קרלוס מנם
קרלוס מנם (בספרדית: Carlos Saúl Menem[1]; 2 ביולי 1930 – 14 בפברואר 2021) היה פוליטיקאי ארגנטינאי, שכיהן כנשיא ארגנטינה מטעם המפלגה הפרוניסטית (החוסטיסיאליסטית) בשנים 1989–1999 ובהמשך כסנאטור מטעם פרובינציית לה ריוחה. מנם נידון לשבע שנות מאסר לאחר שהורשע בהברחת נשק[2].
 | |||||
| לידה |
2 ביולי 1930 אניז'אקו, ארגנטינה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 בפברואר 2021 (בגיל 90) בואנוס איירס, ארגנטינה | ||||
| מדינה |
 ארגנטינה | ||||
| מקום קבורה |
San Justo Islamic Cemetery  | ||||
| השכלה |
האוניברסיטה הלאומית של קורדובה (1955) | ||||
| מפלגה | (PJ) המפלגה הפרוניסטית | ||||
| בן או בת זוג |
ססיליה בולוקו (26 במאי 2001–מאי 2011) Zulema Yoma (1966–1999) | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
רקע אישי
עריכהמנם נולד בעיירה אניז'אקו שבפרובינציית לה ריוחה למשפחה מוסלמית ממוצא סורי שמקורה בעיר יברוד. הוא למד משפטים באוניברסיטת קורדובה והיה לתומך של חואן פרון. מנם פעל למען אסירים פוליטיים ונעצר ב-1957 בגלל תמיכתו במאבק אלים נגד השלטון הרודני של פדרו אוחניו אראמבורו.
עד 1994 התירה חוקת ארגנטינה רק לנוצרים קתולים להתמודד בבחירות לנשיאות הרפובליקה. מנם המיר את דתו לנצרות, אך הוא שמר על קשרים עם מולדת הוריו. ב-1964 הוא נסע לסוריה, שם פגש את סולמה פטימה יומה, גם היא ארגנטינאית ממוצא סורי, והשניים נישאו ב-1966. סולמה נותרה מוסלמית בדתה. השניים התגרשו ב-1991 במהלך כהונתו של מנם כנשיא. ב-2001 נישא מנם שנית לאישה הצעירה ממנו ב-35 שנים.
קריירה פוליטית
עריכהלאחר קריירה כעורך דין נבחר מנם למושל פרובינציית לה ריוחה. לאחר ההפיכה הצבאית של 1976 נעצר מנם והחזק במאסר עד 1981. באוקטובר 1983, לאחר קריסת הרודנות הצבאית, מנם נבחר שנית למושל הפרובינציה. מנם היו ידוע כאוהד של ריבר פלייט[3] וחובב מרוצי מכוניות[4].
ביולי 1988 זכה מנם במועמדות מפלגתו לנשיאות הרפובליקה כשגבר ברוב של 53% מהקולות על מושל בואנוס איירס, אנטוניו קאפארו[5]. מסע הבחירות שלו כלל הבטחות מעורפלות ל"מהפכה פרודוקטיבית" והעלאות בשכר, שכוונו אל מעמד הפועלים, המהווה קהל הבוחרים המסורתי של המפלגה הפרוניסטית. מנם זכה בבחירות שהתקיימו במאי 1989 ב-47% מקולות הבוחרים[6]. ביוני 1989 הודיע הנשיא היוצא, ראול אלפונסין, על הקדמת העברת השלטון לידי מנם, שהייתה אמורה להיות בדצמבר 1989, לאור המצב הכלכלי הקשה של ארגנטינה[7] ומנם הושבע לנשיא ב-8 ביולי 1989. בטקס השבעתו אמר מנם "כולנו יחד נרפא את ארגנטינה או שארגנטינה תמות"[8].
מדיניות כלכלית
עריכהמנם נכנס לארמון הנשיאות, "הבית הוורוד" (La Casa Rosada) בבואנוס איירס, בעיצומו של משבר כלכלי כבד שלווה בהיפר-אינפלציה ומיתון. שר האוצר החדש שמינה, דומינגו קאוואלו נקט שורה של רפורמות כלכליות והצמיד את ערכו של מטבע הפסו הארגנטינאי לדולר האמריקאי.
הפרטה של שירותים ציבוריים, ובהם האנרגיה, הדואר, הטלפון, הגז, החשמל והמים, וזרימה מסיבית של השקעות זרות סייעו לריסון האינפלציה (מכ-5,000% בשנה בסוף שנות השמונים לכמעט אפס בראשית שנות התשעים) ולשיפור בכלכלה, אבל במחיר של אבטלה כבדה.
ב-1991 סייע מנם להקמת איחוד המכס הדרום-אמריקאי, מרקוסור (Mercosur). הצלחת מדיניותו הכלכלית של מנם הזניקה את ארגנטינה לצמרת המדינות הצומחות באמריקה הלטינית. התוצר הגולמי המקומי של ארגנטינה גדל ב-35% משנת 1990 עד 1994). בנובמבר 1994 הוזמן מנם לשאת דברים בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס האמריקאי בוושינגטון.
מנם נבחר מחדש לכהונה נוספת כנשיא בבחירות שהתקיימו ב-1995 ברוב של 43%.
ההצלחה של קיבוע הפסו לשער הדולר ביחס של אחד לאחד נתקלה בקשיים הולכים וגוברים החל מ-1995 לאחר שהדולר החל להתחזק בשווקים הבינלאומיים. החוב החיצוני הגדול גרם אף הוא לבעיות, ומשברים פיננסיים במדינות אחרות (מקסיקו, מזרח אסיה ורוסיה) הובילו לעליית שערי הריבית.
לאחר תום כהונתו התחולל המשבר הכלכלי החמור של 2002, שהוכיח לדעת רבים כי השילוב של שער המרה קבוע לפסו והגירעונות הגדולים לא היוו פתרון לקשיים הכלכליים של ארגנטינה אלא רק חיפו עליהם באופן זמני.
פוליטיקה
עריכהממשלו של מנם חידש את היחסים הדיפלומטיים עם בריטניה, שנותקו בזמן מלחמת פוקלנד ב-1982. כמו כן, יותר מ-20 סוגיות בנוגע לקו הגבול בין ארגנטינה לצ'ילה יושבו בדרכי שלום.
ב-1994 הצליח מנם להביא לשינוי החוקה, כך שתתיר לו לעמוד לבחירה מחדש ב-1995.
אחת ההחלטות השנויות ביותר במחלוקת שקיבל מנם הייתה הענקת החנינה לחורחה רפאל וידלה, אמיליו מאסרה, לאופולדו גאלטיירי ומנהיגים אחרים של הכת הצבאית ששלטה בארגנטינה בשנים 1976–1983.
מנם הורה על הדיכוי בכוח של התקוממות בשורות הצבא בדצמבר 1990, ובכך שם קץ למעורבות הצבא בחיים הפוליטיים של הרפובליקה. מנם אף ביצע קיצוצים דרסטיים בתקציב הצבא וביטל את גיוס החובה ב-1994.
ב-1999 נכשל מנם בניסיונו לרוץ לכהונה שלישית כנשיא, לאחר שמועמדותו נפסלה. מועמד האופוזיציה פרננדו דה לה רואה זכה בנשיאות לאחר שגבר על אדוארדו דואלדה, מועמד מפלגתו של מנם.
מנם ניסה שוב להיבחר לנשיא ב-2003 ואף זכה במספר הרב ביותר של קולות הבוחרים בסיבוב הראשון (25%). מנם העריך שבסיבוב הבחירות השני הוא יובס והחליט להסיר את מועמדותו. יריבו, נסטור קירשנר זכה בנשיאות.
ב-2004 הקים מנם סיעה חדשה במסגרת המפלגה הפרוניסטית. בבחירות לפרמנט ב-2005 זכה מנם במושב המיעוט בסנאט מטעם פרובינציית לה ריוחה. תוצאה זו נתפסה כתבוסה וכאות לקץ כוחו הפוליטי בפרובינציית הבית שלו.
האשמות בשחיתות
עריכהשנות שלטונו של מנם היו רצופות בהאשמות בשחיתות.
ביוני 2001, לאחר סיום תפקידו כנשיא, נעצר מנם בחשד למעורבות בשערוריית ייצוא נשק לאקוודור ולקרואטיה ב-1991 וב-1996. הוא הוחזק במעצר בית עד נובמבר. הוא כפר בהאשמות בבית המשפט באוגוסט 2002. דווח כי מנם החזיק יותר מ-10 מיליון דולר בחשבונות בנק בשווייץ. עם זאת, הבנקים השווייציים והרשויות הכחישו דיווחים אלה. בעקבות חשדות אלה עקרו מנם ואשתו השנייה לצ'ילה. הרשויות בארגנטינה ביקשו את הסגרתו בחשד למעילה, אולם בית המשפט העליון של צ'ילה דחה את בקשת ההסגרה.
בדצמבר 2004 חזר מנם לארגנטינה לאחר שבוטלו צוי המעצר נגדו. הוא עדיין נאשם במעילה ובאי-דיווח על אחזקת כספים מחוץ לארגטינה בניגוד לחוק. למרות זאת, מנם הביע את כוונתו להתמודד שוב בבחירות לנשיאות ב-2007.
פיגועי הטרור בבואנוס איירס
עריכהבמהלך שנות כהונתו של מנם אירעו בבואנוס איירס שני פיגועי הטרור הקשים ביותר בתולדות ארגנטינה - הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-1992 שבו נהרגו 29 בני אדם, והפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה ב-1994 שבו נהרגו 85 בני אדם. מקורות שונים, ובהם ראשי הקהילה היהודית בבואנוס איירס, טוענים שמאחורי הפיגועים עמדו ארגוני טרור שבסיסם בלבנון ופועלים בחסות איראן.
העיתון הארגנטיני "לה נאסיון" טען בכתבת תחקיר כי מנם הזרים לחברות ישראליות 17 מיליון דולר לאחר שני הפיגועים, באמצעות שגריר ישראל יצחק אבירן, בעיקר עבור רכש ביטחוני, זאת כדי להשתיק ביקורת מצד ישראל. גם תוכנית אקטואליה בטלוויזיה המקומית בשם "פונטודוק", בחנה את טיב העבודות שנמסרו בתקופתו לחברות הישראליות והגיע לאותה מסקנה[9]. מנם גם התבטא בפומבי באופן אוהד כלפי הקהילה היהודית וכלפי ישראל ואף הבטיח לפעול למעצרם של האחראים לפיגועים, אך הופנו כלפיו האשמות שהיטה את החקירות המשטרתיות מהכיוון האיראני, שעלול היה להצביע על מעורבות איראן בייזום ותכנון הפיגועים. ביולי 2002 נטען על ידי עריק איראני למערב, שמנם קיבל 10 מיליון דולר שוחד מהאיראנים על מנת לאפשר את הפיגועים ולמנוע סיוע בעקבותיהם[10]. בראיון לעיתון הארץ בנובמבר 2002 אמר מנם: "אני מאוכזב משום שאפילו בארגנטינה, שירותי הביטחון הארגנטיניים והמערכת המשפטית לא הצליחו להביא חקירה זו לידי גמר. היא נמשכת, ואני מקווה שנוכל להגיע לאמת"[11]. בספטמבר 2003 התברר, שהשופט-החוקר, שעסק במשך עשר שנים בחקירת הפיגועים, חואן חוסה גלאנו, נתן שוחד על פי הוראות מממשלו של מנם, לאחד החשודים, כדי שיפליל קצינים במשטרת בואנוס איירס[12]. ב-2006 העיד מי שהיה ראש מזכירות המודיעין הממלכתי בממשל מנם, הוגו אנסורגי, כי מנם הורה על מתן השוחד תוך שימוש בכספי ציבור. מאז לא הושלמה חקירת הפיגועים[13].
ב-2009 הוסרה חסינותו של מנם - אז בן ה-79, והוא הואשם בשיבוש הליכי החקירה בעניין פיגועי הטרור[14] בעקבות תביעת עורכי הדין (היהודים) שנותרו לטפל בסוגיה מטעם משרד המשפטים הארגנטינאי, אך בית המשפט בארגנטינה לא הצליח להוכיח את הטענות, זאת, אף על פי שהתביעה טענה כי נמצאו 58 קלטות מחוקות, ועדויות שונות.
אירן וכן ארגון החזבאללה מצידם טענו שכל הטענות נגדם, זיהוי הנהג המפגע, ואפילו עצם אופן הפיגוע - כפיגוע רכב אינם נכונים. בפרט הם טוענים שהוכח שסוכן הרכב הנאשם בסיוע לפיגוע, הודח להעיד עדות שקר לגבי המפגעים[15][16].
