ויקיפדיה

שביט קוהוטק

שביט קוהוטק (כינוי רשמי C/1973 E1, בעבר 1973 XII ו -1973f) הוא שביט שעבר בסמוך לשמש לקראת סוף שנת 1973. תחזיות מוקדמות של בהירות השיא של השביט ייחסו לו פוטנציאל להפוך לאחד השביטים הגדולים ביותר של המאה ה-20. תחזיות אלה, שלוו גם בפרסום רב, משכו את תשומת הלב של הציבור הרחב והעיתונות וזיכה את השביט בכינוי "שביט המאה". למרות שהשביט היה בהיר למדי, הוא היה חיוור בהרבה מהתחזיות: בהירותו הנראית הגיע לשיא של 3- בלבד, בניגוד לתחזיות שצפו כי בהירותו תהיה 10-. כמו כן הוא נראה רק למשך זמן קצר בהרבה מהצפוי.

שביט קוהוטק
כוכב האם
כוכב אם השמש
מידע כללי
סוג שביט
קטגוריה שביט ארוך מחזור
שמות חלופיים 1973f
תאריך גילוי 7 במרץ 1973 עריכת הנתון בוויקינתונים
מגלה לובוש קוהואוטק עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים מסלוליים
פריאפסיד 21306462 ק"מ
(0.14 AU)
אקסצנטריות 1.0000078 (נכון ל־6 בדצמבר 1973) עריכת הנתון בוויקינתונים
נטיית מסלול 14.30414±0.00005 מעלה
מאפיינים פיזיים
ממדים רדיוס ממוצע 2.1 ק"מ
אלבדו 0.67
בהירות מוחלטת 5.8 (כוללת)
9.5 (גרעין)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

השביט התגלה ב-18 במרץ 1973 על ידי האסטרונום הצ'כי לובוש קוהוטק. קוהוטק חיפש את שביט ביילה, וגילה באופן בלתי צפוי את השביט, שקרוי על שמו. הוא התגלה רחוק יותר מהשמש מכל שביט קודם. על פי שיטות חיזוי מקובלות, שביט קוהוטק היה אמור להיות בהיר מאוד בסוף 1973 ותחילת 1974.

השביט הגיע לפריהליון ב-28 בדצמבר 1973. בנקודה זו הייתה בהירותו מרבית, אך מפאת קרבתו לשמש ניתן היה לצפות בו מכדור הארץ רק באמצעות מכשור מדעי ייעודי, ורוב הצופים מכדור הארץ נאלצו להמתין עד ינואר 1974, כאשר השביט התרחק מהזוהר המסנוור של השמש. בהירותו הנראית אז הייתה 0. בהמשך אותו חודש דעכה בהירות השביט במהירות, עד שלא ניתן היה לצפות בו בעין בלתי מזוינת. השביט נצפה לאחרונה בנובמבר 1974. בשל התחזיות לבהירות נדירה, שפורסמו באינטנסיביות בכלי התקשורת ברחבי העולם אך לא התממשו לבסוף, הפך קוהוטק לשם נרדף לאכזבה גדולה.

בשל הזיהוי המוקדם והמאפיינים הייחודיים שלו, הושקע מאמץ מדעי רב בתצפיות בקוהוטק, והוא הפך לשביט הנחקר ביותר באותה תקופה. הממצאים שהתקבלו קידמו באופן משמעותי את ההבנה של שביטים. הזיהוי של מולקולות מורכבות יותר שנפלטו מקוהוטק, לצד רכיבים כימיים פשוטים, אישר את ההשערה ששביטים מורכבים גם ממולקולות גדולות יותר שמתפרקות לתוצרים פשוטים. הנוכחות המשמעותית של גזים ופלזמה שנפלטו מקוהוטק תמכה במודל "כדור השלג המלוכלך" להרכבם של גרעיני שביטים.

המסלול האקסצנטרי של קוהוטק לפני הפריהליון של 1973 מרמז שייתכן שהוא נוצר מוקדם מאוד, סמוך לזמן היווצרותה של מערכת השמש, או שמקורו במערכת פלנטרית אחרת. ייתכן שזמן המחזור שלו היה בתחילה מסדר גודל של כמה מיליוני שנים, וייתכן גם שהופעתו ב-1973 היה המסע הראשון שלו לתוך מערכת השמש הפנימית.

גילוי

עריכה
 
לובוש קוהוטק, בחדר הבקרה במרכז החלל ג'ונסון משוחח עם האסטרונאוטים של סקיילאב 4 במהלך מעבר השביט בינואר 1974

השביט התגלה ב-18 במרץ 1973 על ידי האסטרונום הצ'כי לובוש קוהוטק כחלק מניסיון לזהות את שביט ביאלה. קוהוטק בדק לוח צילום אשר צולם במצלמת שמידט במצפה הכוכבים של המבורג בברגדורף. לוח הצילום נחשף פעמיים, עם מרווח של 15.5 דקות בין החשיפות. שביט קוהוטק הופיע על לוח הצילום כנקודה מפוזרת כפולה. האובייקט הופיע גם בצילום של אותו שדה ב-9 במרץ, כשהוא מוסט בכיוון מערב-צפון-מערב, מה שאישר כי מדובר באובייקט אמיתי הנע על פני כוכבי הרקע ולא בשגיאת תצפית.[1][2] בזמן הגילוי הייתה בהירותו הנראית של השביט בין 15.5 ל-16, והוא הופיע בקבוצת הכוכבים נחש מים. קוהוטק תיאר את השביט כ"מפוזר עם עיבוי מרכזי".[3][4]

בזמן הגילוי היה השביט ליד מסלולו של צדק, במרחק של כ-4.7 יחידות אסטרונומיות מהשמש ו-4 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ.[5][2] השביט נע באיטיות רבה לכיוון מערב-צפון-מערב, במהירות זוויתית של כ-0.2° ליום.[6] בהתבסס על חישובי מסלול עוקבים, הוערך כי השביט יגיע לפריהליון כשבעה חודשים מאוחר יותר.[7] גילויו של שביט במרחק כה גדול ובזמן כה רב לפני הגיעו לפריהליון שלו היה חסר תקדים.[8][9] ב-19 במרץ 1972 שלח קוהוטק את ממצאיו ללשכה המרכזית למברקים אסטרונומיים (CBAT) (אנ'), מה שהוביל להכרזה על התגלית בחוזר 2511 של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי. זה היה השביט השישי שהתגלה ב-1973 ובכך קיבל את הכינוי הרשמי 1973f.[3]

מסלול

עריכה
 
מסלולו של שביט קוהוטק ליד הפריהליון שלו (באדום) וכדור הארץ (בכחול)

אלמנטי המסלול של שביט קוהוטק חושבו על ידי האסטרונום הבריטי בריאן ג'י מרסדן (אנ') זמן קצר לאחר גילוי השביט, באמצעות לוחות צילום שצולמו של השביט ב-7, ב-9 וב-21 במרץ 1973.[3] על פי חישובים אלה לקוהוטק מסלול כמעט פרבולי, השוכן סמוך למישור המלקה עם אקסצנטריות בין 0.9999 ל-1 ונטיית מסלול של 14.3°. על פי נתוני מסלול אלה השביט אמור היה לעבור קרוב מאוד לשמש, כשהפריהליון יתרחש ב-28 בדצמבר 1973 במרחק של 0.14 יחידות אסטרונומיות בלבד מהשמש. הפריהליון הקרוב והבהירות של השביט עם גילויו היו דומים לאלה של שביטים אחרים שהפכו בהירים מאוד. המסלול המחושב גם הצביע על כך שייתכן שהמעבר הקרוב של קוהוטק הוא המעבר הראשון שלו במערכת השמש הפנימית.[5][4] על פי החישוב הראשוני של מרסדן, אורך הציר החצי-ראשי של קוהוטק הוא כ-50,000 יחידות אסטרונומיות.[10] לחלופין, ייתכן שזמן המחזור של קוהוטק היה כמיליון שנים לפני שחווה את השפעות הכבידה של כוכבי הלכת, מה שיהפוך את קוהוטק לשביט ארוך מחזור.[11] רעיון זה נתמך על ידי סטיבן מרן (אנ') מנאס"א, שהאמין שלשביט היה בתחילה פריהליון רחוק יותר ממסלול צדק, עד שכוכב חולף השפיע עליו כבידתית, צמצם את הפריהליון שלו למסלול של כוכב חמה ואת זמן המחזור שלו ל-4-5 מיליון שנים; אינטראקציות כבידה נוספות בין השביט לכוכבי הלכת היו מקצרות את תקופת ההקפה של השביט עוד יותר לכ-75,000 שנים.[12]

ב-15 בינואר 1974 היה קוהוטק בנקודה הקרובה ביותר לכדור הארץ, במרחק של כ-0.8 יחידות אסטרונומיות, כך שלא ניתן היה לזהות פרטים בגרעין השביט באמצעות תצפיות מכדור הארץ.[13][14]

מרכז כוכבי הלכת המינוריים (אנ') ו-JPL Small-Body Database (אנ') הציגו את קוהוטק כבעל מסלול היפרבולי, כשהיה ליד הפריהליון, אך עד 1978 הפך המסלול להיות קשור לשמש.[15] השביט אינו צפוי לחזור למערכת השמש הפנימית במשך כ-75,000 שנים הקרובות. חלק מהמטאורואידים שנפלטו על ידי קוהוטק במהלך ההתקרבות הראשונית שלו, במיוחד אלה שקוטרם גדול מ-0.2 מ"מ, נכנסו למסלולים יציבים סביב השמש.[16]

בתצפית מכדור הארץ בין השנים 1973 ל-1974, השביט נע על פני השמים בכיוון דרום-מזרח, בדומה לנתיבו של השביט האלי בין השנים 1985 ל-1986. לצופים בחצי הכדור הדרומי ובאזורים הטרופיים קל היה יותר לצפות בשביט. הוא נראה בשמי הערב מרגע גילויו ועד סוף ספטמבר 1973, לאחר מכן הפך השביט לעצם של שמי הבוקר. לאחר שהופיע בקבוצת הכוכבים נחש מים, נע השביט עד סוף 1973 על פני קבוצות הכוכבים סקסטנט, אריה, גביע, עורב, בתולה, מאזניים, עקרב וקשת. קוהוטק היה סמוך לגבול קשת ונושא הנחש במהלך הפריהליון, כאשר הוא היה מופרד חזותית מהשמש ב-0.5° בלבד. בשנת 1974 נע השביט על פני קבוצות הכוכבים גדי, דלי, דגים ושור.[2][4] נכון לשנת 2022, השביט נמצא במרחק של כ-74 יחידות אסטרונומיות (11.1 מיליארד קילומטרים) מהשמש בקבוצת תאומים.[17]

מבנה והרכב

עריכה
 
תמונת צבע מדומה של שביט קוהוטק כפי שצולמה במצלמה אלקטרוגרפית באולטרה סגול רחוק במהלך הליכת חלל מסקיילאב ב-25 בדצמבר 1973

האקסצנטריות הגבוהה של מסלולו של קוהוטק והיעדר היסטוריה של אינטראקציות עם גופים גדולים במערכת השמש מעידים על כך שהוא עשוי להיות שריד של שלב ההיוצרות של מערכת השמש או שמקורו במערכת פלנטרית אחרת.[11] ייתכן גם שמקורו של השביט הוא בענן אורט.[9]

גרעין וזנב

עריכה

ב-1974, ניתוח פוטומטרי של קוהוטק, תוך שימוש בכוכב חמה כנקודת ייחוס, קבע כי קוטר הגרעין של קוהוטק הוא לכל היותר 30 ק"מ.[18] ב-1975 ניסו חוקרים לקלוט הד מכ"ם מגרעין השביט קוהוטק באמצעות טלסקופ רדיו הייסטק (אנ'), אך ללא הצלחה. המסקנה הייתה שגודלו של הגרעין אינו עולה על 250 ק"מ.[19] ב-1976 נערכה אנליזת פוטומטריה, ועל סמך קצב אובדן מים הוערך כי לגרעין יש רדיוס של כ-2.1 ק"מ ואלבדו של כ-0.67.[20]

לשביט בהירות מוחלטת כוללת של 5.8, והבהירות מוחלטת של גרעינו היא 9.5.[21] במהלך הופעתו של קוהוטק בשנים 1973-1974, רוחב זנבו היה כ-30,000 ק"מ בסמוך להילה וכ-300,000 ק"מ הרחק ממנה. זיהוי של יוני פחמן חד-חמצני חיוביים הראה שאורך הזנב היה לפחות 20 מיליון ק"מ.[22] הגוון הצהוב-כתום של זנב האבק של קוהוטק במהלך הפריהליון שלו, כפי שנצפה על ידי אסטרונאוטים בסקיילאב, היה ככל הנראה תוצאה של פיזור אור על ידי חלקיקי אבק בזלת בגדלים של כ-0.5 מיקרומטר. סמוך להילה הזנב היה חסר צבע, מה שמעיד על התפלגות רחבה של גודלי החלקיקים.[23] תצפיות ממצפה הכוכבים המשותף לחקר שביטים(אנ') בניו מקסיקו, זיהו את זנב היונים הכחול של קוהוטק, משתרע למרחק של 0.333 יחידות אסטרונומיות מהגרעין.[24] צפיפות החלקיקים בזנב במרחק של כמה מיליוני קילומטרים מהגרעין הייתה כ-10 יונים לסמ"ק, בעוד שצפיפות האלקטרונים המקסימלית בזנב הייתה כ-20,000 אלקטרונים לסמ"ק.[22][25] במרחק של 0.5 יחידות אסטרונומיות בערך מהשמש, זרם הפלזמה בזנבו של קוהוטק יצר שדה מגנטי חלש בעל עוצמה דומה לשדה המגנטי הבין-פלנטרי.[26]

 
רצף תמונות של קוהוטק בפריהליון שצולמו באמצעות קורונוגרף

שכיחות האבק ואנטי זנב

עריכה

אנליזות ראשוניות של השביט סיפקו אומדנים שונים לכמויות האבק והגז שנפלטו מהשביט. חלקן הצביעו על כך שקוהוטק עשיר יחסית באבק (וכתוצאה מכך דל בגז) ואחרות הצביעו על כך שהשביט דל יחסית באבק (וכתוצאה מכך עשיר בגז).[27][5] בין 16 ל-29 בינואר 1974 נפלטו מהגרעין בערך 1,675 ק"ג גז ו-16,000 ק"ג אבק לשנייה בממוצע.[27][28] כאשר כדור הארץ עבר דרך מישור מסלולו של קוהוטק הופיע אנטי זנב, שהעיד על הדומיננטיות של האבק בחומר שנפלט מהשביט. אנטי זנבות מורכבים מחלקיקים מוצקים גדולים יחסית, המתפזרים סביב הגרעין.[9] לחלקיקים באנטי-זנב היו רדיוסים גדולים מ-10 מיקרומטר בערך, בעוד שרדיוסי החלקיקים בהילה ובזנב היו פחות מ-1 מיקרומטר. במרחק של 0.23 יחידות אסטרונומיות מהשמש, החומר הפחות רפלקטיבי בהילה היה בעל טמפרטורה אפקטיבית (אנ') של 20 ± 720 מעלות קלווין בעוד שהחומר באנטי-זנב היה בעל טמפרטורה אפקטיבית של 10 ± 565 מעלות קלווין.[29] חימום שמש אינטנסיבי סמוך למועד הפריהליון הפחית מאוד את גודל החלקיקים באנטי-זנב, והותיר מאחוריו רק חלקיקים בגדלים של לפחות 100-150 מיקרומטר, מה שהוביל לירידה בבהירות האנטי-זנב.[30] סיליקטים זוהו בזנב ובאנטי-זנב באמצעות תצפיות באינפרא אדום.[9][31][32] ב-2 בדצמבר 1973 נפלטו מקוהוטק כ-900 מיליארד מולקולות אבק בשנייה. לאחר הפריהליון ירד קצב פליטת האבק, וב-31 בינואר 1974 נפלטו מקוהוטק כ-30 מיליארד מולקולות אבק בשנייה.[31] מעבר זה הודגש גם על ידי עלייה ביחס הגז לאבק של קוהוטק לפחות בפקטור של פי 2 לאחר הפריהליון.[33] ייתכן שהשינוי התאפשר על ידי המראה של משטחים מכוסי קרח כאשר השביט התקרב לשמש.[20] פליטת המטאורואידים במעבר של קוהוטק בסמוך לשמש הוסיפה בערך 1 מיליארד ק"ג מסה לענן האבק הבין-פלנטרי (אנ').[16] הלוויין HEOS 2 זיהה מיקרו-מטאורואידים קטנים כאשר חצה את מישור המסלול של השביט בסביבות ה-9 ביוני 1974. למיקרו-מטאורואידים הללו היו מסות שנעו בין ‎10-13‎ ל-‎10-11‎ גרם.[34][35]

 
קוהוטק כפי שנראה מסקיילאב בדצמבר 1973

פליטת מים מהגרעין

עריכה

בהמשך הראו אנליזות פוטומטריות כי קוהוטק היה כוכב שביט גזי עם יחס גבוה בין גז לאבק, תכונה המאפיינת שביטים הנכנסים למערכת השמש הפנימית בפעם הראשונה, מה שמרמז על גרעין עשיר בחומרים נדיפים.[27][36] ניתוחים של ההילה והזנב של קוהוטק באולטרה-סגול קרוב מצאו נוכחות שווה בערך של אטומי מימן והידרוקסיד, מה שמצביע על כך שמקורם במים שעברו פוטוליזה. כאשר היה במרחק של 1 יחידות אסטרונומיות מהשמש, איבד קוהוטק כמיליון טון מים ביום.[9] בתקופה של 120 ימים סביב הפריהליון, המאופיין בקצב המראה מקסימלי של מים, איבד השביט כ-64 מיליארד ק"ג.[20] אובדן המסה עקב פליטת מים לאחר פריהליון היה בערך מחצית מאבדן המסה בתקופה המקבילה לפני הפריהליון. פני השטח של הגרעין של קוהוטק היו מכוסים, ככל הנראה, בתערובת של חלקיקים וקרח מים המאוחסנים בקלאתרטים(אנ'). חלק גדול מהמים הללו התאדו כאשר קוהוטק התקרב לפריהליון עקב התגברות הקרינה והותירו אחריהם רק קרח תת-קרקעי וכיסי מים קטנים יותר על פני השטח של הגרעין.[20] הפליטה הלא אחידה של מים ושל חומרים נדיפים אחרים מצביעה על כך שלגרעין של קוהוטק יש כנראה הרכב ומבנה הטרוגניים בסקאלות של בערך 10 מטר. סילוני חומרים נדיפים נפלטו כנראה מאזורים שנחשפו לאחר שהתאדו מהם חומרים פחות נדיפים.[37] ניתוח מאוחר יותר של ספקטרוגרמות של קוהוטק סיפק עדויות חזקות לנוכחות קטיון המים ( ), במיוחד בזנב השביט.[38][39] היון הזה היה ככל הנראה תוצאה של פוטו-יוניזציה של מים נייטרליים ( ) קרוב מאוד לגרעין.[40][41]

