פתיחת התפריט הראשי

פרעות רינדפלייש

פרעות ביהודים פרצו באימפריה הרומית הקדושה ("אשכנז" בלשון יהודי ימי הביניים, תחומי גרמניה של ימינו) בקיץ 1298, ה'נ"ח

פרעות רינדפלייש היו סדרת פרעות ביהודים שנערכו בדוכסות בוואריה שבאימפריה הרומית הקדושה (כיום שטחי פרנקוניה והפפאלץ העלית) בקיץ 1298, ה'נ"ח. נהרגו בהן למעלה מ-4,000 יהודים והן מציינות את תחילת ההתמוטטות של המרכז היהודי באשכנז בימי הביניים.

תולדותיהםעריכה

הרקע למאורעות היה מלחמת אזרחים שהשתוללה באימפריה הרומית הקדושה החל מ-1292, כאשר הקיסר אדולף מנסאו-וילבורג נלחם בחלק מנסיכי גרמניה, בראשות אלברכט לבית הבסבורג נסיך אוסטריה, אשר היה יריבו על כיסא המלוכה. אדם בשם רינדפלייש (משמעות המילה היא "בשר בקר"; לא ברור אם מדובר בשם או בכינוי) הקים מיליציה עממית שהחלה לטבוח ביהודי החבל. העילה הדתית לפרעות הייתה עלילה על חילול לחם הקודש בידי היהודים. לאחר שוך הקרבות הצהיר רינדפלייש שקיבל היתר מן השמים לנקום ביהודים ולהרגם, והחל ביחד עם המונים שהתלכדו סביבו במסע רצח נגד קהילות יהודיות, בעיקר באזורי פרנקוניה, בוואריה ואוסטריה. בפרעות נפגעו 146 קהילות מתועדות, ושמותיהם של 3,441 נטבחים נרשמו בספר הזיכרונות של קהילת נירנברג. האומדן המקובל לגבי מספר ההרוגים הכולל הוא בין 4,000 ל-5,000.[1][2]

הקהילה הראשונה שהושמדה הייתה ראטינגן (פרנקוניה) ב-20 באפריל 1298 (ז' באייר), מיד לאחר העלילה. מאוחר יותר נטבחו יהודי וירצבורג (י"ג באב, כאלף נפשות), במברג, יהודי היילברון (א'-ב' בחשוון ה'נ"ט) וקהילות אחרות. במהלך מעשי הטבח, נאלצו יהודים רבים לבחור בין המרת דת לבין מוות. בתיאורים מזוועות הטבח מתוארות נשים שקפצו למדורות אש עם ילדיהן, לאחר שבחרו שלא להמיר את דתן.

ברוטנבורג על הטאובר, הותקפה הקהילה בי"ד בתמוז, ופעם נוספת בח' באב. הקהילה הותקפה בידי הפורעים פעם שלישית והכריתו את הקהילה לחלוטין בי' באב-י"ב באב. מסופר כי שורדי ההתקפה בח' באב נמלטו למבצר העירוני וניסו להתגונן, אך לאחר מספר ימי מצור הוכנעו ונשרפו באש. בקינות שנכתבו על המאורע נאמר כי ההרוגים הלכו אל האש בשירה ובריקודים. בין ההרוגים בקהילה זו, רבי מאיר הכהן מרוטנבורג (בעל הגהות מיימוניות). כיום ישנה בגן העירוני ברוטנבורג אנדרטה לזכר הפרעות.[3]

קהילה מפורסמת נוספת שנטבחה הייתה קהילת נירנברג, ב-1 באוגוסט (כ"ב באב) באותה שנה. בקהילה זו כיהן רבי מרדכי בן הלל כרב וכראש ישיבה, ואף הוא נרצח עם אשתו וחמשת ילדיו, מה שגרם ליהודים אבל רב באותם זמנים כי נשארו ללא רועה. בקהילה זו נמסר שנהרגו 628 יהודים.

באופן יוצא דופן, בערים רגנסבורג ואוגסבורג מנעו בני העיר מחילותיו של רינדפלייש לטבוח ביהודים.

הפרעות נסתיימו בתחילת חורף ה'נ"ט, לאחר שרינדפלייש הושם במאסר, וראשו נערף על ידי הקיסר אלברכט האוסטרי, שחשש מהתלהטות הרוחות ומאיבוד רסן השלטון. פרעות אלו מציינות את תחילת ההתמוטטות של המרכז היהודי באשכנז בימי הביניים.

באותה העת נכתבו בקהילות המקומיות קינות רבות המתארות את חורבנן של אותן קהילות, ויום כ' בסיוון[4] חוּדש ליום צום עם אמירת סליחות וקינות לזכר אותם מאורעות.[5]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Jonathan Frankel, The Fate of the European Jews, 1939-1945: Continuity or Contingency?, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1998. עמ' 22.
  2. ^ במקורות אחרים מופיעים אומדנים גבוהים בהרבה: עשרים אלף יהודים או אף מאה אלף יהודים.
  3. ^ רוטנבורג על הטאובר ופרעות רינדפלייש 1298, באתר למטייל.
  4. ^ שנקבע במקורו לזכר עלילת הדם בבלואה והשתכח ברבות השנים.
  5. ^ יצחק אלפסי, מועדי קודש, עמוד 333.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה ובנושא תולדות עם ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.