קרב ואדי מבעוק

קרב משולב שהתרחש בחצי האי סיני

קרב ואדי מבעוק הוא קרב משולב שהתרחש בחצי האי סיני ב-14 באוקטובר 1973 - יומה השמיני של מלחמת יום הכיפורים כחלק מקרב השריון ב-14 באוקטובר. בקרב הושמדה ממארב חטיבה 3 מהדיוויזיה המשוריינת הרביעית של צבא מצרים על ידי כוחות שריון וצנחנים, בסיוע התותחנים וחיל האוויר של צה"ל.

קרב ואדי מבעוק
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
Battle-wadi-mabouk.jpg
קרב ואדי מבעוק
תאריך התחלה: 14 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 14 באוקטובר 1973
קרב לפני: קרבות הבלימה
קרב אחרי: החווה הסינית
מקום: מזרחית לעיר סואץ.
תוצאה: ניצחון ישראלי מוחץ
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

מצריםמצרים  מצרים

מפקדים

Logo-ugda-252.png קלמן מגן
מפקד אוגדה 252
תג יחידה 401.svg דן שומרון
מח"ט 401
דורון רובין
מג"ד 202
דוד שובל
מג"ד 46
יצחק שושני
מג"ד 89

לואא' (אלוף) עבד אלמונעם ואסל
-מפקד ארמייה 3
עמיד (תת-אלוף) מחמד עבד אל-עזיז קאביל-מפקד דיוויזיה 4[1],
עקיד (אלוף-משנה) נור אל-דין עבד אל-עזיז-מח"ט חטיבה 3

כוחות

חטיבה 3 מן הדיוויזיה הרביעית, גדוד חי"ר ממוכן 339 מחטיבה 113 מדיוויזיה ממוכנת 6, כוחות חי"ר

אבדות

7 הרוגים, 4 מחטיבת הצנחנים, שני אנשי צוות טנק מגח שלחם בכח הטנקים שסופח לגדוד 202 וקצין מילואים מ"מ טנקים שוט-קל מחטיבה 164

90 טנקים, 120 שבויים, מספר לא ידוע של הרוגים

Battle-of-wadi-mabouk-14-10-1973.jpg
מפת קרב ואדי מבעוק אזור
אזור ואדי מבעוק - מתוך מפת סיריוס

רקעעריכה

ב-14 באוקטובר פתח צבא מצרים במתקפה לאורך מרכז ודרום חזית תעלת סואץ במטרה לפרוץ מראשי הגשר שביסס בגדתה המזרחית מזרחה לעבר מעברי הגידי והמיתלה לעומק חצי האי סיני. בגזרה הדרומית של התעלה איתר המודיעין המצרי פרצה במערך הישראלי: ציר לא סלול אך עביר לרק"ם במעלה ואדי מבעוק. הוואדי, הממוקם כעשרה קילומטרים דרומית מזרחית לעיר סואץ, מוביל לכיוון מעבר המיתלה. במקום לא נערכו קרבות שריון עד אותו זמן ופתחת הוואדי לא נחסמה על ידי כוחות משמעותיים. העפלה עד ראש הציר הייתה מאפשרת לכח המצרי לאגף את הכוחות הישראליים מדרום ולהגיע לעורפם.

המתקפה התרחשה בגזרת עוצבת סיני (אוגדה 252) בפיקוד קלמן מגן. מצפון לוואדי היו מוצבים כוחות מחטיבת השריון הסדירה 401 בפיקוד דן שומרון, גדוד 46 בפיקוד דוד שובל, גדוד 195 בפיקוד עוזי לבצור וגדוד 52 בפיקוד עמנואל סקל. באזור מתחם "עכברוש", על ציר הרוחב ציר "עזבון" כלפי דרום ומערב נערך גדוד חרמ"ש 89 מחטיבה ממוכנת 875 בפיקוד המג"ד יצחק שושני ומדרום לו, פרוס להגנה על צומת "נווה"-"יורה" (במפת קוד סיריוס על ציר החת"מ), היה מוצב מזה שלושה ימים גדוד הצנחנים 202 בפיקוד דורון רובין כשהוא מתוגבר על ידי שתי מחלקות טנקים[2].

מהלך הקרבעריכה

ראשית תנועת המצריםעריכה

ההתקפה הייתה חלק ממתקפה מצרית לרוחב החזית הדרומית בסיני בגזרת אוגדה 252. עם שחר יצא ממתחם "קרת-מורה" ועלה בוואדי מבעוק טור משוריין של חטיבה 3 המצרית מדיוויזיה משוריינת 4. בהתאם לתו"ל של התקפה מתוך תנועה, החטיבה התקדמה בשני דרגים. הדרג הראשון הורכב משני גדודי טנקים שתוגברו בשתי פלוגות חי"ר ממוכן על גבי נגמשי BTR, הדרג השני כלל גדוד טנקים פחות פלוגה. הטור כלל ארטילריה נגררת 122 מ"מ D30 בגיבוי משאיות אספקה ותחמושת. עתודת החטיבה המצרית כללה את גדוד החי"ר הממוכן שלה פחות שתי פלוגות. במקביל נשלח גדוד חי"ר ממוכן 339 מחטיבת 113 מדיוויזיה ממוכנת 6, בסיוע פלוגת טנקים וחי"ר, על ציר דרומי יותר בשם "זאבה". יעדי גדוד 339 היו אבטחת האגף הדרומי של חטיבה 3 בתנועתה ותפיסת צומת "יורה"-"עזבון" על ציר הרוחב, 7 ק"מ מדרום לצומת המיתלה כמאמץ משני.

תגובת צה"ל והקרבעריכה

הטור שנע בוואדי התגלה בסביבות 6:30 על ידי תצפיות של פלס"ר 401[3] שתוגברו באנשי מודיעין מפיקוד הדרום, אשר איישו תצפית ארוכת טווח פיקודית, תצפית 215 ו' (בפיקוד יורם ניסים, מש"ק מפלס"ר 67 בחטיבה 401, ובה תצפיתן מפיקוד דרום, אבינועם דנין ז״ל) שסופחה למודיעין חטיבה 401 שהתמקמה בנ.ג 368 סגול 128 במפת קוד סיריוס (2 ק"מ מזרחית ל"עזבון" 62) והיא דיווחה על התקפה מצרית אוגדתית. בעקבות הדיווח הזניק החפ״ק האוגדתי את הטנקים מגדוד 46 של דוד שובל מחטיבה 401 בפיקודו של דן שומרון. במקביל זיהו את הטור כוח מוסווה של גדוד הצנחנים 202 מפלוגה ג' עליה פיקד דורון אלמוג ממקומה על דיונה באזור שנמצא צפונית מזרחית לציר "מאפר 67" כ-8 ק"מ צפונית לצומת "נווה"-"יורה" דרומית מזרחית לרכס קרת-מורה וכ-3 ק"מ מזרחית לציר החת"מ (ציר "נווה") ותצפית קצרת טווח של פלס"ר 67 מחטיבה 401, היורדת מרכס קרת מורה כקילומטר מזרחית ל"נווה" 68 על ציר החת"מ מעל עיקול ואדי מבעוק בפיקוד המש"ק יונתן גבע.

ההתקפה המצרית הפתיעה את האוגדה (אוגדה 252), גדוד החי"ר 202 לא נועד ולא נערך לבלום התקפה חטיבתית משוריינת מצרית. האוגדה נערכה במהירות לבלום את חטיבה 3 ולהשמיד אותה. התפתח קרב בניהול אוגדתי ופיקוד גדודי בזירות הלחימה. בקרב השתתפו גדוד 89 חרמ"ש מחטיבה 875 שהיה ערוך במתחם הגנה קרקעי בחיבור בין ואדי מבעוק וכביש הרוחב (אזור "עכברוש", ציר "עזבון" 62), גדוד טנקים 46 מחטיבה 401 שהיה בצומת המיתלה והוזעק לבלום את התקדמות החטיבה המצרית המשוריינת וסיוע אש שניתן על ידי אגד ארטילרי 209 וחיל האוויר.