הרכב כימי

עריכה

חמצן אטומי ופחמן אטומי זוהו גם כתוצרים הסבירים של פירוק פחמן חד-חמצני או פחמן דו-חמצני.[42] הגרעין פלט גם מימן בקצב של עד כ-‎4.5×1029‎ אטומים לשנייה במהירויות של כ-0.2 ± 7.8 קמ"ש.[43][44] בשל הצפיפות הנמוכה של מימן והכבידה הנמוכה של קוהוטק, ענן המימן המקיף את השביט היה גדול, ורוחבו היה כ-30 מיליון ק"מ - גדול יותר מדיסקת השמש.[43][45][46] בתוך הענן, היחס בין דאוטריום למימן אטומי היה לכל היותר 1%.[44] מאוחר יותר הובן שהמימן האטומי הוא התוצר של הפוטו-דיסוציאציה של קרח מים הנמצאים בגרעין השביט.[47] ייתכן שהגרעין גם היה מכוסה פעם בשכבה בעובי של מטר בערך של חומרים נדיפים מאוד, שהתנדפו במהירות כאשר קוהוטק התקרב לראשונה למערכת השמש הפנימית.[10]

ציאניד נצפה לראשונה בהילה של קוהוטק ב-15 באוקטובר 1973, כשהשביט נמצא במרחק של 1.8 יחידות אסטרונומיות מהשמש.[5] החתימה הספקטרוגרפית של מתיל ציאניד באורך גל של 2.7 מ"מ זוהה גם בגרעין של קוהוטק.[48] תצפיות רדיו ומיקרוגל של השביט זיהו מימן ציאניד, רדיקל מתילידין(אנ') ואלכוהול אתילי בנוסף להידרוקסיד ומים.[9][49][50] חומרים כימיים אחרים שזוהו בהילה של קוהוטק כללו את רדיקל האמינו(אנ'), פחמן דו-אטומי ונתרן יודי.[51][52] כמו כן זוהו חתימות פליטות של גז תלת-פחמן (אנ') וחנקן.[52][53] שלא כמו בשביטים שנצפו בעבר, רדיקלי הציאנו (אנ') והפחמן הדיאטומי בהילה של קוהוטק לא התפזרו בצורה כדורית אלא התארכו באופן משמעותי הרחק מהשמש למרחקים של עד 10,000,000 ק"מ.[52]

היסטוריה תצפיתית

עריכה
 
קוהוטק כפי שנראה ממצפה הכוכבים הלאומי קיט פיק (אנ') ב-28 באפריל 1973

בעקבות גילוי השביט על ידי לובוש קוהוטק, נערכו תצפיות נוספות על השביט, שהראו כי הילת השביט הייתה צפופה מאוד וקוטרה כ-20 שניות קשת. ב-5 במאי 1973 הפך השביט לחיוור מכדי שניתן יהיה לצפות בו בשעות הדמדומים.[2] בשלב זה, בהירות השביט הייתה בערך 14.[54] לאחר מספר חודשים של ראות לקויה, זוהה השביט על ידי אסטרונום יפני חובב ב-23 בספטמבר; בהירותו הנראית של השביט הייתה 11 אבל הוא נשאר אובייקט מפוזר ונטול פרטים.[2] בשלב זה היה השביט במרחק של 2.2 יחידות אסטרונומיות מהשמש.[6] בסוף ספטמבר הופיע זנב ברור בצורת מניפה באורך 2 דקות קשת.[6] עד אמצע אוקטובר 1973 ההילה גדלה לקוטר של 1 דקת קשת, ועד סוף החודש נראה בבירור גם גרעין השביט.[55]

בנובמבר 1973 הפך קוהוטק בהיר מספיק כדי שניתן יהיה לראות אותו בעין בלתי מזוינת.[4] זנב היונים של השביט נצפה לראשונה ב-21 בנובמבר, כשהוא מלווה את זנב האבק הבהיר יותר.[6] עד 22 דצמבר 1973 הגיע השביט לבהירות נראית של 2.8, לפני שהפך לבלתי ניתן לצפייה מכדור הארץ עקב ההתקבצות של קוהוטק והשמש;[4] בין 24 ל-31 בדצמבר השביט היה במרחק זוויתי של 10° מהשמש.[2] במהלך תקופה זו, השביט הפך השביט בהיר יותר, מה שהציב אותו בשורה אחת עם השביטים הגדולים.[56] קוהוטק היה בעוצמתו הבהירה ביותר בתקופה זו, והיה אובייקט בבהירות נראית 3- בערך.[2] באינפרא אדום היה קוהוטק היה עצם בהיר בהרבה, ובאורכי גל של 10 מיקרון ו-20 מיקרון הייתה בהירותו הנראית 4.75- ו-5.70- בהתאמה.[52]

 
תרשים עיפרון של קוהוטק ב-29 דצמבר 1973 על ידי האסטרונאוט אדוארד גיבסון, סקיילב-4

בנקודת הקִרבה המקסימלית שלו אל השמש, השביט נצפה במרחק זוויתי של 0.75 מעלות בלבד ממרכז השמש.[6] בזמן זה בהירות השמש הקשתה על תצפית מכדור הארץ, אך אסטרונאוטים במשימות סקיילאב וסויוז 13 הצליחו לבצע תצפיות ישירות בשביט.[54] האסטרונאוטים בסקיילאב ציינו כי השביט היה צהבהב במובהק, והעריכו כי קוהוטק בשיא הבהירות שלו דומה לבהירותו של צדק, 1.6- .[2] במהלך המעבר הקרוב של קוהוטק הופיע אנטי זנב, שנמתח עד 5-7 מעלות מהשביט לכיוון השמש.[6] תצפיות מסקיילאב לא הצליחו לזהות את ההפרדה הטיפוסית בין זנב הגז לזנב האבק בשביט. במקום זאת, השביט קיבל מרקם צהוב אחיד, השתנה ללבן ומאוחר יותר למראה סגול מנומר.[57] הצבע הצהוב של השביט בפריהליון נבע מפיזור אור השמש על ידי נתרן שנפלט מהשביט.[58] בשיא גודלו, התפרס זנב השביט קוהוטק על פני זווית של 25 מעלות בשמים.[4] בנוסף, התגלו בזנב מבנים מורכבים, כגון סלילים ועננים לא סדירים, שהשתרעו למרחק ניכר מהגרעין.[59]

החל מה-27 דצמבר 1973 ניתן היה לחזור ולצפות בקוהוטק מכדור הארץ. לצופים בכדור הארץ היה השביט אובייקט שבהירותו 0 או 1.[2] עד שקוהוטק הגיע לעמדה נוחה יותר לצפייה על ידי הציבור הרחב, הוא דעך לבהירות 2 בערך.[54] למרות שהשביט היה עמום מהצפוי, הוא בכל זאת היה בין עשרת השביטים הבהירים ביותר שנראו מכדור הארץ בין 1750 ל-1994.[60] לאחר הפריהליון שלו ב-28 דצמבר, השביט התעמעם במהירות, לבהירות 1.5 ב-1 בינואר 1974 ולבהירות 4 ב-10 בינואר 1974. עד סוף ינואר 1974, קוהוטק היה חיוור מכדי שיוכל להראות בעין בלתי מזוינת.[4] השביט התעמעם לבהירות של כ-10 לקראת סוף מרץ 1974. עד אפריל 1974 עקבו אחר השביט בטלסקופים מכדור הארץ.[2][61] בדרכו הרחק מהשמש הוא נראה הרבה יותר מפוזר ומטושטש בהשוואה למראהו כשהתקרב אליה. כאשר השביט חזר לאותו מרחק מהשמש שבו התגלה, הוא היה פי 100 יותר חיוור מאשר בזמן שהתגלה.[62][10] השביט צולם בפעם האחרונה בתחילת נובמבר 1974 כשהוא במרחק של כ-5 יחידות אסטרונומיות מהשמש, ובהירותו הנראית 22.[54]

מטר מטאורים קלוש שנראה ב-1–3 מרץ 1974, בזמן המעבר הקרוב ביותר של כדור הארץ למסלולו של קוהוטק, עשוי להיות קשור ישירות לקוהוטק.[63]

תחזיות בהירות השביט

עריכה
 
עקומת האור של קוהוטק על פי תצפיות קרקעיות, כשהפריהליון מסומן בקו האדום. בעוד התחזיות הראשוניות הניחו שבהירות של השביט פרופורציונית הופכית לחזקה הרביעית או אפילו השישית של המרחק ההליוצנטרי שלו, בפועל הייתה בהירותו פרופורציונית הפוכה לחזקה השנייה.

