תחנת הרכבת אל חמה

תחנות רכבת היסטוריות בישראל
**אל חמה**
	מבנה ראשי - תחנת הרכבת של אל חמה
מידע על הבנייה
חנוכת התחנה	מאי 1906
סגירת התחנה	1948
מיקום
מיקום	אל חמה
מדינה	ישראל
קואורדינטות	32°41′12.3″N 35°39′59.33″E / 32.686750°N 35.6664806°E
מידע על התחנה
שם המערכת	רכבת העמק
	(למפת עמק בית שאן רגילה) תחנת הרכבת אל חמה
	למידע מקיף על רכבת ישראל עיינו גם בפורטל רכבת ישראל

תחנת הרכבת אל חמה (El Hemme) היא התחנה האחרונה של רכבת העמק בגבולות ישראל לפני העלייה לדרעא וההתחברות של מסילת הרכבת דרעא-צמח לקו הראשי של מסילת הרכבת החיג'אזית. התחנה ממוקמת בכניסה לאתר המרחצאות הרומי אל-חמה (כיום חמת גדר). לאחר מלחמת ששת הימים ישבו מקימי קיבוץ מבוא חמה במבני התחנה בתקופת שיפוץ המרחצאות. המבנה המרכזי משמש כיום כחלק מחווה לגידול דגים ומוכרז כאתר מורשת מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

ההיסטוריה של המקום עריכה

תחנת אל חמה נבנתה ב-1904 כחלק מ 8 התחנות הראשונות של רכבת העמק. בהמשך נבנו עוד 40 תחנות (סה"כ היו 48 תחנות)^[1]. התחנה ממוקמת בכניסה לאתר המרחצאות הרומי אל-חמה ומכילה מספר מבני אבן אשר מרביתם ניצבים במקום גם כיום^[2].

התחנה ממוקמת 95.3 ק"מ מחיפה ו-66 ק"מ מהמפגש עם הרכבת החיג'אזית בדרעא. מאל חמה עלתה המסילה מזרחה דרך ערוץ נהר הירמוך על גבי מספר גשרים ודרך מספר מנהרות ועצרה בדרכה במספר תחנות רכבת במעלה הדרך^[3]^[4].

רכבת העמק נחלקה למקטע הארץ ישראלי בחסות בריטים (מחיפה עד צמח) ולמקטע הסורי בחסות הצרפתים (מאל חמה עד לחיבור לרכבת החיג'אזית) כך שתחנת אל חמה היא התחנה הראשונה במקטע הסורי-צרפתי^[5]. בתחנת צמח נעשתה החלפת קטרים והקרונות נירתמו לקטר חזק יותר על מנת להתמודד עם העליות של הירמוך^[6]. לאחר קביעת תחומי המנדט בין צרפת ובריטניה הועבר ניהול התחנה לחברה הסורית-צרפתית "DHP"^[7].

התחנה פעלה מ-1905 עד 1946 ובשנות הסכסוך הישראלי-ערבי שימשה, לא פעם, כתחנת מעבר לגייסות ערבים אל פנים הארץ. ב-31 באוקטובר 1945 חיבל הפלמ"ח בגשר הירמוך (הקרוי בערבית "ג'יסר אל האווי") שממזרח לאל חמה (במסגרת מבצע מסיבה). הגשר תוקן ותנועת הרכבות המשיכה. ב-16 ביוני 1946 חיבל הפלמ"ח בגשר בפעם השנייה (במסגרת מבצע מרכולת - "ליל הגשרים"). הפעם הגשר לא תוקן ותנועת הרכבות בתחנה פסקה לחלוטין^[8].

במלחמת העצמאות, ב-1948, כבשו הסורים את מתחם אל חמה (כולל תחנת הרכבת) והחזיקו בו למרות הגדרתו כאזור מפורז בהסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה.

