פתיחת התפריט הראשי

2001: אודיסיאה בחלל

סרט מדע בדיוני
(הופנה מהדף 2001: אודיסאה בחלל)

2001: אודיסיאה בחללאנגלית: 2001: A Space Odyssey) הוא סרט אמריקאי משנת 1968 בבימויו של סטנלי קובריק. התסריט לסרט נכתב על ידי קובריק וארתור סי. קלארק, בהשראת ספרו הקצר של קלארק "הזקיף".[1] בעקבות הסרט, קלארק כתב רומן באותו שם שיצא לאור גם הוא בשנת 1968, שנה לפני נחיתת האדם הראשון על הירח. הסרט עוקב אחר מסעם של משלחת אסטרונאוטים לכוכב הלכת צדק בעקבות גילויו של מונולית שחור באדמת הירח אשר משדר אותות רדיו אל עבר צדק. כמו כן, הסרט עוסק באקזיסטנציאליזם, אבולוציית האדם, טכנולוגיה, בינה מלאכותית ובאפשרות של חיים מחוץ לכדור הארץ. 2001: אודיסיאה בחלל נודע בשל דיוקו המדעי בכל הנוגע לטיסות לחלל והציג אפקטים ויזואליים חדשניים לתקופתו. הדיאלוגים בסרט הם מעטים והפסקול מורכב ברובו מיצירות של מוזיקה קלאסית וביניהן "כה אמר זרתוסטרא" של המלחין ריכרד שטראוס ו"הדנובה הכחולה" של יוהאן שטראוס.

2001: אודיסיאה בחלל
2001: A Space Odyssey
עטיפת ה-DVD של הסרט
עטיפת ה-DVD של הסרט
בימוי סטנלי קובריק
הפקה סטנלי קובריק
תסריט סטנלי קובריק
ארתור סי. קלארק
עריכה ריי לאבג'וי
שחקנים ראשיים קיר דוליי
גארי לוקווד
ויליאם סילבסטר
מוזיקה ריכרד שטראוס, אראם חאצ'טוריאן, ג'רג' ליגטי, יוהאן שטראוס עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'פרי אנסוורת'
מפיץ מטרו גולדווין מאייר
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולפן Stanley Kubrick Productions
הקרנת בכורה 2 באפריל 1968 (פרימיירה)
ארצות הבריתארצות הברית 3 באפריל 1968
בריטניהבריטניה 15 במאי 1968
משך הקרנה 142 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה מדע בדיוני
תקציב 10.5 עד 12 מיליון דולר
הכנסות 138 עד 190 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו 2001
פרסים פרס אוסקר לאפקטים הטובים ביותר
סרט הבא 2010 עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

2001: אודיסיאה בחלל מומן והופץ על ידי חברת ההפקות מטרו גולדווין מאייר האמריקאית, אך צולם ונערך ברובו באולפני החברה באנגליה. בעת יציאתו לאקרנים, הוא התקבל בביקורות מעורבות אך עדיין הפך לסרט הרווחי ביותר בשנת 1968 בצפון-אמריקה. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר, וזכה בפרס האפקטים הוויזואליים. בשנת 1984, יצא לאקרנים סרט המשך בשם 2010 בבימויו של פיטר היאמס.

2001: אודיסיאה בחלל נחשב על ידי רבים לאחד הסרטים הטובים והמשפיעים בתולדות הקולנוע[2] ואלמנטים רבים ממנו נלקחו ויושמו בסרטים רבים אחרים של ז'אנר המדע בדיוני.[3][4] בשנת 1991, החליטה ספריית הקונגרס לשמר את הסרט בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית בשל "חשיבותו התרבותית, ההיסטורית והאסתטית". בשנת 2002, מגזין Sight & Sound דירג את הסרט במקום השישי ברשימת עשרת הסרטים הטובים בכל הזמנים.

עלילהעריכה

הסרט מורכב מארבעה חלקים עיקריים, אשר כולם מלבד החלק השני מוצגים בסרט על גבי כותרות.

שחר האדםעריכה

להקת הומינידיים קדומים באפריקה מחפשת אחר מזון. הלהקה חיה בפחד מחיות טרף, ומגורשת ממקומה ליד מקווה מים בידי להקה מתחרה. בוקר אחד מופיע ליד מקווה המים מונולית בצורת מלבן שחור.[5] חברי הלהקה ניגשים אל המונולית בצווחות וקפיצות ובסופו של דבר נוגעים בו בזהירות. נראה שפגישתם עם המונולית השפיעה עליהם באופן כלשהו וזמן קצר לאחר האירוע אחד מקופי האדם מצליח להבין כי הוא יכול להשתמש בעצם משלד של בע״ח ככלי וכנשק. בעזרת השימוש בכלים החדשים קופי האדם מצליחים להתגבר על חיות טרף, צדים ציד ומאוחר יותר הורגים את מנהיג הלהקה המתחרה ומבריחים אותה ממקווה המים. בעודו חוגג את ניצחונם, מנהיג הלהקה זורק לאוויר את העצם בה השתמש וברגע זה נעשה מאטץ' קאט ומעבר לסצנה בה נראית חללית בצורה דומה לעצם.

המונולית בירחעריכה

חלק זה נפתח בחללית נוסעים שנמצאת בדרך לתחנת החלל אשר מקיפה את כדור הארץ. נראה שבחללית יש במסע זה נוסע יחיד, ואנו לומדים שמדובר במדען בשם הייווד ר. פלויד אשר נמצא בדרכו לבסיס הירחי 'קלאביוס'. לפני הגעתו לבסיס הירחי, פלויד נוחת בתחנת החלל בה הוא עורך שיחת וידאו עם בתו ולאחר מכן נפגש עם חברתו אלנה, מדענית סובייטית, ושאר עמיתיה לעבודה אשר שואלים את פלויד לגבי "הדברים המוזרים" שמתרחשים בבסיס הירחי ולגבי השמועה על מגפה מסתורית שפרצה בו. ד"ר פלויד, בנימוס אך בתקיפות, מסרב לענות על השאלות לגבי המגפה וטוען שהוא "לא רשאי לדבר על כך".

בהמשך ד"ר פלויד מגיע לבסיס הירחי ועורך ישיבה סודית עם בכירים בבסיס. בישיבה הוא מתנצל על סיפור הכיסוי לפיו פרצה מגפה בבסיס אך מדגיש את חשיבות הסודיות. נחשף שמטרת ביקורו האמיתית היא לחקור עצם מלאכותי שנקבר במכתש טיכו באופן מכוון לפני ארבעה מיליון שנים. פלויד וצוותו מגיעים בחליפות חלל לחפירה שנעשתה במקום בו התגלה העצם ויורדים לחפירה. העצם נגלה לצופים, והוא נראה זהה למונולית השחור בו פגשו הקופים. המדענים סובבים את המונולית ונוגעים בו, ואז מגיע רגע הזריחה. ברגע שקרני השמש הראשונות נוגעות בעצם שהיה קבור מזה עידנים, נשמע קול רם, וכל המדענים מצמידים את ידיהם לקסדותיהם, ונראה שהם מנסים להגן על אוזניהם מהצליל הרם. אופי הצליל והידיעה שעל פני הירח שורר ריק נותנים לצופה להבין שהצליל הוא למעשה שידור רדיו שמקורו במונולית. בתמונה זו מסתיים החלק השני.

המשימה אל צדקעריכה

שמונה עשר חודשים לאחר מכן, החללית דיסקברי 1 נמצאת בדרכה לכוכב הלכת צדק ועל סיפונה צוות בן חמישה אסטרונאוטים; ד"ר דייוויד באומן, ד"ר פרנק פול ועוד שלושה מדענים אחרים שנמצאים בהקפאה קריוגנית. רוב הפעולות של החללית נשלטות על ידי המחשב HAL 9000, מחשב בעל בינה מלאכותית אשר מכונה על ידי האסטרונאוטים בשם האל. האל מאופיין כמחשב אשר חסין משגיאות או תקלות ובמהלך ראיון של הצוות עם רשת הטלוויזיה BBC, באומן נשאל האם להאל יש רגשות ועונה כי זה אכן נראה כך אך האמת אינה ידועה.

