שמרת
שָׁמְרַת (מאוית גם בכתיב מלא שׁוֹמְרַת; האיות המקורי בכתיב חסר עם קמץ גדול; על משקל צָפְנַת[3]) הוא קיבוץ במחוז הצפון בישראל. הוא שוכן בגליל המערבי, ליד העיר עכו. הקיבוץ משתייך לתנועת הקיבוץ הארצי, וכן גם למועצה אזורית מטה אשר.
 מגדל המים בקיבוץ שמרת
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | מטה אשר |
| גובה ממוצע[1] | 17 מטר |
| תאריך ייסוד | 1948 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 715 תושבים |
| - מתוכם, תושבי ישראל | 704 תושבי ישראל |
(למפת הגליל המערבי רגילה)   שמרת  באדום - שמרת בירוק - מיקום בניין המועצה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
| http://www.at-shomrat.com | |
היסטוריה
עריכההקיבוץ הוקם במאי 1948 על ידי חברי השומר הצעיר מרומניה, הונגריה וצ'כוסלובקיה, על חלק מאדמות הכפרים הערביים אל-סומיריה ואלמנשיה, שתושביהם עזבו אותם במהלך מלחמת העצמאות (לאחר מבצע בן עמי), ולא הורשו לחזור אליהם לאחריה.[4] עד 1953 נקרא הקיבוץ "היוצרים".[5] הקיבוץ קלט במשך השנים חברות נוער וגרעיני תנועת השומר הצעיר מארגנטינה, אורוגוואי, ישראל, ארצות הברית וקנדה. בשנות ה-2000 עבר הקיבוץ הפרטה ואימוץ משכורות דיפרנציאליות לחברים והפך לקיבוץ מתחדש. חברי הקיבוץ גילו בשדות המשק שלוש אבנים שעליהן נחקקו מספר אותיות. בדיקת האבנים מלמדת כי הן שימשו לציון גבולות של שדות בתקופה הצלבנית.[6] אמת המים לעכו שנבנתה בשנים 1814- 1815 על ידי סולימאן פאשה חוצה את שטח הקיבוץ מצפון לדרום.[7] השטח שבו הוקם הקיבוץ היה משנת 1906, חווה חקלאית שהשתייכה למרטין ואלפרידה שטול, חברי תנועת הטמפלרים, שגורשו מהארץ על ידי שלטון המנדט הבריטי.
כלכלה
עריכהתושבי הקיבוץ מתפרנסים מחקלאות (אבוקדו, גידולי שדה, רפת לחלב בשיתוף המושב רגבה). רוב חברי הקיבוץ בגיל העבודה עובדים מחוץ לקיבוץ. בעבר היו בקיבוץ מספר מפעלי תעשייה שנסגרו עם הזמן: מפעל רהיטים ששיווק את רהיטיו כחלק מרשת השיווק שמרת הזורע, מפעל סריגים לייצור בדים ומפעל עיבוד שבבים. בעבר היה בקיבוץ גם ענף תיירות של אירוח כפרי, אך גם הוא נסגר.
חינוך
עריכהילדי הקיבוץ מתחנכים בבית הספר היסודי "גוונים" בעין המפרץ ובבית חינוך אופק בעברון.
ספורט
עריכהענף הספורט הראשון שבו התחרו חברי הקיבוץ היה כדורגל. הקבוצה שבה שיחקו ותיקי הקיבוץ יוצאי הונגריה, רומניה, צ'כוסלובקיה וארגנטינה העפילה בשנות החמישים עד לליגה ג'. במהלך שנות השמונים והאלפיים זכתה קבוצת הקט רגל של הקיבוץ בתשע אליפויות וארבע פעמים בגביע יחיעם.
ענף השחייה התחרותית התפתח בקיבוץ בעקבות בניית בריכת שחייה חצי אולימפית שנבנתה בשנת 1964, בעזרת כספי השילומים שקיבלו חברים ניצולי שואה, והקיבוץ החליט לייעד למטרה זו. בבריכה התקיימו משנות השישים ועד שנות השמונים תחרויות שבהן השתתפו רבים מילדי הקיבוץ.
ענף הכדורעף התפתח בעקבות בניית מגרש תקני בקיבוץ על ידי המועצה האזורית געתון. זמן קצר לאחר הקמתו נבחר המגרש לארח משחק בין לאומי, בין נבחרת ישראל לקבוצת "הכוכב האדום" מפראג שהייתה אלופת צ'כוסלובקיה. המשחק שנערך בתאריך 27.1.1967 בגשם שוטף ובנוכחות קהל של כ- 2,500 צופים הסתיים בתוצאה 3:1 לטובת הקבוצה האורחת. משחק בין לאומי נוסף התקיים במגרש בתאריך 12.7.1968 בין נבחרת הולנד לנבחרת הנוער של ישראל. קבוצת הכדורעף של בנות הקיבוץ העפילה בשנת 1974 לליגה הלאומית.
חברי הגרעין מארצות הברית וקנדה שהגיעו לקיבוץ בראשית שנות השבעים פיתחו בקיבוץ את ענף הבייסבול. ובקיבוץ הוכשר מגרש מקצועי שאירח משחקים רבים.
פרשת האונס בשמרת
עריכההקיבוץ מוכר בארץ גם בעקבות אירוע פרשת האונס שהיה בשנת 1988. פרשה זו עוררה הדים רבים בישראל והביאה לשינוי בהתייחסות החוק למעשי אונס.
גלריה
עריכה-
חדר האוכל בתכנון אדריכל מנחם באר -
מגדל סילו -
המועדון
ראו גם
עריכה- פרשת האונס בשמרת
- יוסף אלגזי, חבר קיבוץ לשעבר שגורש בעוון קומוניזם
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של שמרת- שומרת, באתר הרשות לפיתוח הגליל
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים גדות, שמרת ואדמית, באתר 'חלון אחורי', 23 בספטמבר 2017
שמרת (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- א-סומיריה ממחוז עכו באתר palestineremembered
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף מרץ 2025 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ רשימת שמות היישובים בישראל, באתר האקדמיה ללשון העברית, 2022-06-27
- ^ All that remains : the Palestinian villages occupied and depopulated by Israel in 1948, Washington, D.C.: Institute for Palestine Studies, 1992, עמ' 23, 30, ISBN 0-88728-224-5
- ^ שמות חדשים ליישובים, חרות, 10 ביוני 1953
- ^ משה ידעיה (עורך), קדמוניות הגליל המערבי, חיפה, תל אביב: משרד הביטחון והמועצה האזורית מטה אשר, 1968, עמ' 334-331
- ^ יזהר הירשפלד, דוד עמית, יוסף פטריך (עורכים), אמות המים הקדומות בארץ- ישראל- קובץ מאמרים, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1989, עמ' 96-81