שורש יחידה

במתמטיקה, שורש יחידה הוא איבר של שדה שיש לו חזקה השווה לאיבר היחידה. לשורשי יחידה יש תפקיד חשוב בתורת השדות. תכונות רבות של שדות, יחד עם המבנים הנסמכים עליהם (הצגות של חבורות, אלגברות פשוטות, ועוד), נכונות רק כאשר מניחים את קיומם של שורשי יחידה בשדה הבסיס.

האיבר $\rho$ הוא שורש יחידה מסדר $n$, אם $\ \rho ^{n}=1$; זהו שורש יחידה פרימיטיבי מסדר $n$ אם $n$ הוא המספר הקטן ביותר שיש לו תכונה זו. מספר שורשי היחידה מסדר $n$, בכל שדה, הוא לכל היותר $n$. אם יש בשדה $n$ שורשי יחידה מסדר $n$, אז מספר השורשים הפרימיטיביים הוא $\varphi (n)$, כאשר $\varphi$ היא פונקציית אוילר.

שורשי היחידה בשדה המספרים המרוכבים

שורשי היחידה מסדר 3

בין המספרים המרוכבים יש בדיוק n שורשי-יחידה שונים מסדר n: המספרים $\ e^{2\pi ik/n}=\cos(2\pi k/n)+i\sin(2\pi k/n)$. הם נמצאים על מעגל היחידה, והנקודות המתאימות להם במישור המרוכב מתארות מצולע משוכלל בעל n צלעות. לדוגמה, שורשי היחידה מסדר 3 הם $\ 1,{\frac {-1+i{\sqrt {3}}}{2}},{\frac {-1-i{\sqrt {3}}}{2}}$, ושורשי היחידה מסדר 4 הם $\ 1,+i,-1,-i$.

אנליזת פורייה בדידה

אם $z$ הוא שורש פרימיטיבי מסדר $n$ אז סדרת החזקות $\ \dots ,z^{-1},1,z,z^{2},\dots$ היא מחזורית, עם מחזור באורך n. כל סדרה $\ \dots ,x_{-1},x_{0},x_{1},\dots$ של מספרים מרוכבים אפשר להציג באופן יחיד כצירוף $\ x_{j}=a_{0}+a_{1}z^{j}+a_{2}z^{2j}+\cdots +a_{n-1}z^{(n-1)j}$; אם j הוא משתנה הזמן, אז $a_{k}$ היא משרעת מרוכבת של התדירות k. צורה זו של אנליזת פורייה מקודדת את התמרת פורייה הבדידה, ונובעת מכך ש"המטריצה הציקלוטומית" $\ (z^{ij})_{i,j}$, שהיא טבלת הקרקטרים של החבורה הציקלית ש-$z$ יוצר, היא הפיכה.

אורתוגונליות

מנוסחת הסכום עולה מערכת יחסים אורתוגונליים: עבור $j,j'\in \{1,2,\dots \}$ מתקיים:

$\sum _{k=1}^{n}{\overline {z^{j\cdot k}}}\cdot z^{j'\cdot k}=n\cdot \delta _{j,j'}$

כאשר $\delta$ היא הדלתא של קרונקר ו-$z$ הוא כל שורש פרימיטיבי מסדר $n$ של היחידה. המטריצה $U$ מסדר $n\times n$ שהמקום ה-$(i,j)$ שלו הוא: $U_{j,k}=n^{-{\frac {1}{2}}}\cdot z^{j\cdot k}$ מגדירה התמרת פורייה בדידה. חישוב ההתמרה ההופכית באמצעות שיטת האלימינציה של גאוס דורש שימוש ב-$\ O(n^{3})$ פעולות. ככל הנראה, נובע מהאורתוגונליות ש-U היא מטריצה אוניטרית. היא בעצם: $\sum _{k=1}^{n}{\overline {U_{j,k}}}\cdot U_{k,j'}=\delta _{j,j'},$ ולכן ההופכי של $U$ הוא פשוט הצמוד המרוכב. (הראשון ששם לב לעובדה זו הוא קרל פרידריך גאוס כאשר הוא פתר את הבעיה של אינטרפולציה טריגונומטרית). היישום המתקדם יותר של $U$ או ההופכי שלו לווקטור נתון דורש שימוש ב-$\ O(n^{2})$ פעולות. התמרת פורייה מהירה מקטינה את מספר הפעולות ל-$\ O(n\log {n})$.

לפי משפט של צ'בוטרב, כל תת-מטריצה של מטריצת ונדרמונט $\ A=(\rho ^{ij})$ היא הפיכה.

בשדה כללי

כאמור לעיל, בכל שדה $F$ ישנם לכל היותר n שורשי יחידה, וזאת מכיוון שהם מהווים שורשים של הפולינום $\ p(x)=x^{n}-1$.

בשדה ממאפיין אפס (ובאופן כללי יותר, כאשר המאפיין זר ל-$n$) אפשר לספח לשדה שורשי יחידה, וזוהי הרחבה ספרבילית. אם השדה ממאפיין $p$ ו- $\ n=p^{t}m$ כאשר $m$ זר ל- $p$, אז יש בסגור האלגברי שלו בדיוק m שורשי יחידה מסדר $m$.

שורשי היחידה מסדר $n$ מרכיבים חבורה ציקלית, שסדרה שווה למספר השורשים בשדה.

מעל הרציונליים

בשדה הרציונליים עצמו יש רק שני שורשי יחידה (מכל הסדרים): 1 ו- 1-. קל להוכיח שלכל שורשי היחידה הפרימיטיביים מאותו סדר יש אותו פולינום מינימלי, ופולינום זה נקרא הפולינום הציקלוטומי מסדר זה. מתברר שלפולינום זה, המוגדר מעל המספרים הרציונליים, יש מקדמים שלמים (הסיבה העקרונית היא ששורשי היחידה הם שלמים אלגבריים).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שורש יחידה בוויקישיתוף

• שורש יחידה, באתר MathWorld (באנגלית)