המעבר הצפוי של קוהוטק בסמוך לשמש וההשערה כי מעולם לא התקרב לשמש בעבר, הפכו את השביט למועמד להיות אחד השביטים הבהירים ביותר של המאה ה-20. ההנחה המקובלת הייתה כי בהירותו של שביט פרופורציונית להופכי של החזקה הרביעית של מרחקו מהשמש. הנחה זו הייתה הבסיס לחיזוי שיא בהירותם של שביטים. הערך של החזקה n המשמשת לחישוב הבהירות המרבית של שביט, אינו קבוע ונע בין 3 ל-6.[64] גמישות זו בערך n גורמת לחוסר ודאות בחישובי בהירות השביטים.

במקרה של קוהוטק, החישובים התאורטיים הצביעו על אפשרות לעלייה בבהירות של פי מיליון ויותר.[9] למרות שעל סמך התצפיות המוקדמות ניתן היה לספק הערכה מדויקת יותר לבהירות הנראית הסופית של השביט, בערך 2.3-,[3] חלק מהאקסטרפולציות של בהירות השביט באמצעות תצפיות הצילום הראשוניות חזו כי בסמוך לפריהליון תהיה בהירותו הנראית 10-. שביט כה בהיר יראה היטב באור יום. מאוחר יותר הגיעו ההערכות לבהירות של 12-, דומה לבהירות של ירח מלא.

בהתבסס על הבהירות הגבוהה, חזו האסטרונומים כי יהיה ניתן לצפות בשביט בעין בלתי מזוינת במשך זמן רב. תחזיות מוקדמות הראו שקוהוטק ייראה בעין בלתי מזוינת מתחילת נובמבר 1973. לאחר מכן, עד אמצע דצמבר, יהפוך לבהיר כמו צדק, ובינואר 1974 בסמוך לזמן שיגיע לפריהליון, תגדל בהירותו עוד יותר. כאשר פורסמו ההערכות הללו הוכתר קוהוטק על ידי העיתונות כ"שביט המאה".[2][12][65][66] פרד לורנס וויפל ציין כי השביט עשוי "להיות השביט של המאה".  בריאן מרסדן הצהיר כי "עצם [בגודל של שביט קוהוטק] צריך להגיע לבהירות חריגה ולפתח זנב יוצא דופן", וכי הוא צפוי להראות בעין בלתי מזוינת למשך כ-12 שבועות. אך הוא גם הזהיר כי העבר מראה, ששביטים עשויים להיות בלתי צפויים ומאכזבים.[67] סוכנות הידיעות Associated Press דיווחה בתחילת אפריל 1973, שאסטרונומים האמינו שהגעתו של השביט "עשויה להיות האירוע האסטרופיזי המרהיב ביותר של המאה [העשרים]".[68]

 
הבהירות של קוהוטק (התצפיות משורטטות כנקודות) לא הייתה מהתחזיות המבוססות על עקומות האור של שביטים מהעבר כמו ארנד-רולנד ובנט (הקווים המוצקים והמקווקוים, בהתאמה).

למרות התחזיות, שמשכו את תשומת הלב של העיתונות והציבור הרחב, היו גם אסטרונומים זהירים, שקבעו שתחזיות אלה היו אופטימיות מידי.[2][9] ללא קשר לבהירות שלו, השביט יהיה קרוב מדי לשמש מכדי שצופים מכדור הארץ יוכלו לצפות בו בשיאו.[64] חוזר 548 של האגודה הבריטית לאסטרונומיה, שפורסם ב-25 יולי 1973, סיפק תחזית חלופית בגודל 3- לשיא הבהירות של קוהוטק.[2] עד אוגוסט 1973, ההערכות לגבי הבהירות המקסימלית של קוהוטק נותרו גבוהות מאוד. מאמר ב-Nature שפורסם בשבוע האחרון של ספטמבר 1973 טען שבהסתברות מעל 50 אחוז, שיא הבהירות של קוהוטק יהיה בטווח של שתי יחידות מ-4-.[13] באוקטובר 1973 העלון הלאומי המלווה את כתב העת של האגודה האסטרונומית המלכותית של קנדה העריך כי קוהוטק ייראה בעין בלתי מזוינת במשך ארבעה חודשים סביב הפריהליון.[69]

ככל שהתקרב השביט לפריהליון, עודכנו תחזיות הבהירות כלפי מטה.[7] ב-11 באוקטובר 1973 חוזר BAA 549 תיקן את ההערכה של בהירותו הנראית מרבית של השביט לערך 4-. בהירות כזו תניב רק כעשרה ימים של ראות ברורה בעין בלתי מזוינת לצופים בחצי הכדור הצפוני.[2] בנובמבר 1973 פורסמו תחזיות נמוכות יותר לבהירות השביט.

למרות שקוהוטק התבהר בפקטור של כמעט מיליון כאשר הגיע לפרהליון, מספיק "כדי להוות אובייקט משובח עבור צופים מנוסים בתנאים אידיאליים בשמים בהירים הרחק מאורות העיר", השביט היה חיוור בהרבה מהחזוי ונראה בינוני למדי בעיני הציבור.[9][10] בסופו של דבר, הבהירות הסופית של השביט הייתה קרובה לתחזיות הנמוכות שפורסמו.[2] מאוחר יותר אמר אחד החוקרים כי "אם אתה רוצה הימור בטוח, תהמר על סוס – לא על שביט."[70]

סיבות לאופטימיות יתר של התחזיות

עריכה

למרות ערכים גבוהים יותר של החזקה n, עקומת האור (אנ') של קוהוטק מ-24 בנובמבר 1973 לפריהליון התאימה לערך של n = 2.2. אחרי פריהליון ל-16 בינואר 1974 הההתאמה הטובה ביותר הייתה ל- n = 3.3 או n = 3.8.[71] השימוש האופטימי בערך n = 6 הוביל להערכת-יתר של בהירות הפריהליון של קוהוטק בשיעור של עד פי 2800.[72] ייתכן שהבהירות המוקדמת של קוהוטק בסביבות זמן גילויו הושפעה משחרור אינטנסיבי של חומרים נדיפים מאוד, שעשויים היו להיות שכיחים בגרעין שביט שמתקרב למערכת השמש הפנימית בפעם הראשונה.[65][73] ייתכן שפליטת הגזים הוגברה על ידי שכבות חיצוניות נקבוביות במיוחד של הגרעין, שאפשרו לקרח הנדיף ביותר להתאדות בקלות במרחק גדול מהשמש.[74] במודל זה, השביט היה מתבהר במהירות בשלבים המוקדמים של התקרבות השמש שלו, עם n = 5.78 בערך, לפני שהוא ממשיך להתבהר בדומה לשביטים קצרי מחזור.[56][10] הפרץ המוקדם היה מוביל לציפיות מוגזמות של הבהירות הסופית של השביט.[66] מחקר נפרד על שביטים ארוכי-מחזור שפורסם ב-1995 מצא ששביטים בעלי ציר חצי-ראשי התחלתי גדול מ-10,000 יחידות אסטרונומיות מתבהרים לאט יותר ובמידה פחותה מאשר שביטים בעלי מחזור קצר יותר.[75] כעת מובן שעקומת האור של קוהוטק, שקדמה לפריהליון של 1973 הייתה אופיינית לשביטים עם מסלולים דומים.

סיקור תקשורתי

עריכה
 
לובוש קוהוטק מתדרך את העיתונות על התחזיות ב-5 בינואר 1974

בעוד מאה שנה, כיצד יזכרו הנכדים הגדולים שלנו את 1973?
בעתיד, כאשר שמותיהם של ניקסון וברז'נייב ייזכרו במעומעם, ואלה של ארווין ומיצ'ל ודין הם הערות שוליים קטנות במסות מלומדים, השם והתגלית שיאירו את 1973 יהיה לובוש קוהוטק.