עם איתור תנועת חטיבה 3 מזרחה הפעיל גדוד 202 מחלקת טנקים וזוג תול"רים לרדוף אחרי החטיבה ולתקוף אותה מאגפה הדרומי. היה זה כח קטן מכדי לעצור חטיבת טנקים, יתר כוחות הגדוד פעלו בצומת "נווה"-"יורה" כנגד גדוד חי"ר ממוכן 339 מתוגבר בפלוגת טנקים ומנעו את התקדמותו. חטיבה 3 חדרה לעומק של כ-20 ק"מ מזרחה מקו המגע, הרחק לתוך הגזרה האוגדתית ונבלמה בסופו של דבר על ידי גדוד 46 כשראשון הטנקים שלה נמצא כ-800 מטר ממערך גדוד החרמ"ש 89 על הציר רוחב וכל הכוחות שלה (של חטיבה 3 המצרית) בתוך הוואדי כ-7 ק"מ מיעדיה הסופיים. למעשה בוואדי מבעוק היה המאמץ העיקרי של המצרים, מהלך מסוכן לכל הגזרה הדרומית בשל הגעת הכח המצרי לקרבה מסוכנת מאוד למעבר המיתלה (כשבעה קילומטר) ובשל האפשרות לתפיסת המעבר בידי המצרים. מהלך זה נעצר בפועל על ידי גדוד 46 שחצץ בין המאמץ העיקרי לבין מעבר המיתלה תוך כדי שהוא משמיד את מרבית הכח המצרי מחטיבה 3 שהיה בשטח נחות.

בפועל הקרב התפתח ללא תכנון מוקדם, כאשר למעשה נערכו שני קרבות במקביל, גדוד 202 באזור צומת "נווה"-"יורה" וגדודים 46 ו-89 באזור "עכברוש" ובקצה המזרחי של ואדי מבעוק (על ציר הרוחב) כאשר סיוע האש פעל בסיוע ישיר לכל הכוחות וחיל האוויר תקף עצמאית היכן שאותרו כוחות על ידיו. מול חטיבה 3 המצרית התנהל קרב לא שקול (מאחר שהמצרים כמעט ולא השיבו אש). בקרב השתתפו מצפון גדוד 46 עם שתי פלוגות טנקי מגח (בפיקוד ירון רם ועירא עפרון) ופלוגת טנקי שוט-קל שהייתה תחת פיקוד גדוד 46 (מגדוד 104 של חטיבה 164, בפיקוד אבישי דקל, "זבוב") ועוד מחלקה מפלוגה ג' מגדוד 46 שעברה את הוואדי לצד הדרומי שלו ותפשה עמדות באזור סגול 154 מדרום מחלקת הטנקים שתחת פיקוד גדוד 202, שתפשה עמדות מערבית לסגול 146 אל מול החלק האחורי של חטיבה 3, ובסיוע אש תלולת מסלול של האגד הארטילרי מרגמות 81 מ"מ של גדוד 89 ומטוסי חייל האוויר.

מח"ט 3 המצרי נהרג, מפקדות הגדודים נפגעו בצורה קשה מאוד, סוללות הארטילריה D30 המצריות הושמדו ובסביבות שעה 10:00 חטיבה 3 הפסיקה להתקיים ככוח לוחם. בתום הקרב כוחות החרמ"ש וגדוד 46 המשיכו לסרוק את השטח ולהשמיד את יתרת הכוחות עד שעות אחר הצהריים המוקדמות. גדוד החי"ר הממוכן 339 שהיה בשטח כינוס באזור עיון מוסא מדרום לחטיבה 3, נע גם הוא למשימתו שהייתה אבטחת האגף הדרומי של חטיבה 3, בתנועתו להצטרף לחטיבה, הוא נתקל במערך הגנה של גדוד 202 בצומת "נווה"-"יורה" והתפתח קרב במקום. גדוד 339 לא הצליח להתקדם ולמעשה התפרק למספר כוחות שנעו למספר כיוונים – כולל מזרחה.

