שאול אייזנברג (עסקן ספורט)
שאול אייזנברג (נולד ב-6 בינואר 1948) הוא עיתונאי ועסקן ספורט ישראלי ובעליה לשעבר של קבוצת הכדורסל הפועל תל אביב.
 | |
| שאול אייזנברג | |
| לידה | 6 בינואר 1948 (בן 76) |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מעסיק | חדשות הספורט |
קורות חייו
עריכהבתקשורת
עריכהאייזנברג החל את הקריירה שלו בשנת 1964 ככתב ספורט בעיתון "חדשות הספורט", ולימים הפך למזכיר המערכת והעורך הראשי של שבועון העיתון[1]. במסגרת תפקידו, אייזנברג סיקר את אירועי הספורט הגדולים בישראל ובעולם, כולל מונדיאלים ואליפויות אירופה בכדורגל ובכדורסל. במקביל כתב גם במדורי הספורט של עיתון "הארץ"[2] ו"היום הזה". באותן שנים, איזנברג שימש כמזכיר תא עיתונאי הספורט[3] וייצג את התא בקונגרסים שונים. במסגרת פעילותו בתקשורת אייזנברג ערך והגיש את תוכניות הספורט של תחנת הרדיו "קול השלום" עד יומה האחרון של התחנה[4], ערך והגיש חדשות ב"גלי צה"ל", ושימש כפרשן בתוכניות הספורט בערבית של הערוץ הראשון[דרוש מקור]. כמו כן, היה בעל בלוג ובעל טור שבועי בנושאי ספורט באתר mako[5].
אייזנברג כתב כמה ספרים בתחום הספורט, כדוגמת "גדולי הכדורסל בישראל"[6],"75 שנות כדורגל בישראל"[דרוש מקור] ו-"60 שנות התאחדות הכדורגל" (יחד עם דני דבורין)[7]. ב-2008 פרסם ספר בשם "סדום ועמורה 2", שבו חשף מספר פרשיות מעולם הכדורגל הישראלי[8].
בין השנים 2007-1989 שימש אייזנברג כקצין העיתונות של נבחרת ישראל בכדורגל, ודובר ההתאחדות לכדורגל. בין היתר היה אחראי על שיווק משחקי הנבחרת באצטדיון רמת גן. עבד תחת חמישה יושבי ראש התאחדות לכדורגל שונים.
בשנת 2019 החל להגיש תוכנית שבועית בשם חקירה צולבת ברדיו האינטרנטי רדיו סול.
בספורט
עריכהבין השנים 2000-1995 היה אייזנברג הבעלים של קבוצת הכדורסל הפועל תל אביב, והחזיק את זכויות הניהול על הקבוצה בשנים 2010-2004[9]. בנוסף, היה בעליה של מחלקת הנשים של הקבוצה מאז 1995 ועד לפירוקה ב-2012.
ב-1995 אייזנברג רכש את הפועל תל אביב יחד עם שותפים נוספים, לאחר שהקבוצה נקלעה לקשיים כספיים והועמדה למכירה על ידי ההסתדרות. במהלך תקופת בעלותו ירדה הקבוצה פעמיים לליגה השנייה לראשונה בתולדותיה. בשנת 2000 רכש ולדימיר גוסינסקי את רוב מניות הקבוצה, אך אייזנברג נשאר בה בתפקיד ניהולי[10]. ב-2004 רכש אייזנברג בחזרה חלק מהמניות של הפועל תל אביב כשעמד בראש קבוצת משקיעים, וחזר לנהל אותה[11]. בהמשך שוב הידרדרה הקבוצה לליגות הנמוכות כשהיא עמוסה בעיות תקציביות. בשנת 2006 למרות זעם האוהדים העביר אייזנברג את אולמה הביתי של הקבוצה, אולם אוסישקין, בחזרה לעיריית תל אביב. המהלך הוביל להקמת קבוצת האוהדים הפועל אוסישקין. ב-2010 הקבוצה עברה לידי עמותת האוהדים, ואייזנברג עזב את הקבוצה באופן סופי.
במקביל שימש אייזנברג גם כבעלי קבוצת כדורסל הנשים של הפועל תל אביב. בשנת 2012 בעקבות קשיים כספיים מתמשכים הפסיק אייזנברג את קיום הקבוצה, ובהמשך אף הושעה מפעילות עקב אי עמידה בחוזים[12].
פעילות פוליטית
עריכהב-2006 נבחר אייזנברג במקום ה-13 ברשימת מרצ לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה[13].
חיים אישיים
עריכהבנו של אייזנברג, רועי, הוא מאמן כדורסל, אשר אימן בין השאר את קבוצות הנשים הפועל תל אביב, (עימה זכה באליפות המדינה) אליצור רמלה ורמת השרון. עד 2012 שימש כמאמן העל של כדורסל הנשים בגאורגיה[14].
קישורים חיצוניים
עריכה
- מיכל גרונדלנד, אייזנברג: אני מתכנן כבר את "סדום ועמורה 3", באתר ONE, 20 בינואר 2008
- אביעד פוהורילס, שאול אייזנברג: "אבי לוזון הוא קורבן", באתר nrg, 6 בספטמבר 2011
עירד צפריר, שאול אייזנברג: "נחום מנבר ואני תמיד מדברים על כדורסל", באתר הארץ, 24 בנובמבר 2014
שאול איזנברג (1948-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ סריקה מתוך השבועון, באתר assis.kidush
- ^ סריקה מתוך העיתון, באתר assis.kidush
- ^ איזנברג, שאול - אין לו קצה, גם לא גבול, באתר "cadursela"
- ^ נעימות של פתיחי תוכניות ושידורי הספורט, בבלוג "medinabeblog"
- ^ הטור של שאול אייזנברג, באתר mako
הבלוג של שאול אייזנברג, באתר mako - ^ הספר "גדולי הכדורסל בישראל", באתר "סימניה"
- ^ הספר "60 שנות התאחדות הכדורגל 1988-1928", באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- ^ משחקים אסורים, באתר ynet, 17 בינואר 2008
- ^ אור שקדי, שאול אייזנברג מונה ליו"ר עירוני נהריה, באתר וואלה, 19 באוגוסט 2010
- ^ גוסינסקי רכש את הפועל תל אביב בכדורסל, באתר nana10, 19 בנובמבר 2000
- ^ איתי שנקמן, סופית: שאול אייזנברג ינהל את הפועל ת"א, באתר ynet, 30 ביולי 2004
- ^ שאול אייזנברג הורחק לשנתיים מפעילות באיגוד הכדורסל, באתר וואלה, 26 באוגוסט 2013
- ^ שגיא ניר, אייזנברג ירוץ לראשות העיר תל אביב, באתר וואלה, 19 ביולי 2006
- ^ רועי גלדסטון, כשרועי אייזנברג כבש את פרוייקט הכדורסל הגאורגי, באתר מאקו, 7 בספטמבר 2010