ב-2011 באתר ויקיליקס פורסמו שדרים מארצות הברית המורים לתביעה בארגנטינה להפסיק לחקור את הפרשה.
הדעות בקרב הקהילה היהודית בארגנטינה חלוקות כיום. ארגון נפגעי הפיגועים מאשים גם אישים יהודים בעלי עסקים נרחבים עם ארגנטינה, דוגמת רוברטו (ראובן עזרא) ברכה, נשיא איגוד הקהילות היהודיות בארגנטינה, בהתערבות לטובתו של מנם, ומניעת חקירתו[17].
ב-12 במאי 2011 הואשמו השופט הראשון במשפט הפיגועים חואן חוסה גלאינו, יחד עם רוברטו ברכה, ובכירים רבים בצמרת הארגנטינית לשעבר, בהדחת אלברטו תל-אלדין, משכיר המכונית שלכאורה התפוצצה מחוץ לשגרירות, ולהפליל אנשי משטרה, כשוכרי אותה מכונית. בעבר נטען שהיה זה בעצה אחת עם נשיא ארגנטינה קרלוס מנם. החלה חקירתו מחדש של תל-אלדין[18].
במרץ 2012 הוחלט להעמיד את מנם לדין בגין שיבוש חקירת הפיגוע במרכז התרבות היהודי בבואנוס איירס ב-1994[19]. בסופו של דבר, בחודש יוני 2013 נידון מנם לשבע שנות מאסר על הברחת נשק 20 שנה לפני כן, לאקוודור ולקרואטיה[20].
נפטר ב-14 בפברואר 2021[21].
קישורים חיצוניים
עריכה
- קרלוס מנם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ בערבית: منعم, תעתיק: מנעם
- ^ רשת ב'
- ^ שמעון טחנאי, שם המשחק: מנוטיסטים נגד ביליארדיסטים, מעריב, 13 ביולי 1988
- ^ שמעון טחנאי, היום בחירות בארגנטינה, צופים נצחון לפרוניסטים, מעריב, 14 במאי 1989
- ^ אמיליו אברהם, קרלו מנם מועמד הפרוניסטים לבחירות בארגנטינה, מעריב, 11 ביולי 1988
- ^ בחירות בארגנטינה, מעריב, 15 במאי 1989
- ^ שמעון טחנאי, אלפונסין מקדים פרישתו; קרלוס מנם יתמנה נשיא ארגנטיסה ב-10 באוגוסט, מעריב, 13 ביוני 1989
- ^ "יחד נרפא את ארגנטינה או שהיא תמות", מעריב, 9 ביולי 1989
- ^ אפרים דוידי, האם מנם שילם מיליוני דולר כדי להשתיק את ישראל לאחר הפיגוע בשגרירות?, הגדה השמאלית, 23 בנובמבר 2002
- ^ ניו יורק טיימס, עריק איראני: טהארן אחראית לפיגוע בבואנוס איירס, באתר הארץ, 22 ביולי 2002
- ^ נגה טרנופולסקי, בפרארי אדומה לבית הנשיא, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2002
- ^ יוסי מלמן, מי שהורה לשלם שוחד ולשבש את החקירה, טען העד, היה השופט החוקר בעצמו, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2003
- ^ יוסי מלמן, 12 שנות חקירה ושוקת שבורה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2004
- ^ סוכנויות הידיעות, קרלוס מנם מואשם בניסיון לשבש חקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2009
- ^ יוסי מלמן, ארגנטינה מאשימה רשמית: איראן אחראית לפיגועים, באתר הארץ, 10 במרץ 2003
- ^ דניאל סובלמן, יוסי מלמן, דיווחים בארגנטינה: זוהו האחראים באיראן לפיגוע ב-94', באתר הארץ, 2 באוקטובר 2002
- ^ על יהדות ארגנטינה ספריית מט"ח
- ^ הוכרז החשד לשיבוש הליכים במשפט הפיגועים, ארגון סוכנות הידיעות היהודית, 15 במאי 2011 (באנגלית)
- ^ נשיא ארגנטינה יישפט על טיוח פיגוע חזבאללה, 31 במרץ 2012
- ^ קרלוס מנם יישא 7 שנות מאסר על הברחת נשק, באתר רשת ב
- ^ יענקי פרבר, הנשיא לשעבר של ארגנטינה הלך לעולמו בגיל 90, באתר בחדרי חרדים, 15 בפברואר 2021