במלחמת ששת הימים, ב-1967, נכבש המקום על ידי צה"ל. לאחר המלחמה התיישבו במבני התחנה אנשים מקיבוצי הסביבה^[9] שפעלו לשפץ את המקום על מנת להפעילו כאתר מרחצאות, הבראה ונופש וכן כאתר גידול דגים ותנינים. האתר נפתח ב-1977^[10].

מבנה התחנה המרכזי משמש כיום כחלק מחווה לגידול דגים. ניתן עדיין להבחין בשלט הפח הנושא את שם התחנה התלוי עליו.

גם לאחר 1948 המשיכו הסורים להפעיל את קטע המסילה בין אל חמה ודרעא (בעיקר למטרות תיירות של חובבי רכבות). קיימים, באתר הרכבת החיג'אזית, צילומים מ-2005 של רכבות פעילות על קו זה.

המבנים באתר עריכה

באתר התחנה נמצאים, כיום, מספר מבנים (ממערב למזרח):

בית המסילאים - שימש למגורי עובדי המסילה. המבנה שופץ חלקית בשיתוף המועצה לשימור אתרים ורשות הטבע והגנים מאחר שהוא משמש למגורי עטלפים.
שרידי מבנה ממנו נותרו רק עמודים (מחסן ?)
מבנה שירותים - ממערב לתחנה (מוזנח)
מבנה התחנה הראשי - מבנה בן 2 קומות בו שכנו משרדי התחנה (בקומה הראשונה)^[11] ומגורי מנהל התחנה (בקומה השנייה)
מבנה חד קומתי - כנראה שימש למשרדים ואחסון סחורות.
מתחם מגדל המים - נמצא כ-300 מטר ממזרח לתחנה לייד מעיין של מים באיכות טובה. מגדל המים הוא מבנה בן 2 קומות כשבקומה הראשונה אוחסנו פחמים (או עצי הסקה) ובקומה השנייה היה מיכל המים. על גבי נביעת המעיין בנו הטורקים גשרון אבן עליו עברה הרכבת בדרכה למגדל המים^[12].

ביציאה מהמבנה הראשי ניתן עדיין להבחין ברציפי התחנה. בצדה המערבי של התחנה (לייד בית המסילאים) נותרו חלקים של מסילת ברזל.

שלט על המבנה הראשי
משרדים ומחסן סחורות
פסי רכבת בדרך לבית המסילאים
שירותי התחנה
מבנה הטרמינל הראשי
חלון מכירת כרטיסי הרכבת בבניין הראשי
מגדל המים שהזין את הקטרים
גשר רכבת טורקי מעל המעיין שהזין את מגדל המים
בית המסילאים
שלט בערבית בראשו של המבנה הראשי

לקריאה נוספת עריכה

מאיר שפירא - מחקר: "רכבת-העמק - תחנות וסיפורים".

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא תחנת הרכבת אל חמה בוויקישיתוף

שירן שבתאי, תחנה עשירית - אל חמה (חמת גדר)(הקישור אינו פעיל) מאמר על רכבת העמק, אתר "מורשת הגליל"
אלי אשכנזי, משוגעים לרכבת העמק: תגלית בצפון מרגשת היסטוריונים חובבים, באתר הארץ, 20 בינואר 2014
תחנת אל חמה באתר הרכבת החיג'אזית Nabataea.net
התוכנית לשימור מתחם חמת גדר באתר רשות העתיקות (עמודים 52-68), נובמבר 2011
על כניסת אנשי קיבוץ "מבוא חמה" לגור בתחנת הרכבת ב-22 בינואר 1968 באתר קיבוץ מבוא חמה
תמונות מתחנת אל חמה באתר Flickr
על סובבן צמח באתר תפוז
הרכבת החיג'אזית באתר Die Hedschas Bahn של Gerhard Henrich
בית המסילאים באתר חמת גדר באתר המועצה לשימור אתרים, גיליון מספר 56, באפריל 2016, עמוד 12
חמת גדר - מבנה מגורי עובדי הרכבת, תיק תיעוד, 2013, אדריכלית רות ליברטי-שלו

הערות שוליים עריכה

^ המספר 48 הוגדר על ידי החוקר מאיר שפירא תוך שהוא מציין שחלק מהתחנות היו לא יותר משלט שנשא את שם התחנה וחלקן חרב לחלוטין
^ בנוסף להיותה תחנת מעבר, שימשה התחנה לקליטת נופשים שהגיעו למרחצאות מחיפה ומארצות ערב
^ מאל חמה מזרחה נספרו 14 גשרים ו-7 מנהרות. כולם כיום בשטח סוריה וירדן
^ בין התחנות ממזרח לתחנת אל חמה ניתן למנות את זייזון Zeizoun, תל אש-שבאב Tel Esh Shebab, מוזריב Muzerib ועוד.
^ הגבול בין המנדט הבריטי והצרפתי עבר כ-7 ק"מ ממזרח לצמח
^ ב-2014 פורסם שיהודה לבנוני חשף את הסובבן של תחנת צמח שאיפשר את סיבוב הקטרים. לפי מחקרו של מאיר שפירא מיקום הסובבן היה ידוע כבר משנות ה-90
^ Chémin de Fer Damas-Hama et Prolongements
^ לאחר ליל הגשרים הצטמצמה נסיעת הרכבת רק לקטע בין חיפה לצמח אך גם זו פסקה ב-1948 לאחר שמספר גשרים נוספים חובלו
^ ביניהם מקימי קיבוץ מבוא חמה
^ הכוונה המקורית הייתה לפתוח את האתר כבר ב-1969 אך אי יציבות ביטחונית באזור דחתה את הפתיחה
^ הקומה הראשונה כללה גם קופה למכירת כרטיסים
^ בתחנות רכבת אחרות היה מגדל המים קרוב לתחנה כך שבזמן שהנוסעים עולים ויורדים היה הבומבג'י (מפעיל המשאבה) ממלא את הקטר. לעומת זאת בתחנה באל חמה נדרשו 2 עצירות כדי להעלות נוסעים וכדי למלא את מיכל המים

[1] המספר 48 הוגדר על ידי החוקר מאיר שפירא תוך שהוא מציין שחלק מהתחנות היו לא יותר משלט שנשא את שם התחנה וחלקן חרב לחלוטין

[2] בנוסף להיותה תחנת מעבר, שימשה התחנה לקליטת נופשים שהגיעו למרחצאות מחיפה ומארצות ערב

[3] מאל חמה מזרחה נספרו 14 גשרים ו-7 מנהרות. כולם כיום בשטח סוריה וירדן

[4] בין התחנות ממזרח לתחנת אל חמה ניתן למנות את זייזון Zeizoun, תל אש-שבאב Tel Esh Shebab, מוזריב Muzerib ועוד.

[5] הגבול בין המנדט הבריטי והצרפתי עבר כ-7 ק"מ ממזרח לצמח

[6] ב-2014 פורסם שיהודה לבנוני חשף את הסובבן של תחנת צמח שאיפשר את סיבוב הקטרים. לפי מחקרו של מאיר שפירא מיקום הסובבן היה ידוע כבר משנות ה-90

[7] Chémin de Fer Damas-Hama et Prolongements

[8] לאחר ליל הגשרים הצטמצמה נסיעת הרכבת רק לקטע בין חיפה לצמח אך גם זו פסקה ב-1948 לאחר שמספר גשרים נוספים חובלו

[9] ביניהם מקימי קיבוץ מבוא חמה

[10] הכוונה המקורית הייתה לפתוח את האתר כבר ב-1969 אך אי יציבות ביטחונית באזור דחתה את הפתיחה

[11] הקומה הראשונה כללה גם קופה למכירת כרטיסים

[12] בתחנות רכבת אחרות היה מגדל המים קרוב לתחנה כך שבזמן שהנוסעים עולים ויורדים היה הבומבג'י (מפעיל המשאבה) ממלא את הקטר. לעומת זאת בתחנה באל חמה נדרשו 2 עצירות כדי להעלות נוסעים וכדי למלא את מיכל המים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]