רוברט ססיל, רוזן סולסברי הראשון

אציל אנגלי

רוברט ססיל, רוזן סולסברי הראשון (1 ביוני 1563 - 24 במאי 1612) היה מדינאי ופוליטיקאי אנגלי, יועצם של המלכה אליזבת הראשונה והמלך ג'יימס הראשון, מזכיר המדינה (16121590) ו"הלורד הראשון של האוצר" מ-1608. הוא היה חבר במסדר הבירית ובמועצה המלכותית.

סר רוברט ססיל
Robert Cecil, 1st Earl of Salisbury
לידה 1 ביוני 1563
וסטמינסטר, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במאי 1612 (בגיל 48)
מרלבורו, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת אנגליה
מקום קבורה Parish Church of St Etheldreda, Old Hatfield עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה קולג' סנט ג'ון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Elizabeth Brooke (31 באוגוסט 1589–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת ססיל
תואר רוזן סולסברי
אב ויליאם ססיל
אם מילדרד קוק
צאצאים William Cecil, 2nd Earl of Salisbury
Lady Catherine Cecil
Lady Frances Cecil עריכת הנתון בוויקינתונים
הלורד הראשון של האוצר
4 במאי 160824 במאי 1612
(4 שנים)
מונרך בתקופה ג'יימס הראשון, מלך אנגליה
הלורד שומר החותם
15981612
(כ־14 שנים)
מונרך בתקופה

ג'יימס הראשון, מלך אנגליה

אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה
ראש השרים
8 באוקטובר 15971599
מונרך בתקופה אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה
מזכיר המדינה
5 ביולי 159024 במאי 1612
(21 שנים)
מונרך בתקופה

ג'יימס הראשון, מלך אנגליה


אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה
פרסים והוקרה
מסדר הבירית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שנותיו המוקדמות עריכה

הוא היה בנו הצעיר של ויליאם ססיל, לורד ברלי הראשון מאשתו השנייה מילדרד קוק. אחיו החורג, היה תומאס ססיל, רוזן אקסטר הראשון והפילוסוף פרנסיס בייקון היה בן דודתו.

רוברט היה קטן וגבנוני, בעידן שבו יוחסה חשיבות רבה ליופי פיזי אצל שני המינים, וכתוצאה מכך זכה ללעג: המלכה אליזבת קראה לו "הננס שלי", והמלך ג'יימס הראשון כינה אותו "הביגל הקטן שלי". עם זאת, אביו הכיר בכך שרוברט ולא אחיו תומאס, הוא זה שירש ממנו את הגאונות הפוליטית. ברלי חיבב את שני בניו, אך העיר כי "רוברט יכול לנהל את אנגליה כולה בעוד תומאס יכול בקושי לנהל מועדון טניס".

רוברט למד במכללת סיינט ג'ון, בקיימברידג', אך לא סיים עם תואר.[1] הוא גם השתתף בדיבייטים בסורבון.[2] בשנת 1584 נבחר לראשונה לבית הנבחרים הבריטי וייצג את מחוז הולדתו, רובע וסטמינסטר שבמרכז לונדון. בשנת 1589 נישא רוברט לאליזבת ברוק, בתו של ויליאם ברוק, ברון קובהאם ה-10. בנם, ויליאם ססיל נולד בווסטמינסטר ב-28 במרץ 1591 והוטבל ב-11 באפריל. אליזבת נפטרה כשבנם היה בן שש שנים.[3] הייתה להם גם בת אחת, פרנסס (1593-1644), אשר נישאה להנרי קליפורד, רוזן קמברלנד החמישי.

מזכיר המדינה עריכה

תחת אליזבת עריכה

 
"דיוקן הקשת" של אליזבת הראשונה המעוטר עיניים ואוזניים - משקף את תפקידו של רוברט ססיל כרב המרגלים אחרי מותו של סר פרנסיס וולסינגהם.[4]

בעקבות מותו של סר פרנסיס וולסינגהם בשנת 1590, מילא רוברט ססיל את מקומו כמזכיר המדינה בפועל. ב-1591 הוא הפך גם לחבר במועצת המלכה. לאחר מות אביו ב-1598, הפך לראש השרים וליועץ הראשי של המלכה. במהלך מלחמת תשע השנים, נוצרה יריבות במועצה המלכותית בינו לבין רוברט דבורוקס, רוזן אסקס ה-2 ולכן היה היחיד בחצר המלוכה שנהנה מהקמפיין הכושל נגד המורדים האירים, של האחרון ב-1599. הוא היה אז במצב נוח לארגן את המעבר החלק של הכוח והכתר האנגלי מבית טיודור תחת שלטונה של המלכה אליזבת הראשונה, לבית סטיוארט תחת שלטונו של מלך סקוטלנד דאז, ג'יימס השישי, תוך שמירה על התכתבות סודית עמו. המרד כושל של רוברט דבורוקס, רוזן אסקס ה-2 בשנת 1601, אשר הביא לנפילתו, כוון בעיקר כנגד ססיל, ולא כנגד המלכה.

