פתיחת התפריט הראשי

משפט הרצח של או. ג'יי. סימפסון

(הופנה מהדף רונלד גולדמן)

משפט הרצח של או. ג'יי. סימפסון (שם פסק דין "אנשי מדינת קליפורניה נגד אורנטל ג'יימס סימפסון", People of the State of California v. Orenthal James Simpson) היה משפט פלילי שנערך בבית המשפט המחוזי של לוס אנג'לס, ובו או. ג'יי. סימפסון, כוכב ליגת הפוטבול האמריקאית (ה-NFL) ואיש בידור נערץ, נשפט בחשד שביצע שני מעשי רצח שהתרחשו ב-12 ביוני 1994. הראשון, של אשתו לשעבר ניקול בראון סימפסון, והשני של רון גולדמן.

המשפט נמשך כ-11 חודשים לאחר השבעתם של חבר מושבעים ב-9 בנובמבר 1994. פסק הדין ניתן ב-3 באוקטובר 1995, ואף על פי שהיו ראיות אשר הצביעו על אשמתו של סימפסון, נפסק (בהתאם להחלטת המושבעים) שהוא אינו אשם בשני מקרי הרצח.[1] בעקבות זיכויו, לא נעשו חקירות או מעצרים נוספים הקשורים למקרי הרצח. סימפסון יוצג על ידי צוות סנגורים יוקרתי אשר זכה לכינוי "צוות החלומות" (אנ'), והובל על ידי עורכי הדין ג'וני קוקרן (אנ'), רוברט שפירו ואלן דרשוביץ, כמו גם שני מומחים לדי-אן-אי. ההליך זכה לכינוי ״משפט המאה" (אנ') בתקשורת האמריקאית.

כשנתיים לאחר מכן, ב-1997, נפסק בהחלטת שופט במשפט אזרחי, כי סימפסון אחראי למותם של גולדמן ושל גרושתו ניקול, והוא חויב בפיצויים בסך 33 מיליון דולר לטובת משפחות הקורבנות, אשר אותו הוא עדיין לא שילם במלואו.

תוכן עניינים

רקעעריכה

נרצחיםעריכה

ניקול בראוןעריכה

  ערך מורחב – ניקול בראון סימפסון

ניקול בראון נולדה ב-19 במאי 1959 בפרנקפורט לאמא גרמנייה ואבא אמריקאי. בראון וסימפסון נפגשו ב-1977 בהיותה בת 18, כאשר היא עבדה כמלצרית במועדון פרטי בבברלי הילס, והשניים החלו לנהל מערכת יחסים למרות שבתקופה זו סימפסון היה נשוי. סימפסון ואשתו הראשונה התגרשו ב-1979, ובשנה זו גם פרש מקריירת הפוטבול שלו. ב-2 בפברואר 1985 התחתנו סימפסון ובראון; נישואים אלה נמשכו שבע שנים ובמהלכם נולדו להם שני ילדים.

בראון האשימה את סימפסון בהתעללות מספר פעמים. ב-1989, לאחר שהזעיקה משטרה לביתה בעקבות תקיפה, טענה שסימפסון מתכוון להרוג אותה. ב-25 בפברואר 1992 בראון הגישה בקשה לגירושין. החל משנת 1993 ניסו הזוג לגשר על הבעיות ביניהם אך ללא הצלחה, ובאותה שנה הם התגרשו.

רון גולדמןעריכה

רונלד ליל "רון" גולדמןאנגלית: Ronald Goldman; ‏ 2 ביוני 1968) היה קורבן הרצח השני במקרה הנידון.

גולדמן נולד במחוז קוק שבאילינוי למשפחה אמריקאית-יהודית, לפרד ושרון גולדמן. הוריו התגרשו כשהיה בן 6, והוא עבר לגור יחד עם אביו. לאחר סיום לימודי התיכון הוא המשיך לאוניברסיטת אילינוי, שם שהה במשך סמסטר אחד ועבר עם משפחתו לקליפורניה. בזמן מגוריו בלוס אנג'לס הוא למד בקולג' ומימן את עצמו כלכלית בעת שעבד בתור מלצר ומדריך טניס. לפי הספר His Name is Ron שכתב עליו קרוב משפחתו, הוא עבד עם מטופלים בעלי שיתוק מוחין, למד קראטה והשיג חגורה שחורה, ואף התחרה בשעשועון טלוויזיוני ב-1992. הוא תיכנן לפתוח פאב ומסעדה שיקראו ANKH, על שם סמל דת מצרי. גולדמן נרצח מספר שבועות לאחר הגיעו לגיל 26, ונקבר בקליפורניה.

האירועעריכה

בשעה 12:10 ב-13 ביוני 1994, ניקול בראון סימפסון ורונלד גולדמן נמצאו ללא רוח חיים מחוץ לדירתה של ניקול, בבונדי דרייב, הנמצא באזור ברנטווד בלוס אנג'לס.

ביום הרצח, גולדמן מילצר במסעדה שעבד בה בלוס אנג׳לס. ידידתו ניקול בראון סימפסון (וגרושתו של או. ג'יי. סימפסון) התקשרה למקום לדווח שאימה שכחה את משקפי הראייה שלה על השולחן בו ישבה מוקדם יותר באותו יום. לאחר חיפוש מהיר הם נמצאו במרזב הרחוב מחוץ למסעדה, ולמרות שגולדמן לא היה המלצר ששירת את אמא של ניקול הוא הסכים להביא את המשקפיים לביתה בסיום עבודתו. בדיעבד, היו שפירשו פעולה זה כהוכחה לכך שניקול וגולדמן ניהלו מערכת יחסים, אך גולדמן טען בפני חבריו שהם היו רק ידידים. לפני החזרת המשקפיים עצר גולדמן בדירתו כדי להחליף בגדים ואולי גם להתרחץ. כשהגיע לאזור מגוריה של ניקול, הוא נרצח בדקירות סכין בשביל שהוביל לביתה.

בשחזור של האירועים, המשטרה סברה שהוא הגיע לאזור מיד אחרי שניקול נרצחה בביתה, ואז נדקר למוות. ניקול בראון נדקרה פעמים רבות בראש ובצוואר, והייתה לה פציעה שהעידה על ניסיון הגנה עצמית על הידיים. כתוצאה מהדקירות ניתן היה לראות את הגרון שלה מבעד לפצע הפעור בצווארה, חוליות בגבה היו חרותות וראשה נשאר מחובר בקושי לגוף. המשטרה מצאה את הגופות שעתיים לאחר הרצח. רוברט ריסק, אחד משני קציני המשטרה הראשונים שהגיעו למקום, מצא כפפה אחת מגואלת בדם.

המעצרעריכה

כמה מבלשי המשטרה הלכו לאחוזת רוקינגהם, ביתו של סימפסון, כדי להודיע ​​לו שאשתו לשעבר נרצחה. כשהגיעו למקום מצאו בחלק האחורי של ביתו דם מרוח על מכונית מדגם פורד ברונקו לבנה. הבלש מארק פורמן טיפס מעל קיר חיצוני ופתח את השער כדי לאפשר לשלושת הבלשים האחרים להיכנס. הבלשים טענו כי הם נכנסו ללא צו חיפוש בגלל הנסיבות הדחופות במקרה זה, מחשש שייתכן שגם סימפסון נפגע. סימפסון לא היה נוכח כשהבלשים הגיעו - הוא טס לשיקגו בלילה קודם לכן. במסדרון בבית, גילה פורמן כפפה נוספת עם דם, אשר מאוחר יותר נקבע כי היא תאמה את הכפפה שנמצאה בזירת הרצח באמצעות בדיקת DNA (די-אן-אי): הדם על כפפה זו הגיע משני הקורבנות. עניין זה, יחד עם ראיות אחרות שנאספו, היוו סיבה סבירה להוציא צו מעצר עבור סימפסון.

באותה העת, סימפסון נמצא בביתו של רוברט קרדשיאן (אביה של קים קרדשיאן), שהיה חבר קרוב שלו, אצלו שהה בימים שלאחר המקרה. סימפסון הובא למעצר רק כעבור מספר ימים ולאחר מרדף בנסיעה איטית, כאשר כ-20 מכוניות משטרה נסעו מאחוריו כשנסע עם חברו אל קולינגס.

ההליך המשפטיעריכה

המשפט הפליליעריכה

 
או. ג'יי. סימפסון, 1994

צוות תביעה, סגני הפרקליטים המחוזיים, מרשה קלארק וכריסטופר דרדן, טענו שסימפסון אשם בשני מקרי הרצח. הראיות המרכזיות היו:[2]

  • שאריות דם הקורבנות שהתגלו במכונית הפורד ברונקו בביתו.
  • העובדה שהכפפה השנייה בביתו תאמה את הכפפה מזירת האירוע ודגימות הדי-אן-אי שלו היו עליה.
  • דם של סימפסון בזירת הפשע.
  • שיער שדומה לשיער של סימפסון ונמצא מפוזר בזירה כתוצאה ממאבק בין הנרצחים לרוצח.
  • גרביים ונעליים של סימפסון עם סימני דם.
  • היעדר אליבי לזמן הרצח.

סימפסון שכר להגנתו כמה מעורכי דין הידועים ביותר בארצות הברית: ג'וני קוקרן, רוברט שפירו, פ. לי ביילי, אלן דרשוביץ, רוברט קרדשיאן, שון הולי, קארל א. דאגלס, ג'רלד אולמן, בארי שצ'ק ופיטר נויפלד.

קוקרן טען בפני חבר המושבעים שיש ספק סביר לגבי עדויות הדי-אן-אי, שהיו עדות חדשה יחסית למשפטים באותה עת. הועלתה הטענה שהבדיקה נלקחה ברשלנות, ושקיים ספק סביר שהייתה טעות בזיהוי הדגימה.

סימפסון, שטען לחפותו, הדגים שהכפפות קטנות עליו (לאחר מכן עלתה האפשרות שהכפפה התכווצה מהדם שעליה; כמו כן, התובע דרדן הביע חששו בפני השופט שסימפסון הפסיק ליטול תרופה נגד דלקת מפרקים שיש לו והדבר גרם לנפיחות דלקתית בידיו.

צוות ההגנה של סימפסון הוסיף והעלה טענות על ריבוי מקרים של התנהגות בלתי הולמת וגזענות מצד משטרת לוס אנג'לס (במיוחד לאור משפטו של רודני קינג). בנוסף לזה, במהלך עדותו הראשונה של הבלש שעמד בראש צוות החקירה המשטרתית - מארק פורמן, חשפה ההגנה הקלטות שסתרו את דבריו על כך שאינו גזען. בהקלטות נשמע פורמן מצדיק הפללת אפרו-אמריקאים, מתבטא בגזענות קשה ואף ומעודד רצח עם לשחורים.[3][4] ההגנה טענה שדעותיו לא שונות מאלו של היטלר.[5] פורמן הואשם בהמשך במתן עדות שקר. צוות התביעה נאלץ להודות שפורמן הוא אכן גזען, אך טענו שאסור שזה יגרע מן הראיות שמעידות על אשמתו של סימפסון. בעדותו השנייה נשאל פורמן האם שתל ראיות בביתו של סימפסון - פורמן שמר על זכות השתיקה. ההגנה טענה שאין לדעת אם מדובר בעלילה נוספת ממניע גזעי.

בעקבות כך, במהלך המשפט הפלילי בשנת 1995, סקרים לאומיים הראו הבדלים דרמטיים בהערכת אשמתו או חפותו של סימפסון בין אמריקאים ממוצא שחור - שסברו ברובם שהוא אינו אשם או שלא היו בטוחים באשמתו, לאמריקאים לבנים מהעבר השני שסברו שהוא אשם ברצח. בשנת 2016 גם רוב האמריקאים השחורים האמינו שהוא אשם[6].

לבסוף, ב-3 באוקטובר 1995, חבר המושבעים קבע שסימפסון אינו אשם ברצח, באירוע תקשורתי שנצפה על ידי 150 מיליון אמריקאים, למעלה ממחצית האוכלוסייה. רבים תולים את זיכויו של סימפסון בעדות השקר של מארק פורמן, אשר נחשף במהלך המשפט כגזען ופגע קשות באמינות התביעה אל מול חבר מושבעים שהורכב ברובו מאפרו-אמריקאים.[7][8]

המשפט האזרחיעריכה

לאחר המשפט הפלילי, בו כאמור סימפסון נמצא לא אשם, משפחותיהם של בראון וגולדמן הגישו תביעה אזרחית נגד סימפסון. ב-4 בפברואר 1997, נקבע במשפט זה כי סימפסון אחראי לשני מקרי המוות. לטובת המשפחות נפסקו פיצויים בסך 33.5 מיליון דולר, אך הן קיבלו רק חלק מסכום זה.

