שורשי השמים

שורשי השמים (בצרפתית: Les racines du ciel) הוא רומן פרי עטו של הסופר הצרפתי רומן גארי. עלילת הספר מתרחשת באפריקה, ומתחקה אחר הגיבור מוֹרֶל, היוצא למסע למען הפסקת ציד הפילים והגנה עליהם. הרומן האקולוגי פורסם בשנת 1956 וזיכה את גארי בפרס גונקור. הספר תורגם לעברית על ידי מרדכי שניאורסון ויצא בהוצאת כתר ב-1988.

שורשי השמים
Les racines du ciel

מידע כללי
מאת	רומן גארי
שפת המקור	צרפתית
סוגה	רומן
הוצאה
הוצאה	הוצאת גלימאר
תאריך הוצאה	1956
מספר עמודים	336
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת כתר
תאריך	1988
תרגום	מרדכי שניאורסון
פרסים
פרס גונקור (1956)
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001075366

עלילה

עלילת הספר מתרחשת במושבות הצרפתיות באפריקה, ובפרט בצ'אד, בשנות החמישים של המאה העשרים.

הספר נפתח בפגישה של סֵן-דֶני עם האב טַאסֶן, שמבקש לשמוע עוד פרטים על אודות מוֹרֶל. סן-דני נענה לבקשתו ומתחיל בסיפורו. במהלך הספר ישנם כמה מספרים: סן-דני, שֶׁלְשֶׁר (הקצין האחראי על חקירת מקרה מורל, ושמתאר כיצד התפתחו הדברים בעתיד) ומספר נוסף יודע-כל.

תחילה מספר סן-דני את סיפורה של מינה, בחורה שעבדה כמארחת בבאר בצ'אד. מינה התגוררה בברלין בימי מלחמת העולם השנייה, וכגרמניות רבות אחרות סבלה מההפצצות ואף נאנסה על ידי חיילים רוסים. היא התאהבה בחייל רוסי והשניים תכננו לברוח ביחד, אולם דודה של מינה הלשין על החייל והוא נעצר וקרוב לוודאי שהוצא להורג. מינה המשיכה לעבוד כחשפנית אבל ביקשה להימלט למקום חם שבו תוכל לראות בעלי חיים. היא נענתה להצעת העבודה בבאר "צ'אדיין", שנוהל על ידי צמד השותפים חָבּיבּ ודֶה-פְריז והווה מקום מפגש מרכזי במדינה. במסגרת עבודתה היא פוגשת במוֹרֶל.

במהלך המלחמה היה מורל חבר בתנועת ההתנגדות הצרפתית, נעצר והושם במחנות העבודה של הנאצים, שם החל לראות בעדרי הפילים המסתובבים באפריקה סמל לחירות ולחופש. לאחר שהשתחרר נדהם מכמות הפילים שניצודים בשנה, והחליט להילחם בתופעה. מורל נהג לסתובב בצ'אד ולחלק עצומות הקוראות להפסקת קטל הפילים, אולם לא זכה להתייחסות רצינית מאיש, פרט למינה. מורל נעשה מתוסכל מהאדישות כלפי הפילים, והחליט לנקוט צעדים רדיקליים יותר. בימים שלאחר מכן החל גל של תקיפות בהן נורו ציידים שעה שצדו פילים. האשמה הופנתה כלפי מורל, שירד למחתרת. הסיפור מתפרסם במהרה ברחבי אפריקה והעולם, והציבור מביע תמיכה במורל. לעומת זאת השלטונות ובעליי עניין אחרים מסרבים להאמין למניע הפשוט של ההגנה על הפילים ומתחילים לייחס לסיפור משמעויות נסתרות: היו שטענו שמורל פועל מתוך מתוך שנאת אדם, אי שפיות, או שהוא סוכן קומוניסטי. אך מעל לכל רווחה הטענה שכל סיפור הפילים היה כיסוי לפעילות מחתרתית עמוקה בהרבה, וכי מורל בעצם פעל למען השגת עצמאות לעמים האפריקנים וסיום הקולוניאליזם.