ססיל, במהלך לא אופייני לתקופתו, שכנע את המלכה להתייחס למורדים במידת הרחמים. אמנם אסקס עצמו וארבעה מבעלי בריתו הוצאו להורג, אך הרוב הגדול של חסידיו ניצל. אפילו הוקעתה של אחותו פנלופה, ליידי ריץ', כמנהיגת המרד בידי אסקס עצמו, זכתה להתעלמות. אך חנינות אלו לא הועיל לו במאומה בעיני הציבור, אשר אהב את אסקס והתאבל עליו עמוקות. ססיל, שמעולם לא היה פופולרי מדי, הפך לדמות שנואה בציבור. בבלדות כמו הלילה הטוב האחרון של אסקס, דמותו של ססיל הותקפה באכזריות.

רוברט ססיל היה מעורב באופן נרחב בענייני ביטחון המדינה. כבנו של סר ויליאם ססיל, השר הבכיר של המלכה אליזבת וכבן טיפוחיו של סר פרנסיס וולסינגהם, רב המרגלים שלה, כישרון הריגול שלו היה דבר מובן מאליו. ביטוי לכך ניתן ב"דיוקן הקשת" של המלכה אליזבת, המעוטר עיניים ואוזניים.

תחת ג'יימס עריכה

ב-1603, גיסו של רוברט ססיל, הנרי ברוק, לורד קובהאם ה-11, היה מעורב יחד עם סר וולטר ראלי, בשתי הקנוניות, הן הצדדית שנועדה לחטוף את ג'יימס השישי, והן העיקרית שנועדה להסיר את ג'יימס מן הכס ולהחליפו בדודניתו, ליידי ארבלה סטיוארט. ססיל היה אחד השופטים שדנו אותם בעוון בגידה. במשפטו של ראלי, ססיל היה השופט היחיד שהביע ספקות לגבי אשמתו. אף על פי שנמצאו אשמים ונידונו למוות, קובהאם וראלי קיבלו חנינה ברגע האחרון, הודות לבקשתו של ססיל מהמלך.

ב-20 באוגוסט 1603 המלך ג'יימס העלה אותו לדרגת אציל - בתחילה, הברון ססיל, ברון אסנדון שבמחוז ראטלנד, ב-1604 הפך לויקונט קראנבורן וב-1605 לרוזן סולסברי.[5] ב-1606, הצטרף הלורד סולסברי למסדר הבירית כאביר ה-401.

יחסו לקתולים עריכה

 
שלט האצולה המחולק לרבעים של רוברט ססיל, רוזן סולסברי הראשון.

רוברט ססיל היה זה שחשף את מזימת אבק השרפה. זה היה ניסיון קשר שאירע בשנת 1605 שבמסגרתו ניסו קבוצה של קיצוניים קתולים לרצוח את מלך אנגליה ג'יימס הראשון, משפחתו, ואת רוב האצולה (הפרוטסטנטית) על ידי פיצוץ ארמון וסטמינסטר - בניין הפרלמנט הבריטי בטקס פתיחת הפרלמנט. בהמשך רצו הקושרים לחטוף את ילדי המלך שלא נכחו בטקס ולרצוח אותם. במהלך ההכנות למזימה חששו חלק מהקושרים מפגיעה בקתולים אחרים שיהיו במקום. אחד הקושרים כתב ב-26 באוקטובר מכתב ללורד ויליאם פארקר, לורד מונטאגל, שהיה קתולי, והזהיר אותו. מונטאגל הראה את המכתב לרוברט ססיל, שכיהן אז כמזכיר המדינה. בעקבות המכתב נערך חיפוש בכל המרתפים מתחת לארמון, בו התגלה ונאסר מומחה חומרי הנפץ, גאי פוקס. לאחר מספר ימי עינויים (שנעשו בהוראה מיוחדת של המלך) הודה פוקס בשמות שותפיו לקשר, וב-31 בינואר הוא ויתר הקושרים הוצאו להורג באכזריות על ידי תלייה, גרירה וביתור. היסטוריונים רבים סבורים כי אנשיו של ססיל גילו את המזימה בשלב מוקדם והרשו לה להמשיך ולהתנהל תחת מעקב על מנת לנצל את המזימה לצורכי דעת קהל אנטי קתולית - כפי שאכן שימשה במהלך השנים. היסטוריונים אחרים סבורים שמדובר בניסיון של ג'יימס הראשון, שידע על המזימה, לבחון את נאמנות אנשי הכנסייה הקתולית. האב הישועי הנרי גארנט יידע בעבר את המלך על ניסיונות קשר, אולם הפעם לא עשה כן - והסתפק ביידוע האפיפיור שלא עשה דבר. תאוריות קונספירציה מציעות שססיל ארגן את המזימה בעצמו במטרה להרחיק את תומכי המלך הקתולים ממוקדי השליטה ולחזק את מעמדו.

לאחר המזימה, שכנע רוברט ססיל את המלך ג'יימס לחזור בו מניסיונו להנהיג חופש אמונה על ידי שינויים של החוקים הקיימים נגד הקתולים. המלך לא הסתפק בזאת והכריז על גזרות חדשות נגדם כגון החובה להשתתף במיסות האנגליקניות.

עם כל זאת, יחסו של ססיל לקתולים היה מתון במידת מה. הוא התנגד לעונש המוות לכמרים קתולים שנמצאו מכהנים ככמרים מטעם המדינה. הוא חשב שניתן להסתפק בהגליה.

תמיכה בהשכלה ובאמנות עריכה

בין השנים 1612-1601 שימש סולסברי הן בתפקיד הקנצלר השלישי של טריניטי קולג' בדבלין והן בתפקיד הקנצלר של אוניברסיטת קיימברידג'.[6] בנוסף, ססיל ומשפחתו טיפחו את האמנות: הם תמכו במוזיקאים כמו ויליאם בירד, אורלנדו גיבונס ותומאס רובינסון.[7]

אירלנד עריכה

ממלכת אירלנד הייתה מקור עיקרי לדאגה והוצאות כספיות בתקופת כהונתו בממשלה. מלחמת תשע השנים הסתיימה ב-1603, עם כניעתו של מנהיג המורדים האירים, יו או'ניל, בפני המלך ג'יימס. הוא קיבל חנינה, והושבו לו התואר "רוזן טיירון" ונחלותיו. 4 שנים אחר כך, הוביל טיירון את חסידיו לגלות במהלך בריחת הרוזנים. תגובת הממשלה הייתה תוכנית יישוב אלסטר במסגרתה חולקו אדמות האצילים בצפון אירלנד בין לורדים גאלים אירים ובין מתיישבים פרוטסטנטים מאנגליה וסקוטלנד. ב-1608 האציל קאהיר או'דוהרטי מרד באנגלים ותקף את דרי והחריבה עד היסוד. לאחר שהמרידה דוכאה (וקייהיר עצמו בותר לארבעה חלקים שנשלחו לערים ראשיות בצפון) ניתן היה להמשיך במפעל היישוב ("Plantation of Ulster" מן הבחינה שבמקום הקתולים שנעקרו "ניטעו" פרוטסטנטים). חלקים ניכרים נמסרו לידי הכנסייה של אירלנד וטריניטי קולג', על מנת להגביר את הנטייה הפרוטסטנטית בקרב המתיישבים.

כלכלה עריכה

בשנים 1611- 1610 ססיל עבד קשה כדי לשכנע את הפרלמנט לחוקק את החוזה הגדול, לפיו, המלך יוותר על כל מקורות ההכנסה הפיאודליים הנהוגים בתמורה להכנסה שנתית קבועה של 200,000 £. ססיל ייחס לנושא חשיבות רבה, אך לא המלך ולא הפרלמנט הראו התלהבות וההצעה נפלה כאשר המלך, בניגוד לעצתו של רוברט, פיזר את הפרלמנט ב-1611. זו הייתה מכה כפולה לססיל, שחלה וגסס בטרם עת ואת מקומו כיועץ למלך תפס רוברט קאר, רוזן סומרסט ה-1. למרות כישלונו של רוברט ססיל, החוזה הגדול קם לתחייה בשנת 1660, כחלק מההסדרים הכלכליים בתקופת הרסטורציה בין המדינה לבין צ'ארלס השני, מלך אנגליה.

מותו עריכה

במצב בריאותי ירוד, ומותש אחרי שנים של עבודה אינטנסיבית, יצא רוברט ססיל, רוזן סולסברי הראשון באביב 1612 למסע למעיינות החמים בבאת' בתקווה להירפא, אבל הוא השיג רק מעט הקלה. הוא החל בנסיעה חזרה לביתו, אך מת בדרך מסרטן, במרלבורו, וילטשייר, ב-24 במאי 1612. הוא נקבר בכנסיית הטפילד בהרטפורדשייר.[3]

בתרבות הפופולרית עריכה

דמותו של רוברט ססיל, רוזן סולסברי הראשון הופיעה ביצירות דמיוניות ותיעודיות רבות:

בספרות עריכה

באופרה עריכה

בטלוויזיה עריכה

בקולנוע עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רוברט ססיל, באתר אוניברסיטת קיימברידג' (ארכיון)
  2. ^ Croft, Pauline, (Cecil, Robert, first earl of Salisbury (1563–1612, מילון אוקספורד של הביוגרפיה הלאומית
  3. ^ 1 2 G. D. Owen, "(Cecil, William, second earl of Salisbury (1591–1668", מילון אוקספורד של הביוגרפיה הלאומית
  4. ^ Grahm-Dixon, Andrew. "Elizabeth I: The Rainbow Portrait attributed to Isaac Oliver"
  5. ^ רוברט ססיל, אנציקלופדיית בריטניקה
  6. ^ קנצלרי אוניברסיטת קיימברידג'
  7. ^ William Casey, (Thomas Robinson's New Citharen Lessons (1609, Baylor University Press, 1997, ISBN 0-918954-65-7
  8. ^ Robert Cecil, www.tonythistlewood.com
  9. ^ Scott McCrea, The Case for Shakespeare: The End of the Authorship Question, Greenwood Publishing Group, 2005
  10. ^ Shakespeare Solved: Shakespeare's Nemesis Robert Cecil, shakespearesolved.blogspot.co.il