מאוחר יותרעריכה

ב-2006 הודיע סימפסון על תוכניתו להוציא ספר בשם "אם עשיתי זאת" (If I Did It) ובו תיאור היפותטי של הרציחות, אם אכן היה מבצע אותן. דעת הקהל הזועמת והשלילית, שאף ראתה בספר הזה מעין הודאה ברצח, הביאה לכך שהמוציא לאור העניק למשפחת גולדמן באוגוסט 2007 את זכויותיו. כל ההכנסות מהספר באותה שנה הובטחו למשפחה כחלק מהפיצוי הכספי, אותו ניסו לקבל במשך עשור. משפחת גולדמן הפכה לבעליהן של הזכויות יוצרים, זכויות המדיה וזכויות יצירת סרט מהספר, ובנוסף לכך הם נקטו בהליכים כדי לוודא שלסימפסון לא תהיה אפשרות לקבל רווחים ממנו. לאחר ששינו את שם הספר ל-If I Did It: Confessions of the Killer, המשפחה הוציאה אותו לאור ב-2007 בשנית. ימים ספורים לאחר מכן צבר הספר פופולריות רבה והפך לרב-מכר. המשפחה תרמה חלק מהכסף שקיבלה להקמת Ron Goldman Foundation for Justice, קרן אשר מעניקה תמיכה לארגונים המספקים מקורות לקורבנות וניצולים של מקרי פשע למיניהם.

בספטמבר 2007, נעצר סימפסון עקב שוד בו לקח חלק. על פי כתב האישום, סימפסון וחמישה מחבריו הגיעו לבית המלון "פאלאס סטיישן" בלאס וגאס, שם פגשו בשני אספני ספורט, תקפו אותם ושדדו אותם. על פי העדויות הפריטים שהיו ברשות מוכרי האספנות בזמן המפגש עם סימפסון וחבריו היו שווים לפחות 80 אלף דולר. סימפסון טען כי לא היה זה שוד, וכי הוא ניסה להשיג חזרה רכוש פרטי שנגנב ממנו. שלושה מתוך חמשת חבריו שהיו מעורבים בתקרית הסכימו, במסגרת עסקת טיעון, להודות בחלק מהאישומים ולהעיד נגדו. לטענת התביעה, סימפסון וחבריו התכוונו להחזיק בשני האספנים ולכן הם הואשמו גם בחטיפה. כך, בגיל 61, הוא הורשע בכל 12 סעיפי האישום, ובהם שוד מזוין, חטיפה תוך איום בנשק ותקיפה בנשק חם.[9] עונשו נקבע ל-9 עד 33 שנה.

בשנת 2016 שודרה העונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה "סיפור פשע אמריקאי" אודות הפרשייה, ונקראה "אמריקה נגד או. ג'יי. סימפסון".[10]

באוקטובר 2017 סימפסון שוחרר מהכלא.[11]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בקי גריפין, ‏על השתיקה, באתר ‏mako‏‏, ‏30 בנובמבר 2015‏
  2. ^ TRIAL OF THE CENTURY The incredible full story behind OJ Simpson’s ‘trial of the century’ – from the horrific double murder, to the dramatic TV car chase, sensational televised trial and THOSE ill-fitting gloves - כתבה מקיפה אודות האירוע עם תמונות וקטעי וידאו, עיתון הסאן, 21 ביולי 2017
  3. ^ "Acquit Simpson and Send Police a Message, Cochran Urges Jury : Trial: The verdict will talk about justice in America and whether officers are above the law, defense attorney says. 'It doesn't fit,' is his theme against prosecutors' assertions.". Los Angeles Times (באנגלית). 28 בספטמבר 1995. ISSN 0458-3035. בדיקה אחרונה ב-15 באפריל 2019. 
  4. ^ Why LAPD Det. Mark Fuhrman May Have Helped OJ Simpson Get Away With Murder, mic.com (באנגלית)
  5. ^ Alan M. Dershowitz, עמ' 119, Simon and Schuster, 1997-02-19. (באנגלית)
  6. ^ Carl Bialik, Most Black People Now Think O.J. Was Guilty, FiveThirtyEight, ‏2016-06-09 (בAmerican English)
  7. ^ Why LAPD Det. Mark Fuhrman May Have Helped OJ Simpson Get Away With Murder, mic.com (באנגלית)
  8. ^ That knife allegedly found on O.J. Simpson’s property says plenty about why he was acquitted, Washington Post (באנגלית)
  9. ^ או-ג'יי סימפסון לא מפסיק להסתבך: הורשע היום בבית משפט בלאס וגאס בחטיפה ובשוד מזוין, דה מרקר, 4 באוקטובר 2008
  10. ^ “אמריקה נגד או.ג’יי סימפסון”: משפט המאה לפני 20 שנה – וכאילו כלום לא השתנה…, באתר israeliweek
  11. ^ מערכת, ‏"אחרי 9 שנים: או ג'יי סימפסון שוחרר מהכלא", באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2010