החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון

מפלגה ישראלית
(הופנה מהדף חד"ש)

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון, הידועה יותר בקיצור חד"שערבית: الجبهة الديمقراطية للسلام والمساواة, תעתיק מדויק: אלג'בהה אלדימקראטיה ללסלאם ואלמסאואה' לרוב נקראת בקיצור אלג'בהה, כלומר "החזית") היא תנועה של ארגוני שמאל ושמאל רדיקלי בישראל, אשר מהווה רשימה וסיעה סוציאליסטית בישראל, אשר מתמודדת כרשימה לכנסת מאז הבחירות לכנסת התשיעית. חד"ש מגדירה את עצמה כרשימה יהודית-ערבית והיא הרשימה היחידה בכנסת שאינה מגדירה את עצמה לאומית או דתית.

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון
الجبهة الديمقراطية للسلام والمساواة
Hadash2015.png
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים מאיר וילנר, תאופיק טובי, מוחמד ברכה, איימן עודה
מזכיר כללי מנצור דהאמשה
תאריך ייסוד 1977
אפיון רשימה משותפת של תנועות סוציאליסטיות וקומוניסטיות
אידאולוגיות פתרון שתי המדינות, סוציאליזם, מרקסיזם-לניניזם, קומוניזם, מדינת כל אזרחיה, אינטרנציונליזם מעמדי
כנסות הכנסת השמינית ואילך
אותיות ו
שיא כוחה 5 מנדטים (1977, 1984, 2015, 2019, 2020)
שפל כוחה 2 מנדטים (2003)
רשימה פוליטית חד"ש-בל"ד (1996–1999)
חד"ש-תע"ל (2003–2006, 2019)
הרשימה המשותפת (2015–2019, 2019–)
נוצרה מתוך מק"י, הפנתרים השחורים, אק"י
וחוגי שמאל נוספים
מטה חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית שמאל רדיקלי
נציגויות בפרלמנטים
הכנסת
5 / 120
www.hadash.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חד"ש דוגלת בפינוי כל ההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו ב-1967, הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל ושוויון זכויות לאזרחי ישראל הערבים. חד"ש תומכת במשא ומתן לשלום ולא בנסיגות חד-צדדיות. התנועה דוגלת בצדק חברתי, בסוציאליזם ובשוויון מגדרי. בכך, התנועה גם מאמינה בצדק סביבתי כהגדרתה, ודוגלת בקשר שבין סביבה ירוקה-בריאה וחברה שוויונית. חד"ש מורכבת מתנועות ומזרמים שונים והמרכזי בהם זרם המרקסיטי-לניניסטי.

הרכב החזיתעריכה

המרכיב המרכזי ברשימה הוא המפלגה הקומוניסטית הישראלית, המרכיבים האחרים - ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י), ועד היוזמה הדרוזי והפורום העיראקי. בעבר לקחו חלק בחזית גם תנועות אחרות, ביניהן פלג מהפנתרים השחורים. על פי תקנון חד"ש, כל ארגון אשר מסכים למצע החזית, מוזמן להגיש בקשת הצטרפות לחזית. בקשה כזו יכולה להיות מאושרת על ידי מועצת חד"ש, המורכבת מכ-800 צירים.

מלבד חברות בתנועה אשר לוקחת חלק בחזית, לא קיים תהליך רשמי אשר מאפשר להתפקד כחבר בחד"ש (מלבד בסניפים מסוימים אשר בחרו מיוזמתם לקיים מפקד סניף). עם זאת, כל אדם אשר תומך במצעה של חד"ש מוזמן להיות פעיל בה, להיות ציר בוועידה ובמועצה שלה מטעם הסניף המקומי ולקחת בה כל תפקיד רשמי.

מצע חד"שעריכה

 
"יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" - שלט וסטיקר של חד"ש מהפגנות ומקמפיין הבחירות לכנסת ה-19

מצע החזית הושתת בעבר על 9 סעיפים מרכזיים. אשר נקראו בין פעילי חד"ש "תשע הנקודות של החזית". בעת בחירות 2020, המצע פורט ל 12 סעיפים עיקריים.

  1. שלום צודק ויציב המבוסס על נסיגה מכל השטחים הכבושים והקמת מדינה פלסטינית בצידה של ישראל ובירתה ירושלים המזרחית : היענות מיידית ליוזמת השלום הערבית, הנתמכת בידי רוב מדינות העולם; ביצוע החלטות האו"ם בעניין הסכסוך הישראלי – פלסטיני.
  2. "עסקת המאה", אותה רוקמים ממשל טראמפ וממשלת הימין הקיצוני והמתנחלים בישראל, יחד עם המשטרים הריאקציוניים הערביים באזור המפרץ הפרסי, לא מקדמת את השלום. העסקה מפרה את החלטות האו"ם ואת החוק הבינלאומי ומרחיקה את הפתרון המדיני. העברת השגרירות האמריקאית לירושלים; ההתכחשות לזכויותיו של העם הפלסטיני במזרח ירושלים שנכבשה במלחמת יוני 1967 ולזכותו לקיים בה את בירתה של המדינה הפלסטינית; Vהכרה Vאמריקאית בריבונות על רמת הגולן; וההתאכזרות הנוספת והידוק מצור ההרעבה כלפי העם הפלסטיני בעזה – כל אלה מרחיקים את השלום המיוחל.
  3. קביעת שכר מינימום בגובה של 60% מהשכר הממוצע במשק
  4. הכרה באוכלוסייה הערבית-פלסטינית בישראל כמיעוט לאומי, לו שמורה הזכות לשוויון זכויות לאומי ואזרחי-פוליטי, חברתי ותרבותי.
  5. הגדלת קצבאות הילדים ב-40%, ובכך החזרתן לרמתן הריאלית ב-2003. השוואה של קצבאות הנכות וקצבאות הזקנה לשכר המינימום.
  6. ביטול מלא של חוק הלאום המפלה והגזעני שמבסס תפיסות של אפרטהייד
  7. ביטול של כל ההפרטות שנעשו עד כה של חברות ממשלתיות, משאבי טבע (כולל גז ונפט, פוספטים וים המלח), בנקים ושירותים ציבוריים ועירוניים ושל כל התוכניות להפרטה של חברות ממשלתיות ושירותים ציבוריים, לרבות בתחומי רווחה וחינוך.
  8. תוכנית דיור חברתי, שתיתן מענה הולם לצורכי הדיור של השכבות השונות, ותכלול מגוון של פתרונות דיור.
  9. הגנה על מערכת הבריאות הציבורית כמערכת שוויונית ונגישה, וביטול התוכניות להפרטת בתי-החולים.
  10. הבטחת חינוך חינם, הלכה למעשה, בכל המסגרות החינוכיות-לימודיות ממעונות היום ועד לאוניברסיטה;וחקיקת חוק זכויות הילד.
  11. אישור חוקה דמוקרטית, שתגן על זכויות האדם והאזרח היסודיות, על הזכויות החברתיות ותבטיח את אופייה החילוני של המדינה ואת שוויון אזרחיה; ביעור הגזענות ומאבק נגד כל ביטויי האפליה והאלימות; חקיקה ואכיפה של חוקים האוסרים אפליה, הסתה לטרנספר, הסתה גזענית, והסתה על רקע עדתי, אתני, מגדרי או בשל נטייה מינית.
  12. חקיקת חוק יסוד: שוויון בין המינים, אשר יתבסס על האמנה הבינלאומית בדבר ביטול כל צורות האפליה נגד נשים, לרבות סחר בנשים.

היסטוריהעריכה

חד"ש הוקמה על ידי רק"ח (כיום - מק"י) בשנת 1977 לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, לאחר שהחליטה להתמודד ברשימה משותפת יחדיו עם הפנתרים השחורים, שמאל סוציאליסטי ישראלי וחוגי שמאל לא-קומוניסטים נוספים. הקמת חד"ש באה לאחר שני אירועים חשובים בישראל. האחד, יום האדמה והשני, הקמת חזית נצרת הדמוקרטית וזכייתו של תאופיק זיאד בתפקיד ראש עיריית נצרת. מטרת הקמת הרשימה הייתה להרחיב את בסיס התמיכה של רק"ח בקהלים שלא היו מעוניינים להצטרף למפלגה, כמו כן בהקמתה רק"ח נטשה את ההתנגדות המסורתית שלה לפוליטיקה מבוססת על השתייכות חמולתית וחד"ש כללה בין חבריה נכבדי חמולות שתמכו ברשימה.[1]

