שיחה:תנועת החסידות/ארכיון 1

תגובה אחרונה: לפני 14 שנים מאת נרו יאיר בנושא הערה

דף זה הוא דף ארכיון של דיון או הצבעה שהסתיימו. את המשך הדיון יש לקיים בדף השיחה של הערך או הנושא הנידון. אין לערוך דף זה.

לראש הדף
לתחתית הדף


הערה עריכה

היום ידוע לכל העוסקים בעניין שהתמונה המובאת למעלה שייכת לאדם שנקרא "בעל שם מלונדון" ולא לבעל שם טוב, שאין תמונה או ציור שלו. כדאי להסיר את התמונה (גם מהמהדורה האנגלית).

אכן התמונה היא של שמואל פולק (או פאלאק) הבעל שם מלונדון, מיסטיקן ואסטרונום. יש להסירה גם מערך הבעל שם טוב עצמו.דמגוג צחור 18:48, 12 נובמבר 2005 (UTC)
לדעתי, אין חובה להסירה, מאחר והיא ידועה כתמונתו של הבעל שם טוב. גם במידה ויתברר כי שיוך התמונה לבעל שם טוב בטעות יסודה, ניתן לציין זאת בגוף הערך, ואולי אף בכיתוב התמונה. פטר רחם 15:00, 13 נובמבר 2005 (UTC)
בלי שום ספק צריך להסירו היום ידוע לכל מי שמתמצא קצת בחסידות שזה לא תמונה שלו אין טעם להכניס תמונה שמעל לכל ספק אינה של האישיות המדוברת, גם אם מציינים בכיתוב מלמטהמיכאלי
אני מסכים ומסיר. נרו יאירשיחה • י"ט בטבת ה'תש"ע • 10:03, 5 בינואר 2010 (IST)

הערה עריכה

רצוי היה להוסיף כמה מילים על מיזוג ההשפעות של האר"י(נוסח תפילה, קבלה וכד') ושל המקובלים הקדמונים באשכנז (מנהגים, גימטריאות, קבלה וכד').

סתירה עריכה

איך ייתכן שבדף הפילוגים השונים כתוב : חב"ד- ... יוסד ע"י ר' נחמן... נינו של הבעש"ט.

ובספרים המצוינים למטה- כתוב ליקוטי מוהר"ן ספרו של ר' נחמן מברסלב נכדו של הבעש"ט. תודה , לילה טוב

ר' נחמן היה נינו של הבעש"ט, אבל נראה לי שאפשר להשתמש כאן במילה "נכד" במובן רחב, וזה לא אסון גדול. אפשר כמובן גם לתקן. נתנאל 08:55, 7 בפברואר 2007 (IST)

עצמות מלובש בגוף עריכה

מחקתי מהקטע "חסידות במבט ביקורתי" את מה שהיה כתוב כי "ידועים דבריו של הרב מלובביץ' כי הרבי אינו אמצעי אלא עצמות ומהות מלובש בגוף, תחת זאת כתבתי כי הוא ממוצע המחבר בין הבורא לאדם.

ואסביר את עצמי: א. הכותב טעה, שכן עצמות בגוף אינו סותר לכך שהוא אמצעי, להיפך, לכן הוא "ממוצע המחבר" ולא "ממוצע המפריד". ב. מחקתי לגמרי את הענין מכיון שזהו נושא קבלי לא פשוט, שהרבי עצמו אמרו בהסתייגות רבה מתוך ידיעה שהדבר עלול להתפרש שלא כדבעי, ולכן השמיטו מהדפסה.

אינני בא לומר שהדבר לא נכון, או שאני מיצר על אמירתו, אלא שאי אפשר להבין משמעות אמירה זו כאשר אתה חסר רקע בלימוד חסידות. כמו שכל אדם מבין שאי אפשר להבין דברים מסוימים ביהדות כאשר אתה חסר ידע בסיסי בה, ובמקרה כזה הדברים נשמעים נוראים (כמו שניכר בטעותו של הכותב, שעיוות מושגים מחוסר ידע).

במקרה זה אולי אסביר מעט, על קצה המזלג: בקבלה, וממנה לחסידות (ומוזכר גם בדחז"ל) מובא כי ישנו בכל דור את התפשטותו של משה, וכשם שעל משה נאמר "אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם את דבר ה'" ו"שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", כן הוא בכל דור ב"משה שבדורו", שהוא הממוצע, כלומר המקשר בין ה' לעם, אמנם יש ממוצע שהוא מפריד, והוא כאשר הממוצע הוא גורם שלישי בעל ישות עצמאית, אמנם משה הוא בטל כל כולו לבורא ועל כן הוא "ממוצע המחבר", ואינו מפריד (בהקשר זה יש לציין למאמר רז"ל על משה "איש האלוקים, מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלוקים), ההדגשה היא עד כמה הוא בטל, עד שאינו מציאות לעצמו כלל והוא כעין מייצג את הקב"ה בלבד (עד"ז נמצא בזוהר שרשב"י אמר "אנא סימנא בעלמא" ו"מאן פני הוי' דא רשב"י" וכדו' שמשמעות הדברים היא להפליא את עוצם ביטולו), או, אם נשתמש בלשון התניא על מארז"ל האבות הן המרכבה, שכמו שהמרכבה בטילה לרוכב, שאין לה רצון משל עצמה כלל (משא"כ הסוס שהוא נכפה), כך הם האבות.

וזהו הפירוש "עצמות ומהות מלובש בגוף" - כל נברא שבעולם אינו מציאות לעצמו, שכן אין דבר בעולם שהוא מציאות לעצמו, זו היא סתירה לאחדות הבורא, אלא שהבורא צמצם עצמו ונתן מקום לנבראים להתקיים ע"י העלם והסתר, כלומר שהנבראים מרגישים עצמם למציאות נפרדת, זהו הפירוש "צמצום לאו כפשוטו" (על כל זה ראה באריכות יותר "שער היחוד והאמונה", החלק השני בספר התניא). אמנם הצדיק שהוא כל כולו בטל ואינו מרגיש עצמו למציאות נפרדת הרי שהוא עצמות ומהות בגוף, כלומר שאיננו מעלים על כך. אבל ח"ו לומר שהוא א-ל בעצמו, שאם כן תאמר שכל דבר שבעולם הוא א-ל, שהרי אין הבדל בינם כי אם בהעלם וגילוי.

ואכן, לדאבוננו אלו המקצצים בנטיעות שלא שמשו כל צרכם ובקשו עלילות, טענו כך על שיטתו של אדמו"ר הזקן, שהוא, כברוך שפינוזה, מאליל את הטבע (כעבור זמן ההתנגדות פחתה הראותה שהחסידים נאמנים לדת, וטענה זו נשכחה, אך תזכורת מצערת ממנה נשארה בערך פנתאיזם), וטח מראות עיניהם אשר לא כאחרון, אשר הגביל את הבורא, הראשון שדבריו באים לחייב את אינסופיותו של הבורא והעדר הגבול שלו.

הדברים עתיקים ועמוקים, אך דומה שכבר הארכתי הרבה מעבר לגבולות שקבעתי לעצמי, אני מקווה שדברי יובנו.

אני מבקש שאם אי מי חושב עדיין שצריך לשחזר את הדף, נא להודיעני קודם בדף השיחה שלי. תודה--ויקפדן מלמד 02:22, 9 ביוני 2007 (IDT)

נאחז בסבך עריכה

בכוונתי להוריד מהפסקא "לקריאה נוספת" את ההפניה לספרו של דוד אסף "נאחז בסבך", כיוון שלמיטבהבנתי אין הוא עוסק בתנועת החסידות ובאופיה, אלא באישים פרטיים בתולדות החסידות, ניתן לציין לספר זה בערכים הקשורים.

מאידך ברצוני להפנות לספר "על הצדיקים", מאת הרב אברהם פבזנר, ירושלים, תשנ"א, הדן בטענה המוזכרת בערך, אודות האלהת האדמו"רים כביכול.

אני מעדיף לחכות עם זה, כדיע לשמוע תגובות, אמתין במשך שבוע, באם אף אחד לא יציג טענה נגדית, אעשה את השינוים האמורים. בברכה--ויקפדן מלמד 02:35, 21 ביוני 2007 (IDT)

אליגוריה של המצוות עריכה

כמדומני שכבר כתבו על כך בעבר. הקיצור, הקביעה השרירותית כי בחצירות חסידיות לא הקפידו על קיום המצוות כהלכתן היא יותר ממוטעית.

אמנם בחסידות הדגישו את הכוונה והחיות בקיום המצוות, אבל זה לא בא על חשבון ההלכה. להיפך, בזמן שבליטא וישיבותיה לימוד התורה היה עיקר העיקרים, ועשיית המצוות, ובפרט בהידור היה טפל, הרי שבחסידות הדגישו את מעלת עשיית המצוות בהידור שהם פועלים "בירור הניצוצות".

האליגוריה והפירוש הרוחני שהחסידות הכניסה למצוות (שזה, דרך אגב, לא חידוש של החסידות אלא של הקבלה, החסידות היא דרך חיים, בשונה מהקבלה שהיא יותר פירוש לתורה) לא באה על חשבון ההלכה אלא בנוסף אליה, כדי להוסיף חיות בקיום המצוות, ועל מנת שהאדם לא יסתפק בקיום הצמוות בופן יבש ומכני.