סן-דני, שעבודתו הייתה ניהול אחד ממחוזות צ'אד, מחליט לאתר את מורל ולפגוש אותו. בעזרתם של המקומיים הוא נפגש עם הצרפתי, ומגלה שלמאבק היחיד שלו הצטרפו עוד תומכים: פֶּר קוויסט, חוקר טבע דני שידוע במאבקיו האקולוגיים; חביב, מנהל הבאר "צ'אדיין" שנעלם לאחר שהתגלה כמבריח נשק; ווַייטרי, אפריקני שהתחנך חינוך צרפתי והפך לפוליטקאי שלוחם למען עצמאות אפריקה.

כשסן דני חזר מהמפגש, הוא סיפר עליו למינה. זמן קצר לאחר מכן היא נעלמת ביחד עם פורסיית, חייל אמריקני לשעבר, והשניים חוברים למורל. החבורה ממשיכה בפשיטותיה, ובאחת מפעולותיה הם השתלטו על בית דפוס של עיתון, והדפיסו בעמוד השער מודעת ענק הקוראת להפסקת קטל הפילים לקראת כינוס הוועדה להגנת החי באפריקה. במסגרת הפעולה הם אף פרצו למסיבה של בעל העיתון, והענישו בהלקאה פומבית את אשתו, ציידת פילים ידועה.

אל המסע מצטרף גם הצלם המפורסם אייבּ פילדס, שמטוסו מתרסק ליד האגם בו חנתה החבורה. וייטרי מגיע למקום מלווה בקבוצת מורדים ושכירי חרב, יחד עם חביב שהצטרף אליו. וייטרי מחליט לבגוד במורל; תחילה חשב שמאבקו של מורל יוכל לתרום למאבקו שלו, למען זכותם של העמים להגדרה עצמית, אך לאחר שהבין שמורל מרוכז רק בפילים, וכך גם דעת הקהל העולמית, החליט שמאבקו של מורל רק פוגע באינטרסים שלו. הוא לוקח אותו ואת חבורתו בשבי, בזמן שחייליו טובחים בפילים שהתאספו באגם. לטענתו של וייטרי, קיומם של הפילים שנחשב לדוגמה לחירות פראית הוא למעשה הוכחה לפרימיטיביות של אפריקה, והם ושאר חיות הבר מעכבים את התפתחותה של המדינה המודרנית. לאחר הקטל אסף צבאו של וייטרי את השנהב במטרה לנצל את הכספים שירוויחו ממכירתו לרכישת נשק. הם עזבו את המקום ונעצרו ליד גבול סודאן.

חבורתו של מורל מתפצלת לאחר המקרה: פר קוויסט ופורסיית חוזרים לארצם במטרה להמשיך את המאבק בדרכים דיפלומטיות; והשאר יוצאים להרים במטרה להמשיך במאבק בשטח. בשלב מסוים מינה ופילדס נאלצים לפרוש מהמסע, כיוון ששניהם סובלים מתשישות פיזית כתוצאה מפציעה או מחלה. מורל ממשיך בדרכו עם אידריס, הגשש הטוב ביותר באפריקה, ועם יוסף, נער אפריקני שהצטרף אליו עוד בתחילת הברית עם וייטרי. כשעצרו בדרך ואידריס הלך לחפש נתיב להמשיך בו, נשארו יוסף ומורל לבד. אז מתגלה הסיבה האמיתית שבגינה הצטרף יוסף למורל: וייטרי הטיל עליו להרוג את מורל כדי שלא יוכל ליפול בידי השלטונות בחיים, פן יטען במשפט שייערך לו שהסיבה למאבקו היא הגנה על הפילים, ולא עצמאות אפריקה. עם זאת, ברגע האמת מכריע יוסף במאבק הפנימי שלו ובוחר בצדו של מורל.

בסוף הספר, נשאר מורל ביחד עם יוסף ואידריס, שעה ששאר הדמויות נתפסות ומועמדות למשפט (עליו מסופר בהבזקים באמצע הספר). האגדה סביבו תופחת, וכך, כל מי שמגיע לאפריקה גם שנים לאחר המקרה, עדיין מגלה שעל סיפור המאבק עדיין לא אבד הכלח.

מבנה, ניתוח העלילה וביקורות

הספר הוא בעל מבנה מיוחד. על מסעו של מורל, בחלקים רבים של הספר, איננו לומדים מגוף ראשון, אלא מהסיפורים של שאר הדמויות. הדיאלוגים בספר מועטים והוא גדוש בלבטי הדמויות ובתיאורי נוף ואורח החיים של הכפריים. בנוסף, בספר יש קפיצות לעיתים בין ההווה (המאבק של מורל), לעבר (כגון סיפור חוויותיו של מורל במחנות העבודה), ולעתיד (שיחתו של סן-דני והאב טאסן, עדויות מתוך המשפט שנערך להם וכו').

רומן גארי משתמש בפילים כנקודה להשוואה בין האדם הלבן לשחור. האדם הלבן מוצג בספר כתאב בצע, כמי שצד את הפילים למטרות רווח (מכירת שנהב), או לשם הנאה. לעומת זאת, האדם השחור צד את הפילים לצרכיו הבסיסים, כדי להשביע את רעבונו בבשר הפיל.
בעזרת דמותו של וייטרי ממחיש גארי את האבסורד שבהפיכת אפריקה למדינה מודרנית, תוך רמיסת כל אורח החיים הנוכחי שלה. וייטרי בחזונו ראה אפריקה מתועשת, מחושמלת, נקייה מיערות העד ומשוחררת ממסורותיה הפרימיטיביות, מדינה בסגנון מערבי שלאו דווקא מתאים לה. מורל, לעומת זאת, מוצג כאחרון הנפילים המערביים, אחד שנלחם גם על ערכים בסיסיים ולא רק על אידאולוגיות נעלות. הספר מתייחס למאבקו לא רק כמאבק למען הפילים, אלא גם מאבק למען האנושות.

בהתייחסותו של גארי לספר הוא השווה אותו לספרו "גרו קאלן" (במקור - Gros câlin; ספרו הראשון תחת שם העט אמיל אז'אר): "אף ששני הספרים אולי נראים שונים זה מזה, הם אינם אלא זעקת בדידות אחת. בשניהם מועלית בראש ובראשונה הבעיה של 'הגנת הטבע' במובן של האחווה האנושית, כדי שלא יהיו עוד אנשים מבוזים".

עם צאתו קיבל הספר ביקורות מעורבות. היו שביקרו את סגנונו המסורבל מעט, את טעויות התחביר והחזרות הרבות על כמה רעיונות וניבי לשון. אחרים, ביניהם אנדרה מורואה, אניל אנריו ורנה לאלוא, היללו את הספר וראו בו יצירה מקורית ורבת משמעות, שנכתבה בכישרון ובתנופת הדמיון, והנותנת ביטוי הולם ורב עצמה לרעיונותיו וללבטיו של גארי ולרוח ההומנית האופפת את יצירתו. הספר עצמו זכה להצלחה ונמכר בכמה מאות אלפי עותקים, ואף זכה בפרס גונקור היוקרתי.

