שטיבל

ערך זה עוסק בסוג של בית כנסת. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שטיבל (פירושונים).

השטיבל (ביידיש: בית קטן) הוא כינוי לבית כנסת קטן יחסית המשמש לתפילה, ללימוד תורה וכמקום מפגש לקהילה. השטיבל שימש בדרך כלל גם לכינוסים, לסעודות שבת וחג (בעיקר בסעודה השלישית של שבת) ולמקום מפגש תרבותי וחברתי לחברי הקהילה. עם זאת, בית כנסת שבו מתפלל האדמו"ר אינו מכונה בדרך כלל שטיבל. בחצרות חסידיות אחדות (דוגמת חסידויות ברסלב ובויאן) נהוג לכנות את השטיבל בשם "קלויז".

טרמינולוגיה ורקע

תרגומה של המילה שטיבל ביידיש הוא בית קטן, ואכן, לפי שמו ניתן להבין שהוא משמש כבית שני לבאים בשעריו. הווי השטיבל התגבש בקרב חסידויות במזרח אירופה. האברכים הצעירים והבחורים היו יושבים בו כל היום ועוסקים בתורה ובחסידות, ואילו בעלי הבתים שהיו עסוקים כל היום בעבודת כפיים היו באים בבקרים ובערבים לתפילה, ללימוד משותף ולהתחזקות דתית. השטיבל מונה החל ממניין חברים ועד כמאה בתי אב. כאשר מניין חבריו של השטיבל גדל, ישנן חסידויות הנוהגות לפצלו לשני שטיבלך, זאת כדי לשמר את הווי השטיבל האפייני למקום קטן שבו הכל מכירים זה את זה.

שטיבלאך במשמעותו כיום

בקהילה החרדית בישראל התפתחו בתי כנסת בהם מרוכזים מספר חדרים (ומכאן שטיבלאך - הטיית רבים יידית לשטיבל) למנייני תפילה. מטרתם של השטיבלאך היא לאפשר מקום תפילה מסביר פנים ובאווירה יותר משוחררת. בשונה מבית כנסת בו נהוגים זמני תפילה קבועים, סדרי ישיבה מסוימים וכיוצא בזה, השטיבלך פועל בכל שעות היממה ומכיל כבשיגרה מתפללים ארעיים^[1].