פתיחת התפריט הראשי

שלמה ארבלי (נולד ב-14 בפברואר 1937) הוא קצין צה"ל במיל' בדרגת אלוף-משנה, כיהן כמפקד חטיבה וסגן מפקד אוגדת שריון. במהלך שירותו עוטר שלוש פעמים בצל"ש אלוף.

שלמה ארבלי
אל"מ (דימ') שלמה ארבלי
לידה 14 בפברואר 1937 (בן 82)
ירושלים
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19551981
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
מלחמות וקרבות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
צל"ש אלוף  צל"ש אלוף (שלוש פעמים)
אות מצטיין הנשיא

ביוגרפיהעריכה

ארבלי נולד בעיר העתיקה בירושלים, בנם של מרים וחנוכה שעלו מצפון עיראק. סבו מצד אמו יצחק ברזני היה רב העיר ארביל, אביו לחם בשורות האצ"ל. בגיל 4 עבר עם הוריו וששת אחיו לקריית חיים, ובהמשך עברה המשפחה למושב ציפורי.

בפברואר 1955 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון. לאחר קורס מפקדי טנקים שירת בפלוגה א' בגדוד 82 תחת פיקודו של משה בר כוכבא. במלחמת סיני לחם עם הפלוגה בקרב סכר הרואיפה בסיני ועוטר על פועלו בצל"ש אלוף ממפקד פיקוד הדרום חיים לסקוב.

ב-1957 סיים קורס קציני שריון ושירת כמפקד מחלקה בגדוד 9. המחלקה בפיקודו נבחרה לייצג את גייסות השריון בצעדת ארבעת הימים, זכתה במקום הראשון, ונשלחה לצעדת ארבעת הימים הבינלאומית בניימכן שבהולנד, בה גם זכתה במקום הראשון. במהלך הצעדה בירושלים נקע את רגלו, פציעה שהוחמרה בצעדה בהולנד, אף על פי כן המשיך לצעוד. על כך זכה בצל"ש אלוף ממפקד גייסות השריון חיים בר לב וכן נבחר למצטיין הנשיא.

בהמשך שירותו שימש סגן מפקד פלוגת טנקי שרמן M-51, בגדוד 52, מפקד פלוגת טנקי צנטוריון בגדוד 52, מפקד קורס מ"כים חרמ"ש בגדוד 9 וקצין אג"ם בחטיבה 200. במהלך תפקיד זה שימש קצין תורן ביום שבת ב-10 במאי 1966, הוא הוזעק על ידי מפקד גייסות השריון ישראל טל לסייע בחילוץ כוח הנדסה קרבית שנקלע תחת אש ממוצב ירדני בסמוך לתל בית מירסים, הוא ארגן כוח על גבי זחל"ם שהגיע למקום התקרית ופינה את הנפגעים.[1] על פועלו עוטר בצל"ש אלוף מישראל טל.

במלחמת ששת הימים פיקד על פלוגת סיור 135 בחטיבה 514, הוא נפצע במהלך הקרבות בראשו. לאחר לימודים בפו"ם שירת כמפקד גדוד 9, גדוד טנקי פטון במילואים, והשתתף במלחמת ההתשה. בשנים 1970–1972 פיקד על בסיס הטירונים ברפיח, לאחר מכן שימש סגן מפקד חטיבה 11. ב-1973 נשלח לאתיופיה כיועץ צבאי. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים חזר לישראל ושימש סגן מפקד חטיבה 164 באוגדה 252. לאחר המלחמה מונה למפקד בית הספר לשריון. ב-1974 קודם לדרגת אלוף-משנה ומונה לראש מטה עוצבת עמוד האש. ב-1975 מונה למפקד חטיבה 292, חטיבת שריון במילואים. בתפקידו האחרון שימש סגן מפקד אוגדת מילואים משוריינת.

לאחר שחרורו מונה למנהל כפר הנופש הצרפתי באשקלון. ב-1984 מונה ליועץ ראש הממשלה למגזר הבדואי. ב-1986 מונה למנהל "חוות ניבה" חווה חקלאית בחבל לכיש. ב-1989 התמודד בבחירות לראשות העיר אשקלון במסגרת רשימה מפלגתית עצמאית, ב-1992 מונה לסגן ראש העיר. ב-2010 מונה ליו"ר הסתדרות הגמלאים במרחב דרום.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה