שרה גלבוע

ציירת ישראלית

שרה גלבוע (29 ביולי 1940 - 5 בינואר 2017) הייתה ציירת ישראלית בסגנון ציור מופשט.

שרה גלבוע
לידה 29 ביולי 1940
בוקרשט, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בינואר 2017 (בגיל 76)
מַעֲלֵה אֲדוּמִּים, יהודה ושומרון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכון אבני עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אמנות מופשטת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

שרה גלבוע נולדה בשם שרה מוסקוביץ' בעיר בוקרשט שברומניה בשנת 1940. בגיל 11 חדשים נלקח אביה אליהו מוסקוביץ' מביתם על ידי חיילים נאצים, בעת שהופקד על שמירתה עת האם, אתל אברבוך, יצאה לעבודתה לפרנסת המשפחה. הוריה טרם היו נשואים ולכן במסמכי האב לא הייתה רשומה כבתו, על כן אביה נילקח לבדו וחיי שרה התינוקת ניצלו. האב נילקח למחנות הריכוז "ופניארקה"[1] וטרנסניסטריה, בהם היה אסיר במשך כשלוש וחצי שנים. כאשר הגיעו החיילים לבדיקה נוספת אם נשארו יהודים הבינה האם כי עליה לעזוב ולמצוא מקום מסתור לה ולבתה. במהלך שלוש וחצי שנים התגוררה שרה התינוקת עם אמה במסתור במרתף ביתה של אישה חולה וחשוכת ילדים. האם הייתה עובדת ביום כתופרת בבית האישה החולה. עם תום העבודה הייתה מזדרזת לרדת למרתף המסתור על מנת להיניק ולטפל בתינוקת, אשר הוסתרה תחת השולחן שמעליו הייתה מפה גדולה ומכסה. שרה הצטוותה לשמור על שקט וקיבלה תזונה לא מספקת באותה התקופה כאשר ברחוב בחוץ נשמעו קולות הפגזות ופיצוצים, אנשים רצים במהומה וצעקות. שמה של האישה אשר בביתה הסתתרו היה "סילביה" (Silvia) וכך קיבלה שרה מוסקוביץ' את שמה הנוסף, סילביה, הלא יהודי, על מנת שלא תוסגר השתייכותה לקהילת היהודים. אותה אישה רצתה לאמץ את שרה כילדתה ובכך להבטיח את הישרדותה אך אימה אתל קיותה עדיין שהאב יחזור אחרי המלחמה ולא נענתה להצעתה.

עם תום המלחמה ושחרור המחנות חזר האב, אליהו מוסקוביץ' לחפשם בביתם, האם קיבלה הודעה על אסיר פצוע, חבוש כולו ומלוכלך שמחפש אותם, כך בגיל 4 ראתה אותו שרה לראשונה.

אביה של שרה חזר מהמחנות פגוע ובעל נכות קשה ועל המשפחה נותר להשתקם ולנסות להתבסס. כאשר הייתה בת 7 עלה בידם לחצות את הגבול לבולגריה ולהצטרף לאוניית המעפילים פאן קרשנט (עצמאות). כך, בשנת 1947 עלתה לארץ ישראל עם משפחתה בהעפלה בלתי חוקית, כשבינתיים הוחזקה המשפחה בכפייה במחנה המעצר בקפריסין במשך שנה וחצי. שרה גלבוע גדלה ולמדה בעיר חיפה. בשנת 1959 התגייסה לצה"ל ושרתה בחיל רפואה. במהלך שירותה הצבאי הכירה את שלמה גלבוע (גולדנברג) ובשנת 1960 נישאו בבסיס הצבאי "סטלה מאריס" בחיפה, כשאת החופה עורך הרב הצבאי שלמה גורן. לאחר החתונה ושחרורה מהצבא התגורר הזוג מספר שנים בתל אביב ולאחר מכן בחולון. לשרה נולדו שתי בנות. בשנת 1970 החלה ללמוד אמנות במכון "אבני" בת"א וסיימה בהצטיינות את מסלול לימודיה (ארבע שנתי). בשנת 1976 העתיקה את מגוריה לתל אביב והחלה לעבוד ב"גלריה דוגית" ברחוב פרישמן בתל אביב. לאחר מספר שנות עבודה עברה הגלריה לניהולה. ייחודה של הגלריה היה בגילוים של אמנים מבטיחים בתחילת דרכם האמנותית והבאתם לכדי חשיפתם הראשונה. במסגרת עבודתה אצרה תערוכות רבות לאמנים רבים ושימשה בית תרבותי למפגשים ולדיונים[2] בקרב קהילת האמנים. בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 נישא שמה של הגלריה כפורצת דרך לתקופתה, אף על פי כן, בשנת 1981 בעקבות שינוי יעוד חלל הגלריה על ידי בעלי השליטה, נסגרה הגלריה. האמנים וידידי הגלריה נשאו דברי הספד במיצג לטקס "אשכבה" לגלריה בבית העלמין סגולה בפתח תקווה. בשנת 1979 הכירה בגלריה את הצייר אלברט יוחאי והחלה ללמוד אצלו באופן פרטי כחמש שנים את הציור בטכניקת הפסטל השומני בשכבות (פנדה-פסטל שמן). באותה שנה התגרשה והמשיכה להתגורר בתל אביב.

החל משנת 1980 החלה גלבוע להציג בתערוכות בארץ ולאחר מכן המשיכה להציג בניו-יורק. מתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת ואילך העבירה את עיקר פעילותה לנורווגיה לעיר אוסלו. במשך שלושים שנה חילקה את זמנה בין תל אביב לאוסלו ולאחר מכן בין ירושלים לאוסלו. במהלך שנים אלו ביססה את מעמדה כאמנית ישראלית, חברה באגודת הציירים והפסלים של תל אביב, יוצרת ופעילה בעיקר בנורווגיה ובאוסלו בפרט. קיבלה הכרה באופן רשמי כאמנית זרה ונתקבלה כחברה באגודה הלאומית של ציירי נורווגיה (Landsforeningen Norske Malere). בשנת 2014 לאחר פעילות אמנותית והסברתית למדינת ישראל חזרה לישראל והתגוררה במעלה אדומים תוך כדי התמודדות עם בעיות בריאותיות. אושפזה בבית החולים הדסה הר הצופים, ושם נפטרה.

יצירתה עריכה

 
שרה גלבוע בפתח ה-Union of the American Hebrew Congregation בה הציגה בתערוכת יחיד, ניו-יורק 1987

הנושא המוביל בעבודותיה: ירושלים, הרי ירושלים, נופי ירושלים, האור הירושלמי ונופי הארץ אשר היוו את השראתה ובחו"ל כנושאי הבשורה מארץ הקודש וירושלים המקודשת לכל העמים. בין פעילותיה הייתה מעורה באירועי ההסברה של השגרירות הישראלית באוסלו ומשרד החוץ הישראלי למען ארץ ישראל וירושלים וכן בשיתוף פעולה הדוק עם הקהילה היהודית באוסלו.

בשנת 1998, שנת היובל לישראל, נבחרה לייצג את מדינת ישראל בשני אירועי היובל המרכזיים של משרד החוץ לגוש הסקנדינבי.[3]

 
שרה גלבוע, חומת ירושלים, 2000

גלבוע נבחרה להציג בגלריה "Union of the American Hebrew Congregation"[4] בניו-יורק, תחת הכותרת: אמנית ישראלית ניצולת שואה. לתערוכה היו הדי הצלחה רבים. עיקר פעילותה האמנותית הייתה בנורווגיה, שם הציגה בעשרות תערוכות כאשר הנושא המוביל היה "ירושלים". שמה נודע בין היהודים והלא יהודים ונישא בפי כל כציירת המביאה את בשורת העיר המקודשת לכל העמים. שרה גלבוע השתתפה באירועי הסברה דרך שגרירות ישראל בנורווגיה ושמרה על קשר הדוק עם בית הכנסת והקהילה היהודית באוסלו.

בשנת 1998, בשנת אירועי היובל למדינה פנה משרד החוץ לגלבוע בבקשה לייצג אותה בתערוכה הגדולה והמובילה לאירועים של מעבר לים בגוש הסקנדינבי. התערוכה "נחמו, נחמו עמי" - הייתה אירוע הדגל. תערוכה זו הייתה בנוסף רטרוספקטיבית לפועלה וליצירתה של שרה גלבוע בירושלים ובאוסלו, נציגי מדינות, שרים ושגרירים הוזמנו. שגריר מדינת רומניה (ארץ מוצאה) נוכח בתערוכה ובכך נסגר המעגל.

 
שרה גלבוע, נוף באדום, 1998

תערוכות יחיד עריכה

  • 1981 - הביתן לאמנות בפארק הירקון, תל אביב
  • 1982 - גלריה "דוגית", תל אביב
  • 1982 - Sandvika Kino, Baerum
  • 1983 - Oslo Kunstforening, Oslo
  • 1984 - Klepp Rådhus, Klepp
  • 1985 - תיאטרון ירושלים
  • 1985 - Galleri Koloritten, Stavanger Kunstforening, Stavanger
  • 1986 - Galleri Finsrud, Drøbak
  • 1986 - Omega Galleri, Kristiansund
  • 1987 - Morin – Miller Galleries, New York
  • 1987 - Galleri 86, Spydeberg
  • 1987 - Union of the American Hebrew Congregation, New York
  • 1988 - Kurhaus Bad Salzhausen, Frankfurt
  • 1988 - Asker Kunstforening “Trekanten”, Asker
  • 1991 - Galleri Smiegården, Sandnes
  • 1991 - Stifitelsen Fjordheim Galleri, Biri
  • 1991 - Gallery Rosenhaven, Sylling
  • 1992 - Landsforeningen Norske Malere Galleri LNM, Oslo 1992 Galleri Tyr, Asker
  • 1993 - Ski Kunstforning Ski radhus, Ski
  • 1993 - Prosgrumm Kuntforning, øvre Frednes Kulurhus
  • 1994 - Larvik Kunstforning
  • 1995 - Galleri Albin Up, Oslo
  • 1996 - Galleri 101, Kristiansand
  • 1997 - Galleri Katakomben, Oslo
  • 1998 - Galleri Godshuset, Røyken
  • 1999 - Det Norske Teatret, Oslo 2000 Galleri Katakomben, Oslo
  • 2002 - Det Norske Teatret, Oslo
  • 2005 - Deichmananske Bibliotek, Oslo
  • 2006 - St.hanshaugen Kunstsenteret, Oslo
  • 2010 -Galleri Storck, Oslo
  • 2011 - Galleri Storck, Oslo
 
שרה גלבוע, נוף כתום, 2002
 
שרה גלבוע, סביבת מעלה אדומים, 2000

תערוכות קבוצתיות עריכה

אוטוביוגרפיה עריכה

  • שרה גלבוע, סיפור חייה של שרה גלבוע, עורכת: אסנת לוי. הוצאת "יד-שרה", 2016

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא שרה גלבוע בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה