היפהפייה הנרדמת מתעוררת
היפהפייה הנרדמת מתעוררת (באנגלית: Waking Sleeping Beauty) הוא סרט קולנוע תיעודי אמריקאי משנת 2009, אשר מתעד את היסטורית אולפני ההנפשה של וולט דיסני בין השנים 1984–1994, בהן האולפנים היו בתקופה קשה עד תחילת הרנסאנס של דיסני. הסרט בוים וקורין על ידי דון האן, אשר גם הפיק את הסרט בשיתוף פיטר שניידר. הסרט נכתב על ידי פטריק פאצ'קו, הולחן על ידי כריס בייקון ונערך על ידי אלן קנשיא, ורטאן נזריאן וג'ון דמיאן ראיין.
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | דון האן |
|---|---|
| הופק בידי | דון האן, פיטר שניידר |
| תסריט | פטריק פאצ'קו |
| עריכה | אלן קנשיא, ורטאן נזריאן, ג'ון דמיאן ראיין |
| שחקנים ראשיים |
רוי אדווארד דיסני מייקל אייזנר ג'פרי קצנברג רנדי קרטרייט הווארד אשמן |
| מוזיקה | כריס בייקון |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| חברת הפקה | Stone Circle Pictures |
| חברה מפיצה | סרטי אולפני וולט דיסני |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה  |
| הקרנת בכורה |
 6 בספטמבר 2009 (Telluride Film Festival) 26 במרץ 2010 (בתי קולנוע נבחרים) 16 ביוני 2022 (דיסני+) |
| משך הקרנה | כ-85 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה | סרט תיעודי |
| הכנסות | 84,918 דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו | wakingsleepingbeauty |
| האתר הרשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הסרט, בהפקת Stone Circle Pictures, אינו משתמש בראיונות חדשים מול מצלמה, בדומה לסרטים תיעודיים רבים, אלא מסתמך בעיקר על ראיונות מהארכיון, קטעי עיתונות, קטעים מהסרטים המסוקרים וסרטונים אישיים שצולמו על ידי עובדי האולפן, דבר שלעיתים קרובות נגד את מדיניות החברה. בין האישים הבולטים המופיעים בסרט נכללים רוי אדווארד דיסני, מייקל אייזנר, ג'פרי קצנברג, רנדי קרטרייט והווארד אשמן.
הסרט הוקרן לראשונה ב-6 בספטמבר 2009 ב-Telluride Film Festival, ולאחר מכן הוקרן בכשמונה פסטיבלי קולנוע נוספים, עד הגעתו לבתי קולנוע נבחרים בארצות הברית ב-26 במרץ 2010 בהפצת סרטי אולפני וולט דיסני. בישראל הסרט הופץ לראשונה כחלק מתכני הבכורה של שירות הסטרימינג דיסני+ ב-16 ביוני 2022. הסרט זכה בעיקר לביקורות חיוביות, כאשר הוא הרוויח ממכירות הכרטיסים 84,918 דולר, כמו כן הוא היה מועמד וזכה במספר פרסים. אורך הסרט כ-85 דקות.
רקע עריכה
הסרט התיעודי מקורין על ידי הקולנוען דון האן, עם ראיונות אודיו רבים של אנימטורים ומנהלים של חברת וולט דיסני שבבעלותה אולפני ההנפשה של וולט דיסני. הסרט פותח עם הכיתוב "בין השנים 1984 ו-1994 שילוב מושלם של אנשים ונסיבות שינו את ההנפשה לעד".
הסרט מתחיל בתחילת שנות ה-80, כשחברת וולט דיסני מנוהלת על ידי חתנו של וולט דיסני, רון מילר, לאחר שוולט נפטר והסרטים של אולפן ההנפשה הובלו על ידי תשעת הזקנים של דיסני. מתואר שבתקופה זו האולפנים היו מוזנחים וההנפשה נחשבה לאמנות גוססת. אל האולפנים יצטרפו אנימטורים רבים חדשים, לאחר שסיימו את לימודיהם באוניברסיטת California Institute of the Arts שממומנת על ידי דיסני. מילר טיפח בתקופה זו אנימטורים חדשים בזהירות, מפני שכמה שנים לפני כן הוא נפגע מדון בלות' שהוביל לקרע בין העובדים באולפן. ב-13 בספטמבר 1979, ביום הולדתו של בלות', הוא עזב את האולפנים מפני שהרגיש שאולפני ההנפשה של דיסני נחותים, כאשר הוא לקח איתו חצי מהאנימטורים שעבדו שם על מנת לפתוח אולפן משלו, Sullivan Bluth Studios. עקב מעשה זה, הפצת הסרט "השועל והכלבלב" נדחתה בחצי שנה.
בהמשך הסרט מוצג קטע מתוך מהדורת החדשות "Today", בה נאמר שמניות החברה עלו בעקבות שני השפעות עיקריות. הראשונה היא יציאת הסרט "ספלאש" בהפקת סרטי טאצ'סטון שבבעלות החברה, אשר גרף יותר מ-6 מיליון דולר בשלושת הימים הראשונים להקרנתו. השנייה היא התפטרותו של רוי אדווארד דיסני, אחיינו של וולט ובנו של המייסד והשותף של החברה, רוי דיסני. הוא התפטר עקב ניסיון השתלטות של איש העסקים סול סטיינברג על החברה, כמו כן בעקבות מקרה זה הודח מילר מתפקידו. בסופו של דבר רוי חזר לחברה, כאשר הוא מינה את מייקל אייזנר ופרנק ולס לניהול אולפני החברה, כאשר זו פעם ראשונה שתפקיד בכיר ניתן לאנשים מחוץ לחברה. רוי טען שהשניים מזכירים לו את השילוב של וולט ואביו.
המטרה הראשונה והעיקרית של ההנהלה החדשה הייתה לחזור להצליח בתחום הסרטים. בעקבות החלטה זו הוחלט לשפץ את האולפנים ולעבוד באופן ישיר עם הוליווד. אחד הדברים ראשונים שאייזנר עשה היה לשכור את ג'פרי קצנברג כראש חטיבת הסרטים, לאחר שעבדו ביחד בסרטי פרמאונט. באותה תקופה עבדו על הסדרה "הקדירה השחורה", אשר קצנברג התערב יותר מידי בהפקתו ודרש לערוך אותו מספר פעמים עקב קטעים מפחידים. שהסרט יצא לקולנוע הוא נחשב לכישלון בקופות לעומת תקציבו, והובס על ידי הסרט "מהדובים באהבה" שמבוסס על הזיכיון "דובוני אכפת לי". בעקבות אירועים אילו, מחלקת ההנפשה של דיסני הגיעה לשפל המדרגה. סרטי ההנפשה היו בירידה לעומת סרטי הלייב אקשן שזכו להצלחה רבה, לכן קצנברג היה צריך משרדים בשביל הכוכבים של הסרטים, ביניהם בט מידלר ורובין ויליאמס. הוא החליט להעביר את מחלקת ההנפשה לגלנדייל, ואיפה שעבדו להקים את המשרדים. הבניין החדש תואר כחורבה ומוזנח, והאנימטורים החלו לחשוב שעומדים לפטר אותם ולסגור את המחלקה.
קצנברג כינס את כל העובדים לפגישה, בה יכלו לשאול שאלות ולעלות חששות. בפגישה הוא אמר "לא מעניינים אותי הפרסים של האקדמיה, אני מעוניין בפרסים של הבנק", דבר שפגע מאוד באנימטורים. בהמשך, פיטר שניידר מונה להיות נשיא אולפני ההנפשה, כאשר הוא עזר למודרניזציה של תהליך ההנפשה, דבר שמתואר כ"תקופה מרגשת". בשנת 1986 יצא לאקרנים הסרט "הרפתקאותיו של סופר בלש" שזכה לביקורות חיוביות והצלחה בקופות. בהמשך השנה יצא הסרט "פייבל והחלום האמריקאי", שנחשב באותה תקופה לסרט ההנפשה הרווחי ביותר בכל הזמנים שלא הופק על ידי דיסני. אולפני ההנפשה החליטו להפיק סרטי הנפשה חדשים שייצאו לאקרנים בקצב של אחד בשנה. בהמשך החלו להפיץ סרטי הנפשה מהעבר בקלטות וידאו, כשהראשון היה "פינוקיו". המכירות הכניסו הרבה כסף לחברה, ולכן הייתה אפשרות להפיק יותר סרטים. הסרט "מי הפליל את רוג'ר רביט" יצא לאקרנים בשנת 1988, ולמרות שדרש תקציב רב הוא הצליח כלכלית. עקב ההצלחה, העובדים חזרו לעבוד באולפן ממנו נאלצו לעזוב, והחלו לעבוד על הסרטים "אוליבר וחבורתו" ו"בת הים הקטנה".