דמויות מרכזיות

• מוֹרֶל - גיבור הספר. צרפתי שהיה חבר בתנועת ההתנגדות הצרפתית ועקב כך הושם במחנות העבודה של הנאצים בימי המלחמה. לאחר שהשתחרר החל במאבקו למען הפילים, תחילה מאבק באמצעות עצומות ולאחר מכן מאבק בשטח. מורל הוא הומניסט חסר תקנה; הוא מאמין בכל ליבו שיוכל להגשים את המטרה ושהציבור ירתם למאבק ויעזור לו. הוא אף בטוח שהשלטונות תומכים בסתר במאבקו ונמנעים במכוון ממעצרו.
• מינה - מינה היא בחורה גרמניה שנוצלה מינית בתקופת מלחמת העולם השנייה ואף איבדה את הבחור שבו התאהבה. היא מגיעה לאפריקה מתוך רצון להימלט מעברה, ומצטרפת למאבקו של מורל מתוך הזדהות עם טוהר ערכיו ושאיפותיו, ואהבתה לבעלי החיים.
• וַייטרי - פוליטיקאי אפריקני, נואם מחונן ובעל שליטה מעולה בשפה הצרפתית. התחנך בצרפת על טהרת תרבות המערב, שם גם מתגוררת משפחתו. שאיפתו היא לשים קץ לקולוניאליזם, להעניק לעמים האפריקנים את זכותם לעצמאות, שעה שהוא יעמוד בראשם ויזכה לתהילה אישית. הוא מקים צבא קטן ומספר מערות מסתור. בתחילה הוא משתף פעולה עם מורל, אולם לאחר שהוא מגלה שמאבקו של מורל לוכד את כל דעת הקהל העולמית על חשבון מאבקו שלו, הוא נוטש את מורל ולבסוף בוגד בו. על אף שווייטרי מנסה לעורר מרי בקרב המקומיים, הוא לא זוכה לתמיכת השבטים, בייחוד בשבט האוּלֶה שבו נולד ושם הוא נחשב כבוגד.
• חָבּיבּ - גבר ממוצא לבנוני, מנהל הבאר "צ'אדיין" בו עבדה מינה. לפנים עבד כקברניט ספינות, ובאפריקה עבד כמבריח נשק יחד עם שותפו דֶה-פְריז (שנורה למוות על ידי מורל בשעה שהשתתף בטבח הפילים). לאחר שנחשף חביב הוא ירד למחתרת והצטרף למורל. לחביב אין כל עניין בפילים, והוא הצטרף למורל משום שלא הייתה לו כל דרך אחרת. הוא טיפוס אופטימי שאוהב את החיים ושומר תמיד על עליצות, אם כי חוש ההומור שלו אירוני ומבטא את התנערותו מערכי המוסר.
• פֶּר קוויסט - חוקר טבע דני ידוע ומבוגר מאוד, שכבר השתתף בכמה וכמה מאבקים למען הגנת הטבע. הגיע לאפריקה למטרות מחקר והצטרף למורל.
• ג'וני פורסיית - חייל אמריקאי לשעבר שלחם במלחמת קוריאה. הוא נשבה על ידי הצבא הסיני, שסיפק לו הוכחות מפוברקות על כך שארצות הברית ניהלה לוחמה בקטריאלית באוכלוסייה האזרחית. פורסיית דיווח על כך ברדיו מתוך מחאה, אך בעקבות כך הועברה עליו ביקורת קשה בארצו והוא נודה. לאחר מכן עבר לאפריקה, שם שקע בבדידותו עד שחבר למורל. לקראת סוף הספר הוא מגלה שדעת הקהל עליו השתנתה לאחר שנודע שהוא מעורב במאבק, ולכן הוא חוזר לארצו כדי לרתום את הפופולריות שלו לטובת הפילים.
• אייבּ פילדס - יהודי ששכל את הוריו במחנות ההשמדה ומאז קיבל אזרחות אמריקנית, צלם במקצוע, שהגיע לאפריקה כדי לסקר את הפרשה. בעברו צילם מספר רב של תמונות נועזות במלחמות ובתנאים קשים. מטוסו מתרסק במקרה ליד האגם בו שהו מורל וחבורתו, והוא חובר אליהם בחלקו האחרון של הספר, על אף פציעתו. פילדס טוען שהוא אדיש לגורל הפילים ולמאבק של מורל, וכי הסיבה היחידה שהוא שם היא בשל עבודתו כצלם. ואולם, ככל שמתקדמת העלילה נראה שהוא מגלה יותר ויותר סימפתיה וחיבה למורל, על אף הכחשותיו. בסוף הספר, הוא מלווה את מורל בדרכו להרים במטרה לתעד את רגע מעצרו, אך מצבו הפיזי הקשה מאלץ אותו לעצור.
• אורסיני - אחד מהלקוחות הקבועים בבאר "צ'אדיין", מייצג את דמותו של הלבן תאב הבצע. הוא עוסק בציד פילים, ובתחילת הספר מתוודעים לנאומיו חוצבי הלהבות כנגד מורל וכנגד האיסור על ציד פילים, אותם הוא צד למטרות רווח ושעשוע. משמש בתור האנטיתזה למורל, כך שבעוד שמורל מנסה להעלות את האנושות ואת ערכיה, אורסיני נלחם לעשות ההפך.
• שֶׁלְשֶׁר - הקצין האחראי על חקירת מקרה מורל. אחד מהמספרים בסיפור. מאוהבי אפריקה המסורתית, ואדם מאוד דתי שלבסוף הצטרף למנזר.