כך לגבי מצוות יישוב ארץ ישראל, שנטען אשר בחב"ד פירשוהו באופן אליגורי. אמנם ישנו הפירוש "עשה כאן ארץ ישראל", אבל כמובן שאם על פי הלכה היה ברור כי כל יהודי מחוייב לעלות לארץ ישראל, לא היה מגיע ציוויי שכזה, רק לאחר שהאדמו"ר סבר שעל פי ההלכה אין חיוב לאותו יהודי לעלות לארץ ישראל, אמר לו הרבי שמוטב לו להישאר בגולה ולקיים את המצווה באופן רוחני. משל למה הדבר דומה, למצוות הקרבת קרבן, שהיום לא שייך להקריב קרבן, אך בחסידות מבואר שאמנם בגשמיות המצוות לא קיימת כיום, אך התורה היא נצחית, והמצווה קיימת גם כיום ברוחניות - על ידי שהאדם זובח את נפשו הבהמית ("איתכפיא"), אך ודאי שאין הכוונה שבזמן שבית המקדש היה קיים לא היה צורך בהקרבת קרבנות והיה די בזביחת הנפש. דומני שהענין הובהר כל צרכו.

לגבי המוזכר שהחסידים טענו שהכוונה חשובה יותר מהעשייה. כל הבקי במחשבת החסידות יודע שאין לטענה זו על מה לסמוך, להיפך, בחסידות מדובר כל הזמן על מעלת המעשה, שדווקא על ידו מזככים את העולם, אין צורך להביא מקור כיון ש"כל הספרים מלאים בדבר זה". אלא שכמובן בשעה שאין צורך להבהיר את קיום המעשה עצמו, שהרי החסידות פעלה בקרב יהודים שומרי תומ"צ, הרי שהחסידות הדגישה את החידוש והמיוחד שבדרכה לעומת השיטה הליטאית היבשה, בכך שהעלתה על נס את מעלת החיות וקיום המצוות בהידור ומתוך כוונה.

אני מציע לשנות את הנוסח כך: החסידות הדגישה את הכוונה והרוחניות שבמצוות, והמתנגדים חששו שהדבר מגיע לעיתים על חשבון קיום המצוות כהלכתם. הרב חיים מוולוז'ין תלמידו של הגר"א, כותב בספרו נפש החיים, כי חסידים היו יוצאים לראות אם רואים בשמים שלוש כוכבים בכדי להתפלל תפילת מנחה.

האם יש התנגדות? --ויקפדן מלמד - שיחה 06:41, 20 במאי 2008 (IDT)

כמדומני שסנגוריה היא דבר חשוב, אבל לא במחיר של האמת. עד היום יש חסידים שמאחרים את זמן התפילה שלהם בשעה שעתיים, ובמיוחד בשבת. ויש אפילו אדמו"ר אחד בירושלים שכמעט חצי מחייו עוברים עליו בשבת, מפני שהוא מוציא אותה ביום שלישי. כמדומני שההמחשה הכי טובה לאליגוריה של המציאות והמצוות, היא ההסתערות של טנקי המערכה המשוכללים של חב"ד, על היצר הרע, בפיקודו של "מלך המשיח". ארץ ישראל יכולה להיות בברוקלין מפני שבמקום שבו לומדים תורה, באה אויר ארץ ישראל וחופף על הלומד (ולמעשה יש בדבר ביטול של מצוות ישיבת ארץ ישראל או ישוב הארץ בניגוד לדבריו המפורשים של הרמב"ם: "שאסור לשכון בחוץ לארץ (מלכים ה' ט'). שכל היוצא לחוצה לארץ, כאילו עובד עבודה זרה" (מלכים ה' י"ב) ודבריהם של פוסקים נוספים), הטנקים יכולים להיות וואנים עם רמקולים, מרכז חב"ד נקרא "בית חיינו" (במקום בית המקדש), והמלך המשיח יכול להיות מנהיג קהילה דתי, ולא מושל אמיתי שגובה מיסים, שם אנשים בבית סוהר, ויוצא למלחמות ממשיות עם צבאו וכלי נשקו כמו דוד המלך כפי שכותב הרמב"ם בפרק י"א בהלכות מלכים. העובדה היא שישנה העדפה ברורה בחב"ד לעלות על טנקי מצווה ולא על טנקי מרכבה, כבר אומרת הכל, וברגע שחסידי חב"ד יזנחו את טנקי המצווה סימן 4 שלהם, ויבואו בהמוניהם לשערי הבקו"ם לעלות על טנקים אמיתיים, אקח את דבריי בחזרה. אכן במקום אליגוריה של המצוות, אליגוריה של החיים, יהיה שם הרבה יותר טוב. --אפי ב.שיחה10:14, 21 במאי 2008 (IDT)
כששאלתי האם ישנה התנגדות, התכוונתי, כמובן, להתנגדות עניינית ומנומקת, שבאה לאחר קריאת דבריי הנ"ל. דברי הבלע שלך מוכיחים יותר מכל כי הטענה הנ"ל היא פרי באושים של דעות קדומות אשר המשתמשים בה לא חפצים לידע את האמת אלא רק להשמיץ ולחרף. כעת אני משוכנע בצורך לתקן את הערך. --ויקפדן מלמד - שיחה 22:34, 21 במאי 2008 (IDT)
מצטער לא ידעתי שאתה חסיד חב"ד. בכל מקרה מה שמכל מה שאמרתי אינו אמת והוצאת לעז? האם אתה מכחיש שבחב"ד קוראים לבית ב770 בית חיינו, בעוד שבישיבות ציוניות בית חיינו הוא כינוי בלבדי לבית המקדש? האם אתה מכחיש את חוסר העניין של חב"ד בהקמת ממלכה יהודית עם צבא חזק, ואת כך שבחב"ד מלך המשיח אינו צריך להיות מלך של ממש אלא מנהיג דתי בלבד? בתקופת לימודי הארוכה בישיבה למדתי וקראתי הרבה חומר חב"די (מספר התניא ועד שיחות משוכתבות של הרבי ועלונים פנימיים) ולא מדובר בדעות קדומות. בכל מקרה תעשה לי טובה, ואל תשנה את הערך באופן חד צדדי, מבלי שתהיה שיחה על כך וניסיון להסכמה, חבל שיהיו כאן מלחמות עריכה. אגב, אשמח לשמוע את דעתך, האם אתה חושב שהרבי הוא מלך המשיח או לא. --אפי ב.שיחה23:46, 21 במאי 2008 (IDT)
ראה, אין הענין כאן לדון בדעתי, ואפילו לא בחסידות חב"ד, לזה יש את הערך חסידות חב"ד. הטענה שהועלתה היא כי בחסידות לא הקפידו על קיום המצוות כהלכה, דבר שאינו נכון כלל, כפי שכתבתי. הפירוש הרוחני שהקבלה נתנה למצוות איננו על חשבון הקיום המעשי. מחזרתך על טענת יישוב א"י נראה שלא טרחת כלל לקרוא את דבריי. טענותיך לגבי צבא הם ילדותיים כך שלא רציתי לרדת לרמתך ולענות לך, אבל אתה מכריח אותי בכך שאתה רוצה לגרור אותי למלחמת עריכה. כמובן שצריך צבא פיזי חזק עם הציוד המשוכלל ביותר, ומי כחסידי חב"ד נודעים בהערכתם לחיילי צה"ל, טנקי המצוות אינם תחליף לצבא הגשמי, אלא בנוסף אליהם, וכנ"ל. טענה חמורה כמו "חצרות רבים לא הקפידו בקיום מצוות כהלכתם" מצריכה מקור מהימן, לי לא ידוע על דבר כזה. --ויקפדן מלמד - שיחה 05:40, 22 במאי 2008 (IDT)
הצבתי מלפני זמן מה את {{מקור}} ומכיוון שאין עונה ואין מקור מוסמך אנו נאלצים לנוריד משפט הבל זה. איני חבדני"ק אך למדתי לא מעט מכתבי החסידות ולא זוכר לי שנתקלתי בדבר שכזה. קוני למלי"ז באייר ה'תשס"ח07:14, 22 במאי 2008 (IDT)
קצת זמן לא הייתי וכבר כזה בלאגן...
נעשו כאן שינויים גדולים המצריכים דיון בדף השיחה. מכיון שכפי שהוכחתי לעיל, אין לטענת האליגוריה של מצוות ארץ ישראל ושאר המצוות מקום, אני מציע את הנוסח הבא: "החסידות הדגישה את הכוונה והרוחניות שבמצוות, והמתנגדים חששו שהדבר מגיע לעיתים על חשבון קיום המצוות כהלכתם".
דבר נוסף, חל בלבול בין שני קטעים, בקטע "הדגשת התפילה והדבקות על חשבון לימוד תורה" נשתנו היוצרות, והוא החל לדון אודות זמני התפילה ולא אודות חשיבות התפילה לעומת לימוד התורה. אם כך הם פני הדברים הרי שיש לאחר את שני הקטעים. --ויקפדן מלמד - שיחה 22:25, 22 במאי 2008 (IDT)
אינני יודע מדוע סבור דב בער, שיש להעלים את דרכי החסידות האמיתית, אולי הוא מתבייש בה, משום מה. הנה דברים שכתב החוקר החסידי יהושע מונדשיין, שבשיחה:חסידות חב"ד סמך עליו מר ופרצת את ידיו:

"מתנגדישע פרומקייט" - מדרכי החסידות הוא שלא לנטות מדרך ההלכה ימין ושמאל, להזהר עד קצה האחרון אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים, לבטל את השכל אל ההלכה ורצון ה` שאינו משתנה - בקיצור: מ'דארף זיין פרום.
מאידך גיסא הכל יודעים כי החסידים לא גרסו את ה"פרומקייט", וה"פרומער מתנגד" הי` לגנאי. מה פשר הדבר?
מובן שהחילוק בין חסידישע פרומקייט ומתנגדישע, מתבטא בגמישותו ופקחותו של החסיד, לעומת המתנגד הנוהג בטמטום מרובע והולך עם הראש בקיר - מתוך הרגשה שהוא עושה בדיוק מה שנצטווה לעשות, ללא התחכמויות חסידיות.
ולכן לא יעלה בדעתו של המתנגד לאחר את זמן התפלה כפי שלא יעלה בדעתו לאכול מצה בסוכות. הוא יקום ויעמוד להתפלל מיד בקומו משנתו, ח"ו לא ילמד קודם התפלה כדי שתהא סמוכה למטתו, ולא יבטל תפלה בציבור אפילו אם לשם כך יצטרך לוותר על טבילת עזרא. ואם מן המהדרין הוא המשכימים ל"ותיקין", הרי שתפלתו תהי` בתכלית השלימות ההלכתית כשיעמוד לשמו"ע ושעון בידו לקבוע מתי בדיוק יתחיל בתפלה.
באים החסידים והופכים את הקערה על פיה: לומדים וטובלים קודם התפלה - אפילו אם יאלצו בשל כך להתפלל אח"כ ביחידות, אוכלים קודם התפלה אפילו אם ה"תענית" הקלה לא תזיק לבריאותם, ולבסוף אפילו מאחרים תפלתם אחר הזמן שנקבע בדברי חז"ל והשו"ע וברצונו וחכמתו של הקב"ה שאינו משתנה! וכל כך למה? כדי לקיים את רצונו של הקב"ה!
אמנם כל צעדיו של המתנגד ספורים ומדודים ומכוונים לדברי הש"ס והפוסקים ולדברי הבורא ית` עצמו, אבל החסידים שואפים לקיים את רצונו של הקב"ה ולא את דבריו. ובלשון משפטית: קיום רוחו של החוק עדיפה על קיום לשונו. החסידים משוכנעים כי רצונו הפנימי של הקב"ה הוא שהתפלה תהי` ע"ד ואשפוך את נפשי וכד`, וכדי להגיע לכך הם מוכנים לעבור אפילו על הלכות מפורשות, ללמוד, להאריך בהכנות, לאכול - והעיקר שתהא זו תפלה אמיתית, גם אם אינה בזמן וגם אם לשון החוק מעדיפה את התפלה המיכנית והמדוקדקת על תפלה שאינה עומדת בקריטריונים הברורים של ההלכה.
זו דוגמה אחת מני רבות שבה החסיד שופט בשכלו כי עליו לנטות מן ההלכה הפסוקה כדי לקיים את רצון בוראו. אותו חסיד גם יתן צדקה יותר מאשר מותר לו ע"פ לשון ההלכה, יהי` מוכן לעבור על שבות דרבנן כדי לזכות במצוה (כידוע מר"ז ווילענקיס - מחסידי אדמוה"ז - שנסע בסוסו ועגלתו אחר התקדש ליל ראש-השנה כדי שיגיע למקום ישוב וישמע קול שופר), ומאידך גיסא יוכל לבטל תלמוד-תורה ומצוה כדי שלא יראוהו עוסק בהן ויכבדוהו (או שרצונו שיזלזלוהו), ויוכל לעבור איסור דאורייתא למען כבוד שמו - ככל הני עבירות לשמן שבדברי חז"ל, וכאותו א` מאנ"ש שהרים מהקרקע בש"ק דף סידור וטלטלו אמות רבות ברשות הרבים דאורייתא, כדי ששמו הק` לא יהא מונח בבזיון. השכל - צלם בהיכל

אגרת לידיד, ירושלים תשנ"ג
דברים אלו, שפורסמו גם בבלוג הרשמי של מונדשיין מדברים בעד עצמם. החסידות מוכנה לעקור את ההלכה אפילו בדברים דאורייתא, כדי "לקיים את רצונו יתברך", כביכול שבכביכול (הם יודעים יותר טוב ממנו מה הוא רוצה...).
ראוי לציין, כי האדמו"ר הזקן היה היפך הדברים הללו, כפי שברור לכל מעיין בספרו שולחן ערוך הרב. דברים אלו הגיעו לחסידות חב"ד, ולשאר החסידויות בהשפעת אישים אחרים (ראו גם אגרתו של הרש"ז לר"א מקאליסק, נד' באגרות הרש"ז י-ם תשי"ג).
ברי"אשיחה הרפטולוגיה, נבוביים ופיקולוגיה מצפים לך! • כ' באייר ה'תשס"ח • 21:42, 24 במאי 2008 (IDT)
ברי"א הדברים שאתה מביא כאן הם חמורים ביותר, אך האם יש לך מקור מספרי החסידות שמורה כך, זה שהחסידים נטו יותר לתפלה-ידוע, זה שיש עליהם סיפורים גם-כן ידוע, אבל מקור חסידי של אחד האדמורים מן החסידויות היודעות שאומר שאכן משנים מן המצוות-איני מכיר. ואם יש אשמח לקרוא. (לא חייב להביא ציטוט, ברוך-ה' אני נגיש לספרי חסידות רבים אוני מניח שאם אכן מדובר בספר של חסידות מוכרת אצליח להשיג ולעיין בו) קוני למלכ' באייר ה'תשס"ח01:47, 25 במאי 2008 (IDT)
קוני ידידי, הלא כתבתי את המקור. הכותב הוא אחד מחשובי חסידי חב"ד! ניתן להשיג את המקור בדפוס, וניתן גם לקראו באינטרנט, בקישור שנתתי לעיל. וכי מלבי המצאתי את הדברים?! הלא הנחתום מעיד על עיסתו, ועוד בגאווה, שהוא איננו כאותו מתנגד מרובע מטומטם עם ראש בקיר!
ברי"אשיחה הרפטולוגיה, נבוביים ופיקולוגיה מצפים לך! • כ' באייר ה'תשס"ח • 02:00, 25 במאי 2008 (IDT)
מצטער התקלת אותי במקרו שאיני מכיר, אך בקיא אני בכתבי רבינו נחמן מברסלב אשר בפתיחה לספרו משיבת נפש המלוקט מתוך ליקוטי מוהר"ן כותב כך:

מי שרוצה לשוב אל ה' יתברך צריך להיות בקיא בהלכה מאד שלא יפיל ולא ירחק אותו שום דבר בעולם בין בעליה ובין בירידה. ובכל מה שיעבור עליו יחזק עצמו...

ויש עוד מקורות נוספיפם החסידות המחזקים את קיום המצוות. קוני למלכ' באייר ה'תשס"ח10:20, 25 במאי 2008 (IDT)

