רינה (רוזה) יונוביץ
רינה (רוזה) יונוביץ (1894 – 26 ביולי 1940) הייתה מהבקטריולוגיות הראשונות בארץ ישראל, מייסדת ומנהלת המעבדה הבקטריולוגית בבית החולים הדסה (תל אביב).
 | |
| לידה |
1894 אודסה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
26 ביולי 1940 (בגיל 46 בערך) תל-אביב, פלשתינה (א"י) |
| ענף מדעי |
בקטריולוגיה |
| מוסדות |
בית החולים הדסה (תל אביב) |
| בן או בת זוג |
יהודה יונוביץ (1920–26 ביולי 1940) |
  | |
קורות חיים עריכה
יונוביץ נולדה באודסה, לאיתמר גולדברג שהיה תעשיין, ובת-שבע לבית סובול. היא למדה בגימנסיה באודסה, ובבית ספר לרפואה באודסה, אותו סיימה בשנת 1916[1]. עבדה כרופאה במוסקבה ובפטרוגראד, והתמחתה בטיפול במחלות זיהומיות, ובבקטריולוגיה.
ב-1920 נישאה לד"ר יהודה יונוביץ בעיר יאלטה, בקרים, ועלתה עמו לארץ ישראל. היא התיישבה בירושלים ועבדה עד במעבדה הבקטריולוגית של בית-החולים "הדסה" בירושלים תחת הדרכתו של פרופ' ישראל יעקב קליגלר[1]. בהמשך הייתה למנהלת המעבדה[2]. בשנת 1929 עברה לתל אביב, שם ייסדה וניהלה את המעבדה הבקטריולוגית של בית החולים הדסה. היא גם פרסמה מאמרים לציבור בעיתונות[3].
נדבקה במחלת טיפוס, מחולים שהיו בטיפוליה, ונפטרה בתל אביב, כ' תמוז, ה'ת"ש, (26 ביולי 1940). נקברה בירושלים[4].
משפחתה עריכה
אחותה מרים, שנישאה למאיר ויניק אשר ייסד את תחנת הניסיונות לחקלאות לחקירת הקרקע במקוה ישראל, תפקדה כעוזרתו הראשית בתחנת הניסיונות, הייתה בין העוזרות הראשונות במכון לביוכימיה של האוניברסיטה העברית, והראשונה בארץ בחקירה מיקרוביולוגית של הקרקע.[5]
אחותה מרים, שסיימה את לימודיה באוניברסיטה, והוריה עלו לארץ ישראל בשנת 1923.
מחקריה עריכה
יונוביץ התמסרה בייחוד לשכלול עירויי-דם, ארגנה את תורמי הדם לפי קבוצות-הדם שלהם, מחולקים בכרטיסיות לפי הקבוצות, והודות לכך נתאפשר להציל חיי אדם על ידי עירוי-דם בלי אובדן זמן בבדיקות נוספות.
הרבתה לעזור למגן דוד אדום בפעולות הצלת חיים ובזמני מהומות הייתה עובדת יומם ולילה להצלת חיי פצועים.
חקרה את קבוצות הדם של השומרונים וב-1932 השתתפה במשלחת מדעית מרומא ב"חקירת חיי השומרונים" ולדו"ח המקיף של הפרופ' ג'יני, מנהל המשלחת, עיבדה את הפרק על קבוצות הדם של השומרונים. כן פרסמה בירחון צרפתי על חקירותיה בנושא זה.
ב- 1937 השתתפה כנציגת מד"א ו"הדסה" בכינוס בינלאומי לעירוי-דם בפריז והרצתה בו. חקרה את שאלות התנועה העונתית של מחלות מידבקות בארץ ואת מסקנותיה מסרה במאמרים ובהרצאות. חקרה את קבוצות הדם האופייניות לעמים ולגזעים שונים והגיעה למסקנה, כי ליהודים אין בדמם תכונה גזעית משותפת, אלא שייכים לקבוצות שונות לפי ארצות המוצא, ובזה סתרה מבחינה מדעית את התאוריה הנאצית. מאידך קבעה שיהודי ארץ ישראל הם לפי דמם יותר "אסיאתיים" מאשר ערביי הארץ.
יונוביץ פרסמה מאמרים מקצועיים בעיתונות המקצועית בצרפתית והשתתפה בכינוסים מדעיים בינלאומיים.
השקיעה הרבה מרץ ועבודה במלחמה במחלות מידבקות בארץ (טיפואיד, כולרה, בילהרציה, מלריה, מחלות מעיים וכו'), שיתפה פעולה עם העירייה, מוסדות החינוך, מחנכים ורופאי בתי-הספר וניהלה פעולת הסברה רחבה בצבור להשתמרות מהמחלות ולמלחמה בהן.[6]
לקריאה נוספת עריכה
- נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ ישראל 1948-1799", איתי בחור - הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, עמוד 233.
- "ידיעות הדסה" 7, 1940, עמוד 101.
- לזכרה של ד"ר רינה יונוביץ, הארץ, 25 באוגוסט 1940
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 ציון לרופאה מדעית, הַבֹּקֶר, 25 באוגוסט 1940
- ^ בקורי הפרופ' בילינג בארץ, הארץ, 17 בדצמבר 1928
- ^ ד"ר רינה יודוביץ ז"ל, ידיעות עיריית תל אביב, 15 ביולי 1940
ד"ר ר' יונוביץ, הבילהרציה - מקורה ודרכי המלחמה בה, ידיעות עיריית תל אביב, 15 בספטמבר 1940 - ^ ד"ר רינה יונוביץ ז"ל, הארץ, 28 ביולי 1940
- ^ דוד תדהר (עורך), "מאיר ויניק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1467
- ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר רזה (רנה) יונוביץ-גולדברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1667