יהודי ההרים

רבי יחיאל סבי מלמד תורה ביישוב גוּבָּה שבאזרבייג'ן, שנת 1919

יהודי הֶהָרים, היהודים ההרריים או יהדות קווקז, הייתה עד למלחמת העולם השנייה קהילה גדולה של יהודים. יהודים אלה חיו בעיקר בצפון ובמזרח הקווקז, במדינת אזרבייג'ן (חלק מברית המועצות לשעבר), וברפובליקות הרוסיות: צ'צ'ניה, דאגסטן, וקברדינו-בלקריה.

היהודים ההרריים מכנים עצמם בשם "ג'והור", שפירושו יהודים ושפתם היא ג'והורי. הכינוי "היהודים ההרריים" (ברוסית: גוֹרְסְקִי יֶברֶאי), ניתן על ידי הרוסים לקהילות היהודים במזרח הקווקז החל במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה, עם כיבוש אזור זה על ידי האימפריה הרוסית. בישראל ידועים בני העדה בכינוי "קווקזים".

שמות

המונח יהודי-ההר או היהודים ההרריים הוא תרגום של המונח הרוסי "גוֹרְסְקִיֶה יֶבְרֶאִי", שנטבע במחצית הראשונה של המאה ה-19 עם סיפוח הקווקז על ידי האימפריה הרוסית.

היהודים ההרריים מכנים עצמם בשם "ג'וּהוּר" שמשמעותו יהודי, ולעיתים רחוקות גם "ג'וּבוּר", "צ'וּבוּר" או "צ'וּפוּר". המוסלמים כינו אותם בשם "גיאוּר" (לא מוסלמי), "גיבוּר", "עיבְר" (עברי), ומאוחר יותר "צ'ופוט", "ג'וגוט". בחבל הקווקז ובמערב אסיה האות "י" מבוטאת כ "ג'וּ" ולפעמים האות "ה" הופכת להיות "בְ" בגלל השפעתה של השפה הרוסית על שפות הקווקזיות, מכאן אפשר להניח שג'וּהוּר/ג'וּבוּר הוא בעצם שילוב של יהוּד עם גיאוּר/גיבוּר/עיבְר^{[דרוש מקור]}.

שפה

היהודים ההרריים מכנים עצמם בשם "ג'והור" שפרושו יהודי ושפתם בהתאם היא ג'והורי – "יהודית". השפה שייכת למשפחת הלשונות האיראניות. ג'והורי היא שפה יהודית, ניב של פרסית יהודית. כמות המילים העבריות והארמיות בשפה הג'והורי וכן הגייתן מעיד על כך שמקור שפתם הייתה עברית וארמית שהתדלדלה במשך הדורות וקלטה לתוכה מילים פרסיות ומאוחר יותר גם מילים אזריות ואווריות עד שנוצרה השפה הנקראת היום ג'והורי או טאטית יהודית - בגלל קרבתה לשפה הטאטית שאותה דוברים הטטים. הם גם דוברים עברית בנוסף לאזרית ורוסית.

קהילות יהודי ההרים ישבו בדאגסטן, צ'צ'ניה, צפון אוסטיה, קברדינו-בלקריה, וכן באזור פיאטיגורסק שבמחוז סטברופול, שמרבית אוכלוסייתן רוסית. חלוקה זו מקבילה בחלקה לחלוקה מסורתית לקבוצות (השגורה בפי יהודי ההר עצמם) שלהן דיאלקטים נפרדים של שפתם:

• "דֶרבֶּנדי": מצפון הקווקז – דרום דאגסטן (על שם העיר דרבנט).
• "ח'איתוֹע'י": מצפון הקווקז – מרכז דאגסטן וצפונה, צ'צ'ניה וקברדינו-בלקריה.
• "מדג'ליסי": מרכז דאגסטן, כפר מדג'ליס. דיאלקט נשכח.
• "ע'וּבָּאִי" (קובאי): מצפון אזרבייג'ן מהעיירה קובה וסביבתה, וכן מרבית יהודי באקו .
• "שירְווֹני": ממערב אזרבייג'ן, מיישובים כפריים שונים ומהעיירה וַרטָאשֶן.

