תאודור מיינרט
תאודור הרמן מיינרט (בגרמנית: Theodor Hermann Meynert; 15 ביוני 1833 – 31 במאי 1892) היה רופא גרמני-אוסטרי, יליד סקסוניה, פסיכיאטר, נוירואנטומיסט ונוירופתולוג. נחשב לפורץ דרך בחקר המבנה של קליפת המוח ("האדריכלות התאית" של קליפת המוח) הוא סבר שהפרעות בהתפתחות המוח עלולות להיות הסיבה לנטייה להפרעות פסיכיאטריות ושקיימים מצבים פסיכוטיים הפיכים.
 | |
| צילום דיוקן מ-1880 מאת הצלם לודוויג אנגרר | |
| לידה |
15 ביוני 1833 דרזדן, ממלכת סקסוניה  |
|---|---|
| פטירה |
31 במאי 1892 (בגיל 58) קלוסטרנויבורג, אוסטריה |
| שם לידה |
Theodor Hermann Meynert |
| לימודי רפואה |
אוניברסיטת וינה |
| תפקידים |
רופא, פתולוג, אנטומיסט, מרצה באוניברסיטה, פסיכיאטר, נוירולוג |
  | |
ביוגרפיה
עריכהילדות וצעירות
עריכהתאודור מיינרט נולד ב-1833 בדרזדן כבנו של הרמן מיינרט (1895-1808), סופר, עיתונאי ומבקר תיאטרון . אמו, מארי מיינרט לבית אמרינג, הייתה זמרת באופרה המלכותית של דרזדן.[1] כשהיה בן 3, אביו התמנה כחבר במערכת העיתון "וינר תיאטרצייטונג" ומשום כך עברה כל המשפחה לווינה.[1] אחרי סיום לימודי התיכון בגימנסיית שוטן והתקבל מיינרט לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת וינה,. בה זכה להערכת הפרופסור קרל פון רוקיטנסקי. מורו לאנטומיה היה יוזף הירטל (1894-1810) ומורו להיסטולוגיה היה קרל וודל (1891-1815)[1]. ב-1861 סיים את הלימודים לתואר דוקטור לרפואה וכירורגיה והתחיל לעבוד כרופא זוטר בבית החולים "רודולף". ב-1865 עבר בהדרכת רוקיטנסקי את מבחן ההתמחות בתחום "המבנה והתפקיד של המוח ושל מח השדרה" והיה למרצה בתחום זה.[2] החל מ-1866 עבר כ"פרוסקטור" (עוזר-מדריך באולם הנתיחות) בבית החולים לחולי נפש של וינה (Landesirrenanstalt) ב-Lazarettgasse 14.[2]
המשך הקריירה המקצועית והאקדמית
עריכהב-1868 קיבל מיינרט את ההסמכה להוראה גם בתחום הפסיכיאטריה.[2] ב-1870 התמנה כפרופסור מחוץ למניין בקתדרה החדשה לפסיכיאטריה ולמחלות העצבים שהוקמה באוניברסיטת וינה וכמנהל הקליניקה הפסיכיאטרית האוניברסיטאית הראשונה שהוקמה במסגרת בית החולים הכללי של וינה. בהמלצת המנטור שלו לשעבר, רוקיטנקסי, שכיהן אז כנשיא האקדמיה הקיסרית למדעים ועמד בראש קולגיום הרופאים[4] מיינרט היה הראשון באימפריה האוסטרו-הונגרית שהחזיק במשרה כזאת והשני אחרי גריזינגר במרחב הדובר גרמנית.[3]. ב-27 במרץ 1873 התמנה לפרופסור מן המניין.[2] רק כעבור 12 שנה ראה את הגשמת חלומו עם פתיחת מחלקה נוירולוגית בבית החולים הפסיכיאטרי. עם עמיתיו ותלמידיו באותה תקופה נמנו אוגוסט פורל, קרל ורניקה, גבריאל אנטון וארנולד פיק. בין תלמידיו המצטיינים בווינה היו גם יוזף ברויר וזיגמונד פרויד, כמו כן יוליוס וגנר-יאורג שהנהיג את הטיפול בחום גבוה לעגבת.
מיינרט ופרויד
עריכהבשנים 1886-1883 פרויד עבד בבקליניקה הפסיכיאטרית ובמעבדה ההאנטומית של מיינרט בבבית החולים הכללי של ווינה. גם הוא שאף למצוא את התשתיות הנוירו-אנטומיות של התהליכים הפסיכולוגיים. הוא חקר באותה תקופה את התכונות המרדימות של הקוקאין ואת האפזיה. בקליניקה של מיינרט נחשף פרויד לרעיונות של הרבארט וגריזינגר שדיברו התייחסו לחשיבות התהליכים הבלתי מודעים ובמוח קיימות מחשבות מתחרות שמתוכן חלק מגיעות למודע ברגע מסוים. מיינרט העריך את פרויד וב-28 בפברואר 1885, יחד עם ארנסט בריקה והרמן נוטנאגל חתם על ההמלצה לקדם את פרויד לתפקיד מרצה ("פריוואט דוצנט").[5] .כשפרויד פנה לשיטות מחקר וטיפול אחרות כמו היפנוזה מיינרט התרחק מפרויד.[6] הוא לעג גם לרעיון של פרויד על "היסטריה אצל גברים". יש שסברו שהוא עצמו סבל בסתר מהפרעה מסוג זה, מה שהביא אותו לפיוס עם פרויד בסוף חייו.[7][8], כשהיה מתוח, היה מיינרט מאוד עצבני ורגיש, זמן רב לפני סוף חייו סבל מהתקפי סחרחורת ואף משיתוקים חלקיים חולפים מלווים בהפרעות דיבור שאותם ניסה להסתיר מפני הסובבים. יש לציין שב-1884 התמודד מיינרט גם עם מות בנו האהוב, קרל, שמת בגיל 17 ממחלת ראות.
שנותיו האחרונות
עריכהבשנים 1892-1889 מיינרט ערך שנתון לפסיכיאטריה Jahrbucher für Pscyhiatrie . באפריל 1892 בגלל הידרדרות במצבו הבריאות עקב מחלת לב עזב מיינרט את ניהול הקליניקה. הוא פרש לביתו בקלוסטרנויבורג באוסטריה התחתית ברחוב לאופולדשטראסה 62, כעבור זמן מה נראה שחזרו כוחותיו ורצה לשוב לעבודתו, במיוחד כשנודע לו כי בסתיו ייבחר כרקטור האוניברסיטה. אף על פי כן, מחלת ראות פתאומית מנע זאת ממנו והוא נפטר בביתו בקלוסטרנויבורג ב-31 במאי 1892 בערב. הובא לקבורה ב-2 ביוני 1892 בבית הקברות אוברה שטאט בקלוסטנויבורג.
חקר המוח
עריכהפעילותו של מיינרט בווינה התרחשה בעיצומה של "תקופת הזוהר השנייה" של הפקולטה לרפואה בווינה שנציגיה הבולטים היו שקודה, בילרוט ורוקיטנסקי.[9] לצדו של וילהלם גריזינגר[3] היה מיינרט אחד ממייסדי הפסיכיאטריה כענף רפואי המושתת על מדעי הטבע וברוחו של רוקיטנסקי, אחד ממייסדי האנטומיה ההשוואתית של מערכת העצבים המרכזית. מיינרט בדק מאות בעלי חיים על מנת לקבוע איזה חלק של המוח מאחראי על איזה חלק של הגוף.[4] הוא הצליח להבחין מבחינה מורפולוגית את המערכות האחראיות לתנועות הרפלקסיות הבלתי רצוניות ואת מסלולי העצבוב הרצוני שהתפתחו מאוחר יותר. לראשונה ב-1867 הבהיר מיינרט את ההבדלים האזוריים בקליפת המוח ואת ארגון תאיה בחמש שכבות אופקיות. כך הוא הבחין בין החלק של קליפת המוח ששטחו מורכב מחומר אפור (נאו-קורטקס או נאו-פאליום, והחלק ששטחו מורכב מחומר לבן ("אלו-קרוטקס" או ארכי-יפאליום)[10] הוא ראה בקליפת המוח את החלק של המוח שבו נוצרים תפקודי האישיות של האדם. הוא תיאר נוירונים אסוציאטיביים ותיאר מושג של "עצמי ראשוני" כ"מודעות גופנית", שונה מה"מודע" ושנראה להיסטוריונים קשורה ל"לא מודע" של פרויד.[4]
בספרו מ-1868 - Der Bau der Großhirnrinde und seine örtliche Verschiedenheiten nebst einem pathologisch-anatomischen Korollarium, ((מבנה קליפת המוח וההבדלים המקומיים שלה, לרבות קונקורדנציה אנטומית-פתולוגית) התעמק במיוחד בתיאור קליפת המוח, אזור ההיפוקמפוס, פקעת ההרחה ו"קרני הראייה" (optic radiation).[9] הוא הבחין את מענית הפריש כמענית החשובה ביותר באונה האוקציפיטלית .[9] הוא מצא שפרט לאונה האוקציפיטלית, כל האונה הרקתית (טמפורלית)יכולה להיות מעורבת בראייה.[9] מיינרט לא טען שהמציא בעצמו שיטה לחקר האנטומי של המוח, והכיר תודה לגלריה שלמה של חוקרים קודמים שאפשרו זאת, ארנולד, סטילינג, קליקר,פוביל, ובמיוחד רוקיטנסקי.[4] .בתחומו נעזר מאוד בטכניקה של בורדך להבלטת סיבי העצבים (Abfaserung) בנתיחה קפדנית וסבלנית של מערכת העצבים.[3]