חד"ש, בחודשים הראשונים להקמתה, התנגדה להסכמי קמפ דייוויד ולהסכם השלום בין ישראל למצרים מתוך ראייה שהסכמים אלו משרתים את ה"אימפריאליזם האמריקאי" ופוגעים בזכויות הפלסטינים, מסיבה זו סיעת חד"ש הצטרפה לימין הרדיקלי והצביעה נגד הסכמים אלו כשהם הובאו לאישור הכנסת.[2]

בבחירות לכנסת השלוש עשרה (1992) זכתה חד"ש בשלושה מנדטים, ותמכה בממשלה בראשות יצחק רבין. ואחרי חתימת הסכמי אוסלו, כאשר פרשה ש"ס מהממשלה, הרימו חברי הכנסת של חד"ש את ידם בעד הממשלה בכל הצעות האי-אמון שבהן יכלה ליפול.

בבחירות לכנסת הארבע עשרה (1996) התמודדה ברשימה משותפת עם בל"ד שזכתה להצלחה יחסית כשגרפה חמישה מנדטים, מהם שלושה לחד"ש. האיחוד לא החזיק זמן רב, ובבחירות לכנסת החמש עשרה חזרה חד"ש להתמודד לבדה.

בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) התמודדה ברשימה משותפת של חד"ש ותע"ל בראשות מוחמד ברכה. בבחירות אלו זכתה הרשימה המשותפת ב-3 מנדטים. המועמד היהודי המרכזי של חד"ש דב חנין נדחק בעקבות שיתוף הפעולה עם תע"ל למקום הרביעי ולא נכנס לכנסת, דבר שיחד עם פרישתה של תמר גוז'נסקי מהכנסת[3] גרם לכך שלראשונה מאז הקמת המדינה - לא היו חברים יהודים בסיעת חד"ש (על גלגוליה השונים).

 
ועידת חד"ש ה-8, מאי 2010, בבית הידידות בנצרת
 
הפגנה בנוכחות מנהיגי חד"ש. עם המגאפון: ח"כ דב חנין. מימינו: יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה. משמאלו: מזכיר חד"ש איימן עודה

בבחירות לכנסת השש עשרה שנערכו בשנת 2003, חד"ש זכתה ב-93,819 קולות, מתוכם (לפי ההערכות) כ-8,000 קולות של אזרחים יהודים. מועצת מק"י (גוף ייצוגי הכולל כ-250 צירים) קבעה בסוף שנת 2005 שבשלושת המקומות הראשונים ברשימת חד"ש חייבים להיות יהודים וערבים ושחד"ש תשמור על משקלה המנדטורי. אחרי כן, בתחילת שנת 2006, קיבלה מועצת חד"ש (גוף ייצוגי הכולל כ-500 נציגים) באופן מעשי את ההחלטה כשהחליטה שחד"ש תרוץ לבדה לבחירות לכנסת ה-17 וכשהעמידה את דב חנין במקום השלישי. ב-14 בינואר 2006 נבחרה רשימת חד"ש. במקום הראשון נבחר חבר הכנסת מוחמד ברכה, במקום השני נבחר במאבק צמוד חנא סוויד על פני ח"כ עיסאם מח'ול, במאבק על המקום השלישי ניצח ברוב גדול דב חנין ובמקום הרביעי זכה עפו אגבריה. הרשימה שנבחרה על ידי מועצת חד"ש, על פי פעילים מחד"ש, היא רשימה ירוקה מאוד, הווה אומר: המקומות הראשונים בה הם אנשי סביבה. מוחמד ברכה, הוא מהמובילים בכנסת בתחום, חנא סוויד הוא פעיל איכות סביבה בצפון ומראשי "המרכז לתכנון אלטרנטיבי" ודב חנין הוא יו"ר ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים. כמו כן, החלה חד"ש לארגן פעילויות בשם "אדום-ירוק" המדברות על הקשר בין צדק חברתי לצדק סביבתי.

בשנים האחרונות קיים קונפליקט בתוך חד"ש בין מספר זרמים בשמאל. הזרם המרקסיסטי-לניניסטי הוא הבולט במיוחד, אך גם בין היהודים וגם בין הערבים קיימים גורמים אשר אינם מזדהים עם קומוניזם ומאמינים בתפיסות עולם שמאלניות אחרות כגון אנרכיזם, וסינדקליזם, וחלקם איננם אפילו פעילי שמאל כלכלי ומאמינים רק בפוליטיקה של זהויות או מאבק לאומי פלסטיני בלתי אלים.

לקראת בחירות 2006, בא לידי ביטוי קונפליקט בין חלק מהזרמים בחזית. זאת כאשר לקראת בחירות אלו, נבחר למקום השני ברשימה לכנסת חנא סוויד, שאינו חבר במק"י והחליף את עיסאם מח'ול ממק"י.[4] שינוי זה הביא לידי ביטוי תפיסה של חד"ש כמפלגה אשר שמה את ענייני הציבור הערבי על סדר היום יותר מאשר את תפיסת העולם הלניניסטית הרחבה. בין הזרמים קימות מספר מחלוקות כגון: ריצה משותפת עם בל"ד ברשימה לכנסת, התנגדות לכל אחיזה אמריקאית במזרח התיכון בכל מחיר וכדומה. גורמים בודדים בחד"ש מעניקים לגיטימציה רעיונית בלבד להתנגדות לארצות הברית מצד ארגונים פונדמנטליסטים כגון חמאס וחזבאללה.[5] עם זאת בכל הזרמים בחד"ש בולט הרבה יותר של התנגדות ברורה לקו המלחמתי של כל הצדדים הפועלים באלימות, בהם חמאס וחזבאללה.[6][7][8] כיוון משמעותי אחר של חד"ש בשנים האחרונות, בדחיפת דב חנין והסניפים היהודיים בחד"ש, הוא לקדם את חד"ש ואת הרעיונות שבהם היא מאמינה לציבור היהודי. לקראת הבחירות לכנסת ה-18, פעילי בל"ד הוציאו קמפיין המשמיץ את זיקתה הציונית לכאורה של חד"ש, וזאת באמצעות תקיפתן של סיסמאות כגון "בעזה ובשדרות ילדים רוצים לחיות" אשר נקראת על ידי פעילי חד"ש,[9] עקב ההתייחסות השוויונית של חד"ש לציונות וללאומיות הפלסטינית ועקב שירותו הסדיר בצה"ל של ח"כ דב חנין.[10]

 
מתוך תעמולת הבחירות של חד"ש לכנסת ה-18

בבחירות לכנסת ה-18 הרשימה קיבלה כ-112,000 קולות, שהקנו 4 מנדטים. בקרב הציבור היהודי, לאחר קמפיין משמעותי בתל אביב, חיפה וירושלים המערבית, קיבלה המפלגה כ-11,000 קולות, אשר שווים בין שליש לחצי מנדט ומהווים בערך פי 2 מבחירות 2006.

ב-2014 הפסיד ראמז ג'ראיסי שעמד בראש רשימת חזית נצרת הדמוקרטית מטעם חד"ש בהתמודדות על עיריית נצרת לעלי סלאם, הייתה זאת הפעם הראשונה מאז 1975 שחד"ש (ולפניה רק"ח) הפסידה את השליטה בנצרת, העיר הערבית הגדולה ביותר בישראל.

ב-17 בינואר 2015 הודיע יו"ר המפלגה מוחמד ברכה על פרישה מהמועמדות לכנסת,[11] ובמקומו נבחר לראשות הרשימה איימן עודה.[12]

בבחירות לכנסת ה-20 חד"ש רצה במשותף עם המפלגות הערביות, בל"ד, תע"ל ורע"ם, במסגרת הרשימה המשותפת, כשעודה עומד בראשה. רשימה זו השיגה 13 מושבים ולראשונה מאז הכנסת ה-11, חד"ש השיגה 5 מושבים.[13]

ב-7 במרץ 2016 גינו מפלגות חד"ש ובל"ד את הכרזת מדינות המפרץ על חזבאללה כארגון טרור.[14]

