שלמה רביץ (אלול תרל"א, 1871כ' בטבת תשמ"א, 21 בדצמבר 1980) היה חזן, מלחין, מנצח מקהלות ומורה חזנים ידוע, ישראלי ממוצא רוסי.

שלמה רביץ
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1871
נובוגרודק, רוסיה הלבנה
פטירה 21 בדצמבר 1980 (בגיל 109 בערך)
תל אביב, ישראל
מוקד פעילות ארץ ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

רביץ נולד בנובוגרודק (נבהרדק) שברוסיה הלבנה (בלארוס) למשה ופייגה. כבר מגיל צעיר ניכרו בו כישרונותיו המוזיקליים והוא התפרסם כילד פלא. בגיל 12 הלחין פרקי חזנות בעצמו. בגיל 15 נסע דרומה לקייב ואודסה, שם סיים בהצטיינות בית ספר גבוה למוזיקה. בגיל 17 כיהן כחזן בקהילת שאולאי ולאחר מכן בלובלין. בהיותו בן 21 נסע מערבה לווינה להמשך השתלמות בתורת המוזיקה. לאחר מכן שב לרוסיה וכיהן כחזן בערים ברדיצ'ב, חרקוב, הומל וקרמנצ'וג. כיהן שש שנים כחזן בבית הכנסת הראשי של ריגה. לאחר מכן כיהן תקופה קצרה בקהילת יוהנסבורג.

בשנת 1925 ביקר בארץ ישראל, אולם רק בשנת 1932 מילא את שאיפתו לעלות ולהשתקע בארץ. בין השנים 19341941 כיהן כחזן הראשי של בית הכנסת הגדול בתל אביב, ראשון החזנים בארץ אשר החזיק משרה קבועה (ואף הראשון להקים להקת 'משוררים' המלווה את תפילתו)[1].

רביץ השקיע רבות בחינוך ולימוד תורת החזנות והליטורגיה היהודית, ותחת ידו התחנכו דורות של חזנים. בסמינר לחזנות שהקים וניהל למדו נערים צעירים את נוסח התפילה וכן השתתפו במקהלות שעליהן ניצח. בהוצאת הסמינר יצאו לאור שני כרכים של נוסח התפילה שכתב רביץ, בכותרת: "קול ישראל: אנטולוגיה ישראלית-מסורתית לחזנות". רביץ הקפיד במיוחד על ההגיה הנכונה לפי כללי הדקדוק העברי ואף ערך מיצירותיהם של גדולי החזנות האירופית לפי כללי הדקדוק התקינים.

אחד המוסדות שבהם היה מעורב הייתה אגודת "עונג שבת" מיסודו של חיים נחמן ביאליק. רביץ ניהל את הפן המוזיקלי של אירועי שבת אלו, עם מקהלות תלמידיו. באירועים, שהתקיימו באולם "אוהל שם" בתל אביב, הושמעו פרקי חזנות לצד שירה עברית חלוצית. כמו כן, הנהיג שבאירועים אלו יעבור לפני התיבה לתפילת ערבית נער מתלמידיו, מלווה במקהלה.

ב-1978 הוענק לרביץ עיטור "יקיר העיר תל אביב-יפו".

שלמה רביץ האריך ימים, ואף בערוב ימיו בגיל מופלג המשיך לעסוק בהוראת החזנות ובניצוח. הלך לעולמו בגיל 109 בתל אביב.

פרסומי לחניו עריכה

  • ילקוט זמירות: למקהלה מעורבת ויחיד, תל אביב: אהל שם, 1954. (מכיל בעיקר קטעי תנ"ך, פיוטים ושירי ביאליק בלחניו של רביץ.)
  • ש. רביץ (עורך), שירי תהילה לליל שבת, תל אביב: סמינר לפיתוח החזנות והשירה הדתית, 1959. (חוברת)
  • מ.ש. גשורי (עורך), קול ישראל: אנטולוגיה ישראלית-מסורתית לחזנות של כל השנה: ספר הניגונים של הסמינר "סלה" ובית הכנסת לתלמידים "בילו" מיצירותיו ועיבודיו של שלמה רביץ וגדולי החזנים, 2 כרכים, תל אביב: בית-הכנסת לנוער ולתלמידי בית הספר "בילו" והסמינר ללימודי היהדות "סלה", תשכ"ד 1964.

לקריאה נוספת עריכה

  • ר' שלמה רביץ: זקן החזנים ואבי המנצחים, רשימה (עם תמונתו), בתוך: חיים אדלר : החזן הראשי - אוטוביוגרפיה, עורך ראשי: נתן פלדמן, ירושלים: הוצאת צוף, 2022, עמ' 30

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ קול חזן להשכיר, דבר, 9 באוקטובר 1959