רדהנים

סוחרים יהודים בימי הביניים

הרדהנים (או רַאדַ'אנִים[1]) היו חברי גילדת סוחרים, בחלקם הגדול יהודים, שמילאו תפקיד חשוב במסחר בין חלקי האימפריה המוסלמית במזרח לארצות הנוצריות באירופה בימי הביניים. רשת דרכי המסחר של הסוחרים הללו כיסתה את מרבית שטחי אירופה, צפון אפריקה, המזרח התיכון, מרכז אסיה וחלקים מהודו וסין.

אטימולוגיהעריכה

כמה מקורות הוצעו לכינוי "רדהני": חוקרים רבים, ביניהם שארל ברביאֶה דה מיינאר ומשה גיל, מאמינים שהשם נובע ממחוז במסופוטמיה, שנקרא בערבית "ארץ הרדהן" על פי טקסטים עבריים וערביים מאותה תקופה.[2]

חוקרים אחרים סבורים כי מרכזם של הרדהנים היה בעיר ריי (ראגא בשמה הקדום), מצפון פרס.[3] ססיל רות' וקלוד כהן, מייחסים את הכינוי לנהר הרון בצרפת, שנקרא בלטינית "רודנוס" (Rhodanus)[4]

על פי גירסה נוספת המילה "ראה" בפרסית משמעותה "דרך", והמילה "דאן" משמעותה "אחד שיודע"; השילוב יוצר את המושג "האחד שיודע את הדרך".[2]

תיעוד הרדהניםעריכה

העדות על הרדהנים נמצאת ב"מדריך לנוסעים ולשליחים", שנכתב על ידי מנהל הדואר של ח'ליף בגדד אבן ח'ורדאדבה, באמצע המאה ה-9:

"סוחרים אלה מדברים ערבית, פרסית, יוונית, לשון הפרנקים, האנדלוסים, והסלאבים. עוברים הם ממערב למזרח וממזרח למערב, ועושים דרכם בים וביבשה. הם מביאים מן המערב סריסים, עבדים ושפחות, חרבות, עורות הביבר והנמייה."

מלבד אבן ח'ורדאדבה, הרדהנים הוזכרו בשמם זה במספר קטן של מקורות. בספרו של אבן אל-פקיח, "כיתב אל-בולדאן" (ספר הארצות), הם מוזכרים - אך רוב המידע של אבן אל-פקיח מסתמך על אבן ח'ורדאדבה.

ספר הדינים, המספר את תולדות מסעות יהודה בן מאיר ממיינץ, מציין את קייב ופשמישל כתחנות מסחר על דרך המסחר של הרדהנים.

בראשית המאה ה-12, הסוחר היהודי הצרפתי יצחק דורבלו כתב שנסע עם סוחרים רדהנים לפולין.[5][6]

חשיבות היסטוריתעריכה

 
רוב המסחר של הרדהנים בין טנג'יר למסופוטמיה נעשה על ידי שיירות גמלים.
 
אדלברט מפראג מפציר בבולסלאוס השני, דוכס בוהמיה (אנ'), לשחרר עבדים נוצרים על ידי אדוניהם, סוחרים יהודים. דלת גנייזנו, שנת 1170 לערך.

במהלך ימי הביניים המוקדמים המדיניות האסלאמית במזרח התיכון ובצפון אפריקה והמדיניות של המדינות הנוצריות באירופה אסרו לעיתים קרובות את כניסת הסוחרים של הצד השני לנמליהם.[7]

קורסרים משני הצדדים פשטו על משלוחים של אויביהם. הרדהנים תיפקדו כשליחים וכסוחרים נייטרליים, ובכך תרמו לשמירת דרכי הסחר והתקשורת בין מדינות אירופה לבין המזרח הרחוק פתוחות. עקב ההכנסות שהביאו למדינות השונות, נהנו סוחרים יהודים מפריבילגיות רבות תחת השושלת הקרולינגית בצרפת, כמו גם ברחבי העולם המוסלמי. עובדה זו הכעיסה את רשויות הכנסייה הקתולית בצרפת באותה עת.

רוב המסחר בין אירופה למזרח אסיה עבר דרך פרס ומרכז אסיה. הרדהנים היו הראשונים שפיתחו מערכת סחר מסועפת שהשתרעה על דרכי הגישה ממערב למזרח. הם סחרו לאורך תקופה של מאות שנים עוד בטרם מרקו פולו ואבן בטוטה הביאו את סיפוריהם על המזרח לאירופה, ולעולם המוסלמי.

בעוד שהיסטוריונים רבים נטו להאמין שהאומנות הסינית של הפקת נייר הובאה לאירופה על ידי סוחרים ערביים, שהשיגו את המידע משבויי מלחמה בקרב טאלאס, אחרים סוברים שסוחרים יהודיים, ביניהם הרדהנים, ייבאו שיטה זו למערב.[3]

יוסף מספרד, סוחר יהודי שייתכן כי היה רדהני, נודע לפי מספר מקורות כאדם אשר הכיר לאירופה את הספרות ההודיות-ערביות מהודו.[8]

חלק מהחוקרים מאמינים שלרדהנים היה חלק חשוב בגיור הכוזרים[9][3] כמו כן, נראה כי הם סייעו להקמתן של קהילות יהודיות במקומות שונים על צירי המסחר שלהם, וככל הנראה היו מעורבים גם בהתיישבות היהודית המוקדמת של מזרח אירופה, מרכז אסיה, הודו וסין.

סוף העידן הרדהניעריכה

נפילת שושלת טאנג בסין ב-908, ונפילת כגן הכוזרי כשישים שנה אחר כך, הובילו לתוהו ובוהו ברחבי אירו-אסיה, הקווקז, וסין. דרכי המסחר נהפכו לא יציבות ולא בטוחות. מצב זה הועצם עקב פלישות של שבטים טורקמנים לפרס ולמזרח התיכון. גם דרך המשי קרסה לכמה מאות שנים.

במקביל, הקיטוע וההתפצלות של עולם האסלאם ושל העמים הנוצריים למדינות קטנות יותר פתחה בפני סוחרים לא-יהודיים הזדמנויות להיכנס לשוק זה. באותה עת החל להתפתח המרקנטיליזם בערי המדינה באיטליה, במיוחד בג'נובה, בונציה, בפיזה ובאמאלפי, והאירופים החלו לראות ברדהנים גורם תחרותי לא רצוי.

כלכלת אירופה הושפעה עד הייסוד מהיעלמם של הרדהנים. כך למשל, תבלינים רבים שבהם השתמשו בימי הביניים המוקדמים נעלמו לחלוטין מאירופה במאה ה-10. בעבר נהנו היהודים ממונופול על הסחר בתבלינים.[10]

לקריאה נוספתעריכה

  • משה גיל, במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים, תל–אביב 1997, כרך א, עמודים 611–635.
  • מסע אל העבר, מימי הביניים ועד לעת החדשה, מט"ח

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד, יחידה 8, חלק ב (כתבה: דפנה אפרת), פרק ה: עולם האסלאם ואירופה הנוצרית בימי הביניים המוקדמים, עמ' 130: רַאדַ'אנִים.
  2. ^ 1 2 Gil, Moshe. "The Radhanite Merchants and the Land of Radhan." Journal of the Economic and Social History of the Orient 17:3 (1976). 299–328.
  3. ^ 1 2 3 "China." Encyclopedia of World Trade: From Ancient Times to the Present, vol. 1, ed. Cynthia Clark Northrup, p. 29. Armonk, NY: M.E. Sharpe, 2005.
  4. ^ Bareket, Elinoar. "Rādhānites". Jewish Civilization: An Encyclopedia. Norman Roth, ed. Routledge, 2002. pp 558–561.
  5. ^ Schipper, Itzhak. "Dzieje Gospodarcze Żydów Korony i Litwy w Czasach Przedrozbiorowych." Żydzi w Polsce Odrodzonej, ed. A. Hafftka et al. Warsaw, 1936.
  6. ^ Brook, Kevin. The Jews of Khazaria. 2nd ed. Rowman & Littlefield Publishers, Inc, 2006
  7. ^ Bendiner, Elmer. The Rise and Fall of Paradise. New York: Putnam Books, 1983.
  8. ^ Adler, Elkan. Jewish Travellers in the Middle Ages. New York: Dover Publications, 1987.
  9. ^ Pritsak, Omeljan. "The Khazar Kingdom's Conversion to Judaism." Harvard Ukrainian Studies 3:2 (Sept. 1978).
  10. ^ Rabinowitz, Louis. Jewish Merchant Adventurers: A Study of the Radanites. London: Edward Goldston, 1948.