במהלך המסע לצדק האל שואל את באומן לגבי המסתוריות יוצאת הדופן והסודיות הסובבת את המשימה אך אז קוטע את עצמו ומדווח על תקלה המתקרבת ובאה במכשיר אשר שולט באנטנה הראשית של החללית. בעזרת רכב חלל חיצוני, האסטרונאוטים מחליפים את הרכיב שלכאורה תקול אך לא מוצאים בו כל תקלה. האל מציע להתקין בחזרה את הרכיב התקול ולתת לו להתקלקל כדי שהתקלה תימצא. מרכז הבקרה מסכים לכך אך מודיע לאסטרונאוטים כי על פי מחשב HAL 9000 תאום אשר נמצא במרכז הבקרה, תחזיתו של המחשב הנמצא בחללית שגויה. כאשר האל נשאל לגבי התקלה, הוא מתעקש שהטעות בתחזית מקורה בטעות אנוש כלשהי מאחר שמחשב מסוג זה מעולם לא טעה. האסטרונאוטים באומן ופול, בעודם מודאגים מהתנהגותו של האל, נכנסים לאחד מרכבי החלל כדי לדבר על התקרית מבלי שהאל ישמע את דבריהם. למרות אמינותם של מחשבים מסדרת HAL, לשניים יש חשדות לגביו אך הם מחליטים לפעול לפי הצעתו ולהחליף בחזרה את הרכיב. הם מחליטים שאם אכן יתגלה שהאל שגה, הם ינתקו אותו. במהלך שיחתם של באומן ופול, האל מצליח לראות אותם דרך חלקו השקוף של רכב החלל ומצליח לקרוא את שפתיהם בעודם מדברים על תוכניתם.

בזמן שפול מנסה להחליף את הרכיב במהלך פעילות חוץ-רכבית, רכב החלל אשר נשלט על ידי האל פוגע בצינור החמצן של פול ויחד עם זאת מעיף אותו הרחק מהחללית. באומן לא מבין שהמחשב אחראי לכך ויוצא עם רכב חלל נוסף כדי לנסות להציל את פול. באותו הזמן האל מנתק את המכשירים המשאירים בחיים את שלושת האסטרונאוטים שנמצאים בהקפאה. כאשר באומן חוזר לחללית עם גופתו של פול, האל מסרב לתת לו להיכנס ומסביר לו שהוא יודע על תוכניתם לנתק אותו ומציין שהחלטה זו תפגע במשימה. באומן מחליט להיכנס לחללית דרך יציאת החירום הנפתחת באופן ידני. לצורך כך הוא עוזב את פול ומחליט לצאת מרכב החלל ולהיכנס לחללית, פעולה שמסכנת את חייו מאחר שיצא למשימה עם רכב החלל, ללא קסדה. באומן שורד ונכנס לחללית בהצלחה. לאחר שחבש קסדה, הוא מתקדם לליבת המעבד של האל מתוך כוונה לנתק את רוב פונקציות המחשב. האל תחילה מנסה להרגיע את באומן, אחרי כן מתחנן ממנו להפסיק ולבסוף מביע פחד.

כאשר באומן מסיים לנתק את המחשב, מתנגן סרט וידאו קצר אשר הוקלט מראש ובו מופיע ד"ר פלויד. פלויד מגלה את מטרת המסע האמיתית וחושף את קיומו של מונולית שחור בן ארבעה מיליון שנים אשר התגלה באדמת הירח ומציין כי "מקורו ומטרתו עדיין בגדר תעלומה מוחלטת". פלויד מוסיף כי מלבד אות רדיו בודדה שכוונה ונשלחה לעבר צדק, המונולית היה דומם לחלוטין.

צדק ומֵעֵבֶר לאינסוףעריכה

בהגיעו לצדק, באומן יוצא מהחללית דיסקברי 1 עם רכב חלל כדי לחקור מונולית נוסף שמתגלה ומקיף את כוכב הלכת. בעודו מתקרב אל המונולית, הוא נשאב לתוך מערבולת של אורות צבעוניים. באומן המבוהל מוצא את עצמו נע במהירות עצומה במרחבי החלל וצופה בתופעות קוסמיות ביזאריות ונופים משונים. הוא מוצא את עצמו, בעודו נמצא ברכב החלל, בתוך חדר בעיצוב נאו-קלאסי. דייב רואה כל פעם גרסאות מבוגרות יותר שלו בהדרגה: באומן, מבוגר יותר, נמצא מחוץ לחללית עדיין בחליפת אסטרונאוט, מתקדם לעברה, אך מנקודת מבטו אין שם כלל חללית. הוא נכנס לחדר האמבטיה ובצאתו הוא רואה את עצמו עוד יותר מבוגר, יושב ליד שולחן ואוכל. כאשר באומן הזקן יותר מפיל בטעות כוס שמפניה על הרצפה, הוא מבחין בעצמו, זקן עוד יותר, קירח ושוכב במיטה. לפתע מול באומן השוכב במיטה מופיע מונולית. כאשר הוא מנסה לגעת בו, הוא הופך למעין ישות דמוית "עובר חללי". הסרט מסתיים באותו עובר חללי (באומן), מרחף בחלל סמוך לכדור הארץ, מסתכל עליו.

הפקהעריכה

קלארק היה בעיצומה של כתיבת ספר המבוסס על סיפור קצר שכתב ב-1951 בשם "הזקיף" ("The Sentinel"), כשפנה אליו הבמאי סטנלי קובריק. קובריק הציע שיתוף פעולה ביצירת "סרט המדע הבדיוני הטוב ביותר שנעשה אי-פעם". קלארק השתתף בכתיבת התסריט המבוסס על טיוטת הספר. התוצאה: הסרט "2001: אודיסיאה בחלל". הסרט והספר שהוציא קלארק אחר כך זכו להצלחה כבירה. הסרט זכה בפרס אוסקר לשנת 1968 בקטגוריה של אפקטים חזותיים.

ב"2001: אודיסיאה בחלל" ניסה קלארק להביא מעין מסר נבואי לשנה שהיא משמעותית, תחילת האלף השלישי, שבעת צאת הסרט לאקרנים נראתה מרוחקת מאד. הוא גם הביא בעלילה מספר בעיות שניסה לפותרן בתסריט כמו תפקוד האסטרונאוטים במצב של כוח משיכה אפסי וכן את השאלה המוסרית הקרדינלית האם האנושות לא מביאה בפיתוח מחשבים מתוחכמים את האפשרות ש"הגולם יקום על יוצרו".[6]

המוזיקה בסרט היא אסופה של קטעי מוזיקה קלאסית. למשל, המסע מכדור הארץ לירח נערך לצלילי הואלס "הדנובה הכחולה" מאת יוהאן שטראוס הבן. הסרט מתחיל בהשמעה של פתיחת הפואמה הסימפונית כה אמר זרתוסטרא של ריכארד שטראוס על פי פרידריך ניטשה.[5] קטע מוזיקלי זה, הפך מאז למזוהה עם סרטי מדע בדיוני. קטעי מוזיקה נוספים כוללים יצירות של אראם חאצ'טוריאן וקטעים מארבע יצירות של מלחין האוונגרד ג'רג' ליגטי. קובריק, שהשתמש ביצירות ללא רשותו של המלחין הביא את ליגטי לתודעת הכלל והיה לאחד ממלחיני האוונגרד שפרצו אל קהל רחב. מאז, קובריק השתמש ביצירות של ליגטי בשניים מסרטיו הבאים.

התחלת הסרט וסיומו עלולים להיות לא מובנים לצופים שלא קראו את הספר קודם לכן.

יציאת הסרטעריכה

הכנסות וביקורותעריכה

סך הכנסות הסרט ברחבי העולם נאמדות בכ-190 מיליון דולר, מתוכם כ-56.7 מיליון בצפון-אמריקה.

