פתיחת התפריט הראשי

The Division Bell

אלבום מאת פינק פלויד
(הופנה מהדף A Great Day For Freedom)
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: סגנון לא אנציקלופדי, ניסוח, מקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

The Division Bell (פעמון החלוקה) הוא אלבום האולפן ה-14 של להקת פינק פלויד אשר יצא לאור על ידי חברת EMI Records בתאריך 28 במרץ 1994 בממלכה המאוחדת, ועל ידי חברת קולומביה רקורדס בתאריך 4 באפריל 1994 בארצות הברית. בהיותו האלבום השני של הלהקה אשר הוקלט ללא החבר המייסד רוג'ר ווטרס, The Division Bell נכתב ברובו על ידי הזמר והגיטריסט דייוויד גילמור והקלידן ריצ'רד רייט; הוא כולל קטע שירה בהובלתו של רייט בפעם הראשונה מאז The Dark Side of the Moon אשר יצא לאור בשנת 1973. ארוסתו של גילמור, הסופרת פולי סמסון(אנ'), השתתפה בכתיבתם של חלק גדול מן השירים באלבום, אשר מתמודדים עם הנושא של תקשורת בין-אישית.

The Division Bell
Pink Floyd - Division Bell.jpg
אלבום אולפן מאת פינק פלויד
יצא לאור 28 במרץ 1994 (בריטניה)
4 באפריל 1994 (ארצות הברית)
הוקלט 1993
סוגה רוק מתקדם
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 66:23
חברת תקליטים EMI
Columbia Records
הפקה דייוויד גילמור, בוב אזרין
כרונולוגיית פינק פלויד
Shine On
(1992)
The Division Bell
(1994)
Pulse
(1995)
עטיפה אלטרנטיבית
Pink Floyd - The Division Bell (Cassette).jpg
עטיפת האלבום על קלטת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הקלטת האלבום התרחשה במספר מקומות, לרבות אולפני Britannia Row(אנ') ובית הסירה של גילמור, אסטוריה(אנ'). הפקת האלבום כללה בין היתר את השותף רב השנים של הלהקה בוב אזרין, ההנדסאי אנדי ג'קסון(אנ'), הסקסופוניסט דיק פרי(אנ') והבסיסט גאי פראט(אנ').

The Division Bell זכה לביקורות בינוניות, אך עדיין זכה להצלחה גדולה בממלכה המאוחדת וארצות הברית; האלבום הגיע לתואר פלטינה כפולה בארצות הברית בשנה הראשונה ליציאתו, ופלטינה משולשת בשנת 1999. לאור הצלחה זו, נערך מסע הופעות בארצות הברית ובאירופה. חומר בלתי משומש מהקלטות האלבום הוכנס לאלבומם הבא של פינק פלויד: The Endless River (2014).

תוכן עניינים

הרעיוןעריכה

האלבום עוסק בנושאי תקשורת בין-אישית ובאמונה שבכוחו של דיבור לפתור בעיות רבות. שירי האלבום "Poles Apart" ו - Lost For Words" יכולים להיות מפורשים באופן בו הם מתייחסים לניכור בין חברי הלהקה ובין רוג'ר ווטרס, חבר הלהקה לשעבר אשר עזב בשנת 1985. אולם, גילמור הכחיש זאת באומרו: "אנשים יכולים לפרש את השיר כיצד שירצו, אך בנקודה זו מאוחר מכדי שנתרעם על רוג'ר."[1] שם האלבום מתייחס לפעמון החלוקה אשר מצלצל בבית הפרלמנט של הממלכה המאוחדת על מנת להכריז על הצבעה.[2][3] מתופף הלהקה ניק מייסון אמר: "יש לו (לאלבום) משמעות כלשהי, הוא עוסק בבחירה, כן או לא."[1]

השיר "A Great Day For Freedom" אשר הופק מספר שנים לאחר נפילת הגוש המזרחי מעמיד את האופוריה הכללית של, לדוגמה, נפילת חומת ברלין לצד המלחמות והטיהור האתני אשר התרחשו בעיקר ביוגוסלביה.[4] דגימות קולו של הפיזיקאי סטיבן הוקינג אשר הוקלטו במקור עבור פרסומת של חברת בריטיש טלקום שומשו בשיר "Keep Talking";[1] גילמור כה התרגש מהסנטימנט של הוקינג בפרסומת ופנה לחברה בבקשת רשות להשתמש בהקלטות של הוקינג באלבום.[5] מייסון ציין כי "זה הרגיש לא תקין-פוליטית לקחת רעיונות מפרסומת, אך נראה היה כי זו פיסה רלוונטית."[1] בסוף האלבום ניתן לשמוע את בנו החורג של גילמור צ'רלי מניח שפופרת טלפון במקומה על מנת לנתק שיחה עם סטיב או'רורק, מנהל הלהקה אשר הביע את רצונו להיות באחד מאלבומיה.[2]

רצועותעריכה

מס' שםמיליםלחן משך
1. Cluster One (אינסטרומנטלי) -גילמור, ריצ'רד רייט 5:58
2. What Do You Want from Me גילמור, פולי סמסוןגילמור, רייט 4:21
3. Poles Apart גילמור, סמסון, ניק ליירד-קלוגילמור 7:04
4. Marooned (אינסטרומנטלי) -גילמור, רייט 5:29
5. A Great Day for Freedom גילמור, סמסוןגילמור 4:17
6. Wearing the Inside Out אנתוני מוררייט 6:49
7. Take It Back גילמור, סמסון, ליירד-קלוגילמור, בוב אזרין 6:12
8. Coming Back to Life גילמורגילמור 6:19
9. Keep Talking גילמור,סמסוןגילמור, רייט 6:11
10. Lost for Words גילמור, סמסוןגילמור 5:14
11. High Hopes גילמור, סמסוןגילמור 8:31
משך כולל:
66:23

שירי האלבוםעריכה

Cluster Oneעריכה

Cluster One היא יצירה אינסטרומנטלית הפותחת את האלבום. זוהי היצירה הראשונה של הלהקה שהקרדיט עליה ניתן לריצ'רד רייט ודייוויד גילמור ביחד, מאז השיר Mudmen מהאלבום Obscured by Clouds. היצירה מעולם לא בוצעה בהופעות החיות של הלהקה. בפתיחת השיר ניתן לשמוע רעש לבן אשר גרם לרבים באותה עת בלבול, שכן סברו שהתקליט פגום.

What Do You Want From Meעריכה

What Do You Want From Me הוא שיר אשר נכתב על ידי דייוויד גילמור, ריצ'רד רייט וחברתו של גילמור פולי סמסון (בעתיד אשתו השנייה). השיר מנוגן לאט והוא סוג של בלדת רוק. ישנה ספקולצייה שהשיר נכתב למעריצי הלהקה אשר לא הניחו ללהקה. גילמור כותב בשיר "should i sing until i can't sing anymore" ו-"should i play these strings until my fingers are raw". השיר גם מכליל את נס ההליכה על המים כמטאפורה סרקסטית.

Poles Apartעריכה

השיר מדבר על שני החברים הקודמים בלהקה, סיד בארט ורוג'ר ווטרס זהו השיר השני המדבר על שני החברים לאחר Sings of Life מהאלבום, A Momentary Lapse of Reason. שיר זה הוא יצירה אינסטרומנטלית שבה המתופף ניק מייסון אומר פואמה לא ידועה שהשורה הראשונה מדברת על בארט והשנייה על ווטרס אך Poles Apart, הוא עם מילים. השורה הראשונה בשיר מדברת על מקים הלהקה שהוחלף על ידי דייוויד גילמור, סיד בארט. והשורה השנייה מדברת על החבר שעזב רוג'ר ווטרס, השורה השנייה מתחילה בשם השיר של פינק פלויד בזמן שווטרס כתב את Hey You מתוך האלבום The Wall. השיר הולחן באקורדים D,A,D,G,A,D ובאמצע יש קטע פסיכדלי של מנגינת אורקסטרה.

Maroonedעריכה

Marooned היא יצירה שנכתבה על ידי דייוויד גילמור וריצ'רד רייט. היצירה מתארת נטישה על אי. היצירה תחילה הייתה אלתור באולפני ההקלטות. צלילי הגיטרה הגבוהים בשיר באים ממכשיר הוואמי שגילמור השתמש בכמה מהשירים. היצירה זכתה בפרס גראמי ב-1995 בתואר "יצירת הרוק האינסטרומנטלית הטובה ביותר". באלבום האוסף של הלהקה Echoes: The Best of Pink Floyd, השיר קוצר וזמנו נמשך כ-2 דקות.

A Great Day For Freedomעריכה

השיר נכתב על ידי דייוויד גילמור ופולי סמסון והוקדש לרוג'ר ווטרס, שעזב את הלהקה. השיר מתחיל בלחן די מלנכולי אך הופך ללחן של רוק שנשמע קצת יותר שמח. בהתחלה הלהקה רצתה לתת לשיר את השם In Shades of Grey.

Wearing the Inside Outעריכה

השיר הוא הראשון שריצ'רד רייט מבצע שירה מובילה מאז 1973 בשיר Time באלבום The Dark Side of the Moon. רייט הלחין את השיר ואנתוני מור כתב אותו שמדבר על התמכרותו של רייט לקוקאין, בדידותו ודיכאונו כשהתגרש מאשתו וגורש על ידי רוג'ר ווטרס. השיר בוצע על ידי רייט עצמו בתפקיד השירה יחד עם גילמור בהופעה חיה.

