פתיחת התפריט הראשי

קולנוע רקס היה בית קולנוע שפעל בירושלים בתקופת המנדט הבריטי.

קולנוע רקס
PikiWiki Israel 50052 shlomzion st.jpg
קולנוע רקס ברחוב שלומציון המלכה (בזמנו, רחוב הנסיכה מרי)
מידע על המבנה
סוג בית קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
סיום הבנייה 16 ביוני 1938 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′44″N 35°13′21″E / 31.778944444444°N 35.222388888889°E / 31.778944444444; 35.222388888889
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
קולנוע רקס
קולנוע רקס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

קולנוע רקס שכן בין רחוב פרינסס מרי (כיום רחוב שלומציון המלכה) לרחוב הלל, והיה בבעלות איש העסקים הערבי-נוצרי ג'וזף פסקל אלבינה ומשה יונה פרידמן[1]. בית הקולנוע היה מקום בילוי פופולרי בקרב תושבי העיר היהודים, הערבים וגם בקרב הבריטים. פעלה בו מערכת חימום מרכזית, והוצגו בו, בין היתר, סרטי החברה המצרית "נייל פילם" (סרטי הנילוס). בניית בית הקולנוע החלה בשנת 1935 וב-16 ביוני 1938 נערכה בו הקרנת הבכורה. היו בו כ-1,300 מקומות ישיבה.

הקולנוע שימש פעמיים זירה לפעולות תגמול של אצ"ל נגד מטרות ערביות. ב-29 במאי 1939 נכנסה לקולנוע חוליה של שבעה פעילי הארגון, לאחר שרכשו כרטיסים לצפייה בסרט טרזן. במהלך ההקרנה הפעילו באולם מטען חבלה עם מנגנון השהיה שהוסלק בבטנת מעיל, והשליכו מטעני חבלה נוספים מן היציע, הרגו 5 אנשים ופצעו 18. לפי מקורות עיתונאים דאז ידוע על יהודי אחד שנהרג (אשר נבדר) בהתקפה הזאת, וגבר (יששכר שמעוני בן 25 מסנהדריה) ואשה (חנה דרעי) שנפצעו. לבית הקולנוע נגרם נזק של 20,000 לא"י. אנשי האצ"ל הצליחו לחמוק מן הקולנוע ללא פגע. מחשש לפיגוע נקם החליט המפקד הצבאי הבריטי של ירושלים, ריצ'רד אוקונור, על סגירת בתי הקולנוע, בתי הקפה ושאר אתרי הבילוי היהודיים בעיר[2].

ב-4 בדצמבר 1947, כתגובה להצתת המרכז המסחרי היהודי בממילא יום קודם לכן, הוצת קולנוע רקס על ידי האצ"ל. בעקבות זאת ננטש הקולנוע. הסרט האחרון שהוצג בו היה "שונא הציבור", סרט מצרי, בכיכובו של עבאס פארס[3]. במהלך שנות ה-50 וה-60 הופעל במקום קולנוע קטן בשם סטודיו. האולם היה קטן והכיל 138 מקומות, חדר ההקרנה שכן מעל האולם והקרנת הסרט נעשתה דרך התקרה בעזרת מראה. על חורבות המבנה הוקמו, לימים, בניין האחים ישראל ובית קופת חולים מאוחדת.

יוסי בנאי מזכיר את הקולנוע בשירו הנוסטלגי "אני וסימון ומואיז הקטן", כזירת התרחשותן של חלק מעלילות ילדותו בירושלים:

אני זוכר קולנוע רקס ביומיות
ומרחוק פעמונים של כנסיות
ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים
לעוף איתן רצינו עד לעננים

(....)

עברו שנים מאז, עכשיו העיר גדולה
מסימון לא שומעים, אפילו לא מילה
ומואיז הקטן, לאן הוא נעלם
וגם קולנוע רקס כבר לא קיים...

השיר המלא באתר שירונט

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משה חננאל, הירושלמים - מסע בספר הטלפון המנדטורי 1946, ירושלים 2007, עמוד 232
  2. ^ האצ"ל בפיקודו של דוד רזיאל באתר דעת
  3. ^ חדרים לבחורים ובחורות. החיים עצמם בכ"ט בנובמבר, באתר ynet