יהודי ההרים

יהודי הֶהָרים, היהודים ההרריים, הייתה עד למלחמת העולם השנייה קהילה גדולה של יהודים. יהודים אלה חיו בעיקר במזרח הקווקז, במדינת אזרבייג'ן וברפובליקת דאגסטן. כמו כן חיו קהילות קטנות של יהודי ההרים ברפובליקות הרוסיות: צ'צ'ניה, וקברדינו-בלקריה.

רבי יחיאל סבי מלמד תורה ביישוב גוּבָּה שבאזרבייג'ן, שנת 1919

היהודים ההרריים מכנים עצמם בשם "ג'והור", שפירושו יהודים ושפתם היא ג'והורי (ניב של יהודית פרסית). הכינוי "היהודים ההרריים" (ברוסית: Горские евреи - גוֹרְסְקִי יֶברֶאי) (בערבית: يهود الجبال - יהוד אלג'באל), ניתן על ידי הערבים והמקומיים המוסלמים לקהילת היהודים באזור הקווקז מכיוון שברחו צפונה אל ההרים כתוצאה מכיבוש דאגסטן על ידי החליף סלמאן מבית אומיה במאה ה-8.

כינוי זה היה בשימוש גם על ידי הרוסים החל במחצית הראשונה של המאה ה-19, עם כיבוש אזור זה על ידי האימפריה הרוסית. בישראל ידועים בני העדה שעלו ארצה בכינוי קווקזים.

שמות וקבוצות

המונח יהודי-ההר או היהודים ההרריים הוא תרגום של המונח הרוסי "גוֹרְסְקִיֶה יֶבְרֶאִי", שנטבע במחצית הראשונה של המאה ה-19 עם סיפוח הקווקז על ידי האימפריה הרוסית. מקור הכינוי הוא מהעמים המוסלמים בקווקז ומהערבים, כינוי זה ניתן ליהודים מכיוון שברחו אל ההרים בזמן כיבוש דאגסטן על ידי האימפריה המוסלמית במאה ה-8.

רבים מכנים את יהודי ההרים בשם טאטים יהודים. כינוי זה ניתן ליהודים מכיוון שהשלטון הרוסי מנה את יהודי ההרים יחד עם בני העם הטאטי המוסלמי בתקופת מלחמת העולם השנייה על מנת לעכב את הנאצים בכניסתם לקווקז.

היהודים ההרריים מכנים עצמם בשם "ג'וּהוּר" שמשמעותו יהודי, ולעיתים רחוקות גם "ג'וּבוּר", "צ'וּבוּר" או "צ'וּפוּר". המוסלמים כינו אותם בשם "גיאוּר" (לא מוסלמי), "גיבוּר", "עיבְר" (עברי), ומאוחר יותר "צ'ופוט", "ג'וגוט". בחבל הקווקז ובמערב אסיה האות "י" מבוטאת כ "ג'וּ" ולפעמים האות "ה" הופכת להיות "בְ" בגלל השפעתה של השפה הרוסית על שפות הקווקזיות, מכאן אפשר להניח שג'וּהוּר/ג'וּבוּר הוא בעצם שילוב של יהוּד עם גיאוּר/גיבוּר/עיבְר^{[דרוש מקור]}.

קהילת יהודי ההרים מחולקת ל5 קבוצות שההבדלים בין כל קבוצה הם אך ורק מיקומם הגאוגרפי ושפתם השונה מעט בשל שפת העמים השכנים במיקומים השונים:

• "דֶרבֶּנדי": מצפון הקווקז – דרום דאגסטן (על שם העיר דרבנט).
• "ח'איתוֹע'י": מצפון הקווקז – מרכז דאגסטן וצפונה, צ'צ'ניה וקברדינו-בלקריה.
• "מדג'ליסי": מרכז דאגסטן, כפר מדג'ליס.
• "ע'וּבָּאִי" (קובאי): מצפון אזרבייג'ן מהעיירה קובה וסביבתה, וכן מרבית יהודי באקו .
• "שירְווֹני": ממערב אזרבייג'ן, מיישובים כפריים שונים ומהעיירה וַרטָאשֶן.

