קומארנו
קומארנו (באוקראינית: Комарно; ביידיש נכתב גם קאמארנא, קאמארני, קאמארנע, קומארנא) היא עיירה במערב אוקראינה במחוז לבוב, בנפת הורודוצקי. מרחקה ממרכז המחוז כשלושים ק"מ. היסטורית האזור ידוע בשם גליציה המזרחית. לפי מפקד אוכלוסין משנת 2001, מונה אוכלוסייתה 3,994 איש[1]. עיר המקור של חצר חסידות קומרנא.
| |||
 | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| אובלסט |
 לבוב | ||
| מחוז משנה |
.png){kind=small} הורודוצקי | ||
| חבל ארץ |
 גליציה | ||
| תאריך ייסוד | 1471 | ||
| שטח | 7.3 קמ"ר | ||
| גובה | 263 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 3,653 (1 בינואר 2022) | ||
| קואורדינטות | 49°38′00″N 23°42′00″E / 49.633333333333°N 23.7°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
  | |||
היסטוריה
עריכהבחפירות ארכאולוגיות מ-1936 נמצאו באזור עדויות לבני אדם עוד מ-2000 לפנה"ס, אך ההתיישבויות המאורגנות הראשונה כנראה החלו בסביבות המאה ה-12 בצורת מספר חוות. העדות הכתובה הראשונה ליישוב פעיל באזור היא משנת 1471 ושנתיים לאחר מכן קיבלה זכויות מגדבורג מהמלך הפולני קז'ימייז' הרביעי. בתקופה זו נבנתה במקום כנסייה גדולה וטירה מבוצרת לצורכי הגנה. ב-1524 הצליחו מגיני העיר להדוף את פלישת הצבא הטורקי וב-1621 את פלישת הטטרים אף על פי שהאחרונים שרפו את פרברי העיר. במהלך המאה ה-17 טבחו הקוזקים במרבית ערי אוקראינה והמקום מוזכר בשנות הפרעות ת"ח ת"ט בספרו של נתן נטע הנובר "יוון מצולה" כאחת העיירות החזקות שם לא הצליחו הפורעים לפרוץ פנימה. ב-1672 התכנסו כוחות צבא פולני ליד העיר ועצרו כ-10,000 חיילים טורקים שפלשו למדינה בעזרת הצפת העמק במים.
ב-1890 התגוררו בקומארנו 2,161 יהודים. עד מלחמת העולם הראשונה הייתה העיר שייכת למחוז רודקי (Rudki), חלק מגליציה תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בין שתי מלחמות העולם השליטה באזור עברה לפולין והעיר שויכה למחוז לבוב. לאחר מלחמת העולם השנייה עברה השליטה לברית המועצות עד התפרקות הגוש הסובייטי והמעבר לשליטה אוקראנית.
היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה
עריכהעד לפני מלחמת העולם השנייה הייתה בעיר קהילה יהודית תוססת ואף קבוצת כדורגל בשם "Хуртовина" (סערה) שהייתה מורכבת מיהודים ופולנים. במקום התקיימה גם פעילות של תנועת הסתדרות המזרחי ומרכז לחסידות קומרנא. ב-24 באוקטובר 1941 הגיעה בחצות קבוצת חיילי אס-אס ואספה בעזרת רשימה מוכנה את כל מכובדי העיר וראשי המשפחות בחצר בית הכלא. ב-4 בבוקר, לאחר שכנראה לא עמדו במכסה, החלו לאסוף כל יהודי או יהודייה שנקלעו בדרכם עד שאספו 240 איש. בבוקר הובילו אותם לחפירת קרישובקה ביער ברזניק הפשיטו אותם מבגדיהם וירו בהם עם מכונות ירייה. ביום שלישי לאחר הרצח הגיעו אנשי הגסטפו ודרשו כופר בתמורה שלא ירצחו יהודים נוספים. בקשתם מולאה וכך הם המשיכו להגיע כל יום שלישי ולאסוף את מבוקשם. על היהודים שנשארו הוטלו גזרות רבות לרבות איסור הכנסת אוכל לשכונות היהודיות דבר שהוביל לרעב ומות כ-400 יהודים במשך השנה. ב-6 בנובמבר 1942 הגיעו כ-40 אנשי גסטפו ומספר זהה של אוקראינים והעלו את כל היהודים הנותרים על רכבות השמדה. החולים ויהודים שניסו לברוח נורו במקום.
ילידי המקום
עריכה- ברוך ספרין - (תרע"ג או תרע"ד, (1913 או 1914) - ז' בסיוון תש"ג, (10 ביוני 1943)) היה האדמו"ר השישי והאחרון של חסידות קומארנו.
- משה נוידרפר - בלידתו ניידערפער (22 בספטמבר 1924 - 5 בינואר 1995) היה מראשי משרד האוצר, הממונה על הכנסות המדינה, מנכ"ל בנק מרכנתיל דיסקונט ועמד בראש מוסדות ציבור רבים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ברוך ישר, ספר יזכור לקהילת קומרנא (בית קומרנא), בספריית העיר ניו יורק
- קומארנו (Komarno), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין, קומארנו, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 793–795), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- קומארנו באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- אתר אוקראיני עם צילומים.
קומרנה (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
