רוברט בנט (אדריכל)

אדריכל ישראלי

רוברט בנט (2 בדצמבר 19091 בנובמבר 1987) היה אדריכל ומתכנן ערים ישראלי, זוכה פרס רוקח לשנת 1958, מתכנן שכונות, שיכון ציבורי ומבני ציבור.

רוברט בנט
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 2 בדצמבר 1909
קרקוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בנובמבר 1987 (בגיל 77) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות
פרסים והוקרה פרס רוקח (1958) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חדר אוכל, קיבוץ גבעת ברנר,1962

ביוגרפיה

עריכה

רוברט (אברהם יהודה) בנט נולד ב-2 בדצמבר 1909 בעיר קרקוב שבפולין. אביו יעקב בנט היה נצר לרב מרדכי בנט. עם גמר מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה להתגורר בווינה ולאחר זמן קצר לברלין.

בשנים 19271932 למד בנט אדריכלות בטכניון בנוישטאדט, במקלבורג וב"טכנישה הוכשולה" בברלין ועם סיום לימודיו עבד בברלין. בשנת 1932 הגיע לישראל כמתחרה בענף הדקאתלון במכביה הראשונה, "התאהב" בתל אביב והחליט להישאר. תוך זמן קצר החל לעבוד במשרדו של אדריכל אריה שרון ועבד עמו עד לשנת 1942 עת התנדב לצבא הבריטי. בנט שירת כקצין בפלוגה 738 של המתנדבים הישראלים לחיל ההנדסה המלכותי שלחמה באיטליה. עם שחרורו מהצבא בינואר 1946 חזר למשפחתו בתל אביב ולעבודתו כאדריכל. בתקופה זו הוא השתתף וזכה במספר תחרויות אדריכליות. בינואר 1946 הצטרף בנט לשורות ההגנה ולחם במלחמת העצמאות כקצין ההנדסה של חטיבת קרייתי. השתתף בקרבות לטרון ושימש כקצין הנדסה אחראי באבו גוש ובנפת רמלה-לוד.

בשנים שלאחר מכן, ועד ליום מותו, תכנן בנט מספר רב של תוכניות בניין עיר ושכונות מגורים ביישובים שונים. פיתח טיפוסי מגורים שונים ותכנן מבני ציבור רבים: גני ילדים, בתי ספר, בתי כנסת, מתנ"סים, מרכזים מסחריים ומרכזי תרבות (בתי קולנוע תיאטראות וספריות), בתי אבות והוסטלים. מבנים רבים תוכננו בבטון חשוף. בנט שילב תמיד את התכנון הנופי בתכנון הפיזי וטיפוס מבנה המגורים, ה-H, שפיתח עבור משרד השיכון נבנה במאות בכל רחבי הארץ.

בשנת 1958 קיבל בנט את פרס רוקח למפעלי הנדסה, ביחד עם אדריכל יצחק פרלשטיין, על תכנון שכונת רמת אביב[1].

בנט תכנן בכל רחבי הארץ החל מנצרת ועכו שבצפון ועד לערד ובאר שבע שבדרום, כולל אשקלון, אשדוד, יהוד, לוד, רמלה, יפו, מתחם תל השומר, קיבוצים שונים ועוד. בשנות פעילותו הרבות ביצע עבודות תכנון עבור משרד השיכון, שיכון ופיתוח, שיכון ובינוי, רסקו, משען, בית החולים תל השומר, קיבוצים, עיריות ומוסדות נוספים. כמו כן היה יועץ למשרד השיכון, למשרד העבודה ולאבא חושי (1955).

בשנת 1936 נשא בנט לאשה את קליר פרנקו. לזוג נולדו 2 בנות: עפרה בנט סקרדי-מתרגמת ספרות עברית לאיטלקית, וורדה (לאורה) בנט-אמנית, ציירת ומשוררת.

רשימת עבודות

עריכה
  • 1932–1942 עבודה עם אדריכל אריה שרון. תכנון בנייני מעונות העובדים השונים בתל אביב ובנייה בקיבוצים (גן שמואל, ).
  • 1935 – בית המשפחה ברחוב דיזנגוף 175, תל אביב.
  • 1946 – זכייה בתחרות לתכנון כיכר העיר חולון ביחד עם אדריכל בנימין צ'לנוב.
  • 1947-8 – תכנון שיכון הקצינים "נווה דויד", בתל אביב ביחד עם אדריכל שא"ג
  • 1948 – זכייה בתחרות פני העיר חולון, בית העירייה, בתי מגורים ומרכז העיר.
  • 1948 – חדר אוכל ובתי מגורים בקבוצת כנרת
  • 1951 – זכייה בתחרות בינוי מרכז עכו
  • תחילת שנות החמישים –מעון "נווה טף", בקריה, תל אביב, עבור "ארגון אמהות עובדות"
  • 1953-54 – בניין העירייה, חולון
  • 1955 – תוכנית בינוי רמת אביב ביחד עם אדריכל יצחק פרלשטיין.
  • חדר אוכל בקיבוץ יפעת, חדר אוכל חדש בקיבוץ כנרת ומטבחי קיבוץ משמר העמק.
  • 1956-60 – רמת אביב: בתי האומנים, בתי מגורים, מרכז מסחרי, הוסטל בית ברודצקי.
  • 1957-58 – תוכנית שיכון לדוגמה ברמת אביב א' ביחד עם אדריכל יצחק פרלשטיין.
  • 1962 – חדר אוכל בקיבוץ גבעת ברנר.
  • 1964 – בית רב קומות ראשון בארץ (14 קומות, רחוב פיכמן, רמת אביב).
  • - בית הורים פיכמן, "משען", רמת אביב
  • 1968 – בית הורים איינשטיין, "משען" רמת אביב.
  • בית קולנוע ליד המרכז המסחרי הישן ברמת אביב.
  • 1969 – הוסטל, ערד
  • שנות השבעים והשמונים – מבנים במתחם בית החולים "תל השומר": בתי הרופאים, בתי אירוח, גן ילדים, מגדל מגורי אחיות, בי"ס לאחיות, ספרייה, אודיטוריום, "בית סורסקי".
  • 1975 – תוכנית "משולש הד"ר" ("משולש הג"ר","גבעת הפרחים") נאות אפקה ב', תל אביב-התכנית עליה עבד בחודשים האחרונים לפני מותו.
  • שכונת נווה שרת-תוכנית בניין עיר, מבני מגורים ומבני ציבור
  • בניין בית העם, עכו
  • בניין העירייה, עכו
  • בניין העירייה, חולון (הבניין החדש)
  • שכונת יפו ג' – תוכנית בניין עיר, מבני מגורים ומבני ציבור
  • 3 מגדלי מגורים מבטון חשוף, ברחוב פיליכובסקי/דניאל מוריץ, רמת אביב
  • שכונת המארוניטים, יפו
  • מגדלי המגורים בבית אבות "משען" רחוב פיכמן, רמת אביב
  • בית הורים, הרצליה

הערכה

עריכה

מנימוקי פרס רוקח: "אין הקמת שכונה עירונית פעולה מינהלתית גרידא של מישהו, אשר יזמין תוכנית לבנין בתים אצל ארכיטקט, תוכנית סלילת כבישים אצל מהנדס כבישים, רשת חשמל אצל מהנדס חשמל, ועוד ועוד. תאום כל הפעולות, שילובן ובצוען ההרמוני עשוי להצליח רק אצל ארכיטקטים המחוננים בחזון, יוזמה ועמידה איתנה, ושיעשו את עבודתם תוך אהבת המקצוע ויכולת יצירה. שום חוקת בנין לא תעשה מה שמסוגל לעשות ארכיטקט בעל כשרון, הממזג בדמיונו את כל האלמנטים השונים, מסדירם, מעלה אותם על הנייר ושומר על הגשמתם המתואמת תוך מאבק מתמיד נגד נטיית כל הגורמים לבחור בדרך הקלה ביותר".

על בנט כתב אבא אלחנני "כבר אמר מי שאמר שההבדל בין עשייה רעה לטובה אינו במחיר אלא בעיקר בתשומת הלב, ובנט הפליא להוכיח אימרה זו"[2].

 
הגשר מעל נהר לאמונה, פאנצה, איטליה-1945

הגשר על נהר לאמונה, פאנצה, איטליה

עריכה

ב-3 בספטמבר 1943, לאחר שהייה ארוכה במדבר המערבי שבמצריים, נחתה פלוגה 738 של המתנדבים הישראלים לחיל ההנדסה המלכותי, הפלוגה בה שרת בנט כקצין, לחופי דרום איטליה ומשם התקדמה צפונה עם שאר כוחות הארמייה השמינית הבריטית. בינואר 1945, מקבל בנט הוראה לבנות, בעיירה פאנצה, גשר מעל נהר לאמונה, במקום הגשר שנהרס על ידי הגרמנים במטרה למנוע מכוחות הברית לנוע צפונה על ויא אמיליה- הדרך היבשתית היחידה שהובילה אז מדרום לצפון. בתכנון, בהנחיית ובהובלת בנט, ולמרות קשיי אספקת החומרים, החורף הקשה ואש הגרמנים, סיימה היחידה את בניית הגשר למועד הנדרש (מתקפת האביב של כוחות הברית בצפון איטליה), תוך שימוש חוזר בחלקי הגשר שפוצץ על ידי הגרמנים ובעזרת פועלים מקומיים. למחרת השלמת בניית הגשר, ב-11 באפריל 1945 עם שחר, חצו הכוחות הממונעים של בנות הברית את נהר לאמונה לכיוון בולוניה וב 2 במאי 1945 השלימה הארמייה השמינית את כיבוש צפון איטליה עם הכניסה לטרייסט. כהוקרה על הישג היחידה נקבע על הקשת המרכזית של הגשר לוח שיש ובו מגן דויד ומספר היחידה. מאוחר יותר קיבלה היחידה גם צל"ש על מבצע זה. הגשר עומד על תילו ובשלמותו עד היום..

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הערב - חלוקת פרס רוקח, דבר, 19 ביוני 1958
  2. ^ אבא אלחנני, המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה-20, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1998, עמ' 70
 
בהוקרה לבוני הגשר-1945

קישורים חיצוניים

עריכה