פרעות רינדפלייש
פרעות רינדפלייש (בגרמנית: Rintfleisch-Pogrom או Rintfleisch-Verfolgung) היו סדרת פרעות ביהודים שנערכו בדוכסות בוואריה שבאימפריה הרומית הקדושה (כיום שטחי פרנקוניה ופפאלץ עלית) בקיץ 1298, ה'נ"ח. קיימות הערכות שונות לגבי מספר היהודים שנרצחו בפרעות והן נעות בין 4,000 ליותר מ-100 אלף.[1][2][3] האירועים מציינים את תחילת ההתמוטטות של המרכז היהודי באשכנז בימי הביניים.
תולדותיהם
עריכההרקע למאורעות היה מלחמת אזרחים שהשתוללה באימפריה הרומית הקדושה החל מ־1292, כאשר מלך גרמניה אדולף מנסאו נלחם בחלק מנסיכי גרמניה, בראשות אלברכט לבית הבסבורג נסיך אוסטריה, אשר היה יריבו על כיסא המלוכה. אדם בשם רינדפלייש (משמעות המילה היא "בשר בקר"; לא ברור אם מדובר בשם או בכינוי) הקים מיליציה עממית שהחלה לטבוח ביהודי החבל. העילה הדתית לפרעות הייתה עלילה על חילול לחם הקודש בידי היהודים, לאחר שבעיירה רוטינגן (אנ') בפרנקוניה התפשטה שמועה שהיהודים גנבו את לחם הקודש מן הכנסייה.[4] לאחר שוך הקרבות הצהיר רינדפלייש שקיבל היתר מהאל לנקום ביהודים ולהרגם, והחל ביחד עם המונים שהתלכדו סביבו במסע רצח נגד קהילות יהודיות, בעיקר באזורי פרנקוניה, בוואריה ואוסטריה. בפרעות נפגעו 146 קהילות מתועדות, ושמותיהם של 3,441 נטבחים נרשמו בספר הזיכרונות של קהילת נירנברג. האומדן המקובל לגבי מספר ההרוגים הכולל הוא בין 4,000 ל־5,000, ומלבדם היו פצועים, עקורים, ומשפחות שנשארו בחוסר כל בשל הנזק הכבד לרכוש.[5][6]
הקהילה הראשונה שהושמדה הייתה רוטינגן, ב־20 באפריל 1298 (ז' באייר), מיד לאחר העלילה. מאוחר יותר נטבחו יהודי וירצבורג (י"ג באב, כאלף נפשות), במברג, יהודי היילברון (י"ב בחשוון ה'נ"ט) וקהילות אחרות. במהלך מעשי הטבח, נאלצו רבים מהיהודים לבחור בין המרת דת לבין מוות. בתיאורים מזוועות הטבח מתוארות נשים שקפצו למדורות אש עם ילדיהן, לאחר שבחרו שלא להמיר את דתן.
ברוטנבורג על הטאובר, הותקפה הקהילה בי"ד בתמוז, ופעם נוספת בח' באב. הפעם השלישית הכריתה את הקהילה לחלוטין בי' באב–י"ב באב. מסופר כי שורדי ההתקפה בח' באב נמלטו למבצר העירוני וניסו להתגונן, אך לאחר מספר ימי מצור הוכנעו ונשרפו באש. בקינות שנכתבו על המאורע נאמר כי ההרוגים הלכו אל האש בשירה ובריקודים. בין ההרוגים בקהילה זו היה רבי מאיר הכהן מרוטנבורג (בעל הגהות מיימוניות). כיום ישנה בגן העירוני ברוטנבורג אנדרטה לזכר הפרעות.[7]
קהילה מפורסמת נוספת שנטבחה הייתה קהילת נירנברג, ב־1 באוגוסט (כ"ב באב) באותה שנה. בקהילה זו כיהן רבי מרדכי בן הלל כרב וכראש ישיבה, ואף הוא נרצח עם אשתו זלדה וחמשת ילדיו, מה שהשאיר את הקהילה ללא רועה. בקהילה זו נמסר שנהרגו 628 יהודים.
באופן יוצא דופן, בערים רגנסבורג ואאוגסבורג מנעו בני העיר מחילותיו של רינדפלייש לטבוח ביהודים.
הפרעות נסתיימו בתחילת חורף ה'נ"ט, לאחר שרינדפלייש הושם במאסר, וראשו נערף על ידי הקיסר אלברכט האוסטרי, שחשש מהתלהטות הרוחות ומאיבוד רסן השלטון. פרעות אלו מציינות את תחילת ההתמוטטות של המרכז היהודי באשכנז בימי הביניים.
באותה העת נכתבו בקהילות המקומיות קינות רבות המתארות את חורבנן של אותן קהילות. יש הסוברים כי תענית כ' בסיוון[8] חוּדשה כיום צום עם אמירת סליחות וקינות לזכר אותם מאורעות.[9]
לקריאה נוספת
עריכה- חיים ביינארט, אטלס כרטא לתולדות עם ישראל בימי הביניים, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 46–47.
- שמעון ברנפלד, ספר הדמעות, חלק ב (ברלין: הוצאת אשכול, תרפ"ד), עמ' לג ואילך, באתר אוצר החכמה.
- פנקס קהילת נירנבורג, כתב יד עם תיאור של עשרות קהילות שנעקרו ועם שמות של אלפים אנשים נשים וטף שנהרגו.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ ספר הדמעות: כרך שני: מזמן גזרת רינדפלייש עד שרפת האנוסים באנקונה / שמעון ברנפלד - פרויקט בן־יהודה, באתר benyehuda.org
- ^ פרעות רינדפלייש, באתר סגולה
- ^ Remembering: Rindfleish massacres of 1298, The Jerusalem Post | JPost.com, 2023-04-22 (באנגלית אמריקאית)
- ^ חיים ביינארט, אטלס כרטא לתולדות עם ישראל בימי הביניים, עמ' 46–47.
- ^ Jonathan Frankel, The Fate of the European Jews, 1939-1945: Continuity or Contingency?, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1998, עמ' 22.
- ^ במקורות אחרים מופיעים אומדנים גבוהים בהרבה: עשרים אלף יהודים או אף מאה אלף יהודים.
- ^ רוטנבורג על הטאובר ופרעות רינדפלייש 1298, באתר למטייל.
- ^ שנקבעה במקורה לזכר עלילת הדם בבלואה והשתכח ברבות השנים.
- ^ יצחק אלפסי, מועדי קודש, עמוד 333.