ויקיפדיה

פרנק ולס

פרנקלין ג'י. ולס (באנגלית: Franklin G. Wells;‏ 4 במרץ 1932 – 3 באפריל 1994) היה איש עסקים ומטפס הרים אמריקאי, שידוע בזכות עבודתו אצל האחים וורנר וחברת וולט דיסני, אשר היה הנשיא ומנהל התפעול שלה משנת 1984 עד מותו מהתרסקות מסוק ב-1994. החל משנת מותו ולס מוכר בתואר אגדת דיסני, כמו כן בשנת 1998 נחנך בניין הקרוי על שמו באולפני וולט דיסני בברבנק.

פרנק ולס
Frank Wells
לידה 4 במרץ 1932
קורונדו, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה 3 באפריל 1994 (בגיל 62)
לאמויל, נבדה, ארצות הברית
שם לידה פרנקלין ג'י. ולס
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה פארק הזיכרון פורסט לוון
ידוע בשל נשיא ומנהל התפעול של חברת וולט דיסני
השכלה מכללת פומונה
אוניברסיטת אוקספורד
Stanford Law School
תקופת הפעילות 1969–1994 (כ־25 שנים)
בת זוג לואן קוסגרייב ולס
צאצאים קווין ולס
אריק בריאנט ולס
מספר צאצאים 2
פרסים והוקרה אגדות דיסני (1994)

ביוגרפיה עריכה

ולס נולד בשנת 1932 בקורונדו, עיר במחוז סן דייגו שבמדינת קליפורניה בארצות הברית[1]. ולס הוא אחד מתוך שלושה אחים[2], כאשר אימו היא בטי גודפרי ואביו הוא ג'ון כץ[2][3], לוטננט קומנדר בצי ארצות הברית שפיקד על USS Humphreys כשנתיים במהלך מלחמת העולם השנייה[4]. ולס הוא צאצא למשפחה שהייתה בספינת המהגרים מייפלאואר[5]. הוא למד במכללת פומונה[1], אותו עזב בשנת 1953 בתור פי בטא קפא[6]. בהמשך הוא קיבל את מלגת רודס, שבאמצעותה למד לימודי תואר ראשון באמנויות באוניברסיטת אוקספורד[1]. בצבא ארצות הברית הוא שירת במשך שנתיים בדרגת סגן ראשון, ולאחר מכן למד ב-Stanford Law School והפך לעורך דין[1].

בשנת 1969 ולס החל לעבוד אצל האחים וורנר[1]. תחילה היה סגן הנשיא של החברה עד שנת 1973, בה קודם לתפקיד הנשיא[1][7]. בשנת 1977 מונה לתפקיד סגן יו"ר עד שעזב את החברה בשנת 1982[1]. בשנת 1984 הודח מנכ"ל חברת וולט דיסני, רון מילר, בעקבות ניסיון השתלטות של איש העסקים סול סטיינברג על החברה[8]. מועצת המנהלים של החברה, הכוללת את רוי אדווארד דיסני, סטנלי גולד וסיד בס, החליטו לגייס את ולס להיות נשיא ומנהל התפעול של החברה[9]. יחד איתו מונה לתפקיד יו"ר ומנכ"ל מייקל אייזנר, אשר עבד לפני כן בסרטי פרמאונט[9], כאשר זו פעם ראשונה שתפקיד בכיר ניתן לאנשים מחוץ לחברה[10]. דיסני טען שהשניים מזכירים לו את השילוב של וולט דיסני ואביו, רוי דיסני[10]. ולס היה ייחודי בניהולו בחברה בכך שהיה לו את ההישג האקדמי הגבוה ביותר[5].

במהלך כהונתו בתפקיד הוא התעמק במאמצים יצירתיים וניהוליים[1]. ולס התמקד בכל ההיבטים של החברה, כולל פארקי השעשועים, נדל"ן, פיננסים וחסויות מסחריות[1]. ולס ידוע כתומך מרכזי של דיסנילנד פריז שבנייתו החלה בשנת 1988[1]. באותה שנה נחנך אתר הנופש הפלורידיאני הגדול של דיסני בדיסניוורלד, אשר היה אחד הפרויקטים של ולס[2]. בית המלון עוצב על פי דגם של מלון דל קורונדו, בתור מחווה לאימו שבילתה בו בשנות ה-20 בתור תלמידה[2]. הוא ידוע כאחד הגורמים שגרמו לתחילת הרנסאנס של דיסני[6], אשר נמשך בין השנים 1989–1999[11]. פעילויות נוספות בהן לקח חלק כוללות את הפיכת ערוץ דיסני לאחת מרשתות הטלוויזיה הגדולות בתשלום, ופיתוח של חנות דיסני וחטיבת מוצרי הצריכה שלה[6].