תגליות בנוירואנטומיה
עריכהפרט לחמש שכבות תאי העצב בקליפת המוח, מיינרט גילה מספר מבנים אנטומיים הקרויים לפי שמו:
- substantia innominata "החומר ללא שם" ע"ש מיינרט
- 1869 - ה"דקוסציה" (צומת או הצלבה) הגבית הטגמנטית של המסלולים הטקטו-ספינלי והטקטו-בולברי - במוח האמצעי ("הצומת על שם מיינרט" או "צומת הבאר")
- 1872 - הגרעין הבזלי ע"ש מיינרט או הגנגליון הבזלי BNM
(שמו של מיינרט ניתן על ידי קליקר) מיינרט מצא שמחלת פרקינסון יכולה להיות קשורה לליקוי בתפקוד הגרעין הבזלי. (1871)[9]
- 1872 תאי מיינרט - סוג של תאים פירמידליים בודדים בקליפת המוח, על יד מענית הפריש
תובנות בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה
עריכהמיינרט הקדיש את עבודתו למציאת המיקום האנטומי של הפונקציות השונות של המוח. הוא ניסח מספר תאוריות לגבי קורלציות בין נוירואנטומיה לתהליכים הנפשיים. הוא שיער שחיבור בין אסוציאציה מחשבתית אחת לאסוציאציה הבאה אחריה בזמן הוא קשור למגע בין תאי עצב של קליפת המוח המחוברים זה עם זה על ידי סיבים עצביים. לדעתו שורה של אסוציאציות קליפתיות יכולות להיחשב ל"זרם חשיבה". הוא שיער שמחשבות וזיכרונות מסוימים קשורים לתאים ספציפיים של קליפת המוח.
מיינרט סיווג את ההפרעות הנפשיות על בסיס אנטומי. בנוגע להפרעות נפשיות מיינרט סבר שקונפליקטים בין קליפת המוח לאזורים תת-קליפטיים הם הסיבה הראשונית להפרעה בתפקוד המרכיבים המוחיים. לדעתו הפרעות וזו-מוטוריות גורמות לליקויים ב"תזונה המוחית" ואלו אחראים להיווצרות סוגים של פתולוגיה מוחית. [11] מיינטר שאף לבסס את הפסיכיאטריה כמדע מדויק המושתת על אנטומיה. בספר הלימוד המקיף שלו Psychiatrie. Klinik der Erkrankungen des Vorderhirns ("פסיכיאטריה. קליניקה של מחלות המוח הקדמי") הוא כתב:
בספר זה לא ימצא הקורא הגדרה אחרת לפסיכיאטריה מזו שבכותרת:ספר לימוד קליני למחלות המוח הקדמי. המונח ההיסטורי של הפסיכיאטריה כ"טיפול של הנפש" נוגע ליותר ממה שאנו מסוגלים להשיג והוא מעבר לגבולות המחקר המדעי המדוקדק
ייחס את מחשבות השוא ואת ההזיות לגירוי של השכבות התת-קליפתיות (תת-קורטיקליות). את המלנכוליה ואת המאניה ייחס להפרעות במחזור הדם של קליפת המוח (קורטיקליים). [13]
תגליות בפסיכיאטריה הנושאות את שמו
עריכה- 1890 - ה"אמנציה על שם מיינרט-פרויד" - הפסיכוזה ההלוצינטורית החריפה"
לימים ידוע כמצב בלבולי חריף[9] והפיך.
חייו הפרטיים
עריכהמנעוריו מיינרט כתב שירים, בלדות, התעניין בתיאטרון ובהיסטוריה. בביתו אירח סלון של מפגשי תרבות שבו השתתפו סופרים, מוזיקאים, ציירים ושחקני תיאטרון.[4] מיינרט היה מיודד עם תאודור בילרוט ועם יוהאן גבריאל זיידל.[2] בתו, הייתה המספרת והמשוררת דורה פון שטוקרט-מיינרט (1947-1870). ב-1930 היא כתבה ספר ביוגרפיה על אביה ועל תקופתו. נכדו של מיינרט היה הפסיכיאטר פרנץ-גינטר פון שטוקרט (1967-1899)
מורשת
עריכהעם תלמידיו נמנו, חוץ מפרויד, ברוייר ויאורג, גם הנוירופסיכיאטרים הרוסים סרגיי קורסקוב וולדימיר סרבסקי, הנוירופתולוג הגרמני קרל ורניקה, הנוירולוג הגרמני אדולף פון שטרימפל, הנוירולוג האוסטרי גבריאל אנטון, הנוירו-אנטומיסט השווייצרי אוגוסט-אנרי פורל, כמו כן הנוירולוגים האמריקאים ג'יימס ג'קסון פטנם, ברנרד זקס ומוזס אלן סטאר, הרופא הצבאי הצ'כי-אוסטרי פרנטישק כבוסטק הבן והנוירופסיכיאטר היהודי-צ'כי ארנולד פיק וכו'. מחקריו של מיינרט השפיעו במידה רבה על הקריירה של הנוירופתולוג הגרמני פאול פלכסיג שהיה ליריבו.
