פתיחת התפריט הראשי

פרידריך גוּלְדָהגרמנית: Friedrich Gulda;‏ 16 במאי 1930 - 27 בינואר 2000) היה פסנתרן ומלחין אוסטרי, שפעל הן בתחום המוזיקה הקלאסית והן בתחום הג'אז.

פרידריך גולדה
Friedrich Gulda
אין תמונה חופשית
לידה 16 במאי 1930
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בינואר 2000 (בגיל 69)
אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פסנתרן, מלחין, זמר, מוזיקאי ג'אז עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה טבעת הכבוד של העיר וינה
האות האוסטרי למדע ואומנות
תחרות המוזיקה הבינלאומית של ז'נבה (1946) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.gulda.at
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

גולדה נולד בווינה, בנו של מורה. את לימודי הפסנתר החל בגיל שבע אצל פליקס פאצובסקי, בקונסרבטוריון העממי (Volkskonservatorium) של וינה. ב-1942 נכנס לאקדמיה למוזיקה של וינה, שם למד פסנתר ותאוריה של המוזיקה אצל ברונו זיידלהופר ויוזף מרקס.[1]

גולדה זכה בפרס ראשון בתחרות המוזיקה הבינלאומית בז'נבה בשנת 1946. בתחילה העדיף חבר השופטים את הפסנתרן הבלגי לוד באקס, אבל בהצבעה הסופית, היה גולדה הזוכה. אחת השופטות, איילין ג'ויס, שנתנה את קולה לבאקס, יצאה בחרי אף מן החדר וטענה, שיתר השופטים היו נתונים להשפעה בלתי הוגנת מצד תומכי גולדה.[2] גולדה החל להופיע בקונצרטים ברחבי העולם. ב-1950 הופיע לראשונה בקרנגי הול בניו יורק. יחד עם ירג דמוס ופאול בדורה-סקודה הקים גולדה את ההרכב, שנודע בהמשך בשם "הטרויקה הווינאית".

גולדה, שהתפרסם בעיקר בפרשנויות שלו למוצרט ובטהובן, ניגן גם מיצירות באך (במקרים רבים על קלוויקורד), שוברט, שופן, שומאן, דביסי וראוול.[3]

משנת 1950 ואילך טיפח גולדה עניין בג'אז, כתב שירים אחדים וקטעים אינסטרומנטאליים ולעיתים שילב ג'אז ומוזיקה קלאסית אירופאית בקונצרטים שלו. בשנת 1956 הופיע במועדון הג'אז "בירדלנד" בניו יורק[4] ובפסטיבל הג'אז בניופורט. הוא אירגן את התחרות הבינלאומית לג'אז מודרני בשנת 1966 וייסד את ה"מוזיקפורום" הבינלאומי, בית ספר לסטודנטים שרצו ללמוד אלתור, באוסיאך, אוסטריה, בשנת 1968.[3] פעם אמר,

אין כל ערובה לכך, שאהיה למוזיקאי ג'אז דגול, אבל לפחות אדע, שאני עושה את הדבר הנכון. אינני רוצה להיכנס לשגרת החיים של פסנתרן הקונצרטים המודרני, וגם אינני רוצה ליהנות מן הנצחונות הזולים הנובעים מן ההצלחה המובטחת של הבארוק.

בג'אז, מצא גולדה את "הדחף הרתמי, הסיכון, הניגוד המוחלט לגישה החיוורת, האקדמית שלימדו אותי." הוא החל גם לנגן בסקסופון בריטון.[6]

גולדה נחשב לאחד מחשובי הפסנתרנים במאה ה-20. בין תלמידי הפסנתר שלו מרתה ארחריץ', שהגדירה אותו "ההשפעה החשובה ביותר שלי".[7] והמנצח קלאודיו אבאדו.

פרידריך גולדה נישא פעמיים, בפעם הראשונה לפאולה לווה ובשנייה ליוקו ואקיאמה. שניים משלושת בניו, פאול וריקו גולדה, אחד מכל אחד מנישואיו, הם פסנתרנים מוכשרים. גולדה מת מהתקף לב בגיל 69, בביתו שבווייסנבאך, אוסטריה.

 
קברו של פרידריך גולדה

סיפור חייו מתועד בסרט טלוויזיה דוקומנטרי משנת 2007 בשם So what?! - Friedrich Gulda,

יצירותעריכה

שני קונצ'רטי לפסנתר, מוזיקה לפסנתר וקול ומחזמר ג'אז. ביצירתו ניכרות השפעות מן הקלאסיקה עד האימפרסיוניזם, ג'אז ושירי עם וינאיים.

הקלטותעריכה

פרידריך גולדה לא הרבה להקליט, יחסית לפסנתרן בשיעור קומתו. בין הקלטותיו החשובות כל מחזור הסונאטות של בטהובן ב-1968, הפסנתר המושווה של באך ב-3–1972, קונצ'רטי לפסנתר של מוצרט (ק.467 ו-ק.595 עם הנס סווארובסקי, כולל קישוטים של גולדה לכל אורך היצירות, ועם קלאודיו אבאדו וניקולאוס הרנונקור. קונצ'רטו לשני פסנתרים של מוצרט הקליט עם צ'יק קוריאה כסולן בפסנתר השני. כן הקליט סונאטות לצ'לו ופסנתר עם פייר פורנייה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גרהרד ברונר ומרטין אלסטה, "פרידריך גולדה" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ "איילין ג'ויס: דיוקן", עמ' 126-7
  3. ^ 3.0 3.1 גרוב
  4. ^ ניו יורק טיימס: גולדה מופיע לראשונה כפסנתרן ג'אז, 22 ביוני 1956
  5. ^ רוברט שוורץ, "גולדה מאשר שוב את זכותו לתהילה", ניו יורק טיימס, 25 בספטמבר 1989
  6. ^ ניו יורק טיימס: "איש הסקסופון מברוקלין זוכה בגדול בווינה", 17 ביולי 1966
  7. ^ ניו יורק טיימס, 25 במרץ 2001