אליעזר בדנר
אליעזר יהודה בדנר (18 בדצמבר 1897, פולין - 30 בדצמבר 1968, רמת גן) היה תעשיין ישראלי, שהקים ברמת גן את המפעל לייצור נעליים "אלבה". בשנת 1972 כיבדה עיריית רמת גן את זכרו ותרומתו לעיר, בקוראה רחוב על שמו.
 | |
| לידה |
18 בדצמבר 1897 קלוואריה זבז'ידובסקה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
30 בדצמבר 1968 (בגיל 71) רמת גן, ישראל |
| מדינה |
 ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול |
| תאריך עלייה | 21 במרץ 1939 |
| ידוע בשל | בעל מפעל הנעליים "אלבה" ברמת גן |
  | |
ביוגרפיה עריכה
אליעזר בדנר נולד ב-1897 בקלוואריה זבז'ידובסקה, פולין לאב, שמואל אריה ולאם, זלטא מינדל, שהיו משפחה חרדית של סוחרי עורות. אליעזר היה אחד משמונת ילדיהם, והוא למד את מקצוע הסנדלרות.
ב-8 בפברואר 1920 נישא בגרמניה לצילה ליפמנוביץ (נולדה בודוביצה, פולין, 20 באוגוסט 1898). באותה שנה בנובמבר נולד בנם הבכור משה ברוך (מקס). ב-1922 נולדו להם זוג תאומות בנות - רבקה (שטרצר לאחר נישואיה) ומלכה (ויסברגר לאחר נישואיה).
בדנר ואשתו השתקעו בעיר דרזדן, ושם נולדו ילדיהם. בדרזדן הקים את מפעל הנעליים "אלבנה". הוא היה גם פעיל ב"הפועל המזרחי" והתנועה הציונית ותרם לקניית אדמות בארץ ישראל.
בעקבות עליית הנאצים לשלטון עברה המשפחה בשנת 1936 לטריאסטה שבאיטליה, והקימו בה מפעל נעליים באותו השם. עקב החמרת המצב המדיני באיטליה, עלה לארץ לאחר שהשיג אשרת עליה, עם אשתו ובנותיו ב-21 במרץ 1939. בנו בן ה-18, שלא קיבל אישור עלייה, עלה גם הוא לארץ בעלייה בלתי לגלית.
הוריו של אליעזר, שני אחיו ושתי אחיותיו נספו עם כל משפחתם בשואה. אח ואחות נוספים ששרדו את השואה ואיבדו את בני משפחתם וילדיהם עלו לארץ לאחר קום המדינה. אח נוסף, שעזב איתו את איטליה, קיבל אשרה לבוליביה (משגריר בוליביה באיטליה שחילק אשרות ליהודים) והשתקע בה עם משפחתו.
שארית המשפחה התאחדה והתיישבה ברמת-גן בשנת העלייה לארץ, והקימה גם בה מפעל נעליים.
מפעל הנעליים ברמת גן עריכה
ב-1939 הקים יחד עם בנו משה מפעל בשם "אלבה" בחנות קטנה בכיכר אורדע. זמן מה לאחר מכן עבר המפעל לשטח שבין רחוב ז'בוטינסקי לנחל הירקון, בלב פרדסים (כיום שכונת הגפן ברמת גן), כאשר באזור התגוררו משפחות מועטות בלבד. בהמשך שונה שם הרחוב שבו נמצא המפעל ל"בדנר".
המפעל היה חדיש ביותר במונחי התקופה, וייצר לראשונה בארץ נעליים באופן תעשייתי בהליך מתקדם.
הקמת המפעל תרמה רבות לביטחונם האישי של התושבים. המפעל העסיק למעלה ממאה עובדים יהודים קבועים. העסקת עובדים יהודים בלבד הייתה עקרונית לבעליו, אף שהשוק היה מוצף בעובדים ערבים זולים. בתקופה בה לא הייתה מערכת ממשלתית מסודרת לתמיכה בעולים חדשים ושררה אבטלה גדולה, תרמה הקמת המפעל באופן משמעותי לשיפור מצב התעסוקה ברמת-גן.
מיד עם הקמתו התגייס המפעל לייצור נעליים לצורכי כוחות הביטחון, אז כוחות ה"הגנה", ולאחר קום המדינה לצה"ל ולכוחות הביטחון של המדינה. בהמשך ייצר המפעל סנדלים ונעליים לשוק האזרחי אולם מרבית תוצרתו הייתה עבור כוחות הביטחון ומוסדות.
המפעל המשיך להיות מנוהל יחד עם 3 נכדיו של אליעזר - שמואל, ישעיהו ויחזקאל בדנר (בניו של בנו משה) עד לסגירתו באפריל 2004 עקב החלטת משרד הביטחון לרכוש נעליים בארצות הברית.[1]
נכדו ישעיהו הקים מפעל לכימיה ומגבונים באור עקיבא.
משפחתו עריכה
בדנר המשיך לפעול גם בארץ בתנועת "הפועל המזרחי", תרם רבות למוסדות הציבור ומתן בסתר ובכך המשיכה גם משפחתו. לבנו משה הוענק התואר יקיר העיר רמת גן.
ב-30 בדצמבר 1968[2]נפטר אליעזר בדנר בשנתו בביתו ברמת גן בגיל 71 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.
אלמנתו, צילה, נפטרה ב-10 בנובמבר 1998 בגיל 99. בנו משה נפטר ב-20 באפריל 2015.
רחוב בדנר עריכה
מימין לשמאל: ראש העיר ישראל פלד, הרב הראשי לרמת גן צבי מרקוביץ, חבר מועצת העיר יצחק ילין, צילה בדנר (בבגד שחור), מרים בדנר (אשתו של משה) וממלא מקום ראש העין דוד מלמדוביץ
ב-1972 החליטה עיריית רמת גן לקרוא על שמו של בדנר את הרחוב בו נמצא מפעל הנעלים שהקים. מה שהיה קודם רחוב "מבוא רוקח" בשכונת הגפן ברמת גן - הפך לרחוב בדנר.
כיום נמצאים ברחוב שישה מבנים: ארבעה מבני מגורים, בניין מגורים אחד המשמש את חברת ההקלטות PHD, המפעל אשר מושכר לחדר כושר, חברת "טבע קום" וכן משרד ראיית חשבון שנמצא באחד מבנייני המגורים. ברחוב גם חניון עירוני גדול וגינת משחק לילדים (גינת השקדיה).
בשנות ה-50 הקים אליעזר את הבניין ברחוב בדנר 3 במטרה לשמש כמגורים לפליטי שואה ממשפחתו.
גלריה עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ קרן צוריאל, יצרניות נעלי הצבא נגה-עינת ובדנר: נסגור את המפעלים בשל העברת הרכש לארה"ב, באתר גלובס, 21 באוקטובר 1999
- ^ פורטל אבל אינפו - כל המידע במקום אחד | רשימת נפטרים, באתר www.evel.co.il