תגליות
עריכהפרסים ואותות הוקרה
עריכה- 1872 - חבר כבוד של איגוד הקריאה של הסטודנטים הגרמנים. בווינה
מאוחר יותר - חבר כבוד של חוג הקריאה האקדמי בווינה.
- 1884 - התמנה ליועץ סתרים של הכתר האוסטרו-הונגרי.[2]
- פברואר 1890 - בחצר הקשתות של אוניברסיטת וינה הוצב פסל פרוטומה של מיינטר, יצירה שהוזמנה על ידי משרד החינוך האוסטרי מהפסל תאודור חואן (1922-1860).
- תמונה של מיינר הוצבה בקלינית הילדים של בית החולים הכללי של וינה.
הנצחה
עריכה- סימטה בווינה-אלזרגרונד (רובע 9) קיבלה את שמו: מיינרטגאסה
- בקלוסטרנויבורג - קטה תחבורה בעיר קיבל את שמו.
- 1937 - הדואר האוסטרי הנפיק בול דואר עם דיוקנו של מיינרט במסגרת סדרת בולים על רופאים אוסטרים מפורסמים
מבחר ספרים
עריכה- Die Bloßlegung des Bündelverlaufs im Großhirnstamme, 1865
- Der Bau der Großhirnrinde und seine örtliche Verschiedenheiten nebst einem pathologisch-anatomischen Korollarium, 1868 – (מבנה קליפת המוח וההבדלים המקומיים שלה, לרבות קונקורדנציה אנטומית-פתולוגית
- 1872 - ספר לימוד מקיף על מוח היונקים Vom Gehirne der Säugethiere כפרק בספר הלימוד המקיף של סלומון שטריקר -" מדריך לרקמות האדם ובעלי החיים"'Handbuch der Lehre von den Geweben des Menschen und der Thiere,
- Psychiatrie. Klinik der Erkrankungen des Vorderhirns, begründet auf dessen Bau, Leistungen und Ernährung, 1884 – Psychiatry: clinical disorders of the forebrain, based on its construction, performance and nutrition.
(פסיכיאטריה. קליניקת מחלות המוח הקדמי, המבוססת על מבנהו, על תפקודיו ותזונתו)
- Klinische Vorlesungen über Psychiatrie, 1890
(שיעורים קליניים בפסיכיאטריה)
- 1905 - שירים - Gedichte - פורסמו אחרי מותו על ידי דורה פון שטוקרט-מיינרט, הוצאת וילהלם בראומילר, וינה, לייפציג
לקריאה נוספת
עריכה- Auguste Jeanneau - Amentia in International Dictionary of Psychoanalysis, Thomson -Gale 2003
- - Lazaros C.Triarhou The Brain Masters of Vienna - Psychology and Neuroscience PIoneers around the Secession up to the Anschluss, Springer, Schwitzerland 2022 ch 54 Theodor H. Meynert
- , Michael Stone Healing the Mind - A History of Psychiatry from Antiquity to the Present.Pimlico, London 1998
- . Vasile Voiculescu, Mircea Steriade - Din istoria cunoașterii creierului,
Editura Știintifică, București, 1963 ("מתולדות חקר המוח") (ברומנית)
קישורים חיצוניים
עריכה
- [1] Михаил Шойфет-100 великих врачей
הפרק "מיינרט" (מיכאיל שופט - 100 רופאים גדולים, הוצאת וצ'ה 2011) (ברוסית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 L.Triarhou 2022
- ^ 1 2 3 4 5 6 מידע באתר על סימטת מיינרט בווינה
- ^ 1 2 3 4 S.Phelps 2016
- ^ 1 2 3 4 5 מ.שופט
- ^ 1988 Peter Gay - Freud, A Life for Our Time, W.W.Norton, NY, London עמ' 41 הערת שוליים
- ^ M.Stone עמ' 84
- ^ Fancher 1996
- ^ S.Freud - The Interpretation of Dreams, Penguin Books 1983, עמ' 568
- ^ 1 2 3 4 5 6 Haas 1999
- ^ Voiculescu,Steriade עמ' 63-62
- ^ Answers.com; Theodor Meynert
- ^ ציטוט על ידי תומאס סאס 2006
- ^ M.Stone עמ' 80