תשובה לברי"א: ראשית, ר' יהושע מונדשיין הינו חוקר מכובד, ודעתו נשמעת, אך איננו מאן דאמר בקביעת דרכי החסידות. שנית, הבה נעשה קצת סדר בבלאגן ששורר כאן, וכך נוכל לדעת מה דורש התייחסות ומה לא.
אני מניח שתסכים כי לא היה כאן כל פירוש אליגורי להלכה וכדו', אלא שלדעתו יש פעמים שהוא עוקף את ההלכה. אם כן, ברור שהפירוש החסידי למצוות מסוימות איננו על חשבון ההלכה, אלא נוסף עליו. אם כן, כל הפיסקא של פירוש אליגורי וכדו' ראוי להימחק.
לגבי טענתך שהחסידים מחשיבים את הדביקות בה' יותר מהקיום המעשי של המצוות, וזה אכן מוכח מדבריו של יהושע מונדשיין, כאן יורשה לי לחלוק באופן נחרץ על קביעתו של הנ"ל. הוא קובע שכל חסיד יכול לקבוע מה לקרב ומה לרחק. לענ"ד הוא עצמו לא האמין במה שכתב, וכתב כך רק כדי לקדם את מטרתו במכתב ההוא. בכלל כל הסיפורים אודות עקיפה של ההלכה על ידי חסידים, הרי קודם כל, כל מעשה "דלאו מר בר רב אשי חתם עליה" אין לו כל סימוך ומנלן שאכן אירע, וגם אם אכן נעשה, מנין לנו שכל מעשה של חסיד כלשהו הוא כפי רצון רבותיו, והיו דברים מעולם, וגם לאו דווקא שמעביר השמועה דייק. כמו מה שמביא שם מר"ז ווילענקער, שכביכול נסע בר"ה אחר שחשכה כדי שלא לשבות במקום שאין בו שופר, הרי סביר להניח שלא היה כשחשכה ממש, אלא שהיה סמוך לחשכה והוא העדיף להסתמך על הספק כדי שלא לבטל מצוות שופר, וכן כל כיו"ב. וראה בכל זה בגליונות "היכל הבעש"ט".
גם אם נניח שהיו אי אלו מעשים שנעשו על ידי גדולי החסידות ולא התאימו לדרך ההלכה, אין המדובר בדבר קבוע ורמיסת ההלכה ח"ו, אלא כהוראת שעה לצורך מסויים, ומעולם לא היה בכך משום הוראה לרבים, ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול. והמדובר בגדולי ישראל שצדקותם מוכחת וכל ימיהם הקפידו על קלה כבחמורה במסירות נשפ ממש, ואפשר לסמוך עליהם שלא עברו בשאט נפש ח"ו על השו"ע. ברגע שישנו אדם שמוחזק אצלנו כגדול בתורה וביראה ואנו רואים שעשה דבר שאינו מסתדר לנו עם ההלכה, הרי שסביר להניח שהוא יודע מה שהוא עושה ואנו אלה שצריכים להבין זאת, מאשר לומר שהוא איננו מקפיד על ההלכה. אם הגר"א נהג בדבר מסויים שלא כפי ההלכה הידועה לנו, גם כאן תאמר שהוא לא הקפיד על הלכה זו, או שתאמר שאפשר לסמוך עליו שהוא יודע מה שהוא עושה? והרי הרבה הלכות הם ממה שמצינו מנהג של א' הגדולים אשר בארץ שנהג באופן שאיננו מתאים עם הידוע לנו, אלא שמכיוון שנהג כן וודאי שכן הוא הנכון. וראה גם ברכות פ"ב מ"ו שרבן גמליאל נהג היפך ההלכה שקבע כיון ש"איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת".
הכלל, לא תמצא אצל אף אחד מגדולי החסידות שמץ של זלזול בהלכה. במקרים שמצאנו הנהגה תמוהה, השאלה היא עלינו, ועלינו להבין זאת, אבל אי אפשר לבוא סתם כך ולומר פתאום שאיננו מקפיד על ההלכה. בכל מקרה, אין המדובר בהנהגה קבועה אפילו אצל אדם אחד, ולרבים אין מקום כלל לעבירה על דברי השו"ע.
תפילה שלא בזמנה היא סיפור אחר. אכן מצינו שחסידים רבים האריכו בתפילה גם כשהדבר חרג מגבולות הזמן, אבל על כך כבר כתבו גדולים ממני, שבתפילה הכוונה היא עיקר ולא דבר נוסף, ולכן תפילה הלא כוונה הרי היא תפילה בטילה, ומצויין גם לדברי הגר"ח מבריסק הל' תפילה פ"ב. אבל מה לנו להמציא את הגלגל, הרי הדברים עתיקים וכבר כתבו ע"כ גדולי עולם כבעל המנחת אלעזר ושו"ת ארץ צבי ועוד, לקים את כל מנהגי החסידים ע"פ הלכה. והרוצה באמת לדעת מה המקור ההלכתי לכל זה יכול לחפש שם.
ולגבי הצקותיו החוזרות ונשנות של אפי ב. נראה שלא נכוית בחמי חמין! הרי בכל הדיון כאן עוד לא הובא מקור א' לסתור את דבריי דלעיל. איפה ראית שהפירוש החסידי בא כתחליף לפירוש הפשוט? אל תתערב במה שאתה לא מבין בו! --ויקפדן מלמד - שיחה 03:02, 26 במאי 2008 (IDT)
אענה לך על טענותיך, "אחת לאחת למצוא חשבון":
  1. מסכים. ההגדרה הנכונה אינה אליגוריה, אלא זלזול בהלכה הפסוקה.
  2. טענתך שמונדשיין "עצמו לא האמין במה שכתב, וכתב כך רק כדי לקדם את מטרתו במכתב ההוא" אינה רצינית. כפי שכתבת הוא חוקר רציני, יודע פרק בחסידות לא פחות ממך, והביא הוכחות לדבריו. על מה אתה מתבסס כשאתה מייחס לו דו-פרצופיות?
  3. טענתך ש"מעשה "דלאו מר בר רב אשי חתם עליה" אין לו כל סימוך ומנלן שאכן אירע" אינה רצינית. מדובר כאן בחוקר והיסטוריון רשמי של חב"ד. לפתע, כשהוא כותב דברים שלא נעימים לך הוא הופך למספר מעשיות? נו, באמת!
  4. טענתך ש"מנין לנו שכל מעשה של חסיד כלשהו הוא כפי רצון רבותיו" נכונה מאוד. אלא שעצם העובדה שמעשים כאלו נעשו רק ע"י חסידים, ולא ע"י המתנגדים המרובעים שאינם מתחכמים עם השו"ע, כדברי מונדשיין, מוכיחה שיש משהו בתורת החסידות המביא בני אדם יראי שמים למסקנה מעוותת (לדעתי) כזו. ערך זה עוסק בתנועת החסידות בכללה, ולא בתורת אדמו"רי החסידות, ולכן יש לשלב בו את התופעות שגרמה החסידות בעם ישראל, בין לטוב ובין למוטב.
  5. טענתך ש"מה שמביא שם מר"ז ווילענקער, שכביכול נסע בר"ה אחר שחשכה כדי שלא לשבות במקום שאין בו שופר, הרי סביר להניח שלא היה כשחשכה ממש, אלא שהיה סמוך לחשכה והוא העדיף להסתמך על הספק כדי שלא לבטל מצוות שופר" אינה רצינית. ראה סעיף 3.
  6. טענתך ש"מעולם לא היה בכך משום הוראה לרבים, ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול" נכונה לכאורה. אלא שאינה נוגעת לדיוננו, ראה סעיף 4.
  7. טענתך ש"ברגע שישנו אדם שמוחזק אצלנו כגדול בתורה וביראה ואנו רואים שעשה דבר שאינו מסתדר לנו עם ההלכה, הרי שסביר להניח שהוא יודע מה שהוא עושה ואנו אלה שצריכים להבין זאת, מאשר לומר שהוא איננו מקפיד על ההלכה", נכונה לכאורה, אלא שזה בדיוק הנושא - אם אותו אדם חונך שאפשר להתחכם עם ההלכה, ואפשר לנחש את רצון הי"ת לפי הרגש ולא לפי הנאמר בתורה, הרי דווקא גדלותו הרבה תביא אותו לעשות מעשים שכאלו.
  8. שאלתך "אם הגר"א נהג בדבר מסויים שלא כפי ההלכה הידועה לנו, גם כאן תאמר שהוא לא הקפיד על הלכה זו" היא שאלה מגוחכת. הלא זה בדיוק מה שנטען כאן, שאצל המתנגדים אין דברים כאלו. הם לא יודעין חכמות והולכים עם הראש בקיר. לו הייתי רואה אצל הגר"א משהו שלא כהלכה, הייתי מבין שהוא פוסק את ההלכה באופן אחר ממה שנפסקה בשו"ע, ותנא הוא ופליג! אבל הכל במסגרת צורת הלימוד והפסיקה המקובלת!
  9. הוכחתך מ"ברכות פ"ב מ"ו שרבן גמליאל נהג היפך ההלכה שקבע כיון ש"איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת"" אינה רצינית. שם הוא החמיר על עצמו, ולית מאן דפליג שאין בכך שום איסור, לא דאורייתא ואפילו לא דרבנן.
  10. נושא התפילה הוא אחר. ייתכן שיש היתר להתפלל שחרית לפני חצות, אם על ידי כך מגיעים לתפילה טובה יותר. השאלה היא אם "אי אפשר לקיים שניהם"? האם אי אפשר להתחיל את ההכנות מוקדם יותר? חסידי חב"ד שמתחילים להתפלל ב-9:30 בבוקר, אינם יכולים להשכים קום ולהכין עצמם לתפילה כמה שעות קודם, באופן שיוכלו להתחילה ב-7:30?
  11. ומה עם ביטול קריאת שמע?
בברכה - ברי"אשיחה דרוש ביולוג! תנאים טובים למתאימים! • כ"א באייר ה'תשס"ח • 10:46, 26 במאי 2008 (IDT)
ויקיפדן אם אני לא מבין בחסידות, אתה "נוגע בדבר" שפסול לעדות. בניגוד לרמב"ם שאומר שיש לגור בישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ולא בחו"ל בעיר שרובה ישראל, מפני שמי ששוהה בחו"ל הרי הוא כמי שעובד עבודה זרה, ובניגוד לריה"ל שאומר שמי שמתפלל בחו"ל "ותחזה עינינו בשובך לציון ברחמים" ואיננו עולה לארץ כאשר יכול, הרי תפילתו היא כדיבור התוכי וצפצוף הזרזיר, ובניגוד לרמב"ן שאומר שיש מצווה מפורשת לכבוש את הארץ, ובניגוד לשל"ה הקדוש שגייס כספים לישוב הארץ ועלה בעצמו. ובניגוד למהר"ל שסוגיית ארץ ישראל תופסת אצלו מקום כה חשוב, שאי אפשר להתחיל את הספר נצח ישראל בלעדיה, ובניגוד לחת"ם סופר שאומר שלעבוד עבודת אדמה בארץ ישראל הוא כמו להניח תפילין (חידושיו בלולב הגזול) ובניגוד לגאון מוילנא שניסה בעצמו לעלות לארץ, וששלח את תלמידיו לגאול את ארץ ישראל, בחב"ד החליטו שקדושתה של ארץ ישראל איננה אישו מיוחד, ואפילו המליצו לחסידים שכן רצו לעלות לארץ לא לעשות כן, באמצעות האימרה "עשה כאן ארץ ישראל". כנראה לא לחינם ארץ ישראל איננה נזכרת אפילו פעם אחת בכל ספר התניא. ברגע שהופכים כל מקום בחו"ל לארץ ישראל באמצעות לימוד תורה, ואפילו מבקשים להפוך את חו"ל לארץ ישראל עצמה על ידי עבודת הבירורים, בבחינת עתידה ארץ ישראל שתתפשט על פני כל העולם, זוהי בהחלט אלגוריה. מעניין איך יפרשו בחב"ד את הסוגיא של השבטים שלא רוצים להשתתף בכיבוש הארץ, שמשה רבנו גוער בהם ואומר להם שהם "תרבות אנשים חטאה", ואיך אפשר לדבר כל כך על גאולה, בלי העיסוק העכשוי החשוב בארץ ישראל, ולא השארתה כהלכתא למשיחא.
בהקשר לנושא שני והיא מלכותו של מלך המשיח. בניגוד מפורש לדברי הרמב"ם שמלך המשיח יחזיר את מלכות בית דוד כמו שהייתה בעבר, יבנה את המקדש, יקבץ גלויות ויעשה עוד פעולות ממשיות ["המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם." (הלכות מלכים י"א)], חב"ד הכריזה על הרבי מלובביץ' כמלך המשיח. אבל המרחק בין המלחמות הגשמיות של דוד המלך, ישיבתו בארץ, כיבוש הארץ, ואהבתו לארץ ישראל עד כי אמר "כי גרשוני מהסתפח בנחלת ה', לאמור לך עבוד אלהים אחרים", למי שהתרחק כל ימיו מארץ ישראל הם כה גדולים, שפשוט אין מה לומר. זוהי אלגוריה. מעניין שבחב"ד בחרו את הפורענות כגאולה, שכן ברמב"ם הוא אומר "ובפורעניות הוא אומר: ואל אדמת ישראל לא יבאו". שני הסוגיות הללו קדושתה של ארץ ישראל וסוגיית מלך המשיח, הן מספיק גדולות בכדי לדבר על אליגוריה.
הערה כללית, השימוש הרב שנעשה בקבלה בחסידות והורדתה אל ההמון, בוודאי תרמו לכך שהרבה דברים ביהדות הפכו לסימבולים. מעבר לכך הערך על תנועת החסידות אמור להקיף את מאות השנים שהחסידות מתקיימת, ולא רק מה שקורה בדורנו. אני מסכים איתך שכיום חסידות חב"ד מקפידה על מצוות, לא פחות מאחרים. אבל אני לא יודע אם זה היה בעבר. ומעבר לכך היו המון חסידויות אחרות, שבהן היו תפיסות שונות ומגוונות, כך שלא הכל מתחיל ונגמר בחב"ד, גם אם אפשר להגדיר אותה כמוח של החסידויות כולן, זוהי תפיסה אתנוצנטרית מוזרה שבעטיה אירוע של שחרור של אדמו"ר מבית סוהר הופך להיות חג הגאולה. אני לתומי חשבתי שחג גאולה צריך להיות כאשר ישראל רובם או חלקם נגאלים כמו בהכרזת המדינה, ולא כאשר כולם עדיין נשארים בגלות שרק מעמיקה ומשחירה. --אפי ב.שיחה17:34, 26 במאי 2008 (IDT)
אני מציע לחלק את הדיון כעת לשניים. האחד יעסוק באליגוריה של התורה, שבו התחלנו, והשני יעסוק בענין זמני תפילה ומעשים הנוגדים כביכול להלכה:

