רות לוביץ'

רות לוביץ' (1 בדצמבר 190627 ביולי 2010) הייתה פעילה חברתית בארץ ישראל ומראשי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח וחד"ש.

רות לוביץ'
אין תמונה חופשית
לידה 1 בדצמבר 1906 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 ביולי 2010 (בגיל 103) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פעילה חברתית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

לוביץ' נולדה בוורשה שבפולין למשפחת ורשביאק. אביה היה סוחר דתי. בשנת 1922 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר בוורשה. בשנת 1929 עלתה לארץ ישראל במסגרת השומר הצעיר והתיישבה עם הקיבוץ שהקים את גן שמואל ועין שמר בהכשרה בבנימינה. בעקבות אי תמיכת הקיבוץ וההסתדרות בשובתים ערבים בבנימינה, החליטה לעזוב את הקיבוץ, ובשנת 1931 הצטרפה לשורות המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה, ובה נותרה חברה על גלגוליה השונים עד פטירתה בשנת 2010. תחת המנדט הבריטי פעלה המפלגה במחתרת ולוביץ' נאסרה מספר פעמים בגין פעילותה. בתקופה זו עמדה בראש ארגון "עזרה אדומה" שסייע למשפחות קומוניסטים שנאסרו. בשנת 1946 בקשה להתמודד בראש רשימה קומוניסטית בבחירות למועצת ראשון לציון אולם מועמדותה נפסלה בידי קצין מחוז תל אביב והפסילה אושרה על ידי בית הדין העליון[1].

הייתה ממקימי הארגון להגשת סיוע לברית המועצות במלחמתה בנאצים ("ליגה וי") ובהמשך הייתה שותפה להקמת ליגת הידידות ישראל-ברית המועצות.

בעת הקמת המפלגה הקומוניסטית הישראלית בשנת 1948, הייתה לחברת הוועד המרכזי של המפלגה. בפילוג בשנת 1965, הייתה לוביץ' ממקימי רק"ח, יחד עם תופיק טובי, מאיר וילנר, אמיל חביבי וסשה חנין. בין השנים 19691990 כיהנה כחברת לשכת המפלגה, ובין היתר מילאה תפקידים כיו"ר ועדת הביקורת המרכזית[2] ונציגת המפלגה במועצת הסתדרות העובדים הכללית[3], נעמת והפדרציה העולמית של נשים דמוקרטיות. לוביץ' הייתה ממייסדות ארגון הנשים הדמוקרטיות היהודיות והערביות, נבחרה בשנת 1952 למזכירתו הכללית ומאוחר יותר הייתה נשיאתו[4]. כן הייתה לוביץ חברה בנשיאות הוועד למען השלום[5].

בשנת 1971 הוענק ללוביץ' אות לנין מטעם הסובייט העליון.

חיים אישייםעריכה

הייתה נשואה לזרח לוביץ' עד למותו ב-1984[6] ואם לשניים, גיסה היה מרדכי אורן.

כתביהעריכה

  • קורותיה של ידידות, תל אביב: תנועת הידידות ישראל – ברית המועצות, 1984.
  • בחרתי לחיות במאבק: פרקי חיים, עריכה (משה בן-חורין), תל אביב: שחר, 1985.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה