נירים

קיבוץ בישראל

נִירִים הוא קיבוץ בנגב הצפוני-מערבי, המשתייך לקיבוץ הארצי. מקור שמו של הקיבוץ הוא בגדוד "ניר" של השומר הצעיר, שחלק מגרעינו הקים את הקיבוץ. הקיבוץ נמנה עם יישובי מועצה אזורית אשכול.

נירים
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הדרום
מועצה אזורית אשכול
גובה ממוצע[1] ‎109 מטר
תאריך ייסוד 1949
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1]
  - אוכלוסייה 416 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.0% בשנה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[2]
7 מתוך 10
http://www.nirim.co.il
כרזת אחד במאי 1948 בחדר האוכל של נירים לאחר התקפת המצרים "לא הטנק ינצח כי אם האדם"

היסטוריה עריכה

הקיבוץ הוקם על ידי גרעין "ניר" של השומר הצעיר, שעבר הכשרה בניר דוד. הקיבוץ התארגן ביולי 1946 בראשון לציון ושלח את ראשוני חבריו לגבולות[3]. לאחר שהות של מספר חדשים במצפה גבולות, יצאו חברי נירים במוצאי יום הכיפורים תש"ז, 6 באוקטובר 1946, במסגרת עליית 11 הנקודות לנגב הצפוני והתיישבו על 1600 דונם[4] במקומו הראשון של הקיבוץ (ליד קיבוץ סופה של היום), שנקרא דנגור[5]. ברוב המקורות כתוב ששם זה הוא של שייח' ערבי שקברו היה בסביבה, אך למעשה אדמות אלה נקראו על שם רוכשן, הרב שלום דנגור, רבה של העיר סואץ בשנים 19071916.[6]

נירים במלחמת העצמאות עריכה

קרב נירים התחולל בבוקר ה־15 במאי 1948, בין חיל המשלוח המצרי (1948), שפלש לשטחה הריבוני של מדינת ישראל ארבע-עשרה שעות לאחר ההכרזה על הקמתה במטרה לכבוש את הקיבוץ, לבין חברי קיבוץ נירים, שעל פי החלטת החלוקה נועד להיות בתחום המדינה היהודית. גם כפר דרום הותקף שוב באותו היום.

בנירים היו באותה שעה 42 איש (30 חברים ו-12 חברות) שנשקם היה 14 רובים, ארבעה סטנים ומקלע אחד. במקום היה בית ביטחון מבטון ושאר המבנים היו מעץ. הלוחמים איישו את החפירות והעמדות. דודו אלון מונה למפקד הכוח.

את קומץ המגינים תקף גדוד חי"ר מצרי שמנה כאלף לוחמים, מחלקה של שישה משוריינים, מחלקת מרגמות "3 (שישה קנים) ומחלקת מקלעים כבדים, וכעשרים זחליליות נושאות נשק אוטומטי. התוקפים נסתייעו בגדוד ארטילריה ובטנקים.

בשעה 07.00 החלה הרעשת תותחים ומרגמות מכיוון רפיח, וטור ממונע, שכלל ארבעה טנקים קלים, מספר מכוניות משוריינות, 27 "נושאי ברן" ומספר מכוניות נושאות חיילים. בחיפוי אש נעצרו המכוניות במרחק 400 מטרים מנירים. החיילים המצרים ירדו מהרכבים, ובחיפוי אש החלו להסתער לעבר הגדרות ללא סדר. המגינים נצרו את נשקם, ובהגיע התוקפים למרחק 150 מטרים פתחו באש מדויקת. שריוני המצרים נעצרו משהבחינו על גדרות המשק בשלטים הכתובים אנגלית: "זהירות! מוקשים!". בחיפוי תותחים נסוגו המצרים בהשאירם במקום 35 הרוגים[8]. בהתקפה נהרגו שבעה מחברי נירים וששה נפצעו. בלילה נהרג ממוקש חבלן מחברי המשק. למחרת המשיכו המצרים להפגיז את המקום אך לא התקיפו אותו. עמידתה של נירים במערכה הועלתה על נס[9], ובעיתונות בישראל פורסמה ההערכה שכישלון ההתקפה על נירים גרמה למצרים להימנע מלנסות לכבוש את הנגב הצפוני, ובמקום זאת להתקדם ישירות על הכביש דרך עזה לכיוון אשדוד[10].

ההתקפות על נירים חודשו בנובמבר 1948 לאחר מבצע יואב וכיתור כיס פלוג'ה, כשהמצרים ביצרו את עמדותיהם[11] וביקשו להפעיל לחץ נגדי על ישראל[12]. בדצמבר הוציאו המצרים שתי התקפות של טנקים לכיוון נירים[13][14][15].

בתקופת ההפגזות על נירים התנהלו חיי המשק מתחת לקרקע. פרט לבית הביטחון נהרסו כל המבנים. מחדר האוכל נשאר קיר ועליו סיסמה, שנתלתה בחגיגות אחד במאי והייתה מאז סמל לכל הלוחמים: לא הטנק ינצח כי אם האדם. שמונת הנופלים נקברו במקום ולזכרם הוצבה אנדרטה צנועה[16]. לימים הוקמה במקום אנדרטת נירים ועליה סיפור הקרב.

לאחר המלחמה, בתחילת 1949 עבר הקיבוץ למקומו הנוכחי[16][17] ובשטחו המקורי הוקם הקיבוץ ניר יצחק. שטח הקיבוץ הוא כ-22,000 דונם.

 
תושבת קיבוץ נירים 1972, מתוך אוסף דן הדני הספריה הלאומית.

