משטר צבאי

משטר צבאי הוא סוג של משטר בו הכוח הפוליטי נתון בידי הצבא והמדינה נשלטת ישירות בידי הצבא. כמו בכל דיקטטורה, משטר צבאי יכול להיות רשמי או לא רשמי (מספר שליטים צבאיים, כמו שליט פנמה לשעבר, מנואל נורייגה, אף הקימו ממשלה אזרחית הכפופה להם). במקרים מסוימים ישנו שילוב של משטר צבאי יחד עם ממשלה אזרחית כך שלצבא יש כוח רב אף כי ישנה ממשלה אזרחית.

המשטר הצבאי האופייני באמריקה הלטינית נשלטת על ידי חונטה (מילה שנגזרת מספרדית ופירושה ועדה) או על ידי ועדה של ראשי הצבא. במקרים אחרים המשטר הצבאי נשלט על ידי דיקטטור יחיד שהוא לרוב גם מפקד הצבא. בשני המקרים, הדיקטטור או ראש החונטה נחשב לראש המדינה.

במזרח התיכון ובאפריקה, המשטר הצבאי נשלט לעיתים קרובות יותר על ידי אדם יחיד ומהווה אוטוקרטיה בנוסף על היותו ממשל צבאי. מנהיגים כמו אידי אמין, מועמר קדאפי וגמאל עבד אל נאצר טיפחו פולחן אישיות והפכו למייצגי מדינתם בתוכה ומחוצה לה.

רוב המשטרים הצבאיים נוסדו לאחר הפיכה, אולם ישנן גם דוגמאות אחרות כמו סדאם חוסיין שייסד משטר צבאי על בסיס המשטר של מפלגת הבעת'.

מפגינים בשנת 2007 נגד פרבז מושארף בפקיסטן

בעבר, חונטות צבאיות הצדיקו את מעשיהם בצורך לייצב פוליטית את המדינה כנגד אידאולוגיות מסוכנות. דבר זה הוצדק על ידי בניית איום מאידאולוגיות אלו. באמריקה הלטינית היה מדובר לרוב איום מקומוניזם ואילו במזרח התיכון היה מדובר לרוב באיום מישראל או מהאסלאם הקיצוני. משטרים צבאיים נטו לצייר את עצמם כנחוצים, כאלו שלוקחים את ההובלה בזמנים של מהומה ולצייר את השלטון האזרחי כמושחת ובלתי יעיל. אחד המאפיינים הנפוצים ביותר של המשטר הצבאי הוא השלטת חוק צבאי או חוק חירום תמידי.

אף כי ישנם חריגים לכך, רוב המשטרים הצבאיים מייחסים חשיבות מעטה לזכויות האדם ועושים ככל שביכולתם להשתיק מתנגדים פוליטיים. משטר צבאי לעיתים נדירות מוותר על כוחו אלא אם כן הוא נדחף לכך על ידי תנועה עממית, פעילה או רוחשת.

המקומות הנפוצים ביותר בהם מוצאים משטרים צבאיים הם אמריקה הלטינית, אפריקה והמזרח התיכון. אחת הסיבות האפשריות לכך הוא שהצבא הוא יותר מלוכד ומאורגן מאשר רוב הגופים האזרחיים.

בדיקטטורות מסוגים אחרים יש גורמי כוח שמונעים מהצבא לתפוס את השלטון. למשל במשטרים קומוניסטיים, מרכז הכוח הוא בידי מפלגה ומנגנון מיוחד (קצינים פוליטיים או רוטציות) מונע מהצבא להקים מרכז כוח עצמאי.

החל משנות השבעים החלו המשטרים הצבאיים להיות פחות נפוצים והם מוחלפים במשטרים דמוקרטיים ובמשטרים שמתחזים לדמוקרטיה. התמוטטות ברית המועצות וירידת המתח הבינגושי הקשתה על המשטרים הצבאיים להשתמש בקומוניזם להצדקת קיומם ולקבל תמיכה. כתוצאה מסיום המלחמה הקרה, רוב המשטרים הצבאיים באמריקה הלטינית נעלמו והוחלפו בדמוקרטיות. במזרח התיכון רוב המשטרים הצבאיים (כמו בסוריה ובמצרים) הפכו לסוגים אחרים של עריצות. החוקרים סרגיי גורייב, ודניאל טריזמן טוענים כי יש עדיין שליטים דכאניים בצורה גלויה ומלאה אבל הם מתחלפים בהדרגה בספין-דיקטטורים משטרים דכאני גלוי כמו משטר צבאי דורש הפעלת אלימות ושולט באמצעות פחד. אך שליטים רבים הגיעו למסקנה כי משתלם יותר להתחזות למדינה דמוקרטית ולשלוט באמצעות תעמולה- כך קל יותר לזכות באמון התושבים ובשיתוף הפעולה שלהם - במיוחד בכלכלות שדורשות הון אנושי ומערבות בתחומים כמו תעשייה או שירותים. בנוסף דיקטטורה גלויה מקשה על קיום מסחר בינלואמי השקעות בינלואמיות והשתלבות בגלובליזציה.

כיבוש

כיבוש הוא קיום של משטר צבאי זמני על עם אחר. להבדיל מסיפוח או קולוניאליזם כיבוש הוא מצב זמני. סיפוח או קולוניאליזם היו בעבר דברים נפוצים, גם על ידי מדינות דמוקרטיות אבל הם הופכים בהדרגה לדבר שמקובל בעיקר על ידי מדינות לא דמוקרטיות, במיוחד מעצמות כמו רוסיה או סין.

מקרים בולטים של כיבוש על ידי מדינות דמוקרטיות כוללות את אזורי הכיבוש בגרמניה שנשלטו על ידי בעלות הברית בשנים 1945–1949, כיבוש עיראק בשנים 2003–2011 על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה במסגרת מלחמת עיראק והכיבוש הישראלי ביהודה ושומרון משנת 1967 ועד היום.

ראו גם

• מדינת משטרה
• דיקטטורה
• ממשל צבאי
• כיבוש
• דמוקרטיזציה

הפיכות ומשטרים צבאיים בעידן המודרני

• המשטר הצבאי ביוון (1974 - 1967)
• המשטר הצבאי בארגנטינה (1983 - 1976)
• הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה (1973–1990)
• ניגריה (1966–1979, 1983–1998)
• מהפכת הציפורנים (1974)
• החונטה הצבאית האתיופית (1974–1987)
• ההפיכה הצבאית במיאנמר (2021)
• ההפיכה במצרים (2013)
• ההפיכה הצבאית בסודאן (2021)
• ההפיכה בניז'ר (2023)

קישורים חיצוניים

• משטר צבאי בתל אביב ובירושלים, יומני כרמל דצמבר 1946
• משטר צבאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)