שפה

היהודים ההרריים מכנים עצמם בשם "ג'והור" שפרושו יהודי ושפתם בהתאם היא ג'והורי – "יהודית". השפה שייכת למשפחת הלשונות האיראניות. ג'והורי היא שפה יהודית, ניב של פרסית יהודית. כמות המילים העבריות והארמיות בשפה הג'והורי וכן הגייתן מעיד על כך שמקור שפתם הייתה עברית וארמית שהתדלדלה, במשך הדורות השפה קלטה לתוכה מילים פרסיות ומאוחר יותר גם מילים אזריות, ערביות ועוד עד שנוצרה השפה הנקראת היום ג'והורי או טאטית יהודית

קהילות יהודי ההרים ישבו בדאגסטן, צ'צ'ניה, צפון אוסטיה, קברדינו-בלקריה, קובה וכן באזור פיאטיגורסק שבמחוז סטברופול, שמרבית אוכלוסייתן רוסית. חלוקה זו מקבילה בחלקה לחלוקה מסורתית לקבוצות (השגורה בפי יהודי ההר עצמם) שלהן דיאלקטים נפרדים של שפתם: "דֶרבֶּנדי", "ח'איתוֹע'י", "מדג'ליסי", "ע'וּבָּאִי", ו"שירְווֹני".

מיקום גאוגרפי

הרי הקווקז, צפון אזרבייג'ן

עד לפני שנות ה-70 ישבו רובם של יהודי ההרים בכפרים הרריים וערים הסמוכים לאורך הים הכספי באזור דאגסטן, קייטאג, טארקי ומאגאראמקנט (שלושה יישובים), וכן בדרבנט ומחצ'קלה ובמספר כפרים באזרבייג'ן (הכפר "קראסניה סלובודה" שבמחוז קובה ואוגוז (וורטאשן לשעבר). מספר קבוצות מיהודי ההרים התיישבו באזור צפון צ'צ'ניה-בגרוזני ונלצ'יק. בהגירה הגדולה שבין שנות ה-70 לשנות ה-90 עלו רוב יהודי ההרים למדינת ישראל אך חלק היגרו לארצות הברית או למוסקבה.

היסטוריה

המסורת של היהודים ההרריים רואה ביהודי הקווקז כצאצאי גולי יהודה שהוגלו לבבל.

יש הטוענים, כי העיר טרבנת, שבה חי החכם רבי שמעון ספרא דטרבנת המוזכר בתלמוד הירושלמי, היא דרבנט^{[דרוש מקור]}, אך רוב ככל החוקרים סוברים שזו חורבת טרבנת בעמק יזרעאל.

חוקרים מודרניים כמו יהודה סולודוחה נטו "לקשור את התגבשות עדת היהודים ההרריים לשלטון האימפריה הסאסאנית בפרס", ולהגירות יהודיות משם בשל רדיפות במאות 5 וה-6. החל מהמאה ה-17 ישנו תיעוד של קבוצה מגובשת של יהודי ההרים על ידי נוסעים מאותה תקופה.

לפי המסורת של יהודי ההרים, הם חיים באזור הקווקז כבר משנת 537 לפנה"ס בתקופת כורש הגדול או דריווש הראשון, מלכי האימפריה האחמנית. ככל הנראה, יהודי הקווקז הגיעו לאזור הקווקז מאזור דרום עיראק של היום, מה שהיה באותם הימים חלק מהאימפריה האחמנית. ככל הנראה הגיעו הקווקזים מממלכת יהודה. לאחר חורבנה של יהודה הגיעו היהודים לעיר באימפריה הבבלית ולאחר כיבוש הממלכה על ידי פרס ששלטה בין דרבנט לדרום הקווקז של היום התיישבו היהודים בדרבנט ומושקור שהוא כפר קטן ועתיק, למרות כך יהודי אזרבייג’ן הם לשבט בנימין שהגיע לשם לאחר שנים, והתיישב באזרבייג׳ן מכיוון שבצפון הקווקז היו היהודאים.

למרות אלפי השנים, שמרו יהודי קווקז על קשר עמוק עם היהדות. כמו יהודי בוכרה וגאורגיה, הקפידו במשך שהותם בניכר על חופה וקידושין, שחיטה יהודית, כשרות, ברית מילה ושמירת חגים ומועדים. הם מפורסמים בהכנסת האורחים שלהם. הם דוברים שפה יהודית מעורבת בפרסית, ארמית, אזרית ועוד.

בזמן המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עבדו יהודי הרים בעיקר בחקלאות ובמסחר.

בתקופת השואה

במלחמת העולם השנייה מספר יישובים בצפון הקווקז נכבשו על ידי הנאצים, שהרגו יהודים מהיישובים הללו. במרס 1942 גילו הגרמנים קולחוז בשם שאומיאן (רו') של יהודים הרריים בחצי האי קרים הכבוש. כל היהודים ההרריים, כ-130 איש, נרצחו. שני חלקים מצפון הקווקז השייכים לרוסיה היו תחת כיבוש גרמני: הראשון - מסתיו 1941 עד סתיו 1943. השני - מאוגוסט 1942 עד שנהדפו הגרמנים מהאזור בינואר 1943. אזור זה כלל את הקולחוזים בוגדנובקה (רו') ומנז'ינסקי (רו'), בהם התגוררו יהודים הרריים ויהודים אשכנזים. הגרמנים טבחו באלה ובאלה כאחד. עוד רצחו הגרמנים יהודים בצ'רקסק, קיסלובודסק, מיקויאן שחר, מינרלנייה וודי, פיאטיגורסק, טברדה ובוגדנובקה. באוגוסט 1942 נכבשה העיירה מוזדוק. באוקטובר 1942 נכבשה העיר נלצ'יק. בשתיהן חיו אלפי יהודים הרריים. היהודים האשכנזים נרצחו כמעט כולם. היהודים ההרריים סבלו מיחס מחפיר ועבודות כפייה אך בודדים מהם נרצחו. טרם החלטה כיצד לנהוג בהם, הגרמנים נהדפו על ידי הצבא האדום.

חלק גדול מיהודי קווקז התגייסו לצבא הסובייטי כדי לעזור במלחמה נגד הנאצים.

השלטון הסובייטי באזור הקווקז רצה להסיר מתושבי האזור סממנים דתיים בהתאם לאידאולוגיה הקומוניסטית. כחלק ממגמה זו הם שינו את שמות המשפחה של יהודי ההרים על מנת שיהיו דומים לאלו של שאר תושבי אזור הקווקז. דבר זה התבטא בלקיחת שם המשפחה היהודי והוספת הסיומת "ב" וכן בכינוי "טאטים" שניסו הסובייטים להדביק ליהודים בקווקז, וכן עד היום נכללים יהודי ההרים כחלק מהעמים הטאטים אף על פי שהוא ניתן להם בהתחלה ככינוי גנאי שלא מדגיש את יהדותם.

מטבח

המטבח היהודי-הררי היה דומה ברובו למטבח האזרי ובמקצתו למטבח הדגסטאני וכולל מאכלים המשותפים לשניהם בין אלו שאפשר למנות הם:

• בוגלמה - תבשיל של דג או עוף עם פירות יבשים.
• דושפרה - כיסונים ממולאים בבשר לעיתים מתבשלים במרק ובחלקם מאודים.
• לולה קבב - קבב כבש שנעטף בלחם לאווש לאחר מכן, לפעמים גם נעשה עם בשר בקר או עוף.
• שישליק
• אסידו - חלבה קווקזית
• דולמה - ירקות ממולאים, בדרך כלל מתייחס לעלי גפן
• פחלאבה - הגרסה הקווקזית של הבקלאווה.

לצד זאת התקיימו מאכלים רבים הייחודים לעדה כמו:

• חוייגושט - המאכל הלאומי של עדת היהודים ההרריים - פשטידה העשויה מבשר, כבש, בקר או עוף המתבשלים למשך שעות ארוכות אשר צירם משמש מאוחר כתוספת, לאחר מכן מפרקים את הבשר המבושל ושמים אותו בסיר בו יתבשל ביחד עם מים ועם הציר, עליהם מאוחר יותר מוסיפים את הביצים אשר יהפכו את המאכל מאוחר יותר למעין פשטידה.
• בודימג'ון חוייגושט - חוייגושט העשוי עם חצילים במקום הבשר
• חסרות
• פרטש - קינוח לשבועות המוכן מלבאש אשר מתמלא בדייסת אורז מתוקה ולאחר מכן נמזג מעליו סירופ המתובל בדבש.
• בישי - בצק מטוגן בתוספת סירופ דבש חם, שמכינים בדרך כלל לפורים.
• יאחני נחוטי - מרק העשוי מבשר טלה, חומוס, תפוחי אדמה ושזיפים מיובשים המבושלים במרק על בסיס רסק עגבניות. מוגש עם אורז לבן.

הנצחה ומחקר

במשך עשרות שנים היה נושא שואת יהודי ההרים בשולי המחקר, במידה רבה עקב העדר חומר תיעודי וארכיוני. מחקרים אחדים בלבד פורסמו במשך עשרות שנים. דוגמה יוצאת דופן היא ספרו הקלסי של פרופ' מרדכי אלטשולר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, "יהודי מזרח קווקז" (1990). בספרו ובפרסומים אחרים כתב אלטשולר על שואת יהודי צפון קווקז, כולל הניסיונות הפסאודו-מחקריים של הנאצים להגדיר מיהו יהודי בהקשר שואת יהודי צפון קווקז.

ב-2016 פורסם בהוצאת יד ושם מחקר של ד"ר קיריל פפרמן, The Holocaust in the Crimea and the North Caucasus, שחלק ניכר ממנו מוקדש לשואה בצפון קווקז ובמיוחד לגורלם של היהודים ההרריים בתקופת השואה.

מחקרים נוספים בנושא נתמכו על ידי המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם. אחד מהם הוא מחקרו של האנתרופולוג ד"ר חן ברם על יחסי גומלין בין יהודי קווקז ועמי האזור בתקופת השואה.

בשנת 2003 הוקם הקונגרס העולמי של היהודים ההרריים.

העלייה לארץ ישראל

העלייה מהקווקז של היהודים ההררים החלה לפני קום המדינה, ובין היתר בגלי העליות הראשונות. יהודי הקווקז השתתפו בקונגרס הציוני הראשון בבזל (קיימת תמונה המשלחת עם תיאודור הרצל), חברי הקהילה היו ממקימי ארגון השומר, הקמת חומה ומגדל ובניית הארץ (ביניהם אפשר למנות את צבי בקר, צבי ניסנוב ומשפחתו, ועוד. העולים מהקווקז אשר היו בעלי ניסיון בעיבוד אדמות (לעומת אחיהם מאירופה ורוסיה שלא הורשו להחזיק באדמות בארץ מוצאן ככלל) היו בין החלוצים שהפריחו את האדמה בארץ בימיה הראשונים, ותרמו מניסיונם הם כאנשי עבודת כפיים וחקלאות, והן כלוחמים. העלייה הגדולה ביותר מן הקווקז התרחשה בשנות השבעים של המאה ה־20, והולידה יישוב חדש, בחודש יוני 1981 הוקם בצפון השומרון היישוב חיננית, ובו שבעים משפחות. גל העלייה הגדול של שנות התשעים הביא עולים רבים, ובסוף שנות התשעים מונה העדה הקווקזית בישראל כ-80,000 נפש. ריכוזים גדולים של יהודי ההרים ישנם בעכו, נוף הגליל, באר שבע, אופקים, קריית גת, שדרות ועוד. בין יוצאי הקהילה וצאצאיהם ניתן למנות את הזמרות יפה ירקוני ושרית חדד, הזמרים עומר אדם וגל אדם, המוזיקאי מארק אליהו, האלופים יקותיאל אדם ואודי אדם, ועוד.

ראו גם

• ביקי
• בית כנסת בית תנחום

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהודי ההרים בוויקישיתוף

• הפורטל הקווקזי - כל מה שרציתם לדעת על היהודים ההרריים, הורדות מוזיקה קווקזית, מתכונים קווקזיים, ועוד.
• אתר עמותת קש"ב - עמותה לקידום, שילוב וביסוס צעירים יוצאי קווקז
• אתר ג'והורו - היהודים ההרריים ברחבי העולם
• אתר גורסקי יבריי - היהודים ההרריים ברחבי העולם
• התאחדות יוצאי קווקז (ישראל)
• אתר יהודי ההרים - חדשות הקהילה, (עברית)
• מיכאל זנד, ספרות יהודי ההר של קאווקאז, פעמים, 13, תשמ"ב 1982, עמ' 21–56
• מרדכי אלטשולר, חיסול שכונת היהודים ההרריים בדרבנד, פעמים 60, תשנ"ד 1994, עמ' 90–108 מתוך מפעל התיעוד של יהדות ארצות אסיה ואפריקה
• מרדכי אלטשולר, החינוך בקרב היהודים ההרריים (חלק 1, חלק 2), פעמים, 9, תשמ"א 1981, עמ' 15–36. מתוך מפעל התיעוד של יהדות ארצות אסיה ואפריקה
• מרדכי אלטשולר, יחס הנאצים ליהדותם של 'ההרריים' ושל עדות מזרחיות נוספות פעמים, 27, תשמ"ו 1986, עמ' 5–16.
• ארבעה שלבים בתעתיק של הלשון התאתית-יהודית
• מפה של הקאווקאז בתקופת השואה וגורל היהודים באזור זה המפה פורסמה בפעמים, 27, תשמ"ו 1986, עמ' 4.
• אודות יהודי קוקז יושבי ההרים, הצבי, 15 בפברואר 1895
• ישראל קראסוצקי, היהודים על הרי הקוקז, הצפירה, 18 ביולי 1894
• חיים העשיל בראווערמאנן, מכתבים מקוקז, המליץ, 17 בינואר 1895
• חן ברם, "היהודים הצ'רקסים", בתוך: עת־מול 191, שבט תשס"ז, ינואר 2007
• צבי אלאטין, היהודים ההרריים או יהודי הקוקז, המליץ, 15 במאי 1901
• מרדכי ניישטט, שבט יהודי נידח יושב חרד בדאגיסטן, מעריב, 27 בפברואר 1972
• חן ברם, קטגוריזציה אתנית וריבוי תרבויות - "מבט מהשוליים": יהודי קווקז בין אירופה ואסיה, 2008
• קהילת דרבנד - אתר אינטרנט
• כנען ליפשיץ, יהודי ההרים משמרים מנהגי פסח ייחודיים בני מאות שנים, באתר זמן ישראל, 27 במרץ 2021