כרזת הסרט

• סֵן-דֶני - המספר הראשי של הסיפור. מנהל מחוז בצ'אד, מעריץ את אפריקה המסורתית.
• האב טַאסֶן - הנמען של הסיפור. ארכאולוג ישועי שעוסק בפליאואנתרופולוגיה בעומקה של אפריקה. נפוצו שמועות שעזר למורל והסתיר אותו לאחר שהלה ברח ליערות.
• קולונל בַּבְּקוֹק - קולונל בריטי מתבודד ופטריוט. החליט שברצונו להצטרף למורל, אולם לא הגשים את שאיפתו, לקה בהתקף לב ומת כעבור מספר ימים, כשהוא במעצר.
• אידרס - גדול גששי אפריקה, נחשב למת והדהים את הכול כשהתגלה והצטרף למורל.
• יוּסֶף - נער אפריקני שהצטרף למורל בתחילת מסעו בפקודת וייטרי. הוטלה עליו המשימה לוודא שמורל לא ייפול חי בידי השלטונות, בכך שיהרוג אותו בעצמו כשיתאפשר. עם זאת, במהלך מסעו עם מורל יוסף נקשר אליו ובסופו של דבר מסרב לבצע את המשימה שקיבל.

תרגומים ועיבודים

תרגומו של הספר לעברית, שנעשה בידי מרדכי שניאורסון מבוסס על השלד של הגרסה האנגלית. כשתורגם הספר לאנגלית ניצל גארי את ההזדמנות כדי להכניס בו מספר שינויים. על פי שניאורסון, הגרסה האנגלית קצרה ומגובשת יותר ולכן בחר בה כדגם לתרגומו.

הספר אף עובד לסרט קולנוע, שבוים על ידי ג'ון יוסטון, והשתתפו בו בין השאר ארול פלין כפורסיית, ז'ולייט גרקו כמינה, טרוור האוורד כמורל, פול לוקאס כסן-דני וגם אורסון ולס בתפקיד משנה קטן. צילומי הסרט נערכו בצ'אד ואילצו את ההפקה להתמודד עם בעיות האזור כמו האקלים הבעייתי ומחלת המלריה, שתקפה את צוות השחקנים והצילום. הסרט יצא לאקרנים באוקטובר 1958 והוקרן גם בישראל, אולם לא נחל הצלחה יתרה. רומן גארי, שלקח אמנם חלק בכתיבת התסריט, הביע דווקא הקלה נוכח כישלונו.

קישורים חיצוניים

• ביקורת על הספר, באתר תפוז אנשים