חיילי גדוד 202, שלא היה משוריין, נותרו במדרון אחורי, והמג"ד ניצל בעיקר את מחלקות הטנקים שסופחו אליו, את נשקי הפלוגה המסייעת שלו - תותחים ללא רתע ומרגמות 81 מ"מ, וחוליות בזוקה. כאמור מג"ד 202 דורון רובין שלח שלושה טנקים וכיתת תול"ר לתפוס את המצוק מעל לוואדי באזור סגול 146 מדרום לוואדי מבעוק. הכוח פגע בעשרה טנקים ובמספר משאיות. במקביל תקפו הכוחות המצרים שהגיעו על ציר "זאבה" את צומת "נווה"-"יורה" בשני גלים. מג"ד 202 החזיר לאזור זה מחלקת טנקים בפיקוד איתן ידיד-לוי ממקומה באזור סגול 146 לבלום התקפה זו, ונעזר במחלקת המרגמות ובסיוע ארטילרי ואווירי יעיל לאזור צומת "נווה"-"יורה". פלוגת טנקי השוט-קל (״זבוב״) שהיו ת"פ גדוד 46, נשלחה כתגבור לגדוד 202 והשתתפה בניהול האש עם הכוחות המצריים.

חיל האוויר הקדיש לתקיפת הכוחות המצריים בגזרה כרבע מגיחותיו בפיקוד הדרום, בעיקר של טייסות סקייהוק. בשעה 11:00 דיווחו התצפיות על בריחה בלתי מאורגנת של המצרים בציר ואדי מבעוק לכיוון התעלה. חלקם ברחו בנסיעה וחלקם נטשו את הטנקים והחלו לברוח ברגל. מפקד מחלקת התול"ר, אבי מלכה, הציב את ג'יפ התול"ר בשטח שולט והשמיד שלושה או ארבעה טנקים מצריים. בשעות אחר הצהריים נפגע הג'יפ פגיעה ישירה, המ"מ נפצע קשה, ושני הלוחמים בג'יפ - הכוון וחובש ששימש כנהג, נהרגו. חובש נוסף הוזעק לטפל בנפגעים, אך נהרג מפגיעה ישירה של פגז טנק בעת פעולת החילוץ. ההרוגים והפצוע שנותרו בשטח חולצו בסופו של דבר עם ערב. מלכה עוטר בציון לשבח של אלוף פיקוד המרכז יונה אפרת על פועלו בקרב[4]. בשעות אחר הצהריים המשיך חיל האוויר לתקוף את הכוחות הנסוגים. התקיפות שמרביתן היו תקיפה גבוהה התמקדו באזור ציר "נווה 70" – שטח הריכוז והדרג השני של חטיבה 3. השפעת חיל האוויר הייתה מסיבית, גם במספר הפגיעות ובעיקר בהשפעה המורלית על שני הצדדים.

בבוקר ה-16.10 התריעה תצפית 215 ו' על נוכחות כח מצרי באזור ציר "זאבה" גדוד 202 שלח שלושה טנקים ואת פלוגת איליוב לסרוק את הגזרה מדרום לציר יורה בכיוון ציר "זאבה", הכח הסורק נתקל בשריוניות ברד"מ שפתחו עליו באש, הטנקים השמידו את השריוניות והכח הסתער על המצרים שנכנעו, בהסתערות נהרג חייל של המ"פ אבי איליוב. במהלך הסריקות שנעשו נמצאו כמאה חיילים מצריים על נגמ"שים, שהתחבאו במהלך הקרב מדרום לצומת. חיילים אלה, ובראשם המג"ד, נכנעו ונשבו ללא קרב.

