ציפי ברנד

ציפי ברנד
לידה	16 במאי 1970 (בת 53); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
	2013–מכהנת; (כ־11 שנים)
	2013–מכהנת; (כ־11 שנים)
פרסים והוקרה
	דוקאביב (2009)

ציפי ברנד פרנק (נולדה ב-16 במאי 1970) היא סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו לשעבר. בעברה הייתה עיתונאית, מפיקה ובמאית סרטים דוקומנטריים, זוכת פרס אמי.

ביוגרפיה עריכה

נולדה בתל אביב, שירתה בצה"ל כקצינת מודיעין. היא בעלת תואר ראשון במשפטים ותקשורת מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2005 זכתה במלגת נימן של אוניברסיטת הרווארד ולמדה שם במשך שנה אחת.

בשנת 1992 הייתה מפיקה בדסק החדשות של חברת CBS. בשנים 1993–2001 עבדה בחברת החדשות של ערוץ 2. הייתה חלק מצוות ההקמה של מערכת החדשות, ריכזה את מערכת הכתבים השוטפת, וביצעה כתבות תחקיר ויצירה דוקומנטרית במהדורה המרכזית ובתוכנית "אולפן שישי", בה עבדה כעורכת.

בשנים 2003–2004 עבדה בחברת החדשות של ערוץ 10 ככתבת פוליטית ופרשנית, וכמגישת התוכנית "העולם האמיתי מאחורי המודעות".

בשנת 2003 הקימה את חברת "ברנדקום הפקות", בה היא מפיקה ומביימת סרטים דוקומנטריים^[1].

פעילות חברתית ופוליטית עריכה

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא ניפוי יח״ץ.

בשנת 2013 הייתה ציפי ברנד שותפה להקמה וניהלה את הארגון "גן זה לא מחסן"^[2], כחלק מפעילותה הובילה מהלך מול עיריית תל אביב יפו והממשלה להוספת כוח אדם בגני הילדים. היא הובילה^{[דרושה הבהרה]} לשביתה גורפת של הורים בגני הילדים בעיר; ולהסדרת נושא כח האדם בגני הטרום טרום חובה (טט"ח, לידה עד גיל 3) ב"חוק ההסדרים"^[3].^[^{דרוש מקור: לכך שהיא לקחה בו חלק]} באותה שנה נבחרה למועצת העיר תל אביב-יפו במסגרת סיעת "שימו לב הורים"^[4], שהקימה יחד עם פעילים חברתיים אחרים. ברנד הכניסה לעירייה פעילות למען המשפחות הצעירות בעיר.

בשנת 2014 הייתה ברנד חברת המועצה היחידה שהתנגדה להעלאה נוספת, מעבר למדד, של הארנונה בעיר, ובשל כך הודחה מוועדת החינוך בעירייה ומהקואליציה^[5].

בשנת 2018, עת כיהנה כסגנית ראש העירייה, הוקם תחתיה האגף לגיל הרך ועיריית תל אביב יפו החלה לקחת אחריות על גילאי לידה עד שלוש.

כיהנה כראש ועדת ביקורת בעיריית תל אביב-יפו. במהלך הקדנציה של השנים 2014–2019 הייתה למעשה חברת האופוזיציה העירונית היחידה, ולכן ניהלה את המאבקים הציבוריים העיקריים בעיר. למשל, בינואר 2015 יזמה את השביתה הגדולה של ההורים לילדי הגנים בתל אביב במחאה על מחסור בסייעות בגנים;^[6]^[7] עתירתה נגד משטרת לינקולן וההחלטה להזיז את המשטרה מחוץ לשכונה מאוכלסת;^[8] הפעילות שלה למען המרחב הציבורי ונגד בניית מגדלי היוקרה בכיכר אתרים; תוספת האבטחה באשכולות גני הילדים, ועוד. לקראת בחירות 2018 הודיעה על כוונתה להתמודד על ראשות העיר^[9], אך ב-26 בספטמבר, יום קודם הגשת הרשימות, הודיעה על פרישתה מהמרוץ ועל הצטרפותה כמספר 2 ברשימת "רוב העיר" בהנהגת אסף זמיר^[10].

במרץ 2019 נבחרה על ידי מועצת העיר כסגנית ראש עיריית תל אביב והממונה על טיפול במשפחות צעירות.

כיו"ר הוועדה לשוויון מגדרי בעיר יזמה ברנד את התכנית להנחלת שוויון מגדרי בעיר. כמו כן היא פעלה^{[דרושה הבהרה]} לסגירת מועדוני החשפנות בעיר.

בינואר 2021 פוטרה על ידי ראש העיר רון חולדאי מתפקידה כסגנית ראש העיר^[11], בנימוק: "את פועלת פעם אחר פעם על דעת עצמך". עם זאת, בנובמבר אותה שנה, הוחזרה לתפקיד וניתן לה תיק התיירות ועיר עולם.

כמו כן, עסקה בבעיות התחבורתיות שנוצרו בעקבות החפירות להקמת הרכבת הקלה והגעתן של חברות קורקינטים להשכרה. היא יזמה מהלך להגדלת מקומות החנייה בעיר באמצעות הוספת מנגנון חיוב לפי רבעי שעה מהשעה הראשונה בכל חניוני העירייה, כך שיתאפשר קצב תחלופת מכוניות גבוה יותר.

ב-12 בספטמבר 2022, ראש העיר רון חולדאי פיטר בשנית את ברנד מתפקידה והיא הכריזה על התמודדות לראשות העיר בבחירות המוניציפליות הקרובות^[12]. לקראת הבחירות שהתקיימו בפברואר 2024, הודיע על הסרת המועמדות והצטרפות לרשימה של אורנה ברביבאי ותמיכה בה לראשות העייריה. בבחירות נבחר חולדאי לכהונה נוספת ורשימתם המשותפת של ברביאי וברנד קיבלה 6 מנדטים, מתוכם מקום 2 (ציפי ברנד) ומקום 6 (שחר לוי) הם מטעם רשימתה של ברנד.

חיים אישיים עריכה

ציפי ברנד נשואה לצבי פרנק, יזם הייטק וטייס. לבני הזוג ארבעה ילדים.

סרטים שהפיקה וביימה עריכה

2001 – "ירוקות" – סדרה דוקומנטרית בת 6 פרקים על טירונות בנות (שודר ביס, ערוץ 2, ובמספר תחנות שידור בעולם).
2003 – "מישהו לאהוב" – סדרה דוקומנטרית על חיפוש אהבה בת 8 פרקים (יס, ערוץ 2)^[13].
2005 – "8 סיבות לקום בבוקר" – סדרה של שמונה סרטים שעוסקת בתופעות ואנשים בעלי דרייב קיצוני להגשים את שאיפתם.
2009 – "גוגל בייבי" – סרט דוקומנטרי על תעשיית "ייצור" התינוקות בעולם בעקבות התקדמות הטכנולוגיה והמדע. זכה בכמה פרסים, כולל פרס אמי^[14], פרס המגנוליה בשנחאי ודוקאביב.
2016 – "מתים לחיות" – סדרה דוקומנטרית בת 3 פרקים, ובנוסף גרסת סרט בינלאומית (יס, HBO ,CBC ורשתות זרות נוספות)^[15].