הסרט "בת הים הקטנה" הוביל להתחלת הרנסאנס של דיסני, אשר נמשך בין השנים 1989–1999. פסקול הסרט, The Little Mermaid, הולחן ונכתב על ידי הווארד אשמן ואלן מנקן, אשר בהמשך עבדו גם על פסקול הסרט "היפה והחיה", אשר נקרא "היפה והחיה". מאוחר יותר הלחין מנקן את הפסקול "Aladdin" עבור הסרט "אלאדין". מעורבותו של אשמן בסרטים סייעה להצלחה של הסרטים בקופות, והובילה לזכייה בפרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר ובפרס אוסקר למוזיקה המקורית הטובה ביותר. אשמן מת ב-14 במרץ 1991 עקב מחלת האיידס, ולכן הוא לא זכה לראות את הסרט "היפה והחיה" גמור. הסרט זכה להצלחה רבה וקיבל מועמדות לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, כאשר זהו סרט ההנפשה הראשון שהיה מועמד לפרס זה. בליל הקרנת הבכורה של הסרט, בו חנכו צוות ההפקה, אייזנר הודיע שייבנה אולפן הנפשה חדש כפרס על עבודתם הקשה של האנימטורים, ללא ידיעתו של קצנברג. האנימטורים תארו שהם החלו "לחיות את החלום", העלו להם את המשכורת והם הפכו לכוכבים. בשנת 1994 הסרט "מלך האריות" יצא לאקרנים, והפך להצלחה קופתית נוספת עבור דיסני. באותה שנה ולס נפטר מהתרסקות מסוק, כאשר זה המוות הראשון שהחברה מתמודדת איתו. קצנברג ציפה להחליף את מקומו של ולס, אך אייזנר סירב לכך, מה שהוביל בסופו של דבר להתפטרותו.
הסרט נגמר באמירה של האן "אחרי כל הדרמה, הלילות הלבנים, הפיצה הקרה, האגו שנפגע והשעות הרבות הרחק מהמשפחה, בסופו של יום, איש לא יזכור מי עשה מה למי, הם יזכרו את הדמויות שזינקו מהעיפרון אל המסך, ומשם אל ליבם של הקהל, וכך זה צריך להיות". כתוביות הסיום של הסרט מלוות בקטעים מצחיקים שצולמו בעיקר באולפנים, כשברקע מושמע השיר "Zip-a-Dee-Doo-Dah" מתוך הסרט "שירת הדרום". בסיום הסרט נרשמה הקדשה לג'ו רנפט, אשמן, ולס ורוי אדווארד דיסני.
משתתפים עריכה
הסרט אינו משתמש בראיונות חדשים מול מצלמה, בדומה לסרטים תיעודיים רבים, אלא כולל קטעי ארכיון בהם נמצאים אנימטורים ומנהלים של חברת וולט דיסני שבבעלותה אולפני ההנפשה של וולט דיסני. בין משתתפי הסרט שהופיעו בקטעי הארכיון נכללים:
|
הפקה עריכה
הסרט התיעודי הופק על ידי Stone Circle Pictures, כאשר המפיקים שלו הם פיטר שניידר ודון האן, שהאחרון גם ביים וקריין אותו[1]. המפיקים אמרו שהם הפיקו את הסרט על מנת שיוכלו לתפוס את המהות הרגשית של מה שקרה באולפני ההנפשה של וולט דיסני בשנים 1984–1994, בהן האולפנים היו בתקופה קשה עד תחילת הרנסאנס של דיסני[1]. סיבה נוספת להפקת הסרט הייתה על מנת להציג את פרנק ולס, דמות חשובה בהיסטוריה של חברת וולט דיסני שלא כולם מכירים[1]. האן שיתף שלאחר שיחה עם אדווין קאטמול, שהיה בתקופת ההפקה נשיא האולפנים, הסרט צמח במטרה שלא ישכחו את הסיפור ההיסטורי[1].
המפיקים סיפרו שהם החליטו לעבוד על הסרט, מפני שכל הסרטים התיעודיים שהם ראו על החברה בתקופה זו לא הצליחו "לתפוס את הסיפור הפנימי"[1]. בסרטים אילו, בשונה מסרט זה ובדומה לסרטים תיעודיים נוספים, היו ראיונות חדשים מול מצלמה, והמפיקים הרגישו שכל אחד מספר את הסיפור שלו ולא את הסיפור של האולפן עצמו, בו הם עבדו בתקופה זו[1]. האן שיתף ששניידר היה מוכן על ההתחלה לעבוד על הסרט, לעומתו, שנרתע בהתחלה מפני שהוא ידע שההפקה תצטרך לעסוק בהרבה קטעי ארכיון ומקורות פנימיים[1].
האן הציע שלא יהיו ראיונות חדשים מול מצלמה בסרט[2], ולכן הוא מסתמך בעיקר על ראיונות מהארכיון, קטעי עיתונות, קטעים מהסרטים המסוקרים וסרטונים אישיים שצולמו על ידי עובדי האולפן[1], דבר שלעיתים קרובות נגד את מדיניות החברה[3]. הסיבה לכך שאנשים היו "כנים יותר אם הם לא היו מול מצלמה"[1]. הקטעי ארכיון הושאלו על ידי האנימטורים שעבדו באולפנים, כאשר הייתה בהתחלה בעיה טכנית לחבר את כולם במדיה אחת[3]. נודע שיש עוד 250 שעות שלא הוכנסו לסרט[3]. המפיקים שיתפו שמייקל אייזנר עזר מאוד בהכנת הסרט והביא הערות עליו לפני שהיה גמור[3].
תחילה האן עשה את הקריינות באופן זמני, עד שיושכרו שחקנים שיעשו את עבודה זו[1]. בסופו של דבר הוא הרגיש שהקריינות שלו הכי מתאימה לסרט, ולכן הוא נבחר להיות הקריין[1]. הוא שיתף שמפני שקריין לאורך כל הסרט אז הוא גזר קטעים רבים שלו שהופיעו שם[1]. שם הסרט נקבע על סמך אמירה שנאמרה בו על ידי ג'פרי קצנברג "אנחנו צריכים להעיר את היפהפייה הנרדמת". האן סיפר שהוא נהנה לעבוד על הסרט התיעודי[1], ומאז הוא הפיק סרטים תיעודיים נוספים, ביניהם "Hand Held" ו"המוזיקה של הווארד", אשר עוקב אחר חייו של הווארד אשמן והוא בעל קונספט דומה לסרט זה[4].
הסרט הוקרן לראשונה ב-6 בספטמבר 2009 ב-Telluride Film Festival, ולאחר מכן הוקרן בכשמונה פסטיבלי קולנוע נוספים[5]. ב-26 במרץ 2010 הסרט החל להיות מוקרן בבתי קולנוע נבחרים בארצות הברית בהפצת סרטי אולפני וולט דיסני, כאשר באותו יום יצא לאקרנים גם הסרט "הדרקון הראשון שלי" של דרימוורקס הנפשה[1]. טריילר הסרט הופץ חודש לפני ההקרנה, ב-19 בפברואר[6]. מאז ההקרנה בארצות הברית הסרט הופץ במדינות נוספות ודובב למספר שפות. בישראל הסרט הופץ לראשונה כחלק מתכני הבכורה של שירות הסטרימינג דיסני+ ב-16 ביוני 2022.
קבלה עריכה
הסרט נצפה על ידי ג'פרי קצנברג, שמתואר בו "באור לא מחמיא בעליל"[7], אשר שיתף לאחר צפייה בו "לא בהכרח הייתי מספר את הסיפור כך, אבל אני מבין מה אתה עושה ואני מוצא את זה רגשי באופן מפתיע"[3]. רוי אדווארד דיסני, שנפטר כמה חודשים לאחר הקרנת הבכורה של הסרט, צפה בו גם ואהב אותו מאוד, כאשר המטפל שלו אמר שהוא צפה בו כארבע פעמים[8]. מפיקי הסרט סיפרו שהוא שלח להם פתק "מאוד מאוד נחמד" עליו[8].
הסרט הרוויח ממכירות הכרטיסים 84,918 דולר[9], כאשר הוא זכה בעיקר לביקורות חיוביות. באתר "Rotten Tomatoes" הסרט מחזיק בדירוג של 71% על סמך 52 ביקורות, כאשר נכתב עליו שם "[הסרט] אינו חוקר לעומק - או מספר אמיתות קשות - כפי שיכול היה להיות, אבל המבט של דון האן על הלידה מחדש של דיסני מציע הצצה מרתקת ומפתיעה בכנות לעבר של האולפן"[10]. באתר "Metacritic" הסרט קיבל ציון 70 על סמך 18 מבקרים[11].
