ריימונדו מונטקוקולי

פילדמרשל והוגה צבאי גרמני

ריימונדו, רוזן מונטקוקולי (21 בפברואר 1609 - 16 באוקטובר 1680) היה פילדמרשל בצבאות גרמניה ואוסטריה ממוצא איטלקי שנטל חלק במלחמת שלושים השנים. הוא זכה לתארים נסיך האימפריה הרומית הקדושה ודוכס מלפי. בנוסף היה הוגה צבאי חשוב שהייתה לו השפעה רבה על האסטרטגיה הצבאית של המאות ה-17 וה-18.

ריימונדו מונטקוקולי
Portret van graaf Raimondo Montecuccoli, RP-P-1908-5061.jpg
לידה 21 בפברואר 1609
פבולו דל פרינאנו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 באוקטובר 1680 (בגיל 71)
לינץ, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Kirche am Hof עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Maria Margareta of Dietrichstein עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה גנרל-פלדמרשל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
מלחמת שלושים השנים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
מסדר גיזת הזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ריימונדו מונטקוקולי

קורות חייועריכה

 
טירת מונטקוקולי במודנה

ריימונדו מונטקוקולי נולד בטירת מונטקוקולי, ליד מודנה בשנת 1609. הוא היה בן למשפחה ממוצא בורגונדי שהתיישבה באיטליה במאה ה-10 לספירה. בגיל 16 התגייס כשכיר חרב ושירת תחת פיקוד דודו, ארנסט מונטקוקולי, שהיה גנרל חשוב בצבא האוסטרי ולאחר ארבע שנים של שירות פעיל הפך לקצין. בשנת 1631 נפצע ומאוחר יותר באותה שנה נפל בשבי השוודי במהלך קרב בריינטנפלד במלחמת שלושים השנים. בשנת 1632 נפצע שוב בקרב ליצן, ולאחר מכן התקדם בסולם הדרגות בשל הצטיינותו במספר קרבות כגון קרב נורדלינגן. בהמשך נלחם מונטקוקולי כקצין פרשים בקרב ויסטוק ובקרב קמניץ ובשנת 1639 נלקח בשבי בו שהה כארבע שנים. במהלך שהותו בכלא למד מונטקוקולי מתמטיקה, היסטוריה ואדריכלות וכן עסק אסטרטגיה צבאית. בתקופה זו כתב את החיבור "מסה על המלחמה".

לאחר ששוחרר מהכלא, פיקד מונטקוקולי על צבא שכירים שהיה נאמן לדוכס מודנה, במהלך מלחמת קסטרו, באותה שנה הועלה בדרגה וזכה במושב במועצת המלחמה ההבסבורגית. הוא הצטיין כמפקד במספר קרבות וזכה לתהילה בעקבות חלקו בקרב זוסמרשהאוזן. לאחר שלום וסטפליה שימש מונטקוקולי כנציג הקיסר פרדיננד השלישי והאפיפיור אינוקנטיוס העשירי בארצות זרות ובתפקיד זה ביקר באנגליה, ובשוודיה ופגש את המלכה כריסטיאנה.

בשנת 1657 נישא מונטקוקולי ונולדו לו בן ושתי בנות.

ב-1657 לקח חלק במלחמה הצפונית השנייה ושימש כמפקד המשלחת ההבסבורגית במלחמה זו. ובהמשך, לאחר מינויו לפילמרשל של צבא האימפריה, לקח חלק במלחמה בדנמרק כנגד הפלישה השוודית. בשנים 16611664 שימש מונטקוקולי כמפקד צבא האימפריה כנגד הפלישה הטורקית ובמסגרת זו זכה לניצחון הגדול ביותר לו זכה מימיו, בקרב סנט גוטהרד. בהמשך פיקד על עוד כמה מסעי מלחמה.

מונטקוקולי פרש מהצבא בשנת 1674 אך לאחר פחות משנה חזר בעקבות מסע מלחמה נוסף שנמשך כשנה. לאחר מסע זה, שבו ניצח מונטקוקולי, פרש סופית מהחיים הצבאיים. את שארית חייו בילה מונטקוקולי בקריאה ויצירה ספרותית ומדעית בווינה. הוא קיבל את התואר נסיך האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1679 וזמן קצר לאחר מכן את הדוכסות של מלפי ממלך ספרד. מונטקוקולי מת בתאונה בלינץ בשנת 1680.

הגותו האסטרטגיתעריכה

כמצביא, היה ידוע מונטקוקולי בטקטיקות של חסימת קווי מבצעים ובטכניקות של ביצורים. הטקטיקה שלו שימשה כמקור השראה למצביאים ולהוגים צבאיים במאה ה-18.

מונטקוקולי הוציא שלושה ספרים בימי חייו, חיבורו הגדול ביותר הוא ה"מסה על המלחמה", שנכתב בהיותו בכלא השוודי בין השנים 16391643; "זיבלדונה", שנכתב לאחר מלחמת שלושים השנים, בין השנים 16391643; ו"על המלחמה נגד הטורקים בהונגריה" שנכתב ב-1670 והוא מבוסס על מסע המלחמה שבו שימש מונטקוקולי כמפקד. ספריו של מונטקוקולי מתאפיינים בביבליוגרפיה רבה יחסית לספרים בני אותה תקופה, וניכר מכתביו שהוא היה אינטלקטואל. בספריו נגע מונטקוקולי כמעט בכל הנקודות החשובות לניהול מלחמה ברמה הטקטית באותם ימים אך התמקד בעיקר באמנות המצור, ודן בו בדרך גאומטרית.

מוטקוקולי שאף לייסד את האסטרטגיה הצבאית בדרך מדעית בדומה למדעי הטבע והמדעים המדויקים. גישתו המחקרית השפיעה רבות על ההוגים הצבאיים של המאה ה-18, שגם הם, בהשראת מונטקוקולי ראו במלחמה דיסיפלינה מדעית.

מונטקוקולי, בשונה מהוגים בני זמנו, הסתייג מצבאות שכירים, שהיו נפוצים מאוד באירופה באותה התקופה ובאו לידי ביטוי במידה רבה במלחמת שלושים השנים. הוא היה מהמושכים ליצירת צבאות מקצועיים הבנויים על נאמנות ולא על רדיפת בצע.

מורשתעריכה

בשנת 1934 השיק הצי המלכותי האיטלקי דגם של ספינת קרב שנקראה "ריימונדו מונטקוקולי" על שמו, הספינה השתתפה במלחמת העולם השנייה.

לקריאה נוספתעריכה

  • עזר גת, מקורות המחשבה הצבאית המודרנית, משרד הביטחון, תל אביב, 2000, עמ' 23-30.

קישורים חיצונייםעריכה