מיקום גאוגרפי

הרי הקווקז, צפון אזרבייג'ן

יהודי ההרים ישבו בדאגסטן, צ'צ'ניה, צפון אוסטיה, קברדינו-בלקריה, וכן באזור פיאטיגורסק שבמחוז סטברופול. עד לפני שנות ה-70 ישבו רובם של יהודי ההרים בכפרים הרריים וערים הסמוכים לאורך הים הכספי באזור דאגסטן, קייטאג, טארקי ומאגאראמקנט (שלושה יישובים), וכן בדרבנט ומחצ'קלה ובמספר כפרים באזרבייג'ן (הכפר "קראסניה סלובודה" שבמחוז קובה ואוגוז (וורטאשן לשעבר). מספר קבוצות מיהודי ההרים התיישבו באזור צפון צ'צ'ניה-בגרוזני, גרוזני ונלצ'יק. בהגירה הגדולה שבין שנות ה-70 לשנות ה-90 עלו רוב יהודי ההרים למדינת ישראל אך חלק היגרו לארצות הברית או למוסקבה.

היסטוריה

המסורת של היהודים ההרריים רואה ביהודי הקווקז כצאצאי גולי יהודה שהוגלו לבבל או צאצאי שבט יהודה שהוגלו לאשור. אולם מסורת זו לא יכולה ללמד על המוצא האפשרי של יהודי ההרים. היעדרם או מיעוט הימצאותם של כוהנים ולויים בקרב יהודי קווקז, לא תומך במסורת זו. בהיעדר זה "קשה לראות הוכחה חד משמעית למוצאם מגולי ממלכת ישראל".

עדות אחרת למוצאם היא בתלמוד הירושלמי הדן ברבי שמעון, ספרא דטרבנת - (כפי הנראה דרבנט) (מסכת מגילה, פרק רביעי, הלכה ה'). חוקרים מודרניים כמו יהודה סולודוחה נטו "לקשור את התגבשות עדת היהודים ההרריים לשלטון האימפריה הסאסאנית בפרס", ולהגירות יהודיות משם בשל רדיפות במאות 5 וה-6. החל מהמאה ה-17 ישנו תיעוד של קבוצה מגובשת של יהודי ההרים על ידי נוסעים מאותה תקופה.

לפי המסורת של יהודי ההרים, הם חיים באזור הקווקז כבר משנת 772 לפנה"ס בתקופת שלמנאסר החמישי או סרגון השני מלכי אשור. ככל הנראה יהודי הקווקז ושכניהם הקרובים, הטטים, הגיעו לאזור הקווקז מאזור דרום איראן של היום, מה שהיה באותם הימים חלק מהאימפריה הבבלית או הפרסית לחלופין. ככל הנראה האבות המשותפים פלשו לאזור הקווקז והתיישבו במקום כאשר זה היה תחת שלטון האימפריה הפרסית, באזור דאגסטן של היום. בראשית המאה השביעית לספירה סיפחו הכוזרים את מזרח הקווקז ואת יהודיה ומאוחר יותר קיבלו על עצמם את הדת היהודית. הסיפוח של היהודים היא אולי אחת מהסיבות העיקריות להמרת דתם ליהדות.

למרות אלפי השנים, שמרו יהודי קווקז על קשר עמוק עם היהדות. כמו יהודי בוכרה וגאורגיה, הקפידו במשך כל אלפי שנות שהותם בניכר על חופה וקידושין, שחיטה יהודית, כשרות, ברית מילה ושמירת חגים ומועדים. הם מפורסמים בהכנסת האורחים שלהם, וגם רוב יהודי הקווקז פעם שהם גרו בקווקז הם לא נתנו שמות מוסלמים כמו שיש לקווקזים המוסלמים הם נתנו שמות על חגים למשל חנוכה פסח וגם שמות שיהודי הקווקז המציאו.(כיום בקהילה הקווקזית בדרבנט חלק נותנים שמות ישראלים).השפה שלהם היא שפה יהודית מעורבת בפרסית, כורדית, טורקית וכדומה.

בזמן המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עבדו יהודי הרים בעיקר בחקלאות ובמסחר.

במלחמת העולם השנייה מספר יישובים בצפון הקווקז נכבשו על ידי הנאצים, שהרגו יהודים מהיישובים הללו. חלק מיהודי קווקז נסעו לרוסיה והתגייסו לצבא הרוסי כדי לעזור במלחמה נגד הנאצים.

השלטון הסובייטי באזור הקווקז רצה להסיר מתושבי האזור סממנים דתיים בהתאם לאידאולוגיה הקומוניסטית. כחלק ממגמה זו הם שינו את שמות המשפחה של יהודי ההרים על מנת שיהיו דומים לאלו של שאר תושבי אזור הקווקז. דבר זה התבטא בלקיחת שם המשפחה היהודי והוספת הסיומת "ב" וכן בכינוי "טאטים" שניסו הסובייטים להדביק ליהודים בקווקז, וכן עד היום נכללים יהודי ההרים כחלק מהעמים הטאטים אף על פי שהוא ניתן להם בהתחלה ככינוי גנאי שלא מדגיש את יהדותם.

העלייה לארץ ישראל

העלייה הגדולה מן הקווקז בשנות השבעים של המאה ה־20 הולידה יישוב חדש, בחודש יוני 1981 הוקם בהרים שמעל ואדי ערה היישוב חיננית, ובו שבעים משפחות. גל העלייה הגדול של שנות התשעים הביא עולים רבים, ובסוף שנות התשעים מונה העדה הקווקזית בישראל כ-80,000 נפש. אנשי העליות החדשות מפוזרים במקומות רבים ברחבי הארץ, עם ריכוזים גדולים בעכו, נצרת עילית, מגדל העמק, קריית ים, אור עקיבא, חדרה, פרדס חנה, נתניה, כפר סבא, פתח תקווה וראשון לציון, ובערי הדרום – באר שבע, אופקים, נתיבות ושדרות.

ראו גם

• ביקי
• בית כנסת בית תנחום

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהודי ההרים בוויקישיתוף

• הפורטל הקווקזי - כל מה שרציתם לדעת על היהודים ההרריים, הורדות מוזיקה קווקזית, מתכונים קווקזיים, ועוד.
• אתר עמותת קש"ב - עמותה לקידום, שילוב וביסוס צעירים יוצאי קווקז
• אתר ג'והורו - היהודים ההרריים ברחבי העולם
• אתר גורסקי יבריי - היהודים ההרריים ברחבי העולם
• התאחדות יוצאי קווקז (ישראל)
• אתר יהודי ההרים - חדשות הקהילה, (עברית)
• מיכאל זנד, "ספרות יהודי ההר של קאווקאז" (חלק 1, חלק 2, חלק 3), פעמים, 13, תשמ"ב 1982, עמ' 21–56. חוברת לתולדות הספרות של יהודי המזרח. באתר מה-יא"ה
• מרדכי אלטשולר, חיסול שכונת היהודים ההרריים בדרבנד, פעמים 60, תשנ"ד 1994, עמ' 90–108 מתוך מפעל התיעוד של יהדות ארצות אסיה ואפריקה
• מרדכי אלטשולר, החינוך בקרב היהודים ההרריים (חלק 1, חלק 2), פעמים, 9, תשמ"א 1981, עמ' 15–36. מתוך מפעל התיעוד של יהדות ארצות אסיה ואפריקה
• מרדכי אלטשולר, יחס הנאצים ליהדותם של 'ההרריים' ושל עדות מזרחיות נוספות פעמים, 27, תשמ"ו 1986, עמ' 5–16.
• ארבעה שלבים בתעתיק של הלשון התאתית-יהודית
• מפה של הקאווקאז בתקופת השואה וגורל היהודים באזור זה המפה פורסמה בפעמים, 27, תשמ"ו 1986, עמ' 4.
• אודות יהודי קוקז יושבי ההרים, הצבי, 15 בפברואר 1895
• ישראל קראסוצקי, היהודים על הרי הקוקז, הצפירה, 18 ביולי 1894
• חיים העשיל בראווערמאנן, מכתבים מקוקז, המליץ, 17 בינואר 1895
• חן ברם, "היהודים הצ'רקסים", בתוך: עת־מול 191, שבט תשס"ז, ינואר 2007
• צבי אלאטין, היהודים ההרריים או יהודי הקוקז, המליץ, 15 במאי 1901
• מרדכי ניישטט, שבט יהודי נידח יושב חרד בדאגיסטן, מעריב, 27 בפברואר 1972
• חן ברם, קטגוריזציה אתנית וריבוי תרבויות - "מבט מהשוליים": יהודי קווקז בין אירופה ואסיה, 2008
• קהילת דרבנד - אתר אינטרנט