סימבוליקה ואליגוריה של המציאות והתורה עריכה

הרבי מלובביץ' טען בעקבות דבריו של "הצמח צדק", "עשה כאן ארץ ישראל", שבכל מקום שלומדים תורה, אויר ארץ ישראל מגיע וחופף על הלומד, ולכן לא חייבים להגיע לארץ ישראל פיסית‏‏, ויתר על כן, יש עניין להפוך את העולם כולו לבחינת ארץ ישראל, על ידי עבודת בירורי ניצוצות הקדושה שנתפזרו בעולם. עוד טענו בחב"ד שהמלחמות של מלך המשיח, כפי שכתוב במשנה תורה ברמב"ם (הלכות מלכים פרק י"א), אינן חייבות להיות מלחמות ממשיות, אלא יהיו מלחמות רוחניות על שמירת מצוות, ולכן הרבי מלובביץ' יכול להיות מלך המשיח, ולא במקרה שיחותיו קרויות 'דבר מלכות'".

לא אכנס יותר מדי לפרטים, אינני הולך להתווכח על כל פרט ופרט. לגבי מצוות יישוב ארץ ישראל, אולי מר אפי ב. אינו יודע, אבל יש יותר מדעה אחת בנושא, ולא כולם מסכימים שישנו חיוב על כל יהודי לעלות לארץ ישראל. העובדה היא שבמשך דורות רבים, גם כשהיתה אפשרות לעלות לא"י, לא היתה עליה המונית. כך שהעובדה שחסידים מסוימים לא עלו לא"י לא מראה על אליגוריה של התורה, אלא על פסיקה שונה.
לגבי מלך המשיח, כיוון שאני רואה שהבנתך ברמב"ם שואפת לאפס (הרמב"ם מחלק בין "בחזקת שהוא משיח" לבין "משיח וודאי", וכיוון שבנושאים אלו רב הנסתר על הגלוי, לא אכנס איתך לדיון על כך. רק אזכיר שבשנת תשנ"א-ב פסקו רבנים רבים שאינם מקרב חסידי חב"ד, וגם אלו שאינם חסידים כלל (חלקם ממשפחת המלוכה של הלמדנות הליטאית הלא היא משפחת סולובייצ'יק) שהרבי הוא "בחזקת משיח". --ויקפדן מלמד - שיחה 22:56, 28 במאי 2008 (IDT)
לגבי מצוות ישיבת הארץ או ישובה ישנו מיעוט מבוטל שסובר שאין מצווה. במיוחד בשל העובדה כי בימים עברו האפשרות לעלות לארץ הייתה מאוד בעיתית והיתה כרוכה בסכנת נפשות ממש, במיוחד כאשר לא היו תנאים בארץ שאיפשרו ליהודים לגור בה. קשה להעיז פנים כנגד תנאים ואמוראים וגדולי הפוסקים ולהיות כמו המרגלים שמאסו ארץ חמדה. בהזדמנות זו יש לציין את הבעש"ט שמשנת ארץ ישראל תפסה מקום חשוב מאוד אצלו, וששלוש מאות תלמידיו ובראשם רבי מנחם מנדל מוויטבסק, מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש ובעל מעמד בכיר לרבי שניאור זלמן מליאדי עלו כולם לארץ ישראל. כך שחב"ד קצת סטתה מתורת הבעש"ט בעניין זה. זו הזדמנות להזכיר את בעלי התוספות שאף הם עלו לארץ במאותיהם בתחילת המאה ה-13 והקימו ישיבה בעכו, אף שנוהגים לצטט אותם כמי שאומרים שאין מצווה לעלות לארץ בימינו בשל סכנת דרכים וטעמים נוספים, הם הלכה למעשה לא חשבו כך. בכל מקרה גם אלו שלא עלו לארץ ולא סברו שיש מצווה בדבר, לא ניסו להפוך את היוצרות ולומר שצריך להפוך את הגלות לארץ ישראל. "עשה כאן ארץ ישראל" , זה דבר שייחודי לחב"ד.
בהקשר לרמב"ם, "בחזקת משיח", חייב להיות 1. מלך. 2. מבית דוד. 3. יכוף את כל ישראל לילך בתורה. 4. ילחם מלחמות ה'. תלמיד חכם הוא לא מלך ומלך הוא לא תלמיד חכם, זוהי עובדה ברורה וידועה. (עובדה היא שבין רבי עקיבא (שהיה גדול לא פחות מהרבי), לבין בר כוכבא, דוקא האחרון נחשב למשיח). לא ראיתי שכל ישראל בימינו השתכנעו לקיים מצוות. ומלחמות ה' כמובן מדובר במלחמות של ממש ולא על טנקי מצווה, כמו שהוא מפרט מהי מלחמת רשות ומהי מלחמת מצווה. בפרק ה' "אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". (אלא אם כן אפשר לפרש ששבעת עממים זה לא ממש שבעת עממים, אל שבע תאוות. ועמלק זה בכלל ספק, ועזרת ישאראל מיד צר - זה יצר הרע שצר עליהם). וכמובן צריך להוסיף את מה שהושמט מהרמב"ם על ידי הצנזורה: "ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו". רק תפיסה אליגורית או לחילופין הזויה ובלתי ריאלית יכולה לעשות להכניס אדמו"ר חסידי צדיק ומוצלח ככל שיהיה לתוך הניסוח ההלכתי והמדוקדק של הרמב"ם.
ולסיום לגבי הפסק, הרשה לי לחייך ולגחך. ראיתי את פסק הרבנים, ואין לי אלא לתהות על כך שחסידותם העבירה אותם על דעתם. פסק הלכה בענין כזה הוא בהחלט חידוש מעניין. לדעתי היה צריך לקרוא לו "פסק אגדה" ולא פסק הלכה, במיוחד שחתומים עליו "גדולי דור" כמו הרב הראשי של אוזבקיסטן והרב הראשי של אפגניסטן. כשראיתי את פסק ההלכה השטותי הזה, אם בכלל אפשר לכנות אותו בשם פסק הלכה, הערצתי את הגאוניות של הגאון מוילנא שכנראה בגלל שחזה כאלה קלקולים התנגד בכלל לפגוש את האדמו"ר הזקן. מה יהיה השלב הבא? פסק הלכה כנגד האבולוציה, המפץ הגדול או פסק שישלול את תורת היחסות?
אגב, לפי הרמב"ם, מי שיוצא מארץ ישראל אפילו לשם סיבה מוצדקת, איננו בגדר של חסיד כלל, כפי שהוא כותב על מחלון וכיליון שנתחייבו כליה בשל יציאתם מהארץ. (הלכות מלכים פרק ה' הלכה ט'). עיין שם ותחכים. לאור תפיסותיך ההזויות ולאור היותך נוגע בדבר, אני מבקש שתניח את ידך מערכי החסידות בויקיפדיה (ותפסיק לבטל את תורתך), כאן כותבים ומנסים להנחיל ידע ומדע, ולא אמונות ותפיסות שאין להם אחיזה במציאות. ובקשר לתורה בכלל, נראה לי שאתה צעיר מתלהב, שכן אני כבר הספקתי לשכוח את מה שאתה עוד טרם התחלת ללמוד (ובנתיים יש לי יותר שנות ישיבה משלך). אז תעשה לי טובה ואל תדבר איתי על הבנות ברמב"ם. --אפי ב.שיחה03:52, 30 במאי 2008 (IDT)
נמאס לי להתווכח עמך, כי אינך יודע לשמוע. אתה לא יודע עובדות (אדמו"ר הזקן רצה לעלות לא"י יחד עם רמ"מ, והאחרון שיכנעו להשאר. המהר"הש רצה לעלות לא"י וגם הרש"ב. רוב אגרות בעל התניא עוסקות בארץ ישראל והוא הקים את כולל חב"ד. ועוד). כאן לא המקום לנהל דיונים ארוכים ומייגעים בנושא החסידות. את דעתי אמרתי, ועוד לא הצלחת להוכיח שהחסידות מוציאה את מצוות יישוב א"י מפשטה. העובדה היא שמרבית בנ"י חיים בתפוצות. ולא כולם חולמים על עלייה. אני מציע לפנות לבורר חיצוני. הוויכוח עמך הוא עקר לגמרי, אתה חוזר תמיד על אותם טענות. בכלל, בערך נטען כי המתנגדים טענו את הטענות האמורות כלפי החסידים, אולי תוכל לציין מקור שטען כך.
הפסק דין שאתה ראית, הוא פסק דין מאוחר ומתחדש מידי כמה שנים, לעומת זאת הפס"ד עליו אני מדבר הוא משנת תשנ"ב, והזהר בכבוד חכמים. --ויקפדן מלמד - שיחה 06:29, 30 במאי 2008 (IDT)
לאחר חשיבה נוספת, הסרתי את הפסקה על האליגוריה של התורה מהערך. אם כבר מקומו בערך על חסידות חב"ד. לאחר שאוועץ עם מומחים, אראה אם יש לו מקום. --אפי ב.שיחה20:56, 31 במאי 2008 (IDT)
אני מעריך את יכולתך (החלקית אמנם) לחזור בך, וראה גמ' מסכת מנחות דף ק"ט, ב. ואם כבר בדברי אגדה עסקינן, ובהמשך לדבריך לעיל, הרי מצאתי תנא דמסייע לך, והצדקה כלשהי לעצמי, מגמ' מעילה דף י"ז, ב. אבל לדבריך נגד כלל חסידי חב"ד, שצורת ההתבטאות שלך כלפם לא הייתה ראויה כלל, לא מצאתי שום תנא דמסייע. וראה רמב"ם הל' מלכים פי"א (דביה עסקינן) "ועיקר הדברים, ככה הן שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם, ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס". וממילא תבין עד היכן הדברים מגיעים, ולהבא תשקול את דבריך לפני שהנך מלעיז על אחרים. ומסיימים בטוב. --ויקפדן מלמד - שיחה 07:26, 1 ביוני 2008 (IDT)
דב היקר, חבל שאתה ממשיך לעשות שירות דב לחב"ד. גם עכשו אתה רוצה להמשיך לריב איתי ולגרור את הויכוח ללא קץ? באופן כללי לא השבת לי על הציטטות המפורטות שהבאתי מהרמב"ם, ככה שלהביא אסמכתא מהרמב"ם לתפיסה שלך, זה ממש מיותר. ובבקשה אל תגרור אותי למריבות, ותסתפק בכך שחזרתי בי (לעת עתה) בעניין הזה. באופן כללי הנטיה שלך לאפולוגטיקה על חב"ד, שהיא מובנת כשלעצמה, ומקומה בעיקר בפולמוסים ושיחות סלון, מעיבה על רמת הדיון כאן. הניסיון להסיר ולצנזר כל נימה של ביקורת מהערכים העוסקים בחב"ד, ולהפוך אותם לערכים תעמולתיים ומתקתקים מלאי נופת צופים לא מקובל עלי. ישנו כלל שאומר שמי שנמצא בתוך התמונה, קשה לו לצפות בה מבחוץ. והוא נכון גם לגביך. --אפי ב.שיחה11:49, 1 ביוני 2008 (IDT)

הדגשת הכוונה והדבקות בה' תוך זלזול בהלכה פסוקה עריכה

"החסידות העדיפה בניגוד לתנועת התנגדות לנסות לכוון לרצון ה' ולא לדבריו כמי שמובעים בפוסקים. כלומר לכוון לרוח התורה ולא ללשון החוקים. ולכן בקרב אנשי החסידות היו נפוצים מעשים כמו לימוד תורה, טבילה ואפילו אכילה קודם התפילה כהכנה לה, גם אם בסופו של דבר התפילה לא תהיה בציבור. או למשל טילטול של דף סידור בשבת בכדי שלא יהיה מוטל בביזיון על הארץ. או לתת צדקה יותר מאשר על פי ההלכה. החסידים ראו את מעלתם היתירה על פני המתנגדים, בכך שהם לא מקיימים את ההלכה כמו רובוטים, אלא מנסים לכוון לרוח התורה‏‏. כמובן שיש לציין שלא מדובר בזלזול סתם של ההלכה אלא בפיתוח התפיסה של "גדולה עבירה לשמה, מאשר מצווה שלא לשמה".

מעניין לראות שמי שמתיימר לייצג את ההלכה המסורתית כולל בין ה"עבירות" של החסידים את המנהג לטבול לפני התפילה, בשעה שטבילת עזרא אסרה על האדם לקרוא קריאת שמע קודם שטבל. מלבד זאת לא ידוע לי על כל איסור לטבול קודם התפילה. הרי לפנינו חוסר ידע בסיסי בהלכה...

בינתיים, אני מנסה להשיג את תגובתו של ר' י.מונדשיין, אם לא יעלה בידי, אשיב תשובה בעצמי. --ויקפדן מלמד - שיחה 22:56, 28 במאי 2008 (IDT)

לפני שתכנה אחרים בעלי חוסר ידע בסיסי בהלכה, רצוי שתעיין בשולחן ערוך - אורח חיים סימן פ"ח סעיף א'. זה עשוי להוסיף לך ידע בסיסי מאוד בהלכה. ברי"אשיחה דרוש ביולוג! תנאים טובים למתאימים! • כ"ד באייר ה'תשס"ח • 23:41, 28 במאי 2008 (IDT)
(הבהרה: כמובן שידוע לי שטבילת עזרא בטלה, כוונתי היתה רק להוכיח שזה לא נוגד את ההלכה.) --ויקפדן מלמד - שיחה 02:56, 29 במאי 2008 (IDT)
הנה תגובת ר' יהושע מונדשיין:
נתינת צדקה יותר מחומש - זלזול במצות צדקה
טבילה קודם התפילה ותפילה באריכות - זלזול במצות התפילה
גם חז"ל שאמרו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה זלזלו בקיום המצוות
אני מצפה שישתמשו בדבריי גם אודות המתנגדים המזלזלים במצוות
בזה סיימתי.
אם זה מה שיש לו לענות על כל הנ"ל, אז חבל מאוד שהוא הטריח את עצמו לענות את זה. ברי"אשיחה דרוש ביולוג! תנאים טובים למתאימים! • כ"ה באייר ה'תשס"ח • 22:54, 29 במאי 2008 (IDT)
החסידות העדיפה בניגוד לתנועת התנגדות לנסות לכוון לרצון ה' ולא לדבריו כמי שמובעים בפוסקים. כלומר לכוון לרוח התורה ולא ללשון החוקים.. - אם כך, החסידים לא יודעים מה הם רוצים מעצמם. מחד, הם אנשים חרדים המקפידים על קלה כבחמורה (יותר מהמתנגדים, ואכ"מ), נשמעים ללשון השו"ע. מצמיחים רבנים גדולים ופוסקים. אבל בעצם לא אכפת להם מלשון החוקים. למה, אם כן, המנחת אלעזר (כדוגמא בעלמא) מנסה ליישב את מנהגי החסידים שלכאו' סותרים את לשןו השו"ע, עם ההלכה - הרי זה לא משנה, העיקר הוא רצון ה'?
ולכן בקרב אנשי החסידות היו נפוצים מעשים כמו לימוד תורה, טבילה ואפילו אכילה קודם התפילה כהכנה לה, גם אם בסופו של דבר התפילה לא תהיה בציבור. - לימוד החסידות קודם התפילה אינו סותר להלכה, כיון שההלכה היא שקודם התפילה צריך להתבונן בגדלות הא-ל, וזה תורת החסידות. טבילה - ראה לעיל!. אכילה - א. זהו רק בקרב חסידי חב"ד. ב. זה לא סותר את ההלכה, מותר לאכול קודם התפילה אם זה מועיל לכוון. גם אם לא כולם מסכימים עם פסק ההלכה הזה, א"א לומר שזה סותר להלכה. דברים רבים שכל ישראל נוהגים בהם מבוססים על היתרים. תפילה שלא בציבור - תפילה שלא בציבור איננו מעשה המנוגד להלכה. כאן המקום להעיר שכמובן כל החסידים שומרים על זמן ק"ש.
או למשל טילטול של דף סידור בשבת בכדי שלא יהיה מוטל בביזיון על הארץ. - מעשים כאלו אינם נפוצים בקרב החסידים, הרי זה מגוחך!, נניח שמישהו עשה זאת פעם אחת, אני בטוח שטלטל פחות פחות מד' אמות, עקירה בלא הנחה וכו' (לא שביק איניש היתרא ועביד איסורא).
או לתת צדקה יותר מאשר על פי ההלכה - יהי חלקי עמהם!!!
שנאת הכותב העבירה אותו על דעתו. אני מציע למר אפי ב. לשנות כיוון, ולעשות שימוש בשכל הישר, גם בכתיבת הערכים, וגם בתגובותיו בדף השיחה, אנא!
אני מציע את הנוסח שהצעתי קודם, בתוספת: החסידות הדגישה את הכוונה והרוחניות שבמצוות, והדגישו את יתרונם על המתנגדים, בכך שהם אינם מתייחסים אל ההלכה כאל ספר חוקים יבש, אלא משתדלים לכוון אל רצון ה' שבהלכה. כתוצאה מכך, היו מקרים שחסידים עברו על דברי ההלכה, בחשבם שבכך הם מקיימים את רצון ה'. הרב חיים מוולוז'ין תלמידו של הגר"א, כותב בספרו נפש החיים, כי חסידים היו יוצאים לראות אם רואים בשמים שלוש כוכבים בכדי להתפלל תפילת מנחה. --ויקפדן מלמד - שיחה 07:15, 30 במאי 2008 (IDT)

הדגשת התפילה והדבקות על חשבון לימוד תורה עריכה

"חצרות רבים לא הקפידו בקיום תפילה בזמניה, וטענו שהכוונה והספונטניות חשובה מהדיוק‏‏. לרבי מקוצק מיוחסת האימרה "אין לנו שעון, יש לנו נשמה". הרב חיים מוולוז'ין תלמידו של הגר"א, כותב בספרו נפש החיים, כי חסידים היו יוצאים לראות אם רואים בשמים שלוש כוכבים בכדי להתפלל תפילת מנחה. רוב החסידויות למעט כמה בודדות, הדגישו את נושא הדבקות בה', והמאמצים הגדולים שצריכים להיות בתפילה, בניגוד ללימוד תורה שנזנח בצורה כזו או אחרת. כביקורת נגדם טענו הליטאים, שדבקות רגשית ללא תוכן מחשבתי תורני היא לקויה, ושעל זה נאמר במשלי, שמי שמסיר אוזנו משמוע תורה - גם תפילתו תועבה".

מה רוצים כאן? אם לטעון על הבעיה ההלכתית שבדבר, הרי לזה יוחדה פיסקא שונה. ולמעשה ישנם פסקי הלכה רבים המבארים את מנהג החסידים. אבל כמדומני שמטרת הפיסקא היא לטעון על חשיבות התפילה לעומת לימוד התורה. ובכן, יש לי חדשות: החסידים למדו, ולומדים תורה. אם רוצים לכתוב משהו, אפשר לכתוב שהחסידים הדגישו את מעלת התפילה, והמתנגדים חששו שהדבר מגיע על חשבון לימוד התורה (כלומר, שהזמן המושקע בתפילה באריכות הוא על חשבון לימוד, וגם, שמחשיבים את התפילה יותר מלימוד תורה). לומר שלימוד התורה נזנח זהו שקר. וכך גם סיום הפיסקא אין לו מקום. --ויקפדן מלמד - שיחה 07:15, 30 במאי 2008 (IDT)
באיזשהו שלב, הויכוח אמור להגיע לקיצו, אין לי ענין להתווכח ולהוכיח את צדקת החסידות, מויכוחים לא יוצא דבר, ברי"א לא יהפוך כנראה לחסיד, אני לא אזנח את דרך החסידות, ואפי ב. לא יקבל שכל (סליחה על הבוטות, אבל הגיעו מים עד נפש). המטרה היא, בל נשכח, לתקן את הערך. --ויקפדן מלמד - שיחה 07:15, 30 במאי 2008 (IDT)
ויקפדן, מצטרף לאחרים, ניכר בך שאתה צעיר, והעלבונות שאתה מטיח, כמעט בכל עניין, לא מוסיפים כבוד לא לך ולחסידות שלך. לכל חברה ולכל תפיסה יש יתרונות וחיסרונות, ואף אחד לא יכול להמלט מביקורת כפי שכתוב "ביקורת תהיה". טענות פולמוסיות מתפתלות ואפולוגטיות לא נספרות כאן. הדברים שלך טעונים מקורות, וגם לא מעט שכל ישר. אולי תשלח לכאן מישהו מבוגר (אולי אבא שלך) שלא יטיח עלבונות כמו ילד קטן שנתקל בדבר שהוא גדול עליו, או כמו פיל (או דב) בחנות חרסינה, אלא ידבר דבר דבור על אופניו בהרבה שקט נפשי ובבינה עמוקה. ומהכרותי עם חב"ד יש בה הרבה אנשי חכמה ודעת, שהיה לי גם הכבוד לשמוע שיעורים מפיהם, כמו למשל הרב עדין אבן-ישראל. --אפי ב.שיחה17:17, 30 במאי 2008 (IDT)
אני חושב שהסברתי למה התבטאתי בבוטות, וכלפיך בלבד. הנך חוזר שוב ושוב על אותה טענה, ולא מוכן להקשיב למה שאני כותב. כשתכתוב ביקורת רצינית, יהיה על מה לדבר. בינתיים, נמאס לי להתווכח איתך. שבת שלום --ויקפדן מלמד - שיחה 17:56, 30 במאי 2008 (IDT)

החסידות וחב"ד עריכה

חסידי חב"ד מקפידים לקרוא לתורת חב"ד - "תורת החסידות". על פי דרכם - החסידות החלה בבעש"ט (ועל זה אין חולקים) , המשיכה בהמגיד ממזריטש והמשיכה בבעל התניא וכו'. כמובן שהשיטה האקדמית רואה את חב"ד רק כאחד הזרמים בחסידות, ללא עדיפות על אחרים. בכל אופן בערך זה (ובעוד כמה הקשורים לחסידות) מתקבל הרושם, שהאג'נדה החבדי"ת הנ"ל השתלטה על הערך. ראוי למחוק את רוב ההתייחסויות החבדיו"ת בערך זה, ולהתמקד במושגים ככל חסידיים - עם כל הקושי הכרוך בכך.--שפ2000 - שיחה 21:41, 25 במאי 2008 (IDT)

טענתך דורשת סימוכין. עברתי שוב על הערך ולא מצאתי התייחסות מיוחדת לחב"ד, כחסידות פרטית, בערך. יש אמנם התייחסות למאסרו של רבי שניאור זלמן מליאדי, אך זה דבר הנוגע לכלל החסידות, כיון שהרדיפה הייתה מכוונת לחסידות בכלל, גם יום חגו נחגג אצל כלל החסידים. גם בקיאותך בהשקפה החב"דית איננה מרשימה כלל. להבא תשתדל לבסס את דבריך ואל תפריח האשמות שווא. בברכה --ויקפדן מלמד - שיחה 03:09, 26 במאי 2008 (IDT)
ויקפדן היקר

אתה יכול לבחון אותי על בקיאותי בהשקפה החבדי"ת, ותגלה שהיא קיימת. אולי פחות מ"תמים" ממוצע, אך היא אינה משועבדת להשקפתו של המשפיע וד"ל. אדרבא - תביא אתה סימוכין לכך שחסידים (גור ? ויז'ניץ ? ברסלב ? ) חוגגים את חג הגאולה. תגובתך מתמצתת היטב את טענתי האומרת שחב"ד רואה חפיפה בין עצמה לחסידות בכללה. --שפ2000 - שיחה 08:29, 26 במאי 2008 (IDT)

בכל אופן - ישנם 18 שורות בערך העוסקים רק בחב"ד. --שפ2000 - שיחה 08:35, 26 במאי 2008 (IDT)
עד עתה לא קיבלתי תשובה מה פתאום "חג הגאולה החבד"י" הוא חג כלל חסידי. אני יודע (היטב ! ) שכך הוא נחשב בעיניהם - אך מה בעיני חסידים אחרים ? אני מבטיח לך שאבותי (שכולם היו חסידים) מעולם לא שמעו על י"ט בכסלו עד עלייתם ארצה. הבעיה שמחיקת שורות אלו בערך מבוטלת מיד על ידי חבדני"ק נמרץ. --שפ2000 - שיחה 11:51, 28 במאי 2008 (IDT)
צודק. גם אבותיי שהניחו את התפילין כלפי חוץ ולא כלפי פנים, לא הנחילו לי את חג הגאולה. --אפי ב.שיחה13:09, 28 במאי 2008 (IDT)
(אולי בגלל שאבותיך החסידים לא הקפידו על חג הגאולה, יצא מהם העגל הזה :)...)
ככל הידוע לי מדיבורים עם חסידים שונים, הם מכירים בי"ט כסלו כחג כלל חסידי. הדבר גם מופיע בכתובים. אשתדל למצוא לכך מקור. אך האם לא נוכל למצוא אדם המשתייך לאחת החסידויות שיוכל להוכיח כך או אחרת?
ההתייחסויות לחב"ד בערך הם כך: א. ההבדל בין חב"ד לשאר החסידויות העורכות "טיש". אין כאן "אג'נדה חב"דית". ב. ההלשנה על רבי שניאור זלמן מליאדי. ההלשנה כוונה אליו כמנהיג חסידי, ולא היה בזה כוונה מיוחדת נגד חב"ד. ג. חג הגאולה - ראה לעיל. בשאר המקומות שבהם מוזכרת חסידות חב"ד, הכוונה לחסידות חב"ד כחלק מכלל החסידויות. אמנם, חסידות חב"ד נזכרת יותר מחסידויות אחרות, מהסיבה הפשוטה, שלחסידות חב"ד יש מסורת עתיקה וספרות עניפה יותר מלמרבית החסידויות, וגם פעולותיה רבות, ולכן ההפניות אליה רבות יותר. אך אין לראות בכך תביעת בעלות של חב"ד על החסידות. ניתן לראות בבירור את החילוק בין ערך זה - בו חב"ד נזכרת כדוגמא לחסידות ודעותיה, לבין הערך חסידות חב"ד - בו מדובר על תנועת חב"ד בפרטות. --ויקפדן מלמד - שיחה 07:13, 29 במאי 2008 (IDT)
כפי שאמרתי לעיל חג הגאולה הוא כלל חסידי, כך זה כתוב בכל הספרים, ספרי חב"ד כמובן. כך גם מהות הברכה שהם מברכים ביום זה. אתה יכול לחפש בספרי חסידויות אחרים.... בהצלחה. אני אישית לא מרגיש נוח שכל תיקון שלי נמחק מיד, כי זה לא מתאים לאג'נדה של חב"ד. אז אל תדאג - איני מוחק. --שפ2000 - שיחה 22:44, 29 במאי 2008 (IDT)
תודה רבה. אם כך, אין לי ענין להמשיך להתדיין עמך, אני בטוח בצדקת דבריי, ואתה לא מתכונן לשנות בערך. ממש וגר זאב עם כבש. שבת שלום. --ויקפדן מלמד - שיחה 07:19, 30 במאי 2008 (IDT)
אינך כזה כבש... לענין י"ט כסלו, אשתדל למצוא מקור. לענין השני אינני בקי בתחום, אולי קוראי המודיע מאותם שנים יודעים יותר. לא הייתי בעניינים באותה תקופה, אבל ככל הידוע לי, ההתקפה הובילה לאחדות בלתי רגילה בין החסידים, והלא דבר הוא! --ויקפדן מלמד - שיחה 10:30, 30 במאי 2008 (IDT)
הכינויים עגל וכבש אינם מוסיפים כבוד לחסידות שאתה מתיימר לייצג. אני מכיר את חב"ד שנים רבות, ושמעתי שיעורים בתניא בביכנ"ס צמח צדק בעיר העתיקה (מקום הראוי לערך בפני עצמו) כנראה מלפני שנולדת. ואולי בגלל זה אני מכיר היטב את הניסוח הפנים חבד"י. אם הייתי שונא חב"ד לא הייתי מתאמץ לפתוח ערך על אחד מחשובי רבניה (הרב שניאור זלמן פרדקין מלאדי-לובלין). לטובת כולם ראוי שמישהו מבחוץ יחווה דעה בנושא, והאמת והשלום אהבו. --שפ2000 - שיחה 12:36, 30 במאי 2008 (IDT)
אוי באמת. ענין העגל בא מעיקרו כעקיצה והיה בסוגריים, ונראה כי הדגשתי שם את כוונתי, ומקורו ביטוי תנ"כי ולא עגל כפשוטו. וכבש, פשוט אינך מבין ענין, הדבר בא בהמשך למה שכתבתי אודות "וגר זאב עם כבש", כבש מסמל תמימות. שבת שלום. --ויקפדן מלמד - שיחה 17:50, 30 במאי 2008 (IDT)

שימוש בזמן הוה על הרבי האחרון מליובאוויטש עריכה

היות שפעמיים שינו את התיקון שלי אני מפרט פה שתי סיבות מדוע לדעתי, יש לכתוב את המשפט בלשון הוה:

1. מבחינה דקדוקית, ניתן לכתוב "האדמו"ר האחרון בתנועה זו הוא..." שהרי, הוא האחרון כיום ולא רק היה אחרון בעבר.

2. השאלה שצריכה לשאול בדיון זה היא: מהו יחס אנשי התנועה האם הם רואים בו מנהיג נוכחי? מבלי להתייחס לעובדה, שחלק מחסידי חב"ד מאמינים שהרבי מליובאוויטש חי וחלקם מאמינים שהוא נפטר, כל חסידי חב"ד ללא יוצא מן הכלל רואים את הרבי כמנהיגם הנוכחי. כל חסידי חב"ד מכנים את הרבי 'נשיא-הדור'.

הנוסח הנכון דקדוקית הוא "האחרון היה...", כיוון שנפטר. דעת אנשי התנועה לא רלוונטית לעניין זה; המשפט הזה מתאר מציאות. במקום אחר מתוארות אמונותיהם של החב"דניקים. יאירשיחה 16:08, 13 ביולי 2008 (IDT)
המשפט מתייחס להיותו אדמו"ר החסידות. אדמו"ר הינו מנהיג רוחני, שחסידיו הולכים בדרכו לפי הוראותיו והדרכותיו ורואים בו את רבם. לפי זה השאלה האם האדמו"ר היה או הינו, קשורה בהחלט לייחס אנשי התנועה אל האדמו"ר, אדמורות אינה נפסקת בהכרח עם פטירתו של האדמו"ר. לדוגמא ההולך בדרכו של הרב שלמה קרליבך יכול לומר "מורה הדרך שלי הוא הרב קרליבך". שיע.ק - שיחה 18:20, 16 ביולי 2008 (IDT)
הדוגמא שלך גבולית מאד. במקרה אחר הייתי מוותר, אבל כאן מטרת לשון ההווה ברורה- ולכן לא תעבור. יאירשיחה 21:48, 16 ביולי 2008 (IDT)
מטרת לשון ה'הווה': הבהרה שמנהיגותו של האדמו"ר לא הסתיימה והוא המנהיג הנוכחי של התנועה ואוהדיה. עובדה שהיא נכונה.שיע.ק - שיחה 14:13, 17 ביולי 2008 (IDT)
אולי נכתוב: "למרות פטירתו, רואים חסידי חב"ד באדמו"ר האחרון מלובאוויץ' את מנהיגם ורבם"? ברי"אשיחה • י"ד בתמוז ה'תשס"ח • 14:18, 17 ביולי 2008 (IDT)
יאירשיחה 00:06, 18 ביולי 2008 (IDT)
ברי"א עבור מי בדיוק הוא מנהיג ורבי אם לא עבור חסידי חב"ד? אני מציע ניסוח "המנהיג האחרון בתנועה זו הוא רבי מנחם מנדל שניאורסון".--שיע.ק - שיחה 16:51, 20 ביולי 2008 (IDT)
בוא נשאל אחרת: מה כל כך בוער לך שהנוסח יהיה בלשון הווה? ברי"אשיחה • י"ח בתמוז ה'תשס"ח • 20:40, 20 ביולי 2008 (IDT)
כעת, כשהתברר לנו שמת מסוגל להנהיג את חסידות חב"ד, מדוע זכה דווקא רבי מנחם מנדל שניאורסון בכבוד זה? הרי יש שבעה אדמו"רים מתים, וראוי לתת לכל אחד מהם זכות להנהיג את התנועה בימינו. משיקולי ותק, אני בוחר ברבי שניאור זלמן מלאדי למנהיג התנועה, וקורא לציבור לשאול דווקא אותו האם יש לפנות מאחזים או לחזקם. דוד שי - שיחה 21:33, 20 ביולי 2008 (IDT)

הקטנת הערך לערכים משניים עריכה

אני יחזור לערוך ולתקן ערך זה, כשאני יותר יהיה פנוי, כי אני מעדיף לסיים את הערכים המשניים (כדוגמת: חצר חסידית, התנגדות לחסידות) וכן לפתוח עוד ערכים משניים משום גודל ערך זה (כדוגמת:ספרי חסידות, חצרות חסידיות) ולכן לבנתיים אני משאיר את הערך כך ומוריד את תבנית העריכה. בברכה ידיד נפש שיחה 20:36, 29 ביולי 2008 (IDT).

פרק שלם שחסר - הספרות החסידית עריכה

החסידות יצרה ספרות עניפה, החל מספר התניא וכלה בליקוטי מוהר"ן. יש לכתוב על הספרות החסידית, והדבר גם מצדיק ערך מורחב ספרות החסידות. --אפי ב.שיחה11:13, 21 באוגוסט 2008 (IDT)

א. למה כלה בליקוטי מוהר"ן? וכי ספרי ר' צדוק, הנתיבות שלום או ספרי הרב קרליבך, אינם בגדר ספרות חסידית?
ב. אינני יודע אם ביכולתי ליצור ערך נפרד לספרות החסידית, אך אשתדל לכתוב פרק בערך זה, ואולי אף יסוד לערך נפרד. אריה א - שיחה 01:51, 21 בספטמבר 2008 (IDT)
בהחלט מגיע ערך נפרד. אגב, בדיוק הזכרתי אותה בספרות יידיש#ספרות משכילית וספרות חסידית. אביעדוס - שיחה 01:53, 21 בספטמבר 2008 (IDT)

ועוד שטרם קיים: הפילוסופיה החסידית עריכה

וקיים בווינגליש: W:Hasidic philosophy. אביעדוס - שיחה 01:57, 21 בספטמבר 2008 (IDT)

אם כבר, מחשבת החסידות... אריה א - שיחה 03:03, 21 בספטמבר 2008 (IDT)
חזרה לדף "תנועת החסידות/ארכיון 1".