פתיחת התפריט הראשי
נערי אבשלום מתנפלים על אמנון ורוצחים אותו בעת המשתה שערך אבשלום. ציור מאת טרברסי משנת 1752.

רצח אמנון הוא מאורע מקראי המהווה המשך למעשה אמנון ותמר, במהלכו אבשלום אחי תמר מאב ומאם, יוזם ומביא לידי ביצוע את רציחתו של אמנון אחיו מאב, כנקמה על שאנס את תמר אחותו. לאחר מעשה האונס בקש אבשלום מתמר שלא לעורר על כך מהומה בטענה שמדובר באחיה ולא באדם זר. אולם למעשה מטרתו של אבשלום בכך הייתה ליצור שקט תעשייתי, כדי לאפשר לו לתכנן את פעולת הנקמה באמנון.

שנתיים לאחר אונס תמר, הזמין אבשלום את דוד אביו לחגוג עימו את גז הצאן במשתה שהוא עורך, כפי שהיה נהוג בעבר. דוד סירב להשתתף. אבשלום ניסה לשכנעו שלפחות אמנון יבוא, ולאחר הפצרות מרובות מצד אבשלום, אישר דוד את הגעתו של אמנון ושאר בני המלך למשתה. אבשלום הורה לנעריו שבשעה שאמנון יהיה שתוי ביין, יקומו עליו ויהרגוהו, תוך שהוא מבטיח להם גיבוי מצידו למעשה, ודאגה לכך שלא ייענשו. הנערים ביצעו את ההוראה ורצחו את אמנון.

כשראו זאת שאר בני המלך, ברחו משם על פרדיהם, כי חששו שאבשלום מנסה לחסל את כל זרע המלוכה כדי להבטיח את מלכותו העתידית. עוד בטרם הגיעו בני המלך אל ארמון המלך, נפוצה שמועה שאבשלום אכן חיסל את כל בני המלך. דוד קרע את בגדיו ונשכב על הארץ כדרך אבלים. יונדב בן שמעה מיהר להרגיע את המלך, שרק אמנון מת מאחר שאבשלום שמר לו טינה על שאנס את אחותו. כעבור זמן מה שבו בני המלך והתברר שאכן רק אמנון מת.

אבשלום ברח לגשור על מנת לחסות בצילו של סבו תלמי מלך גשור עד יעבור זעם. דוד התאבל על אמנון במשך שלוש שנים, אז ניחם על אמנון ונכסף לשובו של אבשלום. יואב ראה זאת והורה לאשה תקועית לבקש מהמלך באמצעות משל מרומז להשיב את אבשלום לירושלים. דוד נאות לבקשה, והורה ליואב להביאו לירושלים, ואכן יואב השיבו לירושלים.

תוכן עניינים

הרקע למעשהעריכה

רקע אלוהיעריכה

  ערך מורחב – דוד ובת שבע

לאחר מעשה דוד ובת שבע במהלכו זימן דוד את בת שבע אליו ושכב עימה בעת שהיה בעלה אוריה במלחמה, הגיע אליו נתן הנביא ובפיו שאלה אודות אדם עשיר שהגיע אליו אורח ומחמת שחמל על צאנו גנב את כבשתו היחידה של חברו העני, ושחטה עבור האורח. דוד חרץ את דינו של העשיר לשלם לעני על גנבת הכבשה פי ארבעה, כדין התורה ביחס לגונב צאן ושחטו. בשלב זה נתן גילה לו שסיפור זה אינו אלא משל למעשהו של דוד שלקח את אשתו היחידה של אוריה, בעוד שלדוד יש כמה נשים. דוד מיד הודה בחטאו וקיבל עליו את הדין, לשלם 'ארבעתיים' על מעשהו. עונשו הראשון של דוד היה מות הילד אותו הרתה לו בת שבע. העונש השני היה אונס ביתו תמר בידי בנו אמנון. ומעשה זה של רצח אמנון היווה את העונש השלישי.

רקע אנושיעריכה

  ערך מורחב – מעשה אמנון ותמר

אמנון, בנו של דוד מאחינעם היזרעאלית, התאהב באחותו-מאב תמר, שהייתה אחותו של אבשלום מאב ומאם (אימם הייתה מעכה בת תלמי מלך גשור). הוא נעשה חולה מאהבתו אותה, ויונדב בן שמעה בן דודו, יעץ לו להעמיד פני חולה ולבקש שתמר תכין לביבות בפניו כדי לעורר את תאבונו שלא יחלש מחוליו, ובכך ליצור סיטואציה אינטימית ביניהם שתביא לבקשתו את ידה. אמנון עשה כעצתו, אך משבאה תמר לפניו הוא לא ביקש את ידה אלא אחז אותה ובקש ממנה לשכב איתו. תמר סרבה וביקשה ממנו להסדיר את נישואיהם עם אביהם דוד, אך אמנון סרב, תפסה ואנס אותה.

לאחר פורקן תאוותו, התמלא אמנון בשנאה כלפיה על שלא שיתפה עימו פעולה ברצונו למשכב עימה, והוא גרש אותה מחדרו על אף תחנוניה לו שישאנה, כי הדבר יהיה לה לחרפה עם היוודע הדבר שהיא אינה בתולה.

תמר קרעה את כתונת הפסים שעליה וצעקה בכאב כדי לפרסם שהיא נאנסה ולא זנתה מרצון. אבשלום שמע את שאירע וביקש ממנה שתחריש ולא תצעק, בטענה שמדובר באחיה מאב ולא אדם זר, אולם הסיבה האמיתית להשתקה הייתה רצונו להשתיק את הפרשה כדי שהוא יוכל לתכנן פעולת נקם באמנון מבלי שהדבר יתגלה.

תיאור הרצחעריכה

הכשרת הקרקע לרצחעריכה

כעבור שנתיים מהאונס, כשרושם המעשה כבר החל להישכח מלב, הזמין אבשלום את דוד אביו להשתתף עימו במשתה שהיה נוהג לערוך בעת גז צאנו שבבעל חצור. על אף הפצרותיו של אבשלום, דוד סירב בטענה שאינו מעוניין להכביד על אבשלום בעריכת משתה לכל פמליית המלך, וברך אותו על רצונו הטוב[1]. אבשלום בקש מדוד שלפחות אמנון, שהוא בנו הבכור של דוד, יבוא כנציג המלך במקומו[2]. בתחילה סירב דוד גם לכך, אך משהרבה אבשלום להפציר בו על כך, נאות דוד לשלוח את אמנון למשתה יחד עם שאר בני המלך:

וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם בְּבַעַל חָצוֹר אֲשֶׁר עִם אֶפְרָיִם וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ: וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא גֹזְזִים לְעַבְדֶּךָ יֵלֶךְ נָא הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו עִם עַבְדֶּךָ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְשָׁלוֹם אַל בְּנִי אַל נָא נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ וְלֹא נִכְבַּד עָלֶיךָ וַיִּפְרָץ בּוֹ וְלֹא אָבָה לָלֶכֶת וַיְבָרֲכֵהוּ: וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וָלֹא יֵלֶךְ נָא אִתָּנוּ אַמְנוֹן אָחִי וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה יֵלֵךְ עִמָּךְ: וַיִּפְרָץ בּוֹ אַבְשָׁלוֹם וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ אֶת אַמְנוֹן וְאֵת כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ

ביצוע הרצחעריכה

אבשלום הורה לעבדיו שכאשר אמנון יהיה מבושם בעת המשתה ולא יישמר בנפשו, יכו אותו וימיתוהו. אבשלום חיזק את ידיהם והבטיח להם שלא ייענשו על כך מאת המלך, כי הדבר היה בהוראתו. עבדי אבשלום ביצעו את המשימה, ו'כטוב לב אמנון ביין' התנקשו בו והרגוהו.

כאשר ראו שאר בני המלך שעבדי אבשלום חסלו את אמנון, חששו שאבשלום מנסה להשמיד את כל בני המלך כדי להבטיח את מלכותו אחר מות דוד[3], ולכן מיהרו לרכוב על פרדיהם ולהימלט בחזרה אל ארמון המלך. עוד בטרם הגיעו לירושלים, פשטה שמועה בעיר שאבשלום חיסל את כל זרע המלוכה. כששמע זאת דוד, קרע את בגדיו ונשכב ארצה כדרך אבלים, וגם עבדיו קרעו את בגדיהם.

יונדב בן שמעה בן דודו של דוד, שהיה מצוי בנבכי היחסים בין אמנון לאבשלום כמי שנתן לאמנון את העצה להציע נישואין לתמר, וכמי שהכתוב מעיד עליו שהיה אדם חכם מאד, הבין שרצח אמנון לא היה ניסיון חיסול כללי של אבשלום את כל זרע המלוכה אלא נקמה באמנון על התעללותו בתמר, אחותו מאב ואם של אבשלום. על כן יונדב הרגיע את דוד ואמר שהשמועה אינה נכונה, ואמנון לבדו מת, שכן טינה ישנה הייתה בליבו של אבשלום על אמנון מן היום בו אנס את תמר:

וַיְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר רְאוּ נָא כְּטוֹב לֵב אַמְנוֹן בַּיַּיִן וְאָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הַכּוּ אֶת אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ אַל תִּירָאוּ הֲלוֹא כִּי אָנֹכִי צִוִּיתִי אֶתְכֶם חִזְקוּ וִהְיוּ לִבְנֵי חָיִל: וַיַּעֲשׂוּ נַעֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לְאַמְנוֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה אַבְשָׁלוֹם וַיָּקֻמוּ כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל פִּרְדּוֹ וַיָּנֻסוּ: וַיְהִי הֵמָּה בַדֶּרֶךְ וְהַשְּׁמֻעָה בָאָה אֶל דָּוִד לֵאמֹר הִכָּה אַבְשָׁלוֹם אֶת כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אֶחָד: וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים קְרֻעֵי בְגָדִים: וַיַּעַן יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וַיֹּאמֶר אַל יֹאמַר אֲדֹנִי אֵת כָּל הַנְּעָרִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה מִיּוֹם עַנֹּתוֹ אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ: וְעַתָּה אַל יָשֵׂם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ דָּבָר לֵאמֹר כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ מֵתוּ כִּי אם אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת

חזרת בני המלך לירושליםעריכה

כעבור זמן מה לאחר שפשטה בעיר השמועה שבני המלך נהרגו, ראה הצופה של ארמון דוד קבוצת אנשים מגיעה מצד ההר אל העיר. יונדב הבין שאלו פמליית בני המלך שברחה אל העיר, ואמר לדוד: 'הנה בני המלך באו, כדבר עבדך כן היה'. כשהגיעו אל ארמון המלך, בכה המלך, בניו ועבדיו בכי רב על מות אמנון:

וַיִּבְרַח אַבְשָׁלוֹם וַיִּשָּׂא הַנַּעַר הַצֹּפֶה אֶת עינו עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עַם רַב הֹלְכִים מִדֶּרֶךְ אַחֲרָיו מִצַּד הָהָר: וַיֹּאמֶר יוֹנָדָב אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה בְנֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ כִּדְבַר עַבְדְּךָ כֵּן הָיָה: וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר וְהִנֵּה בְנֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וְגַם הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו בָּכוּ בְּכִי גָּדוֹל מְאֹד

השלכות הרצחעריכה

  ערך מורחב – האישה החכמה מתקוע
 
האישה התקועית שוטחת את דבריה בפני המלך דוד.

לאחר הרצח ברח אבשלום אל סבו, תלמי מלך גשור, אביה של מעכה אשת דוד, על מנת לחסות בצילו של סבו עד יעבור זעם. אבשלום שהה שם במשך שלוש שנים עד שיואב נוכח לראות שדוד ניחם על מות אמנון, ונכסף לשובו של אבשלום לירושלים: "וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ אֶל תַּלְמַי בֶּן עַמִּיהוּד מֶלֶךְ גְּשׁוּר וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ כָּל הַיָּמִים: וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר וַיְהִי שָׁם שָׁלֹשׁ שָׁנִים: וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל אַבְשָׁלוֹם כִּי נִחַם עַל אַמְנוֹן כִּי מֵת" (ספר שמואל ב', פרק י"ג, פסוקים ל"ז-ל"ט).

יואב קורא לאשה חכמה מתקוע ומורה לה להתחזות לאלמנה המתארת בפני המלך את מצבה העגום, באשר אחד מבניה קם על אחיו והרגו, ובני המשפחה דורשים ממנה להסגיר את האח כדי להורגו ובכך לנקום את דמי אחיו ששפך. האלמנה מבקשת מהמלך שיפרוס חסותו על בנה ויגן עליו, ובכך ימנע את הכרתת זרעה וכילויו. דוד מבטיח לה זאת, ואז האשה אומרת לדוד שסיפור זה אינו אלא משל שנועד להמחיש לו את מצבו של אבשלום שנאלץ לברוח מחשש לנקמה מצד בני המלך, ובקשתה שדוד ישיב את אבשלום לירושלים, ויפרוס את חסותו עליו.

דוד מבין שיואב הוא ששלח את האשה למשול לו את המשל, הוא שואל אותה על כך והיא מאשרת. דוד קורא ליואב ושולח אותו להשיב את אבשלום לירושלים, והוא אכן עושה כן.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מצודות דוד על ספר שמואל ב', פרק י"ג, פסוק כ"ה
  2. ^ מצודות דוד ומלבי"ם על ספר שמואל ב', פרק י"ג, פסוק כ"ו.
  3. ^ כשם שאבימלך בן גדעון בשעתו חיסל את כל 70 אחיו (מלבד יותם שברח) כדי להבטיח את מלכותו על ישראל.