קונסטנטין הירל
קוֹנְסְטַנְטִין הירל (בגרמנית: Konstantin Hierl; 24 בפברואר 1875 - 23 בספטמבר 1955) היה דמות מרכזית בממשל גרמניה הנאצית. הוא היה ראש שירות העבודה של הרייך, שר בקבינט ומקורבו של אדולף היטלר עוד לפני שעלה לשלטון.
 | |||
| לידה |
24 בפברואר 1875 פרסברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
23 בספטמבר 1955 (בגיל 80) היידלברג, גרמניה המערבית | ||
| מדינה |
גרמניה | ||
| מפלגה | המפלגה הנאצית | ||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
| |||
  | |||
חיים עריכה
הירל נולד בפרסברג (אנ') ליד נוימארקט (אנ') באזור פפאלץ עילית (אנ') שבבוואריה, ולמד בבית ספר תיכון (גימנסיה) בבורגאוזן (אנ') וברגנסבורג. בשנת 1893 התגייס לצבא בוואריה (אנ') כצוער. הוא עלה לדרגת לוטננט (מקבילה לסגן) בשנת 1895 וסיים את לימודיו באקדמיה הצבאית בשנת 1902. הוא הועלה לדרגת האופטמן (מקבילה לסרן) בשנת 1909. הוא שירת כמפקד פלוגה בחיל הרגלים הבווארי. במלחמת העולם הראשונה כיהן הירל כחבר המטה הכללי של קורפוס המילואים המלכותי של בוואריה, כחלק מהארמייה השישית הגרמנית. הארמייה נלחמה בחזית המערבית, שם עלה לדרגת לוטננט קולונל (מקבילה לאלוף-משנה).
עם התבוסה הגרמנית והמהפכה הגרמנית בנובמבר 1918, הפך הירל לראש יחידת פרייקור שהייתה פרה-מיליטנטית. הירל מילא תפקיד בארגון הכוחות הפריליליטריים של הרייכסוואר השחור בשנותיה הראשונות של רפובליקת וויימר. בשנת 1925 הצטרף לאגודה הפוליטית של אריך לודנדורף מהימין הקיצוני, טננברגבונד (Tannenbergbund), אותה עזב שנתיים לאחר מכן.
המפלגה הנאצית עריכה
בשנת 1929 הצטרף למפלגה הנאצית והיה באותה שנה לראש Organization Department II. בבחירות הפדרליות של 1930 הוא הפך לחבר פרלמנט ברייכסטאג. ב-5 ביוני 1931, שנתיים לפני עליית המפלגה הנאצית לשלטון לאומי, הפך הירל לראש ארגון העבודה הממלכתי (FAD) שסיפק שירותים לפרויקטים של בנייה אזרחית וחקלאית בחסות המדינה. באותה תקופה היו הרבה ארגונים כאלה באירופה, שנוסדו כדי לספק תעסוקה במהלך השפל הגדול.
כאשר הנאצים עלו לשלטון בינואר 1933 הירל היה כבר חבר בכיר במפלגה הנאצית. הוא נותר ראש ארגון העבודה, ששינה את שמו ל-Nationalsozialistischer Arbeitsdienst, או בקיצור NSAD. אדולף היטלר מינה אותו למזכיר המדינה במשרד העבודה של הרייך תחת פרנץ זלטה, ומטרתו הייתה להקים ארגון שירות עבודה רב עוצמה. מול התנגדותו של השר זלטה, עבר הירל בשנת 1934 למשרד הפנים של הרייך תחת וילהלם פריק בדרגת רייך-קומיסר. ב-11 ביולי 1934, שמו של ה-NSAD הוחלף ל"שירות העבודה של הרייך". היירל עמד בראשו עד תום מלחמת העולם השנייה. שירות העבודה הרייך חולק לשני חלקים עיקריים, אחד לגברים ואחד לנשים, והורכב מ-40 גאו.
בשנת 1936 בנה שירות העבודה של הרייך את הכפר לדוגמה הירלשגן (לימים אוסטשוב (אנ'), פולין), על שמו של הירל. בשנת 1935 הוא נבחר למנהיג העבודה ברייך (Reichsarbeitsführer) ולרייכסלייטר בשנת 1936. כמו כן, בשנת 1936 הוענק לו אות הזהב המפלגתי. בשנת 1943 הירל מונה לשר בלי תיק.
במהלך מלחמת העולם השנייה עסקו מאות יחידות RAD בסיוע לכוחות בקו החזית באספקת מזון, תחמושת, תיקון כבישים פגומים ובבניית מנחתים ותיקונם. יחידות RAD הקימו ביצורי חוף (אנשי RAD רבים עבדו על החומה האטלנטית), הניחו שדות מוקשים, ביצורים מאוישים ואף סייעו לשמור על מיקומים חיוניים ומחנות שבויים. תפקידו של שירות העבודה הרייך לא הוגבל לתפקידי תמיכה קרביים. מאות יחידות RAD קיבלו הכשרה כיחידות נגד מטוסים והוצבו סוללות פלאק (אנ').
ב-24 בפברואר 1945 הוענק להירל אות המסדר הגרמני (אנ'), העיטור הגבוה ביותר שהמפלגה הנאצית יכלה להעניק לאדם פרטי. לאחר המלחמה הוא נשפט ונמצא אשם בעבירות גדולות. הירל נידון לחמש שנים במחנה עבודה. לאחר שחרורו המוקדם התגורר בהיידלברג עד מותו ב-23 בספטמבר 1955.
לקריאה נוספת עריכה
- קיראן קלאוס פאטל, Soldiers of Labor: Labor Service in Nazi Germany and New Deal America, 1933-1945, בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2005 (באנגלית)
