים שכתבו הסברים שונים לסיבת הפסול של נשים[3].
מקרים שבהם אישה יכולה להעידעריכה
אישה יכולה להעיד במספר נושאים, ובהם:
- כל דבר שמסור בידה של אישה לתקנו, נאמנת היא להעיד לגביו[4].
- עדות האישה מתקבלת גם בנושאים חמורים, דוגמת התרת אשת איש להינשא, כגון להעיד על נעדר שאינו בין החיים, ומכוח עדות זו מותרת אשתו של הנעדר מכבלי עגינותה, והיא רשאית להינשא לאחר[5].
- האישה כשרה להעיד בכל נושא שמועילה בו עדות של עד אחד, שהם ענייני איסור והיתר, ובהם: כשרות, שחיטה, הפרשת חלה ומעשר, שבת, נידה[6].
- האישה כשרה להעיד בענייני ייבום וחליצה[7].
- האישה נאמנת להעיד בעניינים שבינו לבינה[8].
- האישה כשרה להעיד על אישה שנשבתה שלא נאנסה בידי שוביה, וממילא היא מותרת להינשא לכהן[9].
עד רשעעריכה
רשע, שהוא אדם העובר עבירות במזיד, פסול לעדות, הדבר נלמד בגמרא מהפסוק ”אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיות עֵד חָמָס” (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק א')[10]
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- אסופת מאמרים בנושא פסולי עדות, באתר אסיף
- גרשון הולצר, "עדות אישה במשפט העברי", מתוך סיני, גיליון ס"ז, 1971.
הערות שולייםעריכה
- ^ (כגון אנשים שאוכלים בשוק בפני כל העם, ואין להם בושת פנים ואינם חוששים להעיד שקר
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות עדות, פרק ט', הלכה ב'
- ^ ראו למשל במאמרו של הרב חיים שריבר
- ^ תוספות, כרך תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ד', עמוד ב', ד"ה "הימנוהו"
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן י"ז, סעיף ג'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות עדות, פרק ה', הלכה ג'
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קס"ט, סעיף ח' וכן סדר חליצה סעיף כד
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק כ"א, הלכה י'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ח, הלכה ט"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ז, עמוד א'