חמשת הגדולים (ציד)

חמשת הגדולים (באנגלית: Big Five game), הוא מונח המשמש ציידים באפריקה לתיאור חמשת בעלי החיים הקשים ביותר לציד רגלי ביבשת, ואשר במקביל, חלקי גופם נחשבים למזכרות היוקרתיות ביותר. המונח אומץ גם על ידי מדריכי טיולי ספארי ואנשי שמורות טבע.

"חמשת הגדולים" נבחרו בעיקר עקב הקושי לצוד אותם והסכנה הכרוכה בכך, וגם בשל גודלם (אף שחלקם אינם משתייכים ליונקים הגדולים ביותר ביבשת), והם נחשבים לבעלי החיים הפופולריים ביותר בקרב הציידים באפריקה ובין מיני הבר המזוהים ביותר עמה.

בשנת 1990, הוטבעה תמונתם של "חמשת הגדולים" על כל אחד מ-5 סוגי השטרות של הראנד הדרום-אפריקאי, בערך של 10 עד 200 ראנד.

המדינות האפריקניות שבהם מצויים כל חמשת הגדולים הן: בוצוואנה, זמביה, אוגנדה, נמיביה, אתיופיה, דרום אפריקה, קניה, טנזניה, זימבבואה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה המרכז אפריקאית ומלאווי.

היסטוריה עריכה

לאחר שהאירופאים גילו את אפריקה, החלה היבשת להתמלא בציידים, הרפתקנים ומתיישבים לבנים שששו לגלות את עולם החי הלא מוכר שבו. אם בתחילה נעשה הציד למטרות מזון או כהגנה, הרי שבהמשך גלש הציד לספורט לשמו, ובתקופות השיא של הציד במאה ה-19 והמאה ה-20 ניצודו עשרות אלפי בעלי חיים במשך זמן קצר ויצרו את מיתוס "הצייד הלבן הגדול".

את תשומת לבם של הציידים תפסו בעיקר יונקים גדולים שהציד שלהם היה ספורט מאתגר יותר, וגרם להם להפוך למטרת ציד פופולרית מאוד, מה שגרר גם ייצור כלי נשק (בעיקר רובי ציידים) ותחמושת מיוחדים בעבור ציד יונקים אלו. עבור הפילים, למשל, פותח במיוחד רובה פילים אשר משתמש בתחמושת כבדה במיוחד כדי להכניע אותם.

את המונח חמשת הגדולים או חמשת מיני ציד-משחק הגדולים (Big five game), טבע העיתונאי והסופר ארנסט המינגוויי, שהיה גם צייד מפורסם, בספרו "הגבעות הירוקות של אפריקה".

תחמושת עריכה

רובה ציד טיפוסי (בלייזר R93) ולצידו תחמושת 375 H&H מגנום.

בכל אחת מהמדינות האפריקניות שבהן החוק מתיר לצוד את "חמשת הגדולים", יש קליבר מינימלי לציד על פי החוק. חוק זה נוצר במטרה להגן על המדינה מתביעות עתידיות של ציידים שייהרגו כתוצאה משימוש בנשק בעל עוצמה נמוכה שלא ינטרל את הניצוד, אלא יגרום לו לתקוף את הצייד.

ברובי ציידים מחורקי-קנה (Hunting Rifles) בדרך כלל מדובר על קליברים כדוגמת: 375 H&H מגנום או 9.3x64 מ"מ ברינק. עבור פיל לעומת זאת, מחייב החוק קליבר גדול וכבד יותר כדוגמת: .458 מגנום וינצ'סטר, .416 ריג'בי, .505 גיבס ו.470 ניטרו אקספרס. משקל הכדור בתחמושת כעין זו עולה לעיתים על 40 או 50 גרם.

מלבד רובה הפילים שהוזכר לעיל, נשק מיוחד נוסף שפותח בעבור ציד "חמשת הגדולים" הוא רובה דו-קני (מקבוצת כלי ירייה רב-קניים) אשר לו שני מנגנוני הדק נפרדים לחלוטין ונועד למקרה שהצייד החטיא את הירייה הראשונה, או למקרה שהפגיעה בבעל החיים לא מוטטה אותו לגמרי והוא ממשיך להסתער לעבר היורה. משקלו הממוצע של רובה דו-קני הוא כ-6–7 ק"ג אשר מקשה על התמרון איתו ועל ציד בזוויות מסוימות, כך שהשימוש בו נעשה יחד עם צוות ליווי חמוש.

חמשת הגדולים עריכה

פיל עריכה

ציידים לצד גופת פיל סוואנה אפריקני.

הפיל האפריקני כולל שני מינים: פיל סוואנה אפריקני הנחשב לציד יוקרתי יותר בשל גודלו, ופיל יער אפריקני הקטן והנדיר יותר, שניהם מינים בסכנת הכחדה.