עת יציאת הסרט הביקורות היו תחילה מעורבות אך עם הזמן הסרט הגיע למעמד של סרט פולחן. מבקר הקולנוע פנלופה גיליאט מהניו יורקר כתב "זהו סרט נהדר ומסע ובלתי נשכח ... הסרט הוא בידור מהפנט, מצחיק, אך גם מחריד". צ'ארלס צ'מפלין מהלוס אנג'לס טיימס כתב שזה "הסרט אליו חיכו ופיללו חובבי סרטי המדע בדיוני בכל הגילאים ומכל פינה בעולם לקבל מתעשיית הקולנוע. זו היא הצהרה אולטימטיבית של סרטי המדע בדיוני, מימוש אדיר של העתיד המרחבי ... זו היא אבן דרך באמנות הקולנוע". בביקורת על הסרט בבוסטון גלוב נכתב "הסרט המדהים ביותר בעולם. מעולם לא נראה דבר כזה בבוסטון, או לצורך העניין בשום מקום אחר ... הסרט מרגש כמו גילוי של מימד חדש בחיים". מבקר הקולנוע הנודע רוג'ר איברט נתן לסרט ציון של 4 מתוך 4 כוכבים וכתב שהסרט "מצליח להפליא בקנה מידה קוסמי".[7] מאוחר יותר הוא גם ציין את הסרט ברשימת עשרת הסרטים הטובים ביותר במגזין Sight & Sound. מגזין Time פרסם שבע ביקורות שונות על הסרט בעת יציאתו, כאשר כל אחת מעט יותר חיובית מהקודמת; בביקורת האחרונה שפורסמה ב-27 בדצמבר 1968, נכתב כי 2001 הוא "סרט אפי אודות ההיסטוריה והעתיד של המין האנושי אשר מבוים בצורה מבריקה על ידי סטנלי קובריק. האפקטים המיוחדים מלהיבים."

רנטה אדלר מהניו יורק טיימס כתבה שהסרט "נמצא איפשהו בין היפנוזה לשיעמום". במגזין וראייטי נכתב "2001 הוא סרט אפי, גדול ויפה, אך מגושם ... למרות צילום ואפקטים ויזואליים מוצלחים, חסרה בסרט הגישה הדרמטית ותחושת המתח מועברת רק במחצית הדרך".[8] מבקר הקולנוע אנדרו סאריס כתב שהסרט הוא "אחד הסרטים הקודרים ביותר שראיתי מעודי ... 2001 הוא אסון מכיוון שהוא מופשט מדי כדי להעביר מסריו המופשטים". לאחר צפייה שנייה סאריס שינה את דעתו וכתב שהסרט "הוא אכן יצירה גדולה מאת אמן גדול".

פרסיםעריכה

ניתוחעריכה

המוטיב המרכזי בסרט הוא האדם מול הטכנולוגיה. אך גם פולחן האלימות משחק תפקיד ביצירה הפילוסופית של סטנלי קובריק. בפרק הראשון, "פרהיסטוריה", לאחר שגילה את היכולת להשתמש בכלים שבסביבתו, קוף האדם הורג אחד מקופי האדם של הקבוצה היריבה (ובכך עוזר לשבט שלו להשתלט על מקור המים החשוב) הוא מניף את העצם הרוצחת והיא מתחלפת בתמונה של חללית מרחפת בחלל. זוהי אחת הסצנות המפורסמות בהיסטוריה של הקולנוע. מה שקובריק רוצה לומר בזה הוא שהאלימות, מזעזעת ככל שתהיה היוותה חלק משמעותי בהתפתחותה של האנושות, וכיאה לכזאת שהתבססה על אלימות נידונה היא לכישלון. בפרק האחרון, סגירת מעגל מתבצעת כאשר המחשב בעל הבינה המלאכותית "האל", מנוטרל רק באמצעות מברג - כלי ידני ופרימיטיבי.

בחלק השני של הסרט, אפשר לראות את אחד החוקרים האמריקאים מתיישב לשיחה עם שליחים רוסים. הוא מדבר עמם על העניינים השונים שבפוליטיקה. זה למעשה מראה שעל אף שהאדם שיפר נפלאות את כליו - התנהגותו לא השתנתה עוד מתחילת הזמן. הוא עדיין מחולק לשבטים שמסוכסכים לגבי נושאים שונים ומשונים.

מבקרים נוספים טענו שהגותו של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה, כפי שמתבטאת ב"כה אמר זרתוסטרא", עומדת בבסיסו של הסרט. ניטשה טען שהאדם אינו אלא גשר בין החיה - ל"על-אדם", אלוהים, יצור ששולט בגורלו. במהלך הסרט אנו רואים את השלבים שעובר האדם, מלבד זה הנוכחי, משחר ההיסטוריה אל העתיד. בעתיד, האדם הוא אלוהים. הוא כעת יצר תבונה מלאכותית משל עצמה. הוא בורא ובסופו של דבר ברייתו קמה עליו. בסצנה האחרונה של אודיסאה בחלל, הצופים רואים תינוק עטוף בהילה כחולה - מסתכל בעיניים בוהקות אל עבר כדור הארץ. זהו למעשה, ה"על-אדם", יצור טהור וכנה.

מחוות ופרודיותעריכה

בתקשורת הפופולרית כדוגמת סרטים, טלוויזיה, פרסום, מוזיקה או משחקי מחשב היו אינספור רמזים והפניות לסרט מאז שהסרט 2001 אודיסיאה בחלל יצא לאקרנים. במיוחד, "סצנת העצם", המונולית, HAL 9000, הסצנה הסופית, ומוזיקת הקולנוע צוטטו או מועתקים לעיתים קרובות. דוגמאות למחוות או לפרודיות כאלה הן:

  • השיר Space Oddity של דייוויד בואי שהוקלט ב-1969, שנה לאחר שהסרט יצא לאקרנים.
  • סרט הפרודיה כוכב אפל בבימויו של ג'ון קרפנטר מ-1974
  • סרט הפרודיה שיגעון בחלל בבימויו של מל ברוקס מ-1987
  • בסרט "צ'רלי בממלכת השוקולד" של טים ברטון מ-2005 יש סצנה בה מועברת חפיסת שוקולד לתוך טלוויזיה שבה מוצגת הסצנה של הופעת המונוליט שהופך לחפיסת שוקולד
  • בסדרה המצוירת משפחת סימפסון יש התייחסויות רבות לסרט. לדוגמה בפרק הקרוי "הפוני של ליסה" (Lisa's Pony)
  • במשחק הקלפים star munchkin (מנצ'קין בין כוכבים בעברית) אחד הקלפים בהם פוגש השחקן מתאר אבן שחורה בשם "Monolith", אשר מעלה את השחקן בדרגה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא 2001: אודיסיאה בחלל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ד"ר אילנה מודלינגר, ‏ "אודיסיאה בחלל", אתר מסע בעידן הטכנולוגי, האוניברסיטה העברית בירושלים, 16 באוקטובר 2007
  2. ^ דניס אוברבי, ‏ "2001: A Space Odyssey Is Still the Ultimate Trip", ‏ ניו יורק טיימס, 10 במאי 2018
  3. ^ שמוליק דובדבני, ‏ "2001: העתיד כבר כאן", אתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, ינואר 2001
  4. ^ ירון ליבנה, ‏ אודיסאה בחלל 2001 סטנלי קובריק, ירון ליבנה הבלוג – מאמרי עומק, ‏6 בדצמבר 2012
  5. ^ 5.0 5.1 גל מור, "בבוקר הראשון של האלף החדש", אתר ynet, ‏ 4 בינואר 2001
  6. ^ "אודיסאה, המודל המשודרג", אתר וואלה! NEWS, ‏ 14 בנובמבר 2000
  7. ^ רוג'ר איברט, ‏ "2001: A Space Odyssey", ‏ שיקגו סאן-טיימס, 12 באפריל 1968
  8. ^ רוברט פרדריק, ‏ "2001: A Space Odyssey", ‏ וראייטי, 2 באפריל 1968