תוצאות הקרבעריכה

ככל הנראה לצה"ל היו בקרב שבעה הרוגים – שניים מתקרית התול"ר, החובש שנהרג בניסיון החילוץ, לוחם נוסף נהרג מארטילריה מצרית כשחצה בריצה שטח פתוח לספק פגזים למחלקת הטנקים, שני אנשי צוות טנק מגח ממחלקת טנקי מגח שסופחה לגדוד 202 ב-12 באוקטובר במקורם אנשי צוות מגדוד 46 בחטיבה 401, וקצין שריון במילואים, דרור נבו, מ"מ טנקי שוט-קל מפלוגת זבוב, גדוד 104 חטיבה 164. השלושה נפגעו מפגיעות בטנקים שלהם בקרב באזור צומת ""נווה"-"יורה". לגדוד 89 ולגדוד 46 לא היו נפגעים כלל לא באנשים ולא בכלים. בסריקה באזור קרב גדוד 46 נספרו כ־60 כלי רק"מ (טנקים ונגמשים) חלקם פגועים וחלקם שלמים,

יש להניח כי גדוד 202 פגע באזור הצומת "נווה"-"יורה" בעוד כ־10 טנקים ובהרבה משאיות וכלי רכב על ידי מחלקת הטנקים והתול"רים שנשארו בצומת ובעיקר על ידי האש תלולת המסלול של הגדוד ושל האגד הארטילרי. אחר הצהרים נפגעו 5-6 טנקים ועוד נגמ"שים על ידי מחלקת הטנקים של איתן ידיד לוי באזור "זאבה"-"נחליאלי" שם תקף גם חיל האוויר אחר הצהריים. חטיבה 3 וגדוד 339 נגרעו מסדר הכוחות המצרי וכ-120 חיילים מצרים נשבו. בסה"כ הושמדו בשני ימי המתקפה המצרית הכושלת כ-90 טנקים בגזרה הדרומית כולה, רובם בקרב ואדי מבעוק וחלקם באזור צומת "נווה"-"יורה". כישלון מצרי זה הצטרף לשורה של כישלונות במתקפת ה-14 באוקטובר.

הקרב היה מאולתר, בנוהל קרב חפוז ותוך כדי תנועה. הקרב היה בניהול אוגדתי ובפיקוד גדודי בגזרות הלחימה. מה שהחל כהפתעה בחדירת חטיבת טנקים מצרית דרך מערך הקו הקדמי לעומק השטח, הסתיים בניצחון מכריע של צה"ל.[5] התוצאה הושגה בזכות תגובות מהירות, פעולות נכונות, ורמה מקצועית גבוהה של לוחמים ומפקדים בכל הרמות – בגדודים 202, 46 ו־89, מערך המודיעין הקרבי שפרסה חטיבה 401 והתמיכה הלוגיסטית לכלים הלוחמים על ידי סמח"ט 401, תוך כדי הלחימה וניהול הקרב המשולב על ידי החפ"ק האוגדתי, ומאידך שלומיאליות ומקצועיות נמוכה של המצרים.

נתון אחד בקרב נתון בוויכוח: בתיאורים הישראליים של הקרב מופיעה התקפה חטיבתית מוגברת נוספת לכיוון צומת "נווה"-"יורה" של חטיבה משוריינת 22 וגדוד חי"ר מחטיבת חי"ר 1. במקורות המצריים אין אזכור להתקפה כזו ובניתוח מבצעי התקפה כזו היא בלתי סבירה. חטיבה 22 אשר סופחה לדיוויזיה 19 לקראת הצליחה המשיכה להילחם במסגרת דיוויזיה 19.[6]

תמונותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קרב ואדי מבעוק בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שאזלי, חציית התעלה, עמ' 205, הוצאת מערכות, 1980
  2. ^ גל פרל פינקל, המוכנות של הצבא לא תספיק, אם לא יהיה מי שיחליט נכון, באתר זמן ישראל, 22 באפריל 2021.
  3. ^ ‫שי לוי, ‏קרב השריון האכזרי ששינה את פני מלחמת יום כיפור, באתר ‏מאקו‏‏, ‏4 ביולי 2013‏.
  4. ^ סגן אברהם מלכה, צל"ש אלוף, באתר הגבורה
  5. ^ גל פרל פינקל, הטנקים נראו "כמו אחרי מלחמה", אך האנשים – פלדה, באתר זמן ישראל, 27 באוגוסט 2020.
  6. ^ אל"ם (במיל') פסח מלובני, ‏השריון שהכריע במלחמת יום הכיפורים בראייה ערבית, שריון 44, ספטמבר 2013, עמ' 163-164, באתר "יד לשריון".