— ויליאם ספיר(אנ'), "שביט קוהוטק", ניו יורק טיימס, 30 יולי 1973

קוהוטק היה בזמנו השביט המתוקשר ביותר מלבד השביט של האלי.[6] תשומת הלב התקשורתית נבעה משילוב של מספר גורמים, כולל התחזיות המוקדמות של בהירותו, המעבר שלו במקביל לחג המולד והחגים, מעורבותם של מצפי כוכבים רבים וטלסקופים רבי עוצמה, והכוונה להשתמש במשימת סקיילאב 4 לחקור את השביט.[7][76] נאס"א ניהלה מסע יחסי ציבור נרחב, שהוביל לסיקור נרחב של השביט בעיתונים אמריקאים בששת החודשים האחרונים של 1973.[7] דייל ד' מאיירס, המנהל המשנה לטיסות חלל מאוישות בנאס"א, העיר ביולי 1973 כי "שביטים [בגודל של קוהוטק] מתקרבים כל כך פעם במאה שנה", ובכך תרם את תרומתו לעניין שהציבור גילה בשביט.[7][4] במהדורת ה-30 ביולי 1973 של ניו יורק טיימס כתב הטור ויליאם ספיר כי "ייתכן שהוא [קוהוטק] התופעה השמימית הגדולה, הבהירה והמרהיבה ביותר שיראה האדם בן זמננו". בחודש אוגוסט 1973, ציין עיתונאי של The Mercury News בסן חוזה, קליפורניה, שחוקרים המתכוננים לחקור את השביט במרכז המחקר איימס של נאס"א' כינו את קוהוטק "שביט המאה"; תואר כבוד זה נקשר במהרה לשביט. ההחלטה של נאס"א לדחות את השיגור של צוות סקיילאב 4 כדי לתמוך בתצפיות על השביט העצימה עוד יותר את העניין הציבורי ומיקדה את תשומת הלב של העיתונות בקוהוטק. למרות התבטאויות זהירות של הקהילה המדעית, שעדכנו את תחזיות הבהירות כלפי מטה, סיפורים המתייחסים להערכות המוגזמות של בהירות קוהוטק המשיכו להתפרסם ולהלהיב את הציבור ככל שהשביט התקרב.[7] אחת המהדורות של Time הקדישה את כריכת הגיליון לשביט.[4] גם דוברי נאס"א המשיכו להציג את הופעת השביט כאירוע אסטרונומי בעל חשיבות היסטורית. במטרה לנצל את ההזדמנות לפרסום חיובי לנאס"א, הציע היועץ למנהל נאס"א, ג'יימס סי פלטשר, לקיים תוכנית טלוויזיה מיוחדת של חצי שעה שתוקדש לשביט, לסקיילאב, ולודעת חג המולד מהמשפחה הראשונה של ארצות הברית. עם זאת, ג'ון דונלי, עוזר המנהל לענייני ציבור של נאס"א, דחה את ההצעה בטענה, שהיא מערבת באופן לא ראוי את הסוכנות בפוליטיקה. מאוחר יותר הצהיר דובר מרכז טיסות החלל גודארד כי קוהוטק היה עבור המדע הצלחה אדירה, אך "מנקודת מבט של יחסי ציבור, זה [היה] אסון".[7]

אירועי תצפית

עריכה
 
המלכה אליזבת 2 יצאה להפלגה מיוחדת של שלושה ימים בדצמבר 1973 שהציעה תצפיות טלסקופ והרצאות על שביט

בין ה-9 ל-12 בדצמבר 1973 הפליגה הספינה המלכה אליזבת 2 בהפלגה מיוחדת של שלושה ימים, שהוקדשה לשביט. אורח הכבוד בהפלגה היה מגלה השביט, לובוש קוהוטק; בהפלגה נכח גם אייזק אסימוב.[77][78] על הסיפון התקיימו גם דיונים על צילום אסטרונומי והרצאות שדנו באסטרונומיה ובכוכב השביט, בהנחיית מדענים ממכללת דאולינג.[78][79] עננים וגשמים הפריעו לתצפיות על השביט במהלך ההפלגה, שיצאה מניו יורק והפליגה לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית וחזרה לניו יורק.[77][80][81] באוטוביוגרפיה האחרונה שלו, כתב אסימוב מאוחר יותר כי "גם אם לא היה [מעונן וגשום כל לילה], השביט קוהוטק היה אכזבה עצומה".[82]

בינואר 1974 יצאה המלכה אליזבת 2 להפלגות דומות באיים הקריביים, שסיפקו הזדמנויות טובות יותר לצפות בשביט. באז אולדרין, יו דאונס, ברל אייבס וקארל סייגן הצטרפו להפלגות בקריביים, ומנהל הפלנטריום של היידן, מארק צ'ארטאנד, שימש כ"אסטרונום ההפלגה".[77][81]

ב-3 בינואר 1974 יצאה הספינה SS רוטרדם לשייט בן תשעה ימים לפוארטו ריקו ואיי הבתולה. במהלך המסע הוצעו לנוסעים הרצאות באסטרונומיה, שהועברו על ידי האסטרונום לויד מוץ. בדצמבר 1973 הטיסה חברת התעופה פרילנדיה(אנ') 149 מחבריה לפרו כדי לצפות בשביט. לקראת הופעתו הצפויה של השביט, המליץ איגוד הרכב האמריקאי לנוסעים להביא משקפות לטיולים בין דצמבר 1973 ופברואר 1974.[83] פלנטריומים ברחבי ארצות הברית השיקו אירועים ממוקדי שביט והקימו קווים חמים כדי לענות לשאלות הציבור.[7] מצפה הכוכבים של וויליאם מילר ספרי ביוניון קאונטי קולג' והמצפה על גג היכל בוידן באוניברסיטת רוטגרס-ניוארק, שניהם בניו ג'רזי, הנגישו את המתקנים שלהם לציבור המתעניין בשביט, כשהראשונים מקיימים קו טלפון חם לעדכונים על השביט.[84]

השפעה תרבותית

עריכה
 
חוגים דתיים מסוימים ייחסו חשיבות רוחנית לבהירות השביט וההופעה הצפויה של קוהוטק סביב חג המולד

בשל התחזיות האופטימיות של בהירותו של קוהוטק, הפך השביט במהלך 1973 לתופעה תרבותית ותקשורתית רחבת היקף.[66] ההתעניינות הגואה של הציבור באסטרונומיה הביאה לעלייה דרמטית במכירה של טלסקופים וספרים בתחום. חברת אדמונד סיינטיפיק(אנ') דיווחה על עלייה של 200 אחוזים במכירת הטלסקופים ב-1973 בהשוואה ל-1972.  ב-Macy's גדל קצב המכירות של טלסקופים ומשקפות פי ארבע, לאחר שהחברה פרסמה מודעה בת שבעה עמודים בניו יורק טיימס. ספרי אסטרונומיה פופולריים, כמו "The Comet Kohoutek" של ג'וזף גודאווג',[85] זכו להצלחה מסחרית רבה.[81][86] התקרבות השביט השפיעה גם על התרבות הפופולרית, כאשר אסטרונומים הוזמנו להופיע בתוכניות טלוויזיה פופולריות, כמו תוכניתו של ג'וני קרסון, כדי לדון בשביט.[87] ההתלהבות הגדולה מקוהוטק הראתה את כוחה של האסטרונומיה כנושא בעל עניין ציבורי רב.[81]

העיתוי של הופעתו של קוהוטק בסביבות חג המולד הקנתה לו משמעות רוחנית מיוחדת בעיני נוצרים פונדמנטליסטים. בחוגים מסוימים נודע קוהוטק כ"שביט חג המולד". אירוע זה חידש את הדיון על כוכב בית לחם, והרעיון שייתכן שהאירוע המתואר בברית החדשה ובישר על לידתו של ישוע, היה שביט. קבוצות של פרוטסטנטים פונדמנטליסטים ראו בשביט סימן לבאות, ומבשר הביאה השנייה של ישוע. מטיף הרדיו קארל מקינטייר הצהיר כי השביט היה מעבר לכל מה שנראה אי פעם וכי "רק כתבי הקודש מסוגלים להסבירו".[88]

קוהוטק השפיע גם על תנועות שוליים שונות, ובפרט על תנועת העידן החדש.[4] חסידי תנועה זו ראו בשביט סימן לבואו של עידן קוסמי חדש, עד כדי כך שכינו אותו "עידן קוהוטק" וארגנו אירועים מיוחדים כגון "חגיגת התודעה של קוהוטק" בסן פרנסיסקו בינואר 1974. במקביל, קבוצות אחרות, בהן כת "ילדי האלוהים", פירשו את הופעת השביט כאות לאסון קרב, יום הדין שיהווה משפט אלוהים על "רשעותה של אמריקה".[89] חלק מחברי הכת התכוננו לעזוב את ארצות הברית לקראת הקטסטרופה הצפויה.[88] תיאוריות קונספירציה נוספות טענו כי השביט יגרום להיסטריה המונית או אפילו להכחדה המונית של האנושות עקב הצתה של מאגרי הנפט העולמיים.

מכיוון שהשביט לא עמד בציפיות הרבות ממנו, השם קוהוטק הפך לשם נרדף לאכזבה עמוקה, ומטאפורה לאירוע שנופח מעבר לממדיו האמיתיים.[90][91] בעקבות הסיקור התקשורתי הנרחב במחצית השנייה של 1973, שהדגיש את בהירותו היוצאת דופן של השביט, ההופעה המאכזבת שלו עוררה גל של כתבות סאטיריות. למשל, בשיקגו טריביון הופיעו מאמר סאטירי שקשר את תחזיות הבהירות האופטימיות למאמץ להסיח את דעתו של הציבור משערוריית ווטרגייט או לקונספירציה שנועדה להגביר את מכירות הטלסקופים.[7] התחזיות המוגזמות לגבי בהירותו של השביט שהופצו בתקשורת הגיעו בתקופה של חוסר אמון גובר במדע, שכתב העת טיים כינה "התפכחות הולכת ומעמיקה".[92] התקשורת המרכזית הפכה חשדנית יותר כלפי אירועים אסטרונומיים, כפי שהתבטא בסיקור המוגבל של שביט ווסט. זאת למרות שווסט היה אחד השביטים הבהירים והמרהיבים ביותר של המאה העשרים, וניתן היה לצפות בו באור יום. מדענים אמנם ספגו ביקורת על אי-הדיוק של התחזיות שלהם, אך חלק ניכר של הביקורת של הציבור הרחב הופנה כלפי אסטרולוגים ומנהיגי כתות, שייחסו לשביט משמעויות רוחניות מיוחדות.[86]