כיום עריכה

עיקר פרנסתו של נירים היא על החקלאות. ענף גידולי השדה חולש על שטחים נרחבים וגידולים מגוונים ומעסיק עובדים מקצועיים רבים, מרביתם בני הקיבוץ. בנירים ענפים חקלאיים נוספים, כמו מטע האבוקדו, החממות והרפת, שהישגיהם המקצועיים הם מהטובים בארץ. נירים הוא גם אחד מהמשקים האורגניים הגדולים ביותר במדינת ישראל.

לקיבוץ שותפות במפעל 'נירלט' ובנוסף, חלק נכבד מחבריו מוצא את פרנסתו מחוץ לקיבוץ בעבודות בתחומי החינוך והאקדמיה, החקלאות, הרווחה ובריאות הנפש, ההנדסה והטכנולוגיה.

הקיבוץ סובל יחד עם שאר יישובי עוטף עזה ממתקפות של פצצות מרגמה וקסאם. ביום ה-50 למבצע צוק איתן ברצועת עזה נהרגו חברי הקיבוץ זאב עציון ושחר מלמד מירי פצמ"ר בעת שביצעו עבודות חשמל בקיבוץ[18].

כיום מונה הקיבוץ כ-400 נפש, מתוכם כ-200 חברים, עוד 100 ילדים ו-40 תושבים המתגוררים במקום ונהנים מחיי קהילה עשירים וסביבה ירוקה ופורחת. בשנים האחרונות עובר הקיבוץ תהליך של שינוי אורחות החיים, ומעבר מקהילה שיתופית לקהילה המקיימת ערבות הדדית במודל 'רשת ביטחון'. מטרתו המרכזית של תהליך השינוי: לעודד צמיחה דמוגרפית וקליטת בנים, בשאיפה להמשיך לקיים במקום קהילה רב-דורית משגשגת.

קליטה

משנת 2015 ועד 2019 נקלטו בקיבוץ כ-53 חברים חדשים. הקיבוץ עודנו קולט משפחות חדשות במעמד של חברות מלאה.

הטבח בנירים עריכה

  ערך מורחב – הטבח בנירים

ב-7 באוקטובר 2023, במסגרת מתקפת הפתע על ישראל, פלשו מחבלים מארגון הטרור חמאס לקיבוץ, טבחו בתושביו וחטפו חמישה מהם לרצועת עזה. לאחר שעות של קרבות של כיתת הכוננות של הקיבוץ, ולאחר מכן גם של כוח של יחידת דובדבן, הקיבוץ טוהר ממחבלים.

התושבים פונו למלון באילת ובהמשך החליטו לגור באופן זמני בבאר שבע.[19][20][21]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא נירים בוויקישיתוף
 
ביום העלייה לנירים בנגב הבדואים השכנים באים לראות בבנין הנקודה החדשה, המוכתר עם מספר חברים באו לקדם
 
יום העלייה לנירים בנגב מכוניות רבות שקעו בחולות הסביבה וטרקטור עוזר לחלצן

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף ינואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  3. ^ 4 קבוצים חדשים של השומר הצעיר, משמר, 21 ביולי 1946
  4. ^ 13 נקודות חדשות ותקציביהן, הצופה, 2 בינואר 1947
  5. ^ בשלושה ראשים יצאו מגבולות, משמר, 8 באוקטובר 1946
  6. ^ עזרא ריבליס, ואהבת לארצך במוך ("דנגור"- מנין?), על המשמר, 21 בנובמבר 1975
  7. ^ מצוטט באתר קיבוץ נירים.
  8. ^ בדיווח ראשוני נכתב 31: 31 מצרים נהרגו במערכה על נירים, על המשמר, 17 במאי 1948
  9. ^ ש. פינס, התקפת תותחים של המצרים על כפר דרום, על המשמר, 6 ביולי 1948
    יצחק זיו אב, הנגב עוד אינו שלנו, מעריב, 22 באפריל 1949
  10. ^ אברהם מלול, פעילות הצבא המצרי בנגב, על המשמר, 11 ביוני 1948
  11. ^ המצרים הקימו עמדות חדשות ליד נירים ובארי, על המשמר, 25 בנובמבר 1948
  12. ^ תגובה ישראלית להתנקשות המצרים באיזור עימארה נירים, דבר, 7 בדצמבר 1948
  13. ^ אחרי חיל הטנקים הובס גם חיל הרגלים המצרי, דבר, 9 בדצמבר 1948
  14. ^ נהדפה התקפת טנקים כבדה על קיבוץ נירים, על המשמר, 12 בדצמבר 1948
  15. ^ אמש נתחדשו ההתחדשויות באיזור נירים, מעריב, 23 בדצמבר 1948
  16. ^ 1 2 לא הטנק ינצח כי אם האדם, על המשמר, 16 במאי 1949
  17. ^ שבתי קפלן, קיפוד בלוע הארי, על המשמר, 21 ביוני 1949
  18. ^ גילי כהן, שירלי סיידלר, ג'קי חורי, כשעה לפני הפסקת האש: שני הרוגים ופצוע קשה מפגיעת פצמ"ר באשכול, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2014
  19. ^ חברי קיבוץ נירים מעוטף עזה יעברו לבאר שבע, באתר mynetbeersheva, ‏2023-11-20
  20. ^ יובל ניסני, ‏חוזה לחמש שנים וחדר אוכל: כך ייראה המעבר של ניר עוז לקריית גת, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2023
  21. ^ אמיתי גזית, בדרך הביתה: המסע של הקיבוצניקים המפונים לחיים חדשים, באתר כלכליסט, 7 בדצמבר 2023