פסולי עדות
בהלכה, פסולי עדות הם כינוי לקבוצת אנשים שאין לדון או לפסוק על פי עדותם במשפט העברי.
זהות הפסולים
עריכההרמב"ם מונה עשרה סוגים של פסולי עדות מהתורה:
ישנם פסולי עדות נוספים, כגון מפריחי יונים, סוחרי שביעית, ומשַחקים בקובייה (מהמרים), וכן שקרנים, רועי בקר (שיש חשד שרועים בשדות אחרים). פסולים אלו אינם פסולים מדאורייתא (כפסולים שהוזכרו לעיל) אלא רק מדרבנן.
קרובים
עריכהעדותם של קרובי משפחה מדרגה ראשונה ושנייה פסולה. גדרי קורבת המשפחה בדין עדות רחבים יותר מלגבי אבלות, עד לרמה של פסול 'שני בשני', פסול אדם להעיד על בן דודו או יחד עם בן דודו. עדות של קרוב משפחה רחוק יותר - כשרה. גם כאשר אדם הוא קרוב לאדם שנוגע לתביעה בעקיפין, כמו למשל במקרה שאדם הוא קרוב משפחה של ערב על חוב שעולה לדיון, אסור לו להעיד או לשמש דיין באותו דין[2].
זהירות מיוחדת נדרשת מסיבה זו, בחופה, בה על מסדר הקידושין לבדוק שאף אחד מהעדים המיועדים אינו קרוב לחתן או לכלה, וכן שהעדים אינם קרובים זה לזה, שכן במקרה כזה אין לקידושין תוקף.
אישה
עריכהאישה פסולה לעדות מהתורה, מגזירת הכתוב לפיה רק שני עדים גברים כשרים להעיד. לדעת הרמב"ם הדבר נלמד מלשון הפסוק: "על פי שנים עדים" לשון זכר ולא לשון נקבה[3].
יש מהאחרונים שכתבו הסברים שונים לסיבת הפסול של נשים[4].
מקרים שבהם אישה יכולה להעיד
עריכהאישה יכולה להעיד במספר נושאים, ובהם:
- כל דבר שמסור בידה של אישה לתקנו, נאמנת היא להעיד לגביו[5].
- עדות האישה מתקבלת גם בנושאים חמורים, דוגמת התרת אשת איש להינשא, כגון להעיד על נעדר שאינו בין החיים, ומכוח עדות זו מותרת אשתו של הנעדר מכבלי עגינותה, והיא רשאית להינשא לאחר[6].
- האישה כשרה להעיד בכל נושא שמועילה בו עדות של עד אחד, שהם ענייני איסור והיתר, ובהם: כשרות, שחיטה, הפרשת חלה ומעשר, שבת, נידה[7].
- האישה כשרה להעיד בענייני ייבום וחליצה[8].
- האישה נאמנת להעיד בעניינים שבינו לבינה[9].
- האישה כשרה להעיד על אישה שנשבתה שלא נאנסה בידי שוביה, וממילא היא מותרת להינשא לכהן[10].
עד רשע
עריכהרשע, שהוא אדם העובר עבירות במזיד, פסול לעדות, הדבר נלמד בגמרא מהפסוק ”אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיות עֵד חָמָס” (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק א')[11] הגדרת רשע לעניין זה היא מי שעבר עבירה שחייבים עליה מלקות או מיתת בית דין, בין אם עבר את העבירה "לתיאבון" ובין אם עבר את העבירה "להכעיס"[12].
כאשר העבירה שעשה אסורה רק מדרבנן, גם הפסול לעדות הוא רק מדרבנן[13].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- הערך "פסולי עדות", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מאמרים בנושא פסולי עדות, באתר ספריית אסיף
- גרשון הולצר, "עדות אישה במשפט העברי", מתוך סיני, גיליון ס"ז, 1971.
הערות שוליים
עריכה- ^ (כגון אנשים שאוכלים בשוק בפני כל העם, ואין להם בושת פנים ואינם חוששים להעיד שקר
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י"ג, עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות עדות, פרק ט', הלכה ב'
- ^ ראו למשל במאמרו של הרב חיים שריבר
- ^ ראו תוספות, מסכת פסחים, דף ד', עמוד ב', ד"ה "הימנוהו"
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן י"ז, סעיף ג'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות עדות, פרק ה', הלכה ג'
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קס"ט, סעיף ח' וכן סדר חליצה סעיף כד
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק כ"א, הלכה י'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ח, הלכה ט"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ז, עמוד א'
- ^ ראו שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ל"ד, סעיף ב', כדעת אביי, בהלכה "מומר אוכל נבלות להכעיס" שביע"ל קג"ם
- ^ ראו שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ל"ד, סעיף ג'
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.