אנדי קליין הביא לסרט באתר "The Christian Science Monitor" דירוג של 3 מתוך 5 כוכבים, כאשר כתב עליו ש"הוא פרויקט מוזר באמת"[12]. לוק בונאנו כתב באתר "DVDizzy" שהסרט הוא "טיול נפלא בנתיב הזיכרון", ושכל מי שיש לו הערכה לסרטי ההנפשה של דיסני מסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 צריך לראות אותו[5]. ג'יימס טיילור כתב באתר "לוס אנג'לס טיימס" שיש בסרט "סצנות נפלאות", ביניהן סצנה בה הווארד אשמן מאמן את ג'ודי בנסון לשיר את השיר "Part of Your World" בסשן הקלטות[13]. שון פרגוסון כתב באתר "?Why So Blu" ש"ההנאות, השפל והמחיר להצלחה נלכדים כולם בסרט המדהים הזה וזה סרט חובה לכל מעריץ של דיסני, הנפשה או אפילו תרבות ארגונית כי מה שקרה בדיסני יכול לקרות בכל מקום"[14]. ביל גרהם כתב באתר "Collider" שלמרות אורכו של הסרט, הוא "עושה עבודה אדירה בלהכין את הבמה ולהביא אותנו במהירות למוקד הסרט, לספק רקע והקשר"[15].
בשנת 2009 הסרט זכה בפרס הקהל עבור הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בהמפטונס[6]. בשנת 2010 הסרט היה מועמד לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר על ידי St. Louis Film Critics Association, אך הפסיד לסרט "The Tillman Story"[16]. בשנת 2011 הסרט היה מועמד לפרס הסרט התיעודי של השנה בטקס פרסי דוריאן, כאשר הוא הפסיד לסרט "Joan Rivers: A Piece of Work"[17]. בהמשך השנה הסרט זכה בפרס הישג מיוחד בטקס פרסי אנני ה-38[18].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של היפהפייה הנרדמת מתעוררת
היפהפייה הנרדמת מתעוררת, ברשת החברתית פייסבוק
"היפהפייה הנרדמת מתעוררת", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"היפהפייה הנרדמת מתעוררת", באתר AllMovie (באנגלית)
"היפהפייה הנרדמת מתעוררת", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"היפהפייה הנרדמת מתעוררת", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "היפהפייה הנרדמת מתעוררת", באתר Metacritic (באנגלית)
- "היפהפייה הנרדמת מתעוררת", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
"היפהפייה הנרדמת מתעוררת", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 סקוט מקולי, Don Hahn, Peter Schneider on Waking Sleeping Beauty, באתר Filmmaker, 26 במרץ 2010
- ^ שרה נייט אדמסון, Don Hahn: Animator, Producer, Director and Peter Schneider: Former President of Disney Animation Interview, באתר Sarah's Backstage Pass, 4 בפברואר 2010
- ^ 1 2 3 4 5 הליידי מיז דיווה, Waking Sleeping Beauty, באתר The Diva Review, 17 במרץ 2010
- ^ פרנק סקק, ‘Howard’: Film Review - Tribeca 2018, באתר הוליווד ריפורטר, 24 באפריל 2018
- ^ 1 2 לוק בונאנו, Waking Sleeping Beauty DVD Review, באתר DVDizzy, 30 בנובמבר 2010
- ^ 1 2 פיטר סקריטה, Waking Sleeping Beauty Movie Trailer, באתר Film/, 19 בפברואר 2010
- ^ מארק בורדן, Jeffrey Katzenberg Plans on Living Happily Ever After, באתר Fast Company, 1 בדצמבר 2009
- ^ 1 2 ביל דוסוביץ, Schneider and Hahn Talk 'Waking Sleeping Beauty', באתר Animation World Network, 25 במרץ 2010
- ^ היפהפייה הנרדמת מתעוררת, באתר Box Office Mojo
- ^ היפהפייה הנרדמת מתעוררת, באתר Rotten Tomatoes
- ^ היפהפייה הנרדמת מתעוררת, באתר Metacritic
- ^ אנדי קליין, Waking Sleeping Beauty: movie review, באתר The Christian Science Monitor, 27 במרץ 2010
- ^ ג'יימס טיילור, How Broadway helped animate Disney’s comeback, באתר לוס אנג'לס טיימס, 3 באפריל 2010
- ^ שון פרגוסון, Waking Sleeping Beauty (DVD Review), באתר ?Why So Blu, 2 בדצמבר 2010
- ^ ביל גרהם, WAKING SLEEPING BEAUTY DVD Review, באתר Collider, 7 בינואר 2011
- ^ פיטר קנגט, “Social,” “Swan” and “Speech” Lead St. Louis Critics’ Nominations, באתר IndieWire, 22 בדצמבר 2010
- ^ 2011 Film & TV Dorians, באתר פרסי דוריאן
- ^ טקס פרסי אנני ה-38, באתר פרס אנני