פתיחת התפריט הראשי

שי הוא שיר של המשוררת רחל. הוא נכתב בתר"ץ 1930, ונכלל באסופת שיריה מנגד, שראתה אור בהוצאת דביר בתל אביב באותה שנה.

שי
שיר
יצא לאור 1930 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית
כתיבה רחל המשוררת
לחן יהודה שרת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
המשוררת רחל בלובשטיין-סלע

מילות השירעריכה

אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן
שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ
וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ
מִזִּמְרַת לִבִּי –
כָּל שֶׁיַּד הָעֶצֶב
לֹא עָקְרָה מִשֹּׁרֶשׁ,
שֶׁקְּדִים-הַזַּעַם
לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי.

אֲרַפֵּד הַטֶּנֶא
זִכְרוֹנוֹת כִּנֶּרֶת,
וֶרֶד שְׁמֵי הַבֹּקֶר
בֵּין עֲצֵי הַגָּן;
זְהַב הַצָּהֳרַיִם
בְּמֶרְחָב רוֹגֵעַ
וְלִילַךְ הָעֶרֶב
עַל הָרֵי גוֹלָן,
זֵכֶר לֵיל הַסַּהַר
עַל חֶלְקַת הַמַּיִם,
זוֹ תְּרוּעַת הָאֹשֶׁר
בַּעֲלוֹת יָמַי;
כְּבִשְׁנִי-תוֹלַעַת
בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא
וְאֶשְׁלַח אֵלֶיךָ –
הֲתִשְׂמַח לַשַּׁי?
 

פרקי השיר ותכניועריכה

נושאי השיר הם החלוציות ונופי ארץ ישראל, הנצפים מדגניה א' בהם שהתה המשוררת בצעירותה בתקופת העלייה השנייה: הכנרת, הגולן, ואליהם המשוררת מביעה את אהבתה וגעגועיה. באמצעות דימויי צמחי פרי שכיחים בחקלאות העברית בארץ ישראל בתקופתה, המכונסים אל "טנא" מטאפורי, משרטטת המשוררת את מנעד הרגשות והגעגועים אל התקופה והנופים.

השיר המחורז הכולל שני בתים, מוצג כאיגרת לידיד, שלמשוררת ולו זכרונות עבר משותפים.
הבית הראשון מתאר כוונה ורצון להביע במלוא יופיָם את זכרונות העבר, עד כדי יצירה ספרותית; המשוררת מתארת את מאמץ היצירה, במבע ארספואטי. השורה הראשונה בו משוחחת עם פסוק מספר ירמיהו: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת" בספר ירמיהו, פרק ו', פסוק ט'.

מילות השיר "וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ מִזִּמְרַת לִבִּי" מזכיר את תורה ס"ג בליקוטי מוהר"ן, על הפסוק "קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם" (בראשית פרק מג פסוק יא), שזהו זמר וניגון שהביאו אחי יוסף אתם מארץ ישראל למצרים כמנחה ליוסף, ולא הפירות שמובנות בפשט הפסוק. יש כאן קשר גם לעולם החקלאות שיש לרחל קשר רב אליו, וגם לעולם החסידות והתורה שבו רחל קיבלה השכלה רבה בעיירת נעוריה.
הבית השני, פורש תיאור חוויות חיים בחוות העלמות ובדגניה, בזמן הקצר ובזמן הארוך; בזמן הקצר מתוארים: בוקר, צהריים וערב, וביטוי מסכם שמשמעו כפול - "בַּעֲלוֹת יָמַי" - בזמן הקצר אולי שחרית; ובזמן הארוך אותן מילים עצמן מתארות את קורות החיים מאז ימיה המאושרים כחלוצה, כפי שמתארת אותם המשוררת, ששכבה אז על ערש דווי, עד "בַּעֲלוֹת יָמַי" - על סף קץ החיים. בסיום השיר, מעניקה אותו המשוררת לידידהּ כמתנה - שי; מערך נפשי-יצירתי, שדרבן את יצירתה, והתקיים, כנראה, ברוב תהליך היצירה של שיריה.

"כְּבִשְׁנִי-תוֹלַעַת בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא" כאן מדובר על מצוות הביכורים, שיש ציווי בתורה להביאם בחג השבועות. "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא" (דברים פרק כו פסוק ב). רחל מציעה את השיר כמתנה, כמו שהיא הייתה מציעה לפני ה'.

ביצועים לשירעריכה

ככל הידוע, "שי" הוא השיר היחיד שרחל שמעה את לחנו, שחיבר יהודה שרתוק (לימים שרת), מושר בימי חייה.

לחנו השני, חובר על ידי מוני אמריליו. השיר בלחנו של אמריליו בוצע על ידי חוה אלברשטיין ודני גרנות, וצורף לתקליטם "בשירי רחל" בשנת 1969.

לחנו השלישי, חובר על ידי לוי שער. השיר בלחנו של שער בוצע על ידי הפרברים והדודאים, בביצוע זה הושמטו המילים "כְּבִשְׁנִי-תוֹלַעַת בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא", ייתכן בשל אי הכרת פרטי מצוות הביכורים בה יש ציווי לקשט את הטנא בצמר צבוע אדום (תולעת שני) ולכן לא הבינו מדוע מדובר על תולעת. לחן זה זכה לביצועים עממיים רבים.[1] כמו כן, הזמר הבאסקי בניטו לרצ'ונדי (אנ') חיבר את הלחן של לוי שער לשיר הבאסקי בביצועו: "Ni, Sahatsa bezala" (בעברית: "אני, כמו עצי ערבה").[2] כמו כן, קיים ביצוע נוסף של הזמר היווני יורגוס דאלארס עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. קיים ביצוע נוסף ביוונית ללחן של לוי שער בפי הזמר כריסטוס ת'יוואיוס . ביוונית נקרא השיר To Doro.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו למשל: ביצועו של אמנון שפירא , באתר הספרייה הלאומית.
  2. ^ ראו: Ni, Sahatsa bezala, באתר musikazblai.