Take It Backעריכה

השיר נכתב על ידי דייוויד גילמור, אשתו השנייה פולי סמסון, ניק לאירד-קלוס ובוב אזרין. גילמור השתמש בגיטרה אקוסטית Gibson J-200 דרך קופסת האפקטים Zoom.

Coming Back to Lifeעריכה

זהו השיר היחיד שנכתב על ידי דייוויד גילמור ללא עזרת אחר. בראיון גילמור אמר שכתב את השיר לאשתו פולי סמסון. השיר מנוגן בדו מז'ור, השיר נפתח בסינתיסייזר עם סולו גיטרה. השורות הראשונות מבוצעות על ידי גילמור באיטיות. כשהשיר מתקרב לסוף יש סולו גיטרה "רוקי" שמבוצע עד סוף השיר.

Keep Talkingעריכה

נכתב על ידי דייוויד גילמור, אשתו של גילמור פולי סמסון וריצ'רד רייט. השירה בוצעה על ידי גילמור ומכליל את הקול האלקטרוני של פרופסור סטיבן הוקינג, מערוץ מדע בטלוויזיה. השיר מכליל אפקטים של גיטרה על ידי טוק בוקס. השיר יצא לאור כסינגל לראשונה בארצות הברית ב-12 במרץ 1994. וזכה במקום הראשון במגזין בילבורד לאחר כמה ימים, השיר יצא לאור באלבום ב-30 במרץ. השיר נכלל גם באלבום האוסף של הלהקה, Echoes: The Best of Pink Floyd. השיר בוצע בהופעה ותועד באלבום ההופעה, Pulse.

Lost For Wordsעריכה

השיר נכתב על ידי דייוויד גילמור ופולי סמסון. ניתן לשים לב שבחלק מהסולו של הגיטרה האקוסטית שבסוף השיר, יש חלק מהשיר Wish You Were Here. זהו השיר האחרון של הלהקה שמאופיין בסגנון פולק רוק.

High Hopesעריכה

השיר יצא לאור כסינגל השלישי מהאלבום. המילים מדברות על דברים שנצברו ואבדו בחיים, מזווית הסתכלות אוטוביוגרפית. השיר מדבר על תקופת הילדות של סולן הלהקה דייוויד גילמור, עזיבת עיר הולדתו והימים הראשונים שלו עם הלהקה. ידידו של גילמור הסופר דאגלס אדמס בחר בשם האלבום, שהופיע באחת השורות בשיר.

בשיר נשמע פעמון כנסייה שהמתופף ניק מייסון מצלצל בו. בתחילת השיר ניתן לשמוע את הפעמונים מהשיר Fat Old Sun מהאלבום Atom Heart Mother, וזמזום הזבוב מהשיר Grantchester Meadows מהאלבום Ummagumma. בשיר נשמעות גם פעימות לב, בדומה לפתיחה והסגירה של האלבום The Dark Side of the Moon. בסוף השיר ניתן לשמוע את מנהל הלהקה סטיב או'רורק מדבר בטלפון עם אחד מילדיו של גילמור, צ'ארלי.

מעצב העטיפות של הלהקה, סטורם ת'ורג'רסון ביים את הקליפ לשיר. בקליפ מוצגים באופן סוריאליסטיים המקומות שחברי הלהקה גדלו בהם באנגליה. תמונות מהקליפ מופיעות בחוברת האלבום.

השיר נכלל גם באוסף Echoes: The Best of Pink Floyd עם סולו גיטרה קצר יותר. גרסה בהופעה חיה מופיעה באלבום Pulse. מספר אמנים ביצעו גרסאות כיסוי לשיר, בהם נייטוויש וגרגוריאן.

מבצעיםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 מורס, סטיב (12 במאי 1994): Pink Floyd pride and drive keep band on top with No. 1 album and 60-show tour (נדרשת הרשמה) "בוסטון גלוב", אורח באתר highbeam.com, אוחזר בתאריך 14 בינואר 2010.
  2. ^ 2.0 2.1 מאבט, אנדי (1995). The Complete Guide to the Music of Pink Floyd. Omnibus Pr. עמ' 119, 123. ISBN 0-7119-4301-X. 
  3. ^ הפעמון אשר נשמע באלבום אינו פעמון החלוקה של בית הפרלמנט.
  4. ^ קוסינס, סיימון (26 בספטמבר 2008): Echoes brought Rick out of his shell ... we had musical telepathy, מתוך thesun.co.uk, אוחזר בתאריך 17 בינואר 2010.(הקישור אינו פעיל, 10.2.2019)
  5. ^ In the Studio with Redbeard, בתאריך 17 באוגוסט 2009.

קישורים חיצונייםעריכה