פתיחת התפריט הראשי

שאול גבעולי (נולד ב-15 בפברואר 1926) היה תת-אלוף בצה"ל וניצב במשטרת ישראל, כיהן כקצין חינוך ראשי בצבא ובמשטרה ומפקד המשמר האזרחי. כיהן כמנכ"ל המועצה לשלום ולביטחון.

שאול גבעולי
אין תמונה חופשית
לידה 15 בפברואר 1926 (בן 93)
תל אביב, ארץ ישראל
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
Palmach.jpg  פלמ"ח
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
Emblem of Israel Police.svg  משטרת ישראל
תקופת שירות 1948 - 1976 (צה"ל)
1976 - 1988 (משטרת ישראל)
דרגה תת-אלוף (צה"ל)
ניצב (משטרת ישראל)
תפקידים בשירות קצין חינוך ראשי בצה"ל
מפקד המשמר האזרחי וקצין חינוך ראשי במשטרת ישראל
תפקידים אזרחיים מנכ"ל המועצה לשלום ולביטחון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

גבעולי נולד בתל אביב, והיה חבר בתנועת השומר הצעיר. הוא הצטרף לפלמ"ח, ולאחר קורס מ"כים של הפלמ"ח הצטרף להכשרה מגויסת לקיבוץ נירים. הוא נעצר על ידי משטרת המנדט בשבת השחורה ועל כן לא השתתף בהקמת נירים בעת הקמת 11 הנקודות. במלחמת העצמאות התמנה למפקד נירים, לאחר נפילתו של המפקד הקודם, דוד אלון, בהתקפה הגדולה על נירים. לאחר המלחמה היה מפקד גוש מגן, ועשה קורס מג"דים. ב-1952 השתחרר מהשירות הצבאי, ונהיה למרכז משק נירים[1].

בשירות המילואים פיקד על גדוד 128 של חטיבת יפתח שלחם בעזה ובחן יונס במלחמת סיני. ב-1960 חזר לשירות הקבע וב-1962 התמנה למפקד גדוד בחטיבה 80, חטיבת מילואים של הצנחנים. שימש מפקד פלוגה בבה"ד 1, עבר הסבה לשריון ושירת כמפקד גדוד 52 בחטיבה 14, כסגן מפקד חטיבה 7 וסגן מפקד חטיבה 14. במלחמת ששת הימים היה סגן מפקד חטיבת עודד שכבשה את העיר ג'נין.

לאחר המלחמה התמנה למושל הצבאי של אל עריש[2], בה פעל לחידוש החיים האזרחיים בעיר לאחר נסיגת המצרים ותחת פחד התושבים משיתוף פעולה עם הישראלים[3]. באוקטובר 1968 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למושל שכם[4]. בשנת 1972 התמנה לקצין חינוך ראשי בדרגת תת-אלוף[5], תפקיד בו כיהן עד 1975[6].

ב-1976 השתחרר מצה"ל וסיים לימודי היסטוריה בהצטיינות באוניברסיטת תל אביב. לבקשת מולה כהן הוא התגייס לשורות משטרת ישראל, תחילה כסגן מפקד המשמר האזרחי[7] שזה עתה הוקם, וב-1979 התמנה למפקדו של המשמר בדרגת ניצב[8], עד 1985. תפקידו האחרון במשטרה היה קצין חינוך ראשי של המשטרה, תפקיד חדש שנועד להאבק באלימות שוטרים[9]. השתחרר מהמשטרה ב-1988.

לאחר שיחרורו משורות המשטרה הצטרף ב-1989 למועצה לשלום ולביטחון ושימש כמנכ"לה (1994 - 2011). היה חבר דירקטוריון התעשייה הצבאית, יו"ר ההתאחדות לפעילות תת-ימית, חבר במועצה הציבורית של תנועת עתיד כחול לבן הפועלת לפתרון הסכסוך הסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרך של שתי מדינות לשני עמים. חבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל. ב-1993 התמודד בבחירות לרשויות המקומיות בישראל על ראשות מועצת רמת השרון מטעם סיעת מר"צ.

גבעולי נישא ב-1949 לאסתר[10], אב לשלוש בנות ומתגורר ברמת השרון. עוסק שנים רבות בהתנדבות במרכז קליטה ברעננה, על כך קיבל את מגן השר לקליטת עלייה[11]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה