שטר אירוסין

בהלכה היהודית, שטר אירוסין הוא אחד מהדרכים בהם ניתן לבצע קידושין, במהותו ודיניו הוא דומה לשטר במשפט העברי ולגט, אך קיימים שינויים רבים בין שטר זה לשאר השטרות.

הקניין הנפוץ יותר לקדש בו אשה כיום, הוא כסף, אך ייתכן כי בעבר, השטר היה נפוץ ביותר. כך למשל, על פי המדרש יוסף הצדיק הראה לאביו יעקב אבינו, את שטר האירוסין שלו, כדי להראות שקידש את אשתו כדת וכדין[1].

מהות השטרעריכה

באופן רגיל, שטר הוא מסמך אותו כותב המקנה לקונה, וחלותו היא מעשה קניין הנעשית על ידי ראייה משפטית. לעומת זאת, שטר אירוסין נכתב על ידי הקונה למקנה, שכן הבעל הוא הקונה ולמרות זאת הוא כותב את השטר לאשה. שוני זה בין שטר זה לשאר השטרות, מתפרש בתלמוד בשני אופנים שונים: האחד נוטה להסביר זאת בהלכה שנמסרה למשה מסיני, והשנייה - בשוני הלשון בפסוקים: בעוד שהכתוב המדבר בשטרות כותב "ואקח את ספר המקנה מידו" שמכך משמע שהקונה לקח את השטר מהמוכר, הרי שבמעשה קידושין הבעל הוא זה שעושה את מעשה הקניינים, כאמור בפסוק "כי יקח איש אשה".

דעת האשה בכתיבת השטרעריכה

מכיוון ששטר זה שונה במהותו משאר השטרות, עלו מחלוקות בין חכמי האמוראים, האם על השטר להכתב מדעת המקנה - שהיא האשה שמקנה את גופה לבעל לשם אישות, ככל שטר שצריך להכתב מדעת המקנה שהוא המוכר, ואם לא - אין לו תוקף משפט, או שמא די בכך שהשטר נכתב מדעת הבעל, שהוא זה שמוסר את השטר לאשה, כמו כל שטר שהמקנה מוסר את השטר לקונה, ולכן על השטר להכתב מדעתו. רבא ורבינא, פסקו שאין השטר צריך להכתב מדעתה, ורב פפא ורב שרביא פסקו שכמו כל שטר, על השטר אירוסין להכתב מדעתה של האשה[2]. בשולחן ערוך[3] נפסק שצריך להיכתב מדעתה, ואם כתב שלא מדעתה, הרי היא ספק מקודשת.

כוונה בכתיבת השטרעריכה

ריש לקיש, מראשוני אמוראי ארץ ישראל, פסק שכשם שהגט צריך להכתב לשם גירושין, כך על שטר האירוסין להכתב לשם קידושין, שכן התורה הקישה את הגירושין לנישואין - " וכתב לה ספר כריתות, ויצאה והייתה לאיש אחר"[4], וכך פסק השולחן ערוך[5].

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה