משה בר כוכבא

איש צבא. מפקד פיקוד הדרום

משה בר כוכבא (בריל) (5 במרץ 193019 בנובמבר 1992) היה אלוף בצה"ל, מפקד פיקוד הדרום בין השנים 1983–1986 ומנכ"ל רכבת ישראל.

משה בר כוכבא
Moshe Bar Kochva Bril.jpg
לידה 5 במרץ 1930
גליציה, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בנובמבר 1992 (בגיל 62)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1942
כינוי בריל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל רכבת ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תחנת הרכבת אשדוד עד הלום על שם משה בר כוכבא

ביוגרפיהעריכה

בר כוכבא נולד ב-5 במרץ[1] 1930 בגליציה. הוא עלה לישראל ב-1942 והצטרף בנעוריו לאצ"ל.

שירותו הצבאיעריכה

באוקטובר 1951 פיקד על פלוגה ב' בגדוד 79, גדוד חרמ"ש, שביצעה פשיטה על מאהל בדואי ברצועת עזה במסגרת פעולות התגמול.[2]

ב-1956, בעת מבצע קדש, פיקד על פלוגה א' בגדוד 82 בחטיבה 7 בקרב סכר הרואיפה. על פיקודו בקרב זה קיבל צל"ש, שלאחר מכן הומר בעיטור העוז.

תיאור המעשה: ביום ה-31 באוקטובר 1956, תקפה יחידה בפקודו של רס"ן משה בריל משלט אויב. בהתאם לתכנית צריכות היו 2 פלוגות להסתער על המשלט. למרות שפלוגה אחת נתאחרה, ועל אף אש אויב קטלנית, נהג רס"ן משה בריל את פלוגתו ישר אל האויב והמשיך בהסתערותו, למרות שסבל אבדות כבדות. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

במלחמת ששת הימים ב-1967 פיקד על חטיבה 45 בקרבות בצפון השומרון ובעמק דותן. נפצע ברגלו בקרב על ג'נין אך סירב להתפנות. חטיבתו פרצה לצפון רמת הגולן בגזרת בניאס-מסעדה וכבשה אותו.

בשנת 1970 הביא להקמת חטיבה 188 ומונה למפקדה הראשון. בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים הוביל את החטיבה למבצע קיתון 10 ובפשיטות לפתח לנד במבצע קלחת 2 וקלחת 4. במלחמת יום הכיפורים היה סגנו של דן לנר בפיקוד על אוגדת מילואים 210, אשר הדפה את השריון העיראקי ברמת הגולן. מספר שנים לאחר מכן בשנת 1979 הועלה לדרגת אלוף. פיקד על גיס 446, הגיס הצפוני, ועסק בהכנות אופרטיביות לעימות בגזרה מול לבנון.[3]

במלחמת לבנון הראשונה ב-1982 פיקד על גיס 479 שהיה מופקד על רמת הגולן, מיולי 1982 פיקד על כוחות צה"ל בגזרה המזרחית של לבנון וביצע יום קרב מול הסורים בבקעת הלבנון אשר יצב את השקט בחזית בתום הקרבות. במקביל כיהן כמפקד גייסות השריון.

ב-1983 מונה למפקד פיקוד הדרום עד מרץ 1986. שמו של בר כוכבא עלה כמתמודד לתפקיד סגן הרמטכ"ל, אולם אהוד ברק הועדף על פניו. לאחר מכן כיהן כעוזר הרמטכ"ל להפקת לקחי המלחמה.[4] בר כוכבא טען שצה"ל אינו מפיק לקחים ממלחמת לבנון הראשונה ואינו מתכונן כיאות לשדה הקרב העתידי. הוא הציע להקים ועדת על אסטרטגית שתטפל בעניינים אלו ותאפשר לצבא להקדיש את זמנו לבעיות היומיומיות.[5] בר כוכבא טען שיש להעמיק את ההכשרה של הקצינים הבכירים בצה"ל ולבטל את הנוהג שאנשי צבא פורשים בגילאי 40-45 לקריירה שנייה באזרחות, דבר שלטענתו אינו מאפשר לאנשי צבא להגיע להכשרה מספקת.[6]

בר כוכבא מתח ביקורת נוקבת על הרמטכ"ל דן שומרון וסגנו אהוד ברק כשסבר כי אינם מטפלים בצורה נאותה באינתיפאדה ובשל כך פרש מצה"ל בנובמבר 1990.

דעותיועריכה

בר כוכבא תמך בהסכם שלום עם הפלסטינים ועם כל מדינות ערב, אך הדגיש שעלינו לבוא מתוך עמדה של כוח, ובשום אופן לא לחזור לגבולות 67[7].

חייו הציבורייםעריכה

לאחר פרישתו מצה"ל מונה למנכ"ל רכבת ישראל. באביב 1992 ניסה להיבחר לרשימת הליכוד לכנסת השלוש עשרה. הוא נבחר לפאנל, אך כשל בשיטת השביעיות שהייתה נהוגה אז, ועקב כך פרש מן המרוץ.

בעת שירותו הניח בצה"ל יסודות מקצועיים בתחום לוחמת השריון, וגם בתקופה שלאחר פרישתו פרסם מאמרים רבים בנושא לוחמת שריון.

בר כוכבא נפטר בשנת 1992 בתל אביב.

על שמו נקראת תחנת הרכבת אשדוד עד הלום.

חייו האישייםעריכה

בר כוכבא היה נשוי ואב לבן ושתי בנות[7]. אחת מבנותיו היא השחקנית ירדן בר-כוכבא.

ספרועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא משה בר כוכבא בוויקישיתוף
מפרי עטו

הערות שולייםעריכה