בדצמבר 2016 פרסמה המפלגה הודעת תמיכה בהשתלטותו מחדש של צבא סוריה על חלב.[15] ההודעה ספגה ביקורת רבה ועוררה מחלוקת גם בקרב חד"ש עצמה. בעקבות כך, ולאחר שחלקים מהמפלגה ובעיקר ממק"י הביעו את תמיכתם בשלטון בשאר אל-אסד, הבהיר יו"ר הרשימה המשותפת את עמדות המפלגה לגבי מלחמת האזרחים בסוריה.[16] בתחילת אפריל 2017, בעקבות המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון, הטילה חד"ש וטו על גינוי אסד והתקיפה הכימית בידי הרשימה המשותפת, ומאוחר יותר גינתה את התקיפה האמריקאית שבאה בתגובה למתקפה הכימית.[17]

בינואר 2019 הודיע חבר הכנסת מטעם המפלגה, דב חנין כי הוא לא יתמודד בבחירות לכנסת ה-21.[18]

בבחירות לכנסת ה-21 התמודדה המפלגה יחד עם מפלגת תע"ל ברשימה אחת - חד"ש-תע"ל, אותה מנהיגים בהנהגה משותפת יו"ר חד"ש איימן עודה ויו"ר תע"ל אחמד טיבי.[19] בבחירות אלו קיבלה הרשימה 6 מנדטים מתוכם נכנסו לכנסת העשרים ואחת 4 נציגים של חד"ש.

נציגי הרשימה בכנסתעריכה

הכנסת חברי הכנסת הערות
הכנסת השמינית (1973) 4 מנדטים: מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), אברהם לבנבראון (רק"ח) הסיעה הוקמה על ידי רק"ח ב-15 במרץ 1977, לאחר ההחלטה לרוץ ברשימה משותפת לכנסת התשיעית עם הפנתרים השחורים וחוגי שמאל לא קומוניסטיים נוספים.
הכנסת התשיעית (1977) 5 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), אברהם לבנבראון (רק"ח), חנא מוויס (עצמאי) ב-13 בפברואר 1981 נפטר חנא מוויס. החליף אותו אברהם לבנבראון.
הכנסת העשירית (1981) 4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח)
הכנסת ה-11 (1984) 4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), מוחמד ותד (עצמאי), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח) ותד הצטרף ממפ"ם ב-12 ביולי 1988.
הכנסת ה-12 (1988) 4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), תמר גוז'נסקי (רק"ח), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), האשם מחאמיד (עצמאי), מוחמד נפאע (רק"ח)
הכנסת ה-13 (1992) 3 מנדטים: תמר גוז'נסקי (מק"י), תאופיק זיאד (מק"י), האשם מחאמיד (עצמאי), סאלח סלים (עצמאי) ב-5 ביולי 1994 נפטר תאופיק זיאד. החליף אותו סאלח סלים.
הכנסת ה-14 (1996) במסגרת חד"ש-בל"ד 4 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): האשם מחאמיד (עצמאי), סאלח סלים (עצמאי), תמר גוז'נסקי (מק"י), אחמד סעד (מק"י)
  • מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן פפה.
  • ב-8 במרץ 1999 התפלגה הסיעה המשותפת, כאשר נציג בל"ד עזמי בשארה פרש ביחד עם האשם מחאמיד מחד"ש. השניים הקימו את סיעת בל"ד בכנסת.
הכנסת ה-15 (1999) 3 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), תמר גוז'נסקי (מק"י), עסאם מח'ול (מק"י) מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן פפה (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת חד"ש-תע"ל 2 מנדטים (מתוך 3 לרשימה כולה): מוחמד ברכה (מק"י), עסאם מח'ול (מק"י)
  • מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: דב חנין (רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי תע"ל, ראו כאן).
  • ב-7 בפברואר 2006 התפלגה הסיעה המשותפת.
הכנסת ה-17 (2006) 3 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י) רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-18 (2009) 4 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י), עפו אגבאריה (מק"י) רשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת ה-19 (2013) 4 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י), עפו אגבאריה (מק"י) * ‏רשימת מועמדי "החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון" לכנסת ה-19, באתר ועדת הבחירות המרכזית
הכנסת ה-20 (2015) במסגרת הרשימה המשותפת 5 מנדטים (מתוך 13 לרשימה כולה): איימן עודה (עצמאי), עאידה תומא-סלימאן (מק"י), דב חנין (מק"י), יוסף ג'בארין (מק"י), עבדאללה אבו מערוף (מק"י, ועד היוזמה הדרוזי) ב-9 באוגוסט 2017 פרש מהכנסת עבדאללה אבו מערוף, במסגרת הסכם רוטציה, במקומו נכנס סעיד אלחרומי מרע"ם.[20]
הכנסת ה-21 (2019) במסגרת חד"ש-תע"ל 4 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): איימן עודה (עצמאי), עאידה תומא-סלימאן (מק"י), עופר כסיף (מק"י), יוסף ג'בארין (מק"י)
הכנסת ה-22 (2019) במסגרת הרשימה המשותפת 5 מנדטים (מתוך 13 לרשימה כולה): איימן עודה (עצמאי), עאידה תומא-סלימאן (מק"י), עופר כסיף (מק"י), יוסף ג'בארין (מק"י), ג'אבר עסאקלה (מק"י)
הכנסת ה-23 (2020) במסגרת הרשימה המשותפת 5 מנדטים (מתוך 15 לרשימה כולה): איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה
ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
 
סטיקר אותו חילקו פעילי הרשימה בבחירות לכנסת ה-17

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אסעד ע'אנם, "עלייתה וירידתה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י): דיון בגורמים", עיונים בתקומת ישראל: מאסף לבעיות הציונות, היישוב ומדינת ישראל, 4: 549-555, 1994
  2. ^ יחיעם ויץ, בעיניהם שום דבר לא השתנה, פנים 3, אוקטובר 1997
  3. ^ עלי ואקד, ח"כ גוז'נסקי לא תתמודד בבחירות, באתר ynet, 27 בנובמבר 2002
  4. ^ יואב שטרן, במק"י כעסו מאוד, באתר הארץ, 18 בינואר 2006
  5. ^ אסמא אגבארייה, מק"י: בין מפלגת העבודה למפלגת אללה, באתר אתגר, ינואר 2007
  6. ^ חד"ש: שותפות יהודית-ערבית מול מתקפה ימנית יהודית-ערבית, באתר "עבודה שחורה", 8 בפברואר 2009
  7. ^ جد الفروق 1, באתר יוטיוב  
  8. ^ בחירות 2009: בימים שבהם האש משתוללת, באתר יוטיוב  
  9. ^ ענת שלו, מאות הפגינו בת"א: די להרג בעזה ובשדרות, באתר ynet, 7 ביוני 2008
  10. ^ http://qarrer.blogspot.com/
  11. ^ גיא עזרא, ‏מוחמד ברכה הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים, באתר "סרוגים", 17 בינואר 2015
  12. ^ ג'קי חורי, הבחירות הפנימיות במפלגות הערביות: איימן עודה נבחר ליו"ר חד"ש; חנין זועבי תוצב במקום השני בבל"ד, באתר הארץ, 17 בינואר 2015
  13. ^ ג'קי חורי, המפלגות הערביות סיכמו על הרכב הרשימה המשותפת בבחירות, באתר הארץ, 22 בינואר 2015
  14. ^ יאסר עוקבי, אריק בנדר, ‏חד"ש ובל"ד גינו את החלטת סעודיה להכריז על חיזבאללה כארגון טרור, באתר מעריב אונליין, 7 במרץ 2016
  15. ^ מזכ"ל מק"י עאדל עאמר: איחוד חאלב – נקודת מפנה בהדיפת טרור התכפיר, בדף פייסבוק של חד"ש
    ג'קי חורי, הודעת תמיכה של חד"ש באסד ובהשתלטות על חאלב מעוררת סערה, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2016.
  16. ^ פוסט מתוך עמוד הפייסבוק של חד"ש - דברי יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה
  17. ^ ג'קי חורי, חד"ש סיכלה הודעת גינוי להתקפה הכימית בסוריה, ויצאה נגד התקיפה האמריקאית, באתר הארץ, 9 באפריל 2017
  18. ^ יהונתן ליסו ג'קי חורי, דב חנין: לא אתמודד לכנסת בבחירות הבאות, השינוי ייעשה מהמאבקים בשטח, באתר הארץ, 1 בינואר 2019
  19. ^ חסן שעלאן, פירוק הרשימה המשותפת: עודה וטיבי ירוצו יחד, בל"ד התאחדה עם רע"ם, באתר ynet, 21 בפברואר 2019
  20. ^ ח"כ עבדאללה אבו מערוף מהרשימה המשותפת התפטר מהכנסת, באתר ynet, 9 באוגוסט 2017