התגובה התרבותית לאכזבה מקוהוטק הייתה מגוונת ויצירתית. סטודנטים במכללת פיצר בקליפורניה יזמו בינואר 1974 את פסטיבל קוהוטק למוזיקה ואמנויות,[93] שהפך לאירוע שנתי בהשתתפות מוזיקאים שונים.[94] מספר אלבומי מוזיקה ושירים שיצאו בשנות ה-70 וה-80 הוקדשו לקוהוטק או נקראו על שמו, כמו "Kohoutek" באלבום הבכורה של להקת Journey שיצא ב-1975.[95][96] Sun Ra ניגן בקונצרט בבית העירייה בניו יורק שהוקדש להגעתו של קוהוטק ב-22 בדצמבר 1973.[97] להקות עם יצירות שהושפעו מהשביט כללו את קראפטוורק, פינק פלויד, ארגנט ו-REM.[87] קוהוטק זכה להתייחסות גם כמו בסדרות קומיקס,[87][98]בסיטקומים ושירים.[99]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שביט קוהוטק בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Luboš Kohoutek, On the discovery of Comet Kohoutek (1973f), Icarus 23, 1974-12-01, עמ' 491–492 doi: 10.1016/0019-1035(74)90011-6
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 Hendrie, Michael J. (בפברואר 2000). "Comet Kohoutek 1973f". Journal of the British Astronomical Association. 110: 9–19. Bibcode:2000JBAA..110....9H. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 Kohoutek, Luboš (בדצמבר 1974). "On the discovery of Comet Kohoutek (1973f)". Icarus. 23 (4): 491–492. Bibcode:1974Icar...23..491K. doi:10.1016/0019-1035(74)90011-6. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Stoyan, Ronald (2015). "Comet Kohoutek 1973/74". Atlas of Great Comets (English ed.). Cambridge, United Kingdom: Cambridge University Press. pp. 166–169. ISBN 9781316195727. ארכיון מ-20 בספטמבר 2022. נבדק ב-6 ביולי 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 4 Biermann, L. (בדצמבר 1973). "Comet Kohoutek". Nature. 246 (5433): 400–402. Bibcode:1973Natur.246..400B. doi:10.1038/246400a0. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Marsden, Brian G. (בדצמבר 1974). "Comets in 1973". Quarterly Journal of the Royal Astronomical Society. 15: 433–460. Bibcode:1974QJRAS..15..433M. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Benson, Charles Dunlap; Compton, William David (בינואר 1983). "Appendix F: Comet Kohoutek". Living and Working in Space: A History of Skylab. Washington, D.C.: NASA. ארכיון מ-28 באוגוסט 2021. נבדק ב-14 ביולי 2022. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ Roemer, Elizabeth (1976). "Luminosity and Astrometry of Comets: A Review" (PDF). The Study of Comets, Part 1. NASA. 393: 380–409. Bibcode:1976NASSP.393..380R. ארכיון (PDF) מ-26 במאי 2022. נבדק ב-9 ביולי 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Whipple, Fred L. (5 בפברואר 1976). "Comet Kohoutek in Retrospect". Proceedings of the American Philosophical Society. 120 (1): 1–6. Bibcode:1976PAPhS.120....1W. JSTOR 986346. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 4 5 Whipple, F. L. (ביוני 1989). "Comets in the space age". The Astrophysical Journal. 341: 1–13. Bibcode:1989ApJ...341....1W. doi:10.1086/167466. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Dubin, Maurice (1975). "Foreword". In Gary, Gilmer (ed.). Comet Kohoutek: A Workshop Held at Marshall Space Flight Center. NASA Special Publication. Vol. 355. Washington, D.C.: NASA. Bibcode:1975NASSP.355.....G.
  12. ^ 1 2 "The Christmas Comet Begins Yielding Data". Science News. 104 (17): 262. 27 באוקטובר 1973. doi:10.2307/3958219. JSTOR 3958219. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 Lyttleton, R. A. (בספטמבר 1973). "Prospects for Comet Kohoutek (1973f)". Nature. 245 (5422): 200–201. Bibcode:1973Natur.245..200L. doi:10.1038/245200a0. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Stokley, James (22 בדצמבר 1973). "Kohoutek Comet Now Visible". Science News. 104 (25/26): 400. doi:10.2307/3958267. JSTOR 3958267. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Horizons output. "Osculating Orbital Elements for Comet C/1973 E1 (Kohoutek)".
  16. ^ 1 2 Fulle, M (ביולי 1988). "Meteoroids from comet Kohoutek 1973 XII". Astronomy and Astrophysics. 201 (1): 161–168. Bibcode:1988A&A...201..161F. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ "Horizons Batch for Heliocentric distance for 2022-2030". JPL Horizons. ארכיון מ-4 באוגוסט 2022. נבדק ב-2022-08-03. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Ney, Edward P. (בדצמבר 1974). "Multiband photometry of Comets Kohoutek, Bennett, Bradfield, and Encke". Icarus. 23 (4): 551–560. Bibcode:1974Icar...23..551N. doi:10.1016/0019-1035(74)90018-9. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ Chaisson, E.J.; Ingalls, R.P.; Rogers, A.E.E.; Shapiro, I.I. (בפברואר 1975). "Upper limit on the radar cross section of the comet Kohoutek". Icarus. 24 (2): 188–189. Bibcode:1975Icar...24..188C. doi:10.1016/0019-1035(75)90096-2. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ 1 2 3 4 O'Dell, C. R. (ביוני 1976). "Physical processes in Comet Kohoutek". Publications of the Astronomical Society of the Pacific. 88 (523): 342–348. Bibcode:1976PASP...88..342O. doi:10.1086/129954. JSTOR 40675895. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Small-Body Database Lookup, ssd.jpl.nasa.gov
  22. ^ 1 2 Jockers, K (בדצמבר 1985). "The ion tail of Comet Kohoutek 1973 XII during 17 days of solar wind gusts". Astronomy and Astrophysics Supplement Series. 62 (4): 791–838. Bibcode:1985A&AS...62..791J. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ Jambor, B. J. (1975). "Dynamical and Colorimetric Study of the Dust Tail of Comet Kohoutek". In Gary, Gilmer (ed.). Comet Kohoutek: A Workshop Held at Marshall Space Flight Center. NASA Special Publication. Vol. 355. Washington, D.C.: NASA. pp. 209–216. Bibcode:1975NASSP.355..209J.
  24. ^ Brandt, John C. (1975). "Large-Scale Observations of the Ion Tail from the Joint Observatory for Cometary Research". In Gary, Gilmer (ed.). Comet Kohoutek: A Workshop Held at Marshall Space Flight Center. NASA Special Publication. Vol. 355. Washington, D.C.: NASA. pp. 15–18. Bibcode:1975NASSP.355...15B.
  25. ^ Wright, C.S.; Nelson, G.J. (באפריל 1979). "Comet plasma densities deduced from refraction of occulted radio sources". Icarus. 38 (1): 123–135. Bibcode:1979Icar...38..123W. doi:10.1016/0019-1035(79)90092-7. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ Ershkovich, A.I. (במרץ 1976). "Solar wind interaction with the tail of Comet Kohoutek". Planetary and Space Science. 24 (3): 287–291. Bibcode:1976P&SS...24..287E. doi:10.1016/0032-0633(76)90025-8. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 3 de Almeida, A.A. (באפריל 1996). "Photoelectric photometry of comet Kohoutek (1973 XII = C/1973 E1): the production rates of CN, C2, and solid refractory particles typical of dynamically new comets". Planetary and Space Science. 44 (4): 295–304. Bibcode:1996P&SS...44..295D. doi:10.1016/0032-0633(95)00130-1. {{cite journal}}: (עזרה)
  28. ^ Lisse, C. M.; A'Hearn, M. F.; Hauser, M. G.; Kelsall, T.; Lien, D. J.; Moseley, S. H.; Reach, W. T.; Silverberg, R. F. (באפריל 1998). "Infrared Observations of Comets by COBE". The Astrophysical Journal. 496 (2): 971–991. Bibcode:1998ApJ...496..971L. doi:10.1086/305397. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ Ney, Edward P. (במאי 1974). "Infrared Observations of Comet Kohoutek Near Perihelion". The Astrophysical Journal. 189: L141–L142. Bibcode:1974ApJ...189L.141N. doi:10.1086/181486. {{cite journal}}: (עזרה)
  30. ^ Sekanina, Zdenek; Miller, Freeman D. (בינואר 1976). "On the nature of the anti-tail of Comet Kohoutek (1973f). II. Comparison of the working model with ground-based photographic observations". Icarus. 27 (1): 135–146. Bibcode:1976Icar...27..135S. doi:10.1016/0019-1035(76)90190-1. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ 1 2 A'Hearn, Michael F.; Cowan, J. J. (באוקטובר 1975). "Molecular production rates in Comet Kohoutek". The Astronomical Journal. 80: 852. Bibcode:1975AJ.....80..852A. doi:10.1086/111821. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ^ Gatley, I.; Becklin, E.E.; Neugebauer, G.; Werner, M.W. (בדצמבר 1974). "Infrared observations of Comet Kohoutek (1973f)". Icarus. 23 (4): 561–565. Bibcode:1974Icar...23..561G. doi:10.1016/0019-1035(74)90019-0. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ A'Hearn, Michael F. (באוקטובר 1975). "Spectrophotometry of comet Kohoutek (1973f = 1973 XII)". Astronomical Journal. 80 (10): 861–875. Bibcode:1975AJ.....80..861A. doi:10.1086/111822. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ Hoffmann, H.-J.; Fechtig, H; Grün, E; Kissel, J (1976). "Particles from Comet Kohoutek Detected by the Micrometeoroid Experiment on HEOS 2". International Astronomical Union Colloquium. 25 (2): 949–961. Bibcode:1976NASSP.393..949H. doi:10.1017/S0252921100034357.
  35. ^ Grün, E.; Kissel, J.; Hoffmann, H. -J. (1976). "Dust emission from Comet Kohoutek (1973f) at large distances from the sun". Interplanetary Dust and Zodiacal Light. Lecture Notes in Physics. Vol. 48. pp. 334–338. Bibcode:1976LNP....48..334G. doi:10.1007/3-540-07615-8_503. ISBN 978-3-540-07615-5.
  36. ^ Rieke, G. H.; Lee, T. A. (באפריל 1974). "Photometry of Comet Kohoutek (1973f)". Nature. 248 (5451): 737–740. Bibcode:1974Natur.248..737R. doi:10.1038/248737a0. {{cite journal}}: (עזרה)
  37. ^ Huebner, W. F. (1975). "On the structure of the nucleus of comet Kohoutek (1973f)". In Gary, Gilmer (ed.). Comet Kohoutek: A Workshop Held at Marshall Space Flight Center. NASA Special Publication. Vol. 355. Washington, D.C.: NASA. pp. 145–152. Bibcode:1975NASSP.355...15B.
  38. ^ Herzberg, G; Lew, H (בפברואר 1974). "Tentative Identification of the H2O+ Ion in Comet Kohoutek". Astronomy and Astrophysics. 31: 123–124. Bibcode:1974A&A....31..123H. doi:10.1017/S0252921100500864. {{cite journal}}: (עזרה)
  39. ^ Wehinger, Peter; Wyckoff, Susan (1976). "H20+ Ions in Comets: Comet Kohoutek (1973f) and Comet Bradfield (1974b)". International Astronomical Union Colloquium. 25 (Part1): 199–205. doi:10.1017/S0252921100500864.
  40. ^ Mendis, D. A.; Ip, W-H. (ביוני 1974). "Behaviour of Comet Kohoutek (1973f)". Nature. 249 (5457): 536–537. Bibcode:1974Natur.249..536M. doi:10.1038/249536a0. {{cite journal}}: (עזרה)
  41. ^ Herbig, George (1975). "Spectroscopy of the Coma and Tail". In Gary, Gilmer (ed.). Comet Kohoutek: A Workshop Held at Marshall Space Flight Center. Washington, D.C.: NASA. pp. 233–235.
  42. ^ Feldman, Paul D.; Takacs, Peter Z.; Fastie, William G.; Donn, Bertram (23 באוגוסט 1974). "Rocket Ultraviolet Spectrophotometry of Comet Kohoutek (1973f)". Science. 185 (4152): 705–707. Bibcode:1974Sci...185..705F. doi:10.1126/science.185.4152.705. JSTOR 1738738. PMID 17736378. {{cite journal}}: (עזרה)
  43. ^ 1 2 Opal, C. B.; Carruthers, G. R.; Prinz, D. K.; Meier, R. R. (23 באוגוסט 1974). "Comet Kohoutek: Ultraviolet Images and Spectrograms". Science. 185 (4152): 702–705. Bibcode:1974Sci...185..702O. doi:10.1126/science.185.4152.702. JSTOR 1738737. PMID 17736377. {{cite journal}}: (עזרה)
  44. ^ 1 2 Huppler, D.; Reynolds, R. J.; Roesler, F. L.; Scherb, F.; Trauger, J. (בנובמבר 1975). "Observations of comet Kohoutek /1973f/ with a ground-based Fabry-Perot spectrometer". The Astrophysical Journal. 202: 276–282. Bibcode:1975ApJ...202..276H. doi:10.1086/153974. {{cite journal}}: (עזרה)
  45. ^ Kumar, S.; Holberg, J.; Broadfoot, A. L.; Belton, M. J. S. (בספטמבר 1979). "The Lyman-alpha observations of comet Kohoutek from Mariner 10". The Astrophysical Journal. 232: 616. Bibcode:1979ApJ...232..616K. doi:10.1086/157320. {{cite journal}}: (עזרה)
  46. ^ Marsden, Brian G. (1979). "Comet Halley and history". NASA Goddard Space Flight Center Space Missions to Comets. 2089: 179–196. Bibcode:1979NASCP2089..179M.
  47. ^ Feldman, Paul D. (28 בינואר 1983). "Ultraviolet Spectroscopy and the Composition of Cometary Ice". Science. 219 (4583): 347–354. Bibcode:1983Sci...219..347F. doi:10.1126/science.219.4583.347. JSTOR 1689912. PMID 17815301. {{cite journal}}: (עזרה)
  48. ^ Ulich, B. L.; Conklin, E. K. (במרץ 1974). "Detection of methyl cyanide in Comet Kohoutek". Nature. 248 (5444): 121–122. Bibcode:1974Natur.248..121U. doi:10.1038/248121a0. {{cite journal}}: (עזרה)
  49. ^ Huebner, W.F.; Snyder, L.E.; Buhl, D. (בדצמבר 1974). "HCN radio emission from Comet Kohoutek (1973f)". Icarus. 23 (4): 580–584. Bibcode:1974Icar...23..580H. doi:10.1016/0019-1035(74)90023-2. {{cite journal}}: (עזרה)
  50. ^ Whipple, Fred L. (1977). "Comets: Data, problems, and objectives" (PDF). The Soviet-American Conference on Cosmochemistry of the Moon and Planets. 370: 923–929. Bibcode:1977NASSP.370..923W. ארכיון (PDF) מ-10 ביולי 2022. נבדק ב-10 ביולי 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  51. ^ Delsemme, A. H.; Combi, M. R. (באוגוסט 1983). "Neutral cometary atmospheres. IV - Brightness profiles in the inner coma of comet Kohoutek 1973 XII". The Astrophysical Journal. 271: 388–397. Bibcode:1983ApJ...271..388D. doi:10.1086/161204. {{cite journal}}: (עזרה)
  52. ^ 1 2 3 4 Goraya, P. S.; Rautela, B. S.; Sanwal, B. B. (בינואר 1986). "Absolute spectrophotometry of Comet kohoutek 1973f during post-perihelion passage". Earth, Moon, and Planets. 34 (1): 77–91. Bibcode:1986EM&P...34...77G. doi:10.1007/BF00054037. {{cite journal}}: (עזרה)
  53. ^ Wyckoff, S.; Wehinger, P. A. (במרץ 1976). "Molecular ions in comet tails". The Astrophysical Journal. 204: 604. Bibcode:1976ApJ...204..604W. doi:10.1086/154209. {{cite journal}}: (עזרה)
  54. ^ 1 2 3 4 Hale, Alan (27 בדצמבר 2020). "Comet of the Week: Kohoutek 1973f". RocketSTEM. ארכיון מ-10 ביולי 2022. נבדק ב-10 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Bennett, J. C. (בדצמבר 1973). "Visual observations of Comet Kohoutek 1973f". Monthly Notes of the Astronomical Society of Southern Africa. 32 (10, 11, 12): 107–108. Bibcode:1973MNSSA..32..107B. doi:10.1038/246400a0. {{cite journal}}: (עזרה)
  56. ^ 1 2 Ferrín, Ignacio (1 באוגוסט 2014). "The location of Oort Cloud comets C/2011 L4 Panstarrs and C/2012 S1 ISON on a comet evolutionary diagram". Monthly Notices of the Royal Astronomical Society. 442 (2): 1731–1754. arXiv:1306.5010. Bibcode:2014MNRAS.442.1731F. doi:10.1093/mnras/stu820. {{cite journal}}: (עזרה)
  57. ^ Gibson, Edward G. (בדצמבר 1974). "Visual observations of Comet Kohoutek from Skylab III". Icarus. 23 (4): 493–501. Bibcode:1974Icar...23..493G. doi:10.1016/0019-1035(74)90012-8. {{cite journal}}: (עזרה)
  58. ^ James, J. F. (באפריל 1975). "What came out of Kohoutek's comet?". Nature. 254 (5499): 382–383. Bibcode:1975Natur.254..382J. doi:10.1038/254382b0. {{cite journal}}: (עזרה)
  59. ^ Hyder, Charles L.; Brandt, John C.; Roosen, Robert G. (בדצמבר 1974). "Tail structure far from the head of Comet Kohoutek". Icarus. 23 (4): 601–610. Bibcode:1974Icar...23..601H. doi:10.1016/0019-1035(74)90028-1. {{cite journal}}: (עזרה)
  60. ^ Kidger, Mark R. (1994). "The frequency of appearance of bright naked eye comets since 1750: Are bright comets less frequent in the 20th Century?". Earth, Moon, and Planets. 66 (2): 231–238. Bibcode:1994EM&P...66..231K. doi:10.1007/BF00644134.
  61. ^ Alan Hale, Comet of the Week: Kohoutek 1973f, RocketSTEM, ‏2020-12-28 (באנגלית אמריקאית)
  62. ^ Marsden, Brian G.; Roemer, Elizabeth (במרץ 1978). "Comets in 1974". Quarterly Journal of the Royal Astronomical Society. 19: 38–58. Bibcode:1978QJRAS..19...38M. {{cite journal}}: (עזרה)
  63. ^ Terenteva, A. K.; Kruchinenko, V. G.; Triashin, S. S. (ביולי 1976). "Observations of meteors connected with comet Kohoutek, 1973f". Astronomicheskii Vestnik. 10 (1): 70–71. Bibcode:1976AVest..10...70T. {{cite journal}}: (עזרה)
  64. ^ 1 2 Eberhart, Jonathan (4 במאי 1974). "Eyes on the Comet". Science News. 105 (18): 290–291. doi:10.2307/3958991. JSTOR 3958991. {{cite journal}}: (עזרה)
  65. ^ 1 2 Murdin, Paul, ed. (בנובמבר 2000). "Computer Kohoutek (C/1973 E1)". Encyclopedia of Astronomy & Astrophysics (First ed.). Boca Raton, Florida: CRC Press. p. 771. Bibcode:2000eaa..bookE5239.. doi:10.1888/0333750888/5239. ISBN 9781000523034. {{cite book}}: (עזרה)
  66. ^ 1 2 3 Rao, Joe (22 בינואר 2020). "How the 'comet of the century' became an astronomical disappointment". Space.com. ארכיון מ-8 באפריל 2022. נבדק ב-9 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ "Huge comet at Christmas to be visible". The Montreal Star. No. 81. Montreal, Quebec. 5 באפריל 1973. p. 13. ארכיון מ-20 בספטמבר 2022. נבדק ב-6 ביולי 2022 – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  68. ^ "Huge comet at Christmas to be visible (עמ' 13), The Montreal Star. No. 81. Montreal, Quebec, ‏5 April, 1973
  69. ^ Avery, Lorne (באוקטובר 1973). "Orbital Data for Comet Kohoutek (1973f)". Journal of the Royal Astronomical Society of Canada Newsletter. 67: L25–L26. Bibcode:1973JRASC..67L..25A. {{cite journal}}: (עזרה)
  70. ^ Sullivan, Walter (17 בינואר 1974). "Observations of Kohoutek Appear to Confirm Concept of Comets as 'snowballs'". The New York Times. New York. p. 24. ארכיון מ-15 ביולי 2022. נבדק ב-15 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  71. ^ Angione, Ronald J.; Gates, Bill; Henize, Karl G.; Roosen, Robert G. (בינואר 1975). "The light curve of comet Kohoutek". Icarus. 24 (1): 111–115. Bibcode:1975Icar...24..111A. doi:10.1016/0019-1035(75)90164-5. {{cite journal}}: (עזרה)
  72. ^ Öpik, E. J. (בספטמבר 1977). "On Predicting the Brightness of Comets". Irish Astronomical Journal. 13 (3/4): 92–94. Bibcode:1977IrAJ...13...92O. {{cite journal}}: (עזרה)
  73. ^ Sekanina, Zdenek (1976). "A Continuing Controversy: Has the Cometary Nucleus been Resolved?". International Astronomical Union Colloquium. 25 (2): 537–587. doi:10.1017/S0252921100034084.
  74. ^ Whipple, Fred L. (1975). "Implications for Models and Origin of the Nucleus". In Gary, Gilmer (ed.). Comet Kohoutek: A Workshop Held at Marshall Space Flight Center. Washington, D.C.: NASA. pp. 227–232.
  75. ^ Whipple, Fred L. (1985). "Present Status of the Icy Conglomerate Model". In Klinger, Jürgen; Benest, Daniel; Dollfus, Audouin; Smoluchowski, Roman (eds.). ICES in the Solar System. Mathematical and Physical Sciences, Volume 156. D. Reidel Publishing Company. pp. 343–366. doi:10.1007/978-94-009-5418-2_23. ISBN 9789401088916.
  76. ^ Stern, Jane; Stern, Michael (1992). "Kohoutek". Jane & Michael Stern's Encyclopedia of Pop Culture: An A to Z Guide of Who's who and What's What, from Aerobics and Bubble Gum to Valley of the Dolls and Moon Unit Zappa (1st ed.). New York: HarperPerennial. pp. 266–268. ISBN 9780060553432.
  77. ^ 1 2 3 Warwick, Ronald W. (1999). "Trafalgar House, Cunard, and the QE2". QE2: The Cunard Line Flagship, Queen Elizabeth II (3rd ed.). New York: W.W. Norton & Co. p. 97. ISBN 9780393047721.
  78. ^ 1 2 Segal, Jonathan (4 בנובמבר 1973). "Science Cruises Becoming Popular". The New York Times. New York. p. 624. ארכיון מ-14 ביולי 2022. נבדק ב-14 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  79. ^ Barney, Lillian (2 בדצמבר 1973). "'Comet of Century' to Get Dim Showing Over L.I." The New York Times. New York. p. 164. ארכיון מ-14 ביולי 2022. נבדק ב-14 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  80. ^ Schuman, Wendy (16 בדצמבר 1973). "Star Fails to Show For QE2 Gazers". The New York Times. New York. p. 137. ארכיון מ-14 ביולי 2022. נבדק ב-14 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  81. ^ 1 2 3 4 Carlinsky, Dan (26 בדצמבר 1973). "Business Boomlet Trailing Kohoutek". The New York Times. p. 65. ארכיון מ-14 ביולי 2022. נבדק ב-14 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  82. ^ Asimov, Isaac (1995). "Cruises". I. Asimov: A Memoir (Bantam pbk. ed.). New York: Bantam. p. 365. ISBN 9780553569971.
  83. ^ "Travel Notes: Survey Of Restrictions on Driving in Europe". The New York Times. New York. 9 בדצמבר 1973. p. 594. ארכיון מ-14 ביולי 2022. נבדק ב-14 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  84. ^ "Colleges Aid Comet Watchers". The New York Times. New York. 16 בדצמבר 1973. ארכיון מ-14 ביולי 2022. נבדק ב-14 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  85. ^ Joseph F. Goodavage, The Comet Kohoutek, United States: PINNACLE BOOKS, 1973, עמ' 189
  86. ^ 1 2 Perlman, David (1974). "Science and the Mas Media". Daedalus. 103 (3): 207–222. JSTOR 20024229.
  87. ^ 1 2 3 Eicher, David J. (2013). Comets!: Visitors from Deep Space. New York: Cambridge University Press. ISBN 9781107513501.
  88. ^ 1 2 Fiske, Edward B. (24 בדצמבר 1973). "Fundamentalists View 'Christmas Comet' as a Sign". The New York Times. New York. ארכיון מ-14 ביולי 2022. נבדק ב-14 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  89. ^ Hoopes, John W. (בינואר 2011). "A critical history of 2012 mythology". Proceedings of the International Astronomical Union. 7 (S278): 240–248. Bibcode:2011IAUS..278..240H. doi:10.1017/S174392131101266X. {{cite journal}}: (עזרה)
  90. ^ MacPherson, Les (4 בינואר 2013). "Comet's arrival may be a flop". Regina Leader-Post. Regina, Saskatchewan. ארכיון מ-14 ביולי 2022. נבדק ב-14 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  91. ^ Evans, Ben (2012). At Home in Space: The Late Seventies into the Eighties. New York: Springer Science+Business Media, LLC. ISBN 9781441988102.
  92. ^ Carroll, Peter N. (1990). ""To Heal the Fragmentations": Redefining Authority at Mid-Decade". It Seemed Like Nothing Happened: America in the 1970s. New Brunswick, New Jersey: Rutgers University Press. pp. 13–14. ISBN 9780813515380.
  93. ^ Greenberg, Annie. "Kohoutek Planning Commences" (PDF). The Other Side. Vol. 14, no. 2. Claremont, California. pp. 1–3. ארכיון (PDF) מ-20 בספטמבר 2022. נבדק ב-15 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  94. ^ Rojas, Luca (30 באפריל 2010). "Kohoutek Music Festival Goes Big with GZA". The Student Life. ארכיון מ-27 ביולי 2021. נבדק ב-15 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  95. ^ Bainbridge, William Sins (2015). "The Impact of Space Exploration on Public Opinions, Attitudes, and Beliefs". In Dick, Steven J. (ed.). Historical Studies in the Societal Impact of Spaceflight (PDF). Washington, D.C.: NASA. p. 21. ארכיון (PDF) מ-1 באוקטובר 2020. נבדק ב-15 ביולי 2022. {{cite book}}: (עזרה)
  96. ^ Karam, P. Andrew (2017). Comets: nature and culture. London: Reaktion Books. ISBN 9781780238586.
  97. ^ Hegarty, Paul; Halliwell, Martin (2011). "Progressive Fusion". Beyond and Before: Progressive Rock Since the 1960s. New York: Bloomsbury Publishing. p. 115. ISBN 9780826423320.
  98. ^ The Defenders #15 (September 1974), Marvel Comics
  99. ^ Madrid, Alejandro L. (2015). "Experimentalism, Mythology". In Search of Julián Carrillo and Sonido 13. New York: Oxford University Press. p. 223. ISBN 9780190215781.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שביט_קוהוטק&oldid=39969069"