בנוסף להיותו איש עסקים, ולס היה מטפס הרים והתקרב להשיג את מטרתו לטפס על שבע הפסגות[6]. בשנת 1983, שנה לאחר שעזב את האחים וורנר ושנה לפני שהצטרף לחברת וולט דיסני, הוא טיפס יחד עם ריצ'רד באס על כל ההרים, כאשר הם הגיעו לפסגות של כל ההרים מלבד האוורסט[12]. הם לא הצליחו לטפס על ההר מכיוון שמזג אוויר גרוע אילץ אותם לרדת ממנו, כשהם במרחק של 3,000 רגל בלבד מהפסגה[13]. ב-30 באפריל 1985 באס הצליח להגיע לפסגה של האוורסט והפך לאדם הראשון שהצליח להגיע לכל שבע הפסגות[14].

ב-3 באפריל 1994, בתקופת חג הפסחא, נקבע מותו של ולס בעקבות התרסקות מסוק כשחזר מטיול סקי בהרי רובי[15]. הטיסה כללה ארבעה אנשים בנוסף לולס, כאשר שלושה מתוכם מתו ואחד שרד, מייק הובר, שאשתו, מטפסת המצוקים בוורלי ג'ונסון, הייתה אחת מההרוגות יחד עם הטייס דייב וולטון ומדריך הסקי פול סקנל[16]. במהלך הטיסה מזג האוויר היה גרוע, ולכן הוחלט לנחות במקום מרוחק[17]. בזמן ההמתנה שמזג האוויר ישתפר, ירד שלג על כלי התחבורה ובמהלך ההמראה שנעשתה לאחר מכן המנוע איבד כוח. החמישייה התרסקו בשיפוע של 30 מעלות, ולאחר מכן התפכו במהלך ניסיון נחיתת חירום. המועצה הלאומית לבטיחות בתעבורה קבעה שהסיבה לתאונה היא "בליעת חומר זר (שלג) במנוע, שהביאה ל-Flameout (איבוד כוח המנוע)". הובר תבע את החברה שייצרה את כלי התחבורה, עקב תקלה בתכנון המנוע הקשורה לבליעת שלג, והגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט[16]. התיק המשפטי זכה בפרס שירות הציבור של סטיבן ג'יי. שארפ מהאגודה האמריקאית לצדק[16].

 
חלון ברחוב הראשי של ארצות הברית הקרוי על שמו של ולס

ולס נקבר בפארק הזיכרון פורסט לוון[18], כאשר הוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים[19], שאחד מהם הוא השחקן אריק בריאנט שמת בהתאבדות[20]. בהלוויה שר חברו הטוב קלינט איסטווד את השיר "Hey Jude" של ההביטלס, אותו אהב לשיר ולס[21]. בקיץ של אותה שנה בה ולס נפטר יצא לאקרנים סרט הקולנוע "מלך האריות" הכולל הקדשה לזכרו[22]. בהמשך השנה ולס הוכר בתואר אגדת דיסני[1], כמו כן נוסף למתקן בדיסנילנד הקרוי "מזחלות מטרהורן" קופסאות שכתוב עליהן "Wells Expedition" ("משלחת ולס") לזכרו[23]. בשנת 1998 נחנך בניין הקרוי על שמו באולפני וולט דיסני בברבנק, כאשר ליד הכניסה לבניין יש לוח שמכיל ציטוט שהיה רשום על פתק נייר בכיסו של ולס במשך 30 שנה, "Humility is the final achievement" ("ענווה היא ההישג הסופי")[24]. על שמו של ולס ישנו גם חלון ברחוב הראשי של ארצות הברית[25].

מותו של ולס היה מקרה המוות הראשון שאיתו חברת וולט דיסני התמודדה[10]. לאחר מותו ציפה ג'פרי קצנברג, ראש חטיבת סרטי ההנפשה של החברה, להחליף אותו בתפקידו, אך אייזנר סירב לכך, מה שהוביל בסופו של דבר להתפטרותו ולהקמת דרימוורקס[5][26]. רבים מציינים את מותו הפתאומי של ולס כנקודת מפנה בשלטון דיסני בשוק, שהובילה לבעיות בכל התחומים בהם דיסני פעלה[27]. ולס "היה ידוע כמשלימו של אייזנר וכנציגו של ההיגיון, לעומת הפכפכנותו של אייזנר"[27]. בכיר לשעבר בחברה טען שאייזנר נהג לסרב לכל הצעה או פרויקט שהוצגו בפניו, וכשולס היה בחיים "הוא נהג להתערב לטובת אנשי הקריאטיב"[27]. ההחלטות של אייזנר גרמו לדיסני לאבד לקוחות ונאמנות הנותרים פחתה[28]. בסופו של דבר הוחלט להחליף את אייזנר, כאשר היורש שלו היה בוב אייגר שנכנס לנעליו בשנת 2005[28].

בשנת 2009 הוקרן לראשונה ב-Telluride Film Festival הסרט התיעודי "היפהפייה הנרדמת מתעוררת", אשר הופק על ידי דון האן ופיטר שניידר, כשהראשון גם ביים וקריין אותו[29]. הסרט מתעד את היסטורית אולפני ההנפשה של וולט דיסני בין השנים 1984–1994[29], כאשר הן כוללות את כל שנות הקריירה של ולס בחברה. אחת הסיבות להפקת הסרט הייתה על מנת להציג את ולס, דמות חשובה בהיסטוריה של החברה שלא כולם מכירים[30]. בסיום הסרט ישנה הקדשה לולס ולעוד שלושה אישים, ג'ו רנפט, הווארד אשמן ורוי אדווארד דיסני[10].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 פרנק ולס, באתר אגדות דיסני
  2. ^ 1 2 3 4 Betty Godfrey Wells, the Hotel Del & Disney, באתר My Coronado Memory
  3. ^ ג'ון כץ ולס, באתר Find a Grave
  4. ^ USS Humphreys (DD 236), באתר Uboat.net
  5. ^ 1 2 3 קים מאסטרס, The Epic Disney Blow-Up of 1994: Eisner, Katzenberg and Ovitz 20 Years Later, באתר הוליווד ריפורטר, 9 באפריל 2014
  6. ^ 1 2 3 4 ג'ף קובר, Celebrating Frank Wells, באתר MousePlanet‏, 2 באפריל 2009
  7. ^ אלג'יין הרמץ, A Funny Thing Happened on the Way to the Fire, באתר הניו יורק טיימס, 18 בנובמבר 1973
  8. ^ תומס הייז, DISNEY'S CHIEF IS FORCED OUT, באתר הניו יורק טיימס, 8 בספטמבר 1984
  9. ^ 1 2 אלג'יין הרמץ, BOARD PICKS TWO NEW EXECUTIVES TO HEAD DISNEY, באתר הניו יורק טיימס, 23 בספטמבר 1984
  10. ^ 1 2 3 4 הסרט "היפהפייה הנרדמת מתעוררת" משנת 2009, בביומו של דון האן
  11. ^ אשלי אמבר, All 10 Disney Renaissance Movies, Ranked Worst to Best, באתר Collider‏, 12 במרץ 2023
  12. ^ יואל שטרלינג, 7 הפסגות, באתר טיולי רדיוס, אוקטובר 2019
  13. ^ סוזן צ'מפלין טיילור, Movie Mogul Frank Wells and Financier Dick Bass Become the Old Men of Seven Mountains, באתר People.com‏, 13 בפברואר 1984
  14. ^ The Adventurer: Dick Bass' Many Summits, באתר פורבס, 12 בנובמבר 2003
  15. ^ Associated Press‏, Frank Wells, Disney's President, Is Killed in a Copter Crash at 62, באתר הניו יורק טיימס, 5 באפריל 1994
  16. ^ 1 2 3 Hoover v. Bell Helicopter Textron, באתר רוברט פ. שוסטר
  17. ^ Survivor, באתר Outside‏, 2 במאי 2004
  18. ^ פרנק ולס, באתר Find a Grave
  19. ^ מייק בארנס, Luanne Wells, Philanthropist and Longtime Supporter of the Wallis in Beverly Hills, Dies at 87, באתר הוליווד ריפורטר, 1 באוגוסט 2021
  20. ^ אריק בריאנט ולס - טריוויה, באתר IMDb
  21. ^ צ'יפ ג'ונסון, 2,000 at Memorial for Disney's Wells, באתר לוס אנג'לס טיימס, 12 באפריל 1994
  22. ^ הסרט "מלך האריות" משנת 1994, בבימוי רוג'ר אלרס ורוב מינקוף
  23. ^ Matterhorn Wells Expedition, באתר The Orange County Register‏, 31 במרץ 2017
  24. ^ ג'יל ויליאמסון, Frank G. Wells on Humility, באתר Go Teen Writers‏, 12 במרץ 2015
  25. ^ הרב לייבכר, MAIN STREET USA TRIBUTE WINDOWS: FAMILY AND EXECUTIVES, באתר World Of Walt‏, 5 במאי 2020
  26. ^ אורית זרובבל, "כשהמכשפה הרעה תמות, נוכל שוב לעבוד ביחד", באתר גלובס, 27 בפברואר 2005
  27. ^ 1 2 3 הקסם עוזב את ממלכת דיסני, באתר גלובס, 28 באוגוסט 1997
  28. ^ 1 2 גיל תמרי, כשרוברט מוצא את נמו, באתר ynet‏, 19 באוגוסט 2005
  29. ^ 1 2 לוק בונאנו, Waking Sleeping Beauty DVD Review, באתר DVDizzy‏, 30 בנובמבר 2010
  30. ^ סקוט מקולי, Don Hahn, Peter Schneider on Waking Sleeping Beauty, באתר Filmmaker‏, 26 במרץ 2010
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פרנק_ולס&oldid=38122945"