שלמה נקדימון

עיתונאי, יועץ תקשורת ופרשן פוליטי ישראלי

שלמה נקדימון (קָאמינקר; נולד ב-29 ביולי 1936) הוא עיתונאי ישראלי ופרשן פוליטי, חוקר תולדות היישוב והמדינה. פרסם ספרים ובהם מחקרים מקיפים על אירועים ופרשיות בתולדות היישוב והמדינה. יועץ תקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין. חתן פרס ישראל בתחום תקשורת ותקשורת חזותית לשנת ה'תשפ"ד (2024).

שלמה נקדימון
שלמה נקדימון
לידה 29 ביולי 1936 (בן 87)
י' באב ה'תרצ"ו
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה שלמה קמינקר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות מ-1957
מעסיק ידיעות אחרונות עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ישגב נקדימון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד בחיפה בשנת 1936 ובגיל צעיר עבר לתל אביב. אביו, יצחק אשר קאמינקר,[1] היה חלוץ שעלה ארצה מגליציה המזרחית. בארץ ישראל נמנה עם מייסדי פועלי אגודת ישראל, ונשא פנקס חבר מס' 1. על שמו נקרא משעול בפתח תקווה. בשירותו הצבאי בפרקליטות הצבאית, היה דובר לא רשמי של בתי הדין הצבאיים.

קריירה מקצועית עריכה

עם שחרורו מהצבא, החל לכתוב ב"רימון", שבועון שהקים השב"כ, בניסיון לפגוע ב"העולם הזה". לאחר מכן, עבר לעיתון "חרות", וב-1965, עם סגירת "חרות" עבל ל"ידיעות אחרונות", ככתב לענייני ההסתדרות, וזמן קצר אחר כך, ככתב פוליטי.

נקדימון התמחה בעריכת תחקירים על הנעשה בזירה הפוליטית והמפלגתית ובדרכי קבלת ההחלטות בממשל, והוא חתום על עשרות סקופים וראיונות בלעדיים. סקופים כמו, חשיפת שלהבת פריאר ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל[דרושה הבהרה], פרסום הפרוטוקולים הסודיים של הדחת לוי אשכול מכהונתו כשר הביטחון, פרשת סיוע ישראל לכורדים, תהליך קבלת ההחלטות לפני מלחמת יום הכיפורים, ספור התאבדותו של השר אברהם עופר, וראיון עם מפתח פצצת הגרעין העיראקי, חיידיד חמזה, בארצות הברית[2].

בימי "פרשת לבון", חדר נקדימון בהיחבא לבית בתל אביב, שבו נערכה ב-4 בפברואר 1961 ישיבת מרכז מפא"י, שבה הודח פנחס לבון מתפקידו כמזכ"ל ההסתדרות, ומסר דיווח של עד ראייה להתרחשות זאת, שהייתה סגורה לתקשורת. הוא הועמד לדין על "חדירה לאולם סגור", אך יצא זכאי בדין לאחר שבית המשפט מצא כי "אין להשיב על ההאשמה".

בשנים 19781980, בתקופת המשא ומתן על הסכם השלום עם מצרים, שימש נקדימון כיועץ תקשורת לראש הממשלה מנחם בגין, וגם יצא למצרים כאורחו הרשמי של בגין.[2]


באפריל 2024 הודיע שר החינוך יואב קיש כי נקדימון הוא חתן פרס ישראל בתקשורת לשנת ה'תשפ"ד (2024).[3]

ספרו - דה האן - הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל עריכה

אברהם תהומי היה סגן מפקד סניף "ההגנה" בירושלים, מייסד האצ"ל ומפקדו הראשון, והיה מעורב בחיסולו של המנהיג החרדי יעקב ישראל דה האן בשנת 1924, שנחשב הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל. תהומי חי באחרית ימיו בהונג קונג. נקדימון ראיין את תהומי בהונג קונג ב-1983 וב-1984 בנושא רצח דה האן. בראיונות עמו, לא הודה תהומי במפורש כי הוא האיש שירה באקדח בדה האן, אך נטל על עצמו את האחריות לביצוע הרצח, שהיה מוצדק בעיניו כמשימה לאומית, שחובה היה לבצעה. לדבריו, המשימה הוטלה עליו על ידי יצחק בן-צבי, יושב ראש הוועד הלאומי, יוסף הכט המפקד הארצי של ההגנה, וזכריה אוריאלי, מפקד סניף ההגנה בירושלים. לעומת זאת, חשף נקדימון מסמך בחתימת תהומי, שבו הוא מאשר את השתתפותו האישית בהתנקשות.

פרסים והוקרה עריכה

חיים אישיים עריכה

נקדימון נשוי לזהבה, בעבר בכירה בפרקליטות מחוז תל אביב, אב לשני בנים. בנו, עורך הדין ישגב נקדימון, משמש היועץ המשפטי לחברת החדשות, ובעברו כיהן לתקופה קצרה כשופט בית משפט השלום רמלה.

ספריו עריכה

על תולדות היישוב עריכה

על תולדות המדינה עריכה

ביוגרפיה פרי עטו עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא שלמה נקדימון בוויקישיתוף
מכתביו

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "יצחק אשר קאמינקר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2809.
  2. ^ 1 2   יואב בירנברג, האיש שהיה שם, באתר "ידיעות אחרונות", 27 ביולי 2021
  3. ^ תמר טרבלסי חדד, חתן פרס ישראל לתקשורת: העיתונאי שלמה נקדימון, באתר ynet, 8 באפריל 2024
  4. ^ יקירי תל אביב יפו, תשס"ח, עמ' 15], באתר עיריית תל אביב.