ציד הפיל מתנהל לרוב בצורה של מרדף רגלי ודורש סיבולת גבוהה. הצלחת הציד תלויה רבות במומחיות הצייד אשר מסוגל להבחין בין שבילי פיל טריים לשבילי פיל ישנים.

ציד הפיל מסוכן למדי; מעבר לכך שהפיל עשוי להסתתר בחורשים ובסבך ולהפתיע את הצייד, לא תמיד הקליעים שנורים לעבר הפיל חודרים את העור העבה שלו. על כן, ציידי הפילים יורים בין העין לאוזן או במצח, ובמקביל שומרים על מרחק ניכר מהפיל שיאפשר להם תמרון במקרה של החטאה.

המזכרת העיקרית הנלקחת מהפיל היא ניבי השנהב שלו, אך לקיחת חלקים מגופו (הניבים, הראש, העור וכן הלאה) אינה מותרת בכל מקום.

קרנף עריכה

צייד לצד גופת קרנף שחור, 1913.

הקרנף כולל שני סוגים: קרנף צר-שפה (קרנף שחור) וקרנף רחב-שפה (קרנף לבן). מבין שניהם, הקרנף השחור מבוקש יותר בציד, אולם בשל נדירותו והיותו בסכנת הכחדה חמורה - ברוב המקומות חל איסור מוחלט לצודו, ולכן כיום ניצוד בעיקר הקרנף הלבן. ציד הקרנף הלבן פשוט יותר מציד הפיל, שכן החיה אינה נעה במהירות, ובנוסף, הקרנף אינו ירא מאף חיה בסוואנה ובכך מאפשר לאויבים פוטנציאליים להתקרב לטווח קצר ממנו. הסימן הראשון לנוכחות הקרנף מלווה בקריאות רמות של ציפור אשר צמודה אליו כל העת בחיפוש אחר טפילים - זרזיר הבקר.

בדומה לפיל, ציד קרנף מתבצע ממרחק ניכר כדי לא להיפגע ממנו. הקרנף השחור נחשב לאגרסיבי יותר מהקרנף הלבן, כך שצייד שפספס ירייה נמצא בסיכון גדול מאוד. ההסתערות של הקרנף היא מהירה מאוד (מגיעה למהירות של 40 קמ"ש ומעלה), אך הצייד יכול להתחמק מהתנגשות חזיתית על ידי זינוק הצידה (הקרנף אינו מסוגל לעשות פניות חדות בריצה).

הקליבר העיקרי שבו נעשה שימוש בציד הקרנף הוא 470 ניטרו אקספרס, והירייה מכוונת בדרך כלל לאזור המצח.^[^{דרוש מקור]} בציד הקרנף הקרניים נלקחות בדרך כלל יחד עם הראש בתור מזכרת. מספר הקרנפים שניצודו בדרום אפריקה היה 83 ב-2008 ו-1028 בשנת 2017.^[1]

תאו עריכה

ארנסט המינגוויי לצד גופת תאו אפריקני, 1953.

התאו האפריקני נחשב לבעל החיים המסוכן ביותר מבין חמשת הגדולים, ויש הסוברים שהוא קוטל ציידים באפריקה יותר מכל חיה אחרת; יש המכנים אותו בשל כך "המוות השחור". תנינים והיפופוטמים אמנם קוטלים יותר אנשים מדי שנה, אך עבור הציידים הם פחות מסוכנים מהתאו.

בניגוד לקרנף או לפיל, התאו האפריקני נוהג להסתער על הצייד מבלי להמתין לירייה. גם לאחר שנורה ונפצע, התאו עשוי לפגוע בצייד באחת מהדרכים הבאות: לגרור את עצמו לסבך ולהסתער על הצייד הבא בעקבותיו; לרוץ מעט ולהמתין לצייד על המסלול; להעמיד פני מת ולהסתער על הצייד כאשר יתקרב אליו. תאו פצוע עשוי בגניחותיו לגרום לכל העדר לחוש לעזרתו.

השימוש ברובה ציד בעל כדוריות עופרת כדי לירות בתאו בעדר אינו נפוץ, מאחר שהכדוריות עשויות לפגוע בתאואים נוספים ולהעלות את רמת הסיכון. הגישה לעדר תאואים נעשית בזהירות רבה תוך כדי התחמקות מהתאואים הזקיפים, שכן העדר כולו עשוי להסתער על הצייד בגילוי מוקדם. ציד התאו מתרחש לרוב במארב ליד מקורות מים בשעות הבוקר, והתחמושת העיקרית היא .458 מגנום וינצ'סטר.^[^{דרוש מקור]} קרני התאו נלקחות לרוב למזכרת; ערכו של ראש תאו מפוחלץ עולה בהתאם לגודל הקרניים ולמרחק שבין הקצוות.

התאו מוגדר כמין קרוב לסיכון.

אריה עריכה

צייד אירופאי ועוזריו האפריקנים לצד גופת אריה.

בציד האריה הסכנה מוחשית יותר, ועל כן הוא פופולרי מאוד בקרב הציידים חובבי הסיכונים. ציד האריות מאתגר בעיקר בשל ההסוואה של האריה והסכנה להתקרב לשטח מחייתו. האריות חיים בסוואנה שבה יש צמחים גבוהים ושיחים, המסווים אותם מעיני המתבונן. צמחייה עבה זה מכונה בפי הציידים "ג'ס".

האריות הם טורפים אורבים, ועל כן הם זוחלים קרוב ככל האפשר לטרף, כשהם משתלבים בנוף שסביבם. במגע עם ציידים, האריות בדרך כלל עומדים מרחוק ומאיימים על הצייד. כאשר מרגיזים את האריה או מתעמתים איתו ממרחק קצר יחסית, הוא עשוי להיות בלתי צפוי ולהוות סכנה ממשית. במקרים רבים, כאשר האריה נורה, הוא פותח בריצה מהירה לעבר הציידים ועשוי לקפח את חייו של אחד מהם. בשל מאפיינים אלו, ציד אריה מהווה אתגר גדול ונעשה בליווי צוות מיומן.

האריות ניצודים בשלוש שיטות עיקריות: פיתיון, מעקב, והצקה. שיטת הציד תלויה בחוק הנהוג במדינה, במספר האריות באזור, במבנה הטופוגרפי של אזור הציד וההעדפה או המומחיות של הצייד. ציד באמצעות פיתיון כרוך תחילה בציד בעל חיים הנאכל על ידי האריה, (אנטילופה למשל), אשר נקשרת לעץ בשטח ששורצים בו אריות. הצייד מתמקם בתוך מסתור, ממרחק בטוח של 27 ל-46 מטרים מהפיתיון.

ציד אירופאי לצד גופת לביאה, 1909.

ציד באמצעות מעקב כרוך בנסיעה לאורך שבילים באזורים שבהם ידוע על נוכחות אריות. לאחר שמבחינים בצואה טרייה, הצייד, המלווה לרוב בגשש מקומי, עוקב אחר עקבות האריה. כאשר מבחינים באריה, הצייד מנסה להתקדם למרחק קטן מספיק כדי לפגוע בו. ציד האריה באופן זה מתאים בעיקר בשעות היום, כשיש מספיק אור כדי לזהות את האריה, אשר נח בדרך כלל בשעות אלו. ציד בלילה על ידי מעקב עם פנסים ואמצעי תאורה אחרים אסור ברוב המדינות, ואריה שניצוד באופן זה לא יירשם כציד מוכר על ידי מועדוני ציד בינלאומיים.

ציד באמצעות הצקה היא שיטה שנמצאת בשימוש מועט כיום. הצייד מגיע לקרבת מיקומם המשוער של להקת האריות ומשחרר להקת כלבים בעקבותיהם, שיעקבו אחר שובל הריח החזק של האריה. הכלבים יציקו לאריה וינסו לעכב אותו עד שהצייד יגיע למקום. במקרים כאלה האריה נלחם בכלבים ולא נמלט, והוא עשוי להרוג את הכלבים שיפלו לידיו. בדומה למעקב, גם ציד כזה נעשה בעיקר בשעות היום.

לחוות ציד רבות באפריקה ישנם שטחים סגורים גדולים בסוואנה שלתוכם משחררים אריה, כשלעיתים אף מסממים את האריה כדי להפוך אותו למטרה קלה עבור הלקוח. בניגוד לקרנף, לתאו ולפיל, לאריה יש עור דק שאינו דורש שימוש ברובה גדול. ציד האריות דורש בדרך כלל קליבר של 300 מגנום וינצ'סטר, אך באזורים מסוימים נדרש קליבר של 375 H&H מגנום, או 9.3x62 מ"מ מאוזר כקליבר מינימלי. ציידים מקצועיים רבים מחזיקים גם רובי ציד חצי אוטומטיים טעונים בכדוריות עופרת כנשק גיבוי בעת ציד האריה, למקרה הצורך. חלקי הגוף שנלקחים למזכרת מן האריה הם העור והרעמה, ולעיתים גם הניבים והזנב או הראש כולו.

האריה מוגדר כמין פגיע.

צייד לצד גופת נמר.

נמר עריכה

אף על פי שרמת הסיכון בציד נמר פחותה משל אריה או תאו, למעשה הוא המין שקשה ביותר לצודו מבין חמשת הגדולים, בשל מנהגו להיחבא בסבך העצים ולא לשוטט בסוואנה. הנמר חששן בטבעו, ומתרחק מבני אדם. היותו מין יחידאי פעיל דמדומים ופעיל לילה מקשים עוד יותר לאתרו, אף שבאזורים מסוימים ניתן לצודו גם במשך היום.

הנמר עקשן מאוד, ולאחר פציעתו עשוי לתקוף את הצייד אם הלה נמצא במרחק קצר ממנו. בדומה לציד האריה, ציד הנמר מתבצע בשלוש שיטות מרכזיות: פיתיון, הצקה ומעקב, מתוכם שיטת הפיתיון היא הנפוצה ביותר ושיטת המעקב נדירה למדי, בשל היותה ארוכה ומייגעת עם שיעורי הצלחה נמוכים (הנמר נע לעיתים קרובות מעץ לעץ ויורד במקום מרוחק). עור הנמר נלקח בדרך כלל למזכרת.

עלות עריכה

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עלות ציד חוקי היא יקרה מאוד. מבין החמישה, עלות ציד הקרנף היא היקרה ביותר, בשל נדירותו, ומחיר זיכיון או רישיון לציד קרנף עשוי להגיע ל-100,000 דולר אמריקאי. מחיר רישיון לציד פיל או אריה משתנה בהתאם למקום, ולרוב מחירו יהיה לא פחות מ-20,000 דולר. מחיר רישיון לציד תאו או נמר בדרך כלל זול יותר: 5,000–12,000 דולר עבור תאו, 4,000–10,000 דולר עבור נמר.

על פי נתוני איגוד הציידים של אפריקה, בין 2006 ל-2008 הגיעו לאפריקה 16,400 ציידים זרים אשר הוציאו סך הכול למעלה מ-70 מיליון יורו על ציד. הייצוא של שלל הציד עלה מ-1,500 יחידות ב-2006 ל-4,000 יחידות בשנת 2008. הפופולריות הרבה של ציד החמישייה מובילה במקומות מסוימים למכירה פומבית של רישיונות לציד קרנף או אריה לכל המרבה במחיר, או הגרלות על רישיון ציד.

חמשת הקטנים עריכה

חמשת הקטנים (Little five game), הוא מונח שהומצא על ידי מדריכי טיולים ואנשי שמורות טבע באפריקה בעקבות הפופולריות התיירותית של חמשת הגדולים, שהפכו להיות מבוקשים לצפייה וצילום. שם זה נועד גם לתת חוויה ייחודית במציאתם בטבע ולהפנות תשומת לב לבעלי חיים קטנים ייחודיים. חמשת הקטנים כוללים מיני בעלי חיים אשר כל אחד מהם דומה לאחד מחמשת הגדולים בפרט מסוים אשר הקנה לו גם את שמו:

חמשת הקטנים

חדף פיל - יונק אוכל חרקים קטן דמוי חדף, אשר מתאפיין בחדק ארוך כשל פיל המשמש אותו לנבירה בפסולת בחיפוש אחר חרקים. למעשה, מחקרים גנטיים מראים שאכן יש לו קרבה מסוימת לפילים (שניהם משתייכים לקבוצת האפרותריה).
אורג התאו (Bubalornis), סוג של ציפור אפריקנית שחורה ממשפחת האורגיים הכולל שני מינים. אורג התאו קיבל את שמו בשל העובדה שהוא נוהג לצעוד סמוך לרגלי התאואים האפריקנים כדי ללקט את החרקים שהללו חושפים באדמה מבלי משים בעת הליכתם הכבדה, וכן בשל צבעו השחור.
הקרנפית, מין חיפושית גדולה ממשפחת הזבליתיים אשר, כפי שמרמז שמה, מתאפיינת בקרן ענקית על האף הגורמת לה להזכיר מאוד את הקרנף. קרנו של הזכר ארוכה מהנקבה והיא משמשת אותו בלחימה מול זכרים אחרים. לקרנפית יש גוף מסיבי ושריון גדול, וכוחה גדול יחסית לממדי גופה.
הארינמל, מין חרק דמוי שפירית, אשר הזחלים שלו מגושמים וגדולים ובעלי זוג צבתות גדולות המשמשות אותו לציד ונעלמות בבגרותו. הארינמל בעל צבע חום-בהיר אשר גורם לו להתמזג בסביבתו המדברית. הוא נוהג לחפור מכתשים עגולים דמויי משפך בחול ואורב שם לחרק או נמלה אשר נופלים לתוך הבור. דמיונו לאריה הוא בשיטת המארב הייחודית לו.
צב נמרי - צב היבשה הרביעי בגודלו בעולם אשר חי בעיקר בסוואנות. לוחות השריון שלו מתאפיינות בדוגמאות סימטריות מרהיבות בצבע שחור, צהוב, כתום וחום המזכירות את חברבורות הנמר. יש לו טפרים חזקים והוא איטי בדומה ליתר